בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנשים חופשיים הם אזרחים חופשיים

ברק יוסלביץ' לא היה הלוחם היהודי הראשון בצבאות פולין. אבל הוא היה המג"ד המהפכן הראשון במלחמת העצמאות הפולנית, שראה בנכונות היהודים לשפוך את דמם, כרטיס כניסה לאומה הפולנית

תגובות

לפני שנתיים, בתחילת מאי 2009, נערך טקס קצת חריג באתר ההנצחה לחללי חיל השריון בלטרון. ממשלת ישראל וממשלת פולין חברו יחד כדי להנפיק בול משותף שמנציח את זכרו של הלוחם הפולני-היהודי האגדי, ברק יוסלביץ'. בפולין הוא נחשב לגיבור לאומי עד היום, 200 שנה לאחר מותו. בישראל רק מעטים מכירים את שמו. רובם ככולם הם יוצאי פולין, שלמדו על מעלליו בבית הספר, ובניהם, ששמעו את סיפורי הגבורה שלו בארוחות השבת.

בטקס, שנערך בהשתתפות שגרירת ישראל בפולין לרגל שנת פולין בישראל, הושק הבול החדש. במרכזו מתנוססת דמותו של יוסלביץ' רוכב על סוס אביר בשדה הקרב. ביד אחת הוא מחזיק במושכות ובידו השנייה אוחז בחרב שלופה. שפמו הלבן הגדול ומדי הצבא משווים לו מראה של קצין בכיר בצבא הפולני. דבר במראהו החיצוני לא רומז על מוצאו היהודי.

ההיסטוריון פרופ' ישראל ברטל, מומחה לתולדות עם ישראל במזרח אירופה, חייך לעצמו ממקום מושבו בקהל. הוא הוזמן לטקס בעקבות מחקרים, מאמרים וספרים שכתב בנושא, אשר החיו מחדש את דמותו השנויה במחלוקת של יוסלביץ'. ברטל, שעוד כילד קרא על פועלו של גיבור המלחמה, הבחין מיד באירוניה שבמעמד המוזר: בתחילת המאה ה-21 בוחרת ישראל לחלוק כבוד לגיבור לאומי פולני בן המאה ה-18, באחד מאתרי מורשת הקרב הישראליים המובהקים ביותר.

לפער הדורות התוודע ברטל כשהחל ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים. הסטודנטים שלו, שאמנם גילו עניין בפועלו של הגיבור היהודי-הפולני, לא ידעו איך לבטא את שמו הפרטי של יוסלביץ'. במקום ברק, שפירושו "דוב", הם קראו לו ברק - כשמו הפרטי של שר הביטחון או של נשיא ארצות הברית.

הגנרל מקוצק

כדי להתחקות אחר דמותו של יוסלביץ' צריך לחזור ל-1794. פולין נחלקה זה לא מכבר בין פרוסיה, רוסיה ואוסטריה, תוצאת התבוסה במלחמה להגנת החוקה, שבה נאבק הצבא הפולני בכובש הרוסי. הגיבור הלאומי הפולני, טדאוש קושצ'יושקו, שהשתתף במלחמת העצמאות האמריקאית, שב אז לפולין מהגלות, בניסיון נוסף להילחם בכובשים.

בסוף חודש מארס נשא קושצ'יושקו נאום, שבו הכריז על המרד. באופן חריג, גם היהודים הוזכרו בנאומו. "אדונים נכבדים! בהגנת המולדת הכל שווים בעיני, ולפיכך מעריך אני במידה אחת את היהודי, האיכר, השלאכטאי (=האציל), הכומר והעירוני", אמר. לפי עדות אחת, הוא אף נשא נאום בבית הכנסת בקרקוב, והודיע בו כי שאיפתו להביא אושר לבני עמו מכוונת גם ליהודים.

יוסלביץ', בן למשפחה יהודית מהעיר קרטינגה שבמחוז קובנה, היה אז סוחר ומנהל עסקיו של הנסיך מסלסקי, הבישוף של וילנה. כחלק ממסעות עסקיו נסע לצרפת, שבה ספג את ערכי המהפכה הצרפתית. עם שובו השתקע בפראגה, פרבר של ורשה, קשר קשרים עם האצולה הפולנית ועסק באספקת סוסים לצבא הפולני.

בסוף אפריל 1794 פנה יוסלביץ' אל קושצ'יושקו והציע לו להקים יחידה יהודית שתעסוק בריגול נגד הרוסים. בספטמבר פורסם בעיתון הרשמי של הממשלה הפולנית כרוז מטעם מפקד הצבא הפולני, שבישר על הקמת הגדוד היהודי בפיקודו של יוסלביץ. "אין לך דבר העשוי להוכיח לעמים הרחוקים ביותר את קדושת ענייננו וצדקת מהפכתנו עתה, כמו העובדה כי אנשים הנפרדים מעמנו בדתם ובמנהגיהם חירפו מרצונם את נפשם כדי לתמוך במרד שלנו", נכתב שם (התרגום מתוך מאמרו של ברטל, "גיבורים או מוגי לב: יהודים בצבאותיה של פולין"). הפולנים, כך נראה, הבינו את הערך התעמולתי שבגדוד היהודי, אשר הוכיח את התמיכה הרחבה של כל מרכיבי האוכלוסייה המקומית במאבק הפולני.

יוסלביץ', שהועלה לדרגת מפקד גדוד, קיבל תקציב מהממשלה הפולנית כדי לרכוש נשק וציוד, ופנה לגייס חיילים לשורותיו. "התעוררו נא, עזרו לשוב ולהשיג את פולין המשועבדת עדיין. אחי הנאמנים! הילחמו נא למען המולדת כל עוד טיפת דם בנו. אם לא נזכה אנו, הלא ילדינו ישכנו בבטחה ובחירות ולא נודו עוד כחיות יער", כתב בקריאה לתושבי ורשה היהודים (התרגום מתוך מאמרו של יוסף קרמיש, "יהודי ורשה במרד קושצ'יושקו").

הגדוד, שמנה כ-500 חיילים, הורכב בחלקו ממתנדבים ובחלקו מיהודים מובטלים, שהשירות נכפה עליהם. מה שהתרחש בחודש וחצי הבאים, עד לתבוסת הפולנים, נותר - בכוונה או שלא - מעורפל. כך או כך, בתחילת נובמבר פרץ הצבא הרוסי אל פראגה, ששכן בה גם הגדוד היהודי, וטבח בתושבים. יש הטוענים שהגדוד היהודי נטל חלק בקרבות ונפל בקרב. אחרים סבורים שהחיילים נטבחו בידי הרוסים כמו שאר אחיהם היהודים ברובע.

יוסלביץ', שלא היה במקום בעת התקיפה הרוסית, ניצל. הוא נמלט לגליציה ומשם לאיטליה. בהמשך לחם במלחמות נפוליאון כחלק מגיס פולני במסגרת הצבא הצרפתי. בין היתר השתתף בקרבות המפורסמים באוסטרליץ ובפרידלנד וזכה לעיטורי גבורה, ובהם העיטור הצבאי הפולני הגבוה ביותר על אומץ לב. על שרוולי מעילו, כך סופר אחר כך, נשא את הכתובת: "אנשים חופשיים הם אזרחים חופשיים". ב-5 במאי 1809 נפל בקרב בין פולנים לאוסטרים ליד העיר קוצק. כיום ניצבת שם מצבה לזכרו.

"אתה הראשון שנתת דוגמה להחייאת גבורתו של עמך ולהחייאת דמותם של האבירים שאת מותם ביכו בעבר בנות ציון", ספד לו הנסיך הפולני פוטוצקי. "כשוורשה עמדה במלחמת דמים עם האויב, היו היהודים תושבי הבירה עטים אל הנשק, נלחמים באויב והוכיחו לעולם כי במקום שיש לאנושות סיכוי של זכייה, שם מסכנים הם את חייהם", כתב קושצ'יושקו.

לוחמים יהודים שהזדהו עם השאיפות הלאומיות הפולניות לשחרור, השתתפו במרידות הפולנים נגד הרוסים והאוסטרים גם בהמשך. אחד מהם היה בנו של יוסלביץ', יוסף ברקוביץ', שהמשיך בדרכו של אביו. ב-1830 הוא פנה לשלטונות בבקשה להתיר לו להקים יחידת פרשים וגדוד חיל רגלים. בקרבות עם הרוסים, ביולי 1831, השתתפה היחידה שלו, שמנתה כ-130 איש.

אז קם בעם ישראל איש גדול

כ-750 אלף יהודים חיו אז בפולין-ליטא. אף על פי שהיו רק כ-6 אחוזים מהאוכלוסייה, השפעתם היתה ניכרת. חלקם היחסי באוכלוסייה גדל בתוך מאה שנה, עד שמחצית מתושבי הערים בפולין היו יהודים בתקופת המרד הפולני. בכמה ערים היו היהודים רוב מבחינה מספרית.

יוסלביץ' נתפש היום כדמות חריגה מאוד בנוף המקומי שצמח בו. בפולין הפיאודלית, הלוחמים נושאי החרב הרכובים על הסוסים השתייכו למעמד האצולה. היהודים נתפשו כבני הדור הישן, מסורתיים, פחדנים ורכי לב - ולא ענו לקריטריונים של גיבורי מלחמה שמשרתים בצבא. עם זאת, הדימוי של היהודי המזרח-אירופי מהדור הישן היה בעיקר תוצר של התנועה הלאומית היהודית ושל הסופרים הרוסים והפולנים. בפועל, יהודים מילאו תפקידים צבאיים עוד לפני יוסלביץ'. כבר במאה ה-16 הם השתתפו בהגנה על עריהם. מס הגולגולת שהוטל עליהם מימן את פעילות הצבא.

השינוי הגדול התרחש במאה ה-18. במחצית המאה פולין בותרה על ידי שלוש ממלכות - רוסיה, אוסטריה ופרוסיה. חובת הגיוס לצבא הוטלה אז גם על היהודים. הקהילות היהודיות, שלא היו מורגלות במורשת צבאית, שלחו תחילה לצבא את בני השכבות הנמוכות - העניים, הנוודים וחסרי המעמד. בהמשך הצטרפו יהודים ליחידות צבאיות של מתנדבים פולנים, כחלק מתהליך חדירתם של רעיונות מודרניים לחברה המסורתית במזרח אירופה. השירות הצבאי המשותף נתפש כדרך להתקרב לחברה. בערים הגדולות הופיעה שכבה חברתית יהודית-בורגנית חדשה, שהיתה בעלת נטיות פרו-פולניות והזדהתה עם המאבק הלאומי של הפולנים.

כך, עוד לפני הקמת הגדוד של יוסלביץ', לקחו בעלי מלאכה וסוחרים יהודים חלק פעיל בקרבות שהביאו לגירוש החיילים הרוסים מוורשה. סוחרים, נפחים, מנקי ארובות וזפתים לחמו אז ברחובות העיר. "אפילו היהודים, זה העם הצמוד כל כך למנהגות הברית הישנה, נלחמו בימי מועדיהם בנשק, עזרו ליד התותחים, מילאו כל שירות שנשלחו לשמו והופקדו עליו, וגם עתה מקיימים הם בשבתות משמרות וסיורים", כתב קושצ'יושקו.

ברק יוסלביץ' היה היהודי הראשון שהשתתף במלחמת העצמאות של הפולנים בדרגה בכירה. הוא ראה בנכונות היהודים לשפוך את דמם למען פולין, כרטיס כניסה לאומה הפולנית. מנגד, החברה היהודית המסורתית לא רחשה לו אהדה יתרה. רק במאות ה-19 וה-20 נהפכו יוסלביץ' והגדוד שלו לסמל פוליטי, שבו עשו שימוש יהודים ופולנים גם יחד.

בדורות הבאים טיפחו חלק מהיהודים את הדימוי ההירואי והמיתולוגי של יוסלביץ' כדי לקדם את השתלבותם בחברה הפולנית ובאומות העולם. בקרב הפולנים היו הדעות חלוקות לגביו. באינטליגנציה הפולנית רווח דימוי רומנטי-מיסטי-לאומי של היהודי. זו מצאה קשר גורל בין הפולנים והיהודים, הגולים מארצם שאדמתם נגזלה מהם. מנגד, השמרנים הפולנים טענו שאין לאפשר ליהודים להשתלב כלוחמים ביחידות צבאיות פולניות.

מצבת זיכרון נהדרה

ב-1927, כמעט 120 שנה אחרי שנפל בקרב, פירסמו נכבדים יהודים כרוז בעיתון "הצפירה", שקרא ליהודים להתגייס ולסייע במימון האנדרטה לזכרו של יוסלביץ' שממשלת פולין עמדה להקים.

"יהודים יקרים", נכתב שם, "עת נפלה פולניה לפני מאה ועשרות שנה בידי זרים, קרא מנהיג העם טדאוש קושצ'ושקה את כל העמים המתגוררים על אדמת פולניה להגן על המולדת... אז קם בעם ישראל איש גדול בשם ברק יוסלביץ', שניצב לצד קושצ'ושקה והקים גדוד שלם של רוכבים מבני ישראל כולם. פולניה כרעה תחת לחץ הכוח הגדול ממנה, אך אמונתו בדבר הקדוש לא חדלה ויוסף להילחם בעד פולניה בגלותה".

את המצבה החדשה תיאר הכרוז כך: "היום, במלאות מאה ועשרים שנה למות ברק יוסלביץ', מקימה לו פולניה הדמוקרטית מצבת זיכרון על המקום אשר נשפך עליו דמו, מצבת זיכרון נהדרה... אשר תעיד לנצח את גודל רוח בני העם העברי הגרים על אדמת פולניה!" הכרוז מזכיר ליהודים כי "זוהי מצבת הזיכרון הראשונה אשר תקים פולניה ליהודי", ומכנה את יוסלביץ' "פאר היהדות הפולנית".

גם אחרי השואה נשתמר זכרו של יוסלביץ' כגיבור שפעל לקירוב בין העם היהודי לפולני. במאמר אחר, שפורסם ב-1950 ב"דבר", תחת הכותרת: "ורשה ההירואית", העלה ד"ר יוסף קרוק על נס את פועלו של יוסלביץ'. בשבחיו למג"ד היהודי-הפולני, ביקש קרוק לקשור בין מעשי הגבורה של יוסלביץ' בוורשה של המאה ה-18, להתנגדות שניסתה ורשה לגלות לכיבוש הנאצי ב-1939.

"ורשה היתה העיר הראשונה בתולדות גלותנו, שהבינה כי העם העברי אסור לו להסתפק בדמעות בלבד. אוכלוסיית ורשה היהודית הבינה כי יש לקחת נשק ביד ולצאת במלחמה גלויה - גם נגד כוחות עדיפים לאין שיעור, נגד המשעבדים המנצלים והעריצים, מאבק שישחרר את עצמם ואת העולם... רוח מלחמתית זאת עוברת כחוט השני בכל ההיסטוריה של היהודים בפולין", כתב.

דמותו של יוסלביץ' הופיעה לאחרונה ב-2003, בסיפור הקצר "הוא היה גנרל" של הסופר והמשורר הישראלי יליד פולין, יוסל בירשטיין. הסיפור, שנכלל בקובץ "סיפורים מאזור השלווה", נמצא בעזבונו של בירשטיין ופורסם לאחר מותו.

הסיפור מתאר תגרה בין נערים יהודים לפולנים בבית ספר בפולין, אשר הידרדרה לאלימות פיסית. "הנערים הפולנים נבהלו וברחו כשיצאנו נגדם בקריאות ?ברק יוסלביץ'!'", מתאר המספר. דודו של המספר "היה מפזם מתחת לאפו המכובד שיר על גיבורו האהוב", אשר מכונה שם "הגנרל שלנו, היחיד בגלות פולין". לעתים הפסיק את השיר - "אוי ברלה ברלה, עם מאה גיבורים כמוך, בכל זאת נקים מדינה יהודית" - וציווה על גיבור הסיפור "שלא אשכח, כשאגדל, לספר גם לבני על ברק יוסלביץ', שמאה שנה לאחר מותו עוד ממשיך להגן על ילדים יהודים בגלות פולין".



יוליוש קוסאק, ברק יוסלביץ' בקוצק, 1861. הכל שווים בעיני


הבול הישראלי לכבודו של יוסלביץ'. אירוניה מוזרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו