בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולם חדש נקים מבלוקים ובטון

הצורך לשכן אנשים רבים ובמחירים זולים, הביא לשינוי המשמעותי ביותר באדריכלות המודרנית במאה העשרים. המהפכה הזאת הצליחה באותה מידה שכשלה, ויש האומרים - בעיקר מי שאפילו לא ניסו - שכשלה משום שהצליחה

תגובות

המהפכה האדריכלית הגדולה שלי התחוללה ב-1955, כשעברנו מבית כפרי קטן בלב השרון לדירה בבלוק בשיכון עירוני-שיתופי-הסתדרותי בפאתי גבעתיים. העולם שהתגלה לנגד עיני ברגע שפרקנו את מיטלטלינו הכפריים על אדמת הכורכר - שנהפכה עד מהרה לגן פורח - היה עולם אחר לחלוטין מזה בו חייתי בילדותי.

המהפכה הקיפה את כל תחומי חיי. יחסי עם הסביבה האנושית והפיסית השתנו לבלי היכר וכך גם הפרספקטיבה שלי על העולם, שנראה אחרת לגמרי מהקומה השלישית של הבלוק השיכוני. הכל היה חדש, ראשוני, טראומתי ומבטיח. ומהי מהפכה אם לא התחושות והחששות הללו בדיוק.

לראשונה בחיי גרתי בדירה בבניין, ובין המיטה שעליה ישנתי לבין אמא אדמה הפרידו 72 מדרגות. כבר בלילה הראשון גיליתי לתדהמתי שהרצפה שלנו היא התקרה של הדירה מתחתינו ושהקיר שלנו גובל בזה של השכנים. בין הדירות, התברר לי, מחבר חדר מדרגות - מהפכה היסטורית בזכות עצמה מבחינתי, שהיו בה צדדים לכאן ולכאן: מצד אחד מנהרה חשוכה וזירה למחלוקת כרונית בין השכנים, ומנגד, רחוב אנכי שמזמן מפגשים אקראיים בין הדיירים, תחליף לרחוב עירוני אמיתי שלא היה בסביבה.

השיכון הוא מתחם מרוחק ממרכז העיר, שאינו יוצר את מה שמוגדר "מרקם עירוני". מרב שטחו - פארק רחב ידיים ללא כניסה לכלי רכב ובתוכו שמונה בלוקים בסידור אקראי לכאורה ובלתי אורבני בעליל. המתכננים חשבו למעשה על רווחתם של הדיירים ועל איכות חייהם, כפי שזו נתפשה אז. הבלוקים אולי לא יצרו רחוב, אך הוצבו על פי כיווני האוויר והאור והבטיחו דירה מאווררת ומוארת לכל משתכן. בשטח המגורים לא התקיימה כל פעילות מסחרית, ואפילו המכולת היתה רחוקה - אי-נוחות מטרידה, שתרמה עם זאת רבות לדחיית סיפוקים ולמיתון יצר הצריכה.

בניגוד למשק העזר בביתנו בכפר, הגן שבו טבל השיכון נועד למנוחה וליופי ולא לשימוש חקלאי. הוא לא היה שלנו אלא של כולם. שטח "של כולם" הוא בדרך כלל שם מכובס לשטח של "אף אחד", שנהפך במוקדם או במאוחר מנכס לנטל. רשות הכלל המוזנחת תרמה לא מעט לשם הרע שדבק בעצם המונח "שיכון" וברעיון החברתי הנעלה שמאחוריו.

אצלנו הגן ברשות הכלל הוא גן עדן עד היום: הן בזכות חוכמת הגינון של מתכנני הנוף, ישראל ליפא יהלום ודן צור, שלא רק הפליאה ביופיה אלא גם איפשרה לו חיים בכבוד חרף כל הקשיים והמחסור במים, והן - ואולי בעיקר - מפני שגורלו של השיכון שלנו שפר עליו עשרת מונים בהשוואה לשיכון הציבורי הסטנדרטי.

בלוקים הם בלוקים

הגן המטופח הוא רק ביטוי אחד לאי-שוויון המשווע והמכוון בין שתי צורות ההשתכנות, השיתופית והציבורית, כפי שמנתח הפרופסור דני רבינוביץ' מאוניברסיטת תל-אביב במאמר פוקח עיניים: "האופציה שנשכחה: השיכון העירוני-השיתופי", בגיליון 16 של כתב העת "תיאוריה וביקורת". השיכון השיתופי הוא דגם משוכלל של שיכון, שנפל בעיקר בחלקם של בני "אליטות אשכנזיות ותיקות" כמונו.

בעוד אנחנו ודומים לנו נהנינו מגב תומך ומסיוע של אגודה שיתופית, שגם העניקה לנו זכות קניין על הדירות - האופציה הזאת נמנעה מדיירי השיכון הציבורי, ברובם עולים חדשים ממדינות ערב, וגורלם נקבע לדורות הרבה מעבר לדמותו של השיכון ולמצבו של השטח המשותף. הדברים ידועים והקיטוב החברתי שגרמו לו נמשך עד ימינו.

בנייני השיכון השיתופי האשכנזי שלנו, שתיכננו האדריכלים יעקב שלגי וא"פ רובינסון, רחוקים ממראה ה"רכבות" של השיכון הציבורי הסטנדרטי. אבל בלוקים הם בלוקים. הם פשוטים עד העצם, אחידים למראה, עלובים למדי במונחים של הטעם העכשווי המפונק, ומעורטלים מכל קישוט. אף על פי כן, ואולי משום כך, הם מעידים על אופציה אדריכלית שפויה ומהפכנית, היום יותר מאי פעם. הדירות עצמן, עממיות ככל שיהיו, מתוכננות היטב וניתנות לשינוי בקלות יחסית לפי צרכים חדשים; אות ומופת לכל מתכנן בן זמננו.

הבלוק עומד על קומת עמודים פתוחה שהרוח והגן זורמים בה באין מפריע. מעליו גג שטוח, שונה בתכלית מגג הרעפים המשופע בבית הכפרי. אלה הם חידושים המגלמים במידה רבה את רוחות המהפכה, וגם להם פנים לכאן ולכאן. הגג נחשב אמנם לסיומת סתמית למבנה לטעמם של רבים (מדי) והיה מקור לחיכוכים מיתולוגיים בין השכנים על תחזוקה, אבל הוא עמד לרשותנו לשימושים שונים, כמעין תוספת בלתי כתובה לדירה.

קומת העמודים, תופעה ייחודית בנוף הבנוי בישראל, שאינה זוכה למקום החשוב המגיע לה, נחשבת כיום לסכנה בטיחותית אסטרטגית בהיערכות לרעידות אדמה, אבל בל נשכח את חלקה בהעלאת הקומה הראשונה מעל מפלס הקרקע ובמסר הפוליטי הסמוי שבה: אם בניין יכול להרפות מאחיזתו בקרקע ולהמשיך לחיות עמה בשלום, גם ויתורים טריטוריאליים על שטחים הם אופציה אפשרית לשלום על הארץ.

איכות חיים להמונים

השיכון העממי ובלוק המגורים ששינו את חיי הם ממולקולות היסוד של המהפכה האדריכלית המודרנית, המהפכה המשמעותית ביותר במאה ומשהו השנים האחרונות, ששינתה את פני העולם ואת חייהם וצורת המגורים של רבים, לטוב ולרע.

שורשיה בתמורות חברתיות ופוליטיות במערב, בעיקר באירופה במאות הקודמות, ובתגובה למהפכה התעשייתית, העיור וצמיחת חברת ההמונים, והיא התפשטה ברחבי העולם, לרבות בישראל, שבה היתה לשפה של בניין הארץ.

תחת כנפיה של המהפכה - הרחבות מספיק כדי להכניס תחתיהן את השיכון והפרבר, את הבלוק ואת הווילה, את הבאוהאוס ואת איקאה - חוסים חידושים טכנולוגיים והמצאות, אסתטיקה חדשה ותכנון עירוני מודרני ששימשו כלים בניסוי הכביר של שיפור תנאי החיים להמונים. המהפכה המודרנית הצליחה באותה מידה שכשלה, ויש האומרים שכשלה משום שהצליחה. היא זכתה למקום של כבוד בהיסטוריה האנושית ובמקביל היתה לשק החבטות שלה, בעיקר מצד אלה שאפילו לא ניסו.

נושאי דגל המהפכה בעשורים הראשונים של המאה העשרים, אנשי הבאוהאוס והוורקבונד הגרמני ורבים אחרים שחשבו ב"רוח הזמן", האמינו שאפשר לשפר את העולם באמצעות בנייה טובה ויפה שתהיה בהישג ידו של כל פועל. הבולט בהם, האדריכל השווייצי-הצרפתי לה קורבוזיה (1887-1965), האמין שהארכיטקטורה המודרנית יכולה להציל את העולם משפיכות דמים. זמן קצר אחרי הקטסטרופה של מלחמת העולם הראשונה הוא הכריז בפאתוס נאיבי: "ארכיטקטורה או מהפכה!" הוא עצמו בחר בארכיטקטורה שהיא מהפכה. רבים אחרים בוחרים למרבה הצער בארכיטקטורה שהיא רק ארכיטקטורה.

מבין שלל מרכיביה הטכנולוגיים של המהפכה, שלד הבטון (ובעקבות המצאת הבטון המחוזק בברזל: הבטון המזוין) הוא מההמצאות המשמעותיות ביותר. השלד שיחרר את הקיר מהתפקיד כפוי הטובה של נשיאת המבנה, ואיפשר לתכנן חללים ופתחים לפי הצורך ולא על פי הכורח, וגם לצקת גג שטוח ולעלות על עמודים - על פי חמשת עקרונות האדריכלות של לה קורבוזיה, שבאו לידי ביטוי ביצירת המופת שלו, "וילה סבואה" בפואסי שבצרפת מ-1929-1930, ואשר התגלגלו גם לבלוק הסתמי והצנוע שלנו.

האסתטיקה של המהפכה חייבת לא מעט לרטוריקה המיסיונרית של לה קורבוזיה, שראה את עצמו לא רק כמהפכן, אלא כמי שהתחיל את האדריכלות מאפס, ואת הבית החדש כ"מכונת מגורים": מתועש, סדרתי, קובייתי, מסויד בלבן, ריק ושטוף אור. במהפכה ניכרים גם עקבות הגותו של האדריכל הווינאי אדולף לוס (1870-1933), שראה בקישוט סימן לחולשה מוסרית ולא היסס לחבר בין "קישוט ופשע", כשם מאמרו הידוע. אמנם, הבלוק שלנו ורבים כמוהו היו יותר תוצר של צנע מאשר של הגות נשגבת, אבל תמיד נחמד להיתלות באילנות גבוהים.

הפשטתו של הבית המודרני מכל קישוט ומכל "ארכיטקטורה" לוותה בבוז עמוק לאדריכלים - "הרעילו את האדריכלים", כתב לוס; "האדריכלים רקובים", הכריז לה קורבוזיה. מטרתה היתה גם להכשיר את הבנייה לייצור סדרתי ומתועש, כדי לסייע לפתרון בעיות הדיור בעולם, שכידוע נפתרו רק בחלקן הקטן. זהו כישלונה המהדהד של המהפכה.

בתים כמו מכוניות

כמעט מאה שנים מאוחר יותר, עדיין לא מייצרים בתים "כמו מכוניות" כפי שחלם שמעיה בן אברהם המנוח, מגדולי המהנדסים המודרניים בדור המדינה בישראל, וגם כיום למחצית מאוכלוסיית כדור הארץ אין קורת גג הולמת. מיליארדים יכולים רק לחלום אפילו על בלוק.

מקום מרכזי ושנוי במחלוקת במהפכה שמור לתורת התכנון העירוני המודרני שהומצאה בראשית המאה העשרים ושעקרונותיה הם אנטי-אורבניים ביסודם. מקורם בתנועת "עיר גנים" האנגלית האוטופית, שנוסדה בשלהי המאה ה-19 על מנת למצוא פתרון למשבר החברה התעשייתית ותחליף לעיר הדיקנסית המזוהמת. הרעיונות התפשטו ברחבי העולם המתועש, ובחלוף הזמן התרוקנו מתוכנם ונהפכו למנוע הרעיוני והתכנוני מאחורי הקמת ערים חדשות ומאחורי תופעת הפירבור והתרוקנות מרכזי הערים, שהמודרניזם בז להן מעמקי נשמתו.

"ההתיישבות היהודית בארץ ישראל אימצה את רעיון עיר גנים בתקופה מאוד מוקדמת ובהיקף חסר תקדים והחלה ליישמו דווקא בארץ חקלאית במזרח התיכון", כותב האדריכל ד"ר משה (מיקי) זיידמן בעבודת מחקר מאלפת על "עיר גנים: הגרסה הארץ ישראלית". לדעתו, בגרסה המקומית חברו מניעים הומניסטיים ואוניברסליים, לאומיים וטריטוריאליים וביטוי לתפישת עולם קולוניאלית.

במדינת ישראל של היום, התרוקנו הרעיונות החברתיים של עיר גנים מתוכנם החברתי. נותרו מהם העקרונות האנטי אורבניים בלבד, הממשיכים לייצר ערים חדשות, פרברים וערים פרבריות. התינוק הושלך, ונותרו רק מי האמבט.

ארכיטקטורה נחשבת לתחום שמרני, אטי ומסורבל; לסרבנית מהפכות כרונית, לאו דווקא מטבעה אלא משיקולים ציניים-כלכליים או פוליטיים. מאז המהפכה המודרנית, על כישלונותיה והצלחותיה, חלו בתחום לכל היותר הפיכות חצר חיצוניות ושטחיות. במהפכות של ממש מנתצים, הורסים ושורפים בניינים, ומקעקעים באופן סמלי את ה"ארכיטקטורה", כל מהפכה והניתוצים שלה. אבל במקומם בונים פחות או יותר אותו דבר, רק מקושט יותר, גדול ומנופח יתר על המידה, יקר הרבה יותר ובמקומות שהכי פחות חיוני לבנות. במקום שנחוץ לבנות בו כעניין של חיים ומוות, מחכים למהפכות הבאות בתקווה שהפעם, או פעם, יהיה טוב יותר.



הבלוק של לה קורבוזיה במרסיי. הארכיטקטורה תציל את העולם


תצלום: דניאל בר און



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו