בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | הספר החיצוני של קובי אריאלי

קובי אריאלי הפך לקונצרן תקשורת של איש אחד. אבל מה שהוא באמת היה מעדיף זה לספר לכם סיפורים

תגובות

בפעם הראשונה פגשתי את קובי אריאלי בערב פסח לפני 11 שנים. זה היה פאנל ב"גשר", מוסד ירושלמי ששם לו למטרה לגשר בין דתיים וחילונים. אורי אורבך, שעמו הגשתי במשך תקופה את "המילה האחרונה" בגל"צ, הביא אותי לפאנל הזה. שם נדהמתי לגלות שבנוסף לאורבך, שבעצמו טבע והעניק לעצמו את המונח "דוס-מחמד", אף כי היה תמיד רק דתי-לאומי-מחמד (ג'קי לוי, שהיה מחליף אותו פעמיים בשבוע, היה לכל היותר מסורתי-מחמד, אבל בעיקר ירושלמי אסלי כפי שרק מי שגדל בפתח תקוה יכול להיות), מסתובבים בתוכנו עוד מהזן הזה ואף קיצוניים ממנו.

אחד מהם, שמשך מיד את תשומת הלב בבגדים השחורים של חרדי, היה קובי אריאלי. אז עדיין בחור צעיר ונשוי מבני ברק, שהפתיע לא רק בעברית המאוד עדכנית שלו, אלא גם בהפגנת ידע כללי נרחב מהסוג שחילונים בעלי חשיבה סטריאוטיפית כפי שהיתה לי הופתעו לגלות אצל מי שאמורים היו להיות חלשים מאוד בלימודי הליבה. והיה כמובן גם חוש ההומור שלו. למרות נתוני הפתיחה המפתיעים האלה, לא הייתי מעלה על דעתי אז שתוך עשר שנים בלבד יצמח אריאלי למעמד של קונצרן תקשורת של איש אחד, בעזרת השם כמובן.

הוא מגיש כיום תוכנית אוכל בערוץ האוכל ובערוץ 10; תוכניתו "המהפכנים" תשודר עד קץ הדורות בשידורים חוזרים וכן גם "פרשה לא סגורה"; הוא המרואיין הטבעי בכל תוכניות החגים; חבר קבוע בפאנל של "נבחרת החלומות" בערוץ 1; מגיש קבוע בגל"צ, לא רק ב"המילה האחרונה"; מריץ מופע סטנד אפ משלו, הרצאות ומופעים שבהם הוא מארח גם את עירית לינור, ג'קי לוי ואורי אורבך בערך כל יום; ובשעות הפנאי שלו, שנוצרו לאחר שפוטר מ"מעריב", הוא גם כותב סיפורים.

בימים אלה יצא לאור ספרו "רומן בכתובים" (זב"מ), שאיננו רומן אלא אסופת סיפורים קצרים שמתייחסים בעלילותיהם לסיפורים מוכרים מהכתובים, כלומר, התנ"ך. פרט לסיפור אחד שכבר התפרסם ב"מעריב", נכתבו כל השאר על פי הזמנתה של העורכת, שאריאלי מכנה אותה גם "מיילדת", נועה מנהיים, שלא הסתפקה בעידוד מילולי ובקריאות קרב אלא ישבה ליד קובי, פיזית, לפחות פעם בשבוע, בבית קפה תל-אביבי, "ביד החזיקה מניפה. היא ישבה עם הלפטופ שלה וערכה כל מיני דברים ואני כתבתי, ובכל פעם שהרמתי את היד מהמקלדת קיבלתי טפיחה מהמניפה", הוא אומר. "בנוסף למיילדת היו גם הדולות: חברתי היקרה שהרה בלאו, אורי אורבך, שפרה קורנפלד, אבל ללא המיילדת כלום לא היה קורה".

מוכר שכמוני

אריאלי מתגורר היום בירושלים, בשכונת רחביה, שעל אף שכמו כל ירושלים היא הולכת והופכת לדתית, איננה שכונה דתית טיפוסית. את דירתו השכורה חולקות איתו נעמי, אשתו השנייה, ובתם המשותפת, מנוחה. יש לו גם שלושה ילדים המתגוררים עם אמם, אשתו הראשונה, בבני ברק.

הוא נולד ב-72' בירושלים בגבעת שאול, "בבית חרדי דל ילודה. אני הבכור מבין ארבעה. האבא חכם ותלמיד חכם, איש רחב אופקים מאוד, והאמא חמודה. עשיתי מסלול חרדי רגיל, בדור הכי דפוק לגדול בו חרדי. זה דור שכבר לא היה אינטגרטיבי עם הרחוב הישראלי, אבל עדיין לא העמיד לעצמו אלטרנטיבה מצד שני. למדתי בת"ת בית וגן, בית ספר חרדי מז'אנר שלא קיים היום. ספק ציוני, עם מערכת שלמה של לימודי חול שהיום היו קוראים להם ליבה; מתמטיקה ברמה נאותה, אנגלית ברמה לא נאותה.

"בכיתה ז' המורה לאנגלית נתן לי סטירה, ואירגנתי את הכיתה כולה למרד. בתגובה בוטלו לימודי האנגלית בכיתות ז'-ח'. אני יודע אנגלית מאוד קלוקלת, אם כי אני משפר אותה בשיעורים פרטיים. כל פעם שאני משמיע ברדיו משהו בעניין לימודי ליבה והחרדים, עירית לינור אומרת: 'עכשיו תגיד את זה באנגלית'".

הוא המשיך במסלול ישיבתי, עטרת ישראל ואחר כך ישיבת חברון. "לא התבלטתי בלימודים, השחתתי את רוב זמני, אבל מבחינה חברתית בלטתי. הייתי רב של פורים".

בגיל 21 הוא התחתן, "בסוג של שידוך, אבל זה לא כמו שאתם חושבים שההורים נפגשים ואחר כך נפגשים עם מלווים", הוא מבהיר. "חבר שלי התחתן עם חברה שלה ודרך זה הכרתי אותה. נישאנו ונולדו שלושה ילדים ואני חיפשתי את דרכי. לא עשיתי כלום, בהיתי. ניסיתי להתפרנס מדברים מזדמנים, מפעל ללמינציה, טיפה יחסי ציבור, עוזר פרלמנטרי של חבר הכנסת רביץ".

בשלב מסוים הוא נכנס לעיתונות החרדית. כתב ב"יום הששי", שידר ברדיו קול חי, "ויום אחד החלטתי שאני צריך לכתוב בעיתון גדול ולקחת חלק בתקשורת החילונית. קבעתי פגישה עם ציפה קמפינסקי. המתנתי 40 דקות ואז היא קיבלה אותי ואמרה: אתה כותב נחמד אבל יש לי כבר דוס אחר, אבל אני קולטת אותך, אתה לא רוצה להיות רפורטר, אתה רוצה לכתוב דעות. בוא ניקח אותך לרוביק רוזנטל".

רוזנטל נתן לו טור קבוע ב"מעריב", "וככה הפכתי לדוס-מחמד רשמי. בהתחלה כתבתי סתם טורים, אני לא כותב הדעות הטוב בארץ. מאמרי דעה זאת אמנות גדולה. אבל המשכתי והמתנתי".

כשהוקם ערוץ תכלת, הוא קיבל תוכנית אירוח משלו, "הפשקוויל", וכשרם לנדס שקד על הקמת חברת החדשות החדשה של ערוץ 10, הוא הזמין את אריאלי להגיש פינה של דקה באמצע החדשות בשם "דעת יחיד". זה התחיל בפעם בשבועיים, ונגמר בשלוש פעמים בשבוע. "ואז למדתי כלל ראשון ברייטינג טלוויזיוני. כשאתה מופיע לאורך זמן באופן קבוע בערוץ מסוים, אתה הופך לבן בית, הופך למוכר. המוכרות זה הביזנס שאני שולט בו מצוין והיום מתפרנס ממנו יפה. הבנתי שחוזה טאלנט לא יהיה לי, אבל מה שכן יהיה לי זה הרבה נראות ופרסום והופעות בטלוויזיה.

"מה שאפשר להגיד עלי ואי אפשר להגיד על כוכבי ריאליטי שגם הם בעניין של מוכרות, הוא שגם עשיתי משהו, הבאתי סחורה, בתחום שיפור מסוים של תרבות הדוס באופן כללי ותרומה מסוימת למה שנקרא הזהות היהודית. למשל, תוכניות כמו 'פרשה לא סגורה' ו'המהפכנים' וכל תוכניות החגים שעשיתי. ואני חושב שגם שיניתי כמה וכמה תפיסות. בסופו של דבר, הגעתי למצב שלפעמים אני משתתף בתוכניות על תקן טלנט לגיטימי, ולא סתם בתפקיד הדוס. למשל ב'משחק מכור'".

ברור שאתה דוס בעיני החילונים, אבל מה אתה בדיוק בעיני המגזר שלך?

"זה באמת מסובך. אין לי בירושלים אפילו בית כנסת שלי. בכל שבת אני הולך לבית כנסת אחר והדרך חזרה מוקדשת לביקורת החוויה. אצל דוסים העניין של בית כנסת קבוע הוא משמעותי מאוד. אני בהחלט נחשב ליוצא דופן, אאוטסיידר".

נשאר בשבט

את קריירת האאוטסיידר התחיל כבר כילד מרדן והביא אותה לשיא מסוים כשהחליט להתגרש, לאחר שכבר היה אב לשלושה (בתו הבכורה כיום בת 17), ולשאת לאשה את נעמי, שעבדה איתו ברדיו קול חי.

גירושים הם עניין טראומטי תמיד, אבל בחברה החרדית נלווה להם קורטוב נוסף של שערורייה. "זה היה כואב מאוד גם בקהילה וגם במשפחה", הוא אומר, "אבל אני פשוט התכנסתי בתוך עצמי והמתנתי שהגל הזה יעבור. במשפחה זה כאב הרבה יותר כמובן, אבל כיום הכל בסדר והילדים גדלים לתפארת וכולם שמחים ומאושרים".

עד ששככו הרוחות, אריאלי ואשתו החדשה העתיקו את ביתם מבני ברק לכפר חב"ד ש"הוא מקום מאוד מכניס אורחים וחם ונעים, והתייחסו אלי יפה מאוד כאל בעלה של בת המקום, אבל אני ממש לא חבדניק. אז החלטנו לעבור למקום ניטרלי.

"אני לא בטוח שיש דבר כזה מקום ניטרלי בישראל. אין בארץ שכונה אחת שבה אתה לא חייב להיות שייך. החלטנו לחפש דירה או במרכז תל אביב או במרכז ירושלים. אני חיפשתי בתל אביב ולא מצאתי, כעבור שנה אמרתי לאשתי: אולי תחפשי את? ואנחנו גרים במרכז ירושלים".

ואיך היא בעיניך?

"ירושלים היא עיר דתית-חרדית אוניברסלית, סמוכה לישראל - ממש קרוב, 40 דקות מהארץ. היא מקיימת את הייעודים ההיסטוריים שלה. היא בירת העם היהודי אבל ממש לא בירת העם הישראלי, ואפילו לא קרובה לזה. היא מקום משכן הממשלה וועד הישיבות. היא מאוד לוחצת ומאוד לחוצה ובעיקר מאוד דתית, לאושרי, כי אנחנו נמצאים בתקופת הביניים הזאת שירושלים שומרת על אופי אזרחי אבל היא תומכת חרדים. זה ישתנה בקרוב והיא תהיה רק דתית וחילונים ינוסו ממנה. היא תהיה שילוב של בני ברק וגבעת שמואל".

אתה לא חושש שאז, כשהיא תהיה מלאה אנשים כמוך, לא יהיה בך צורך?

"לא באמת, כי אני תמיד אאוטסיידר. אני אוכל במנות קטנות ונעימות את פירות הפרסום והפופולריות שלי. החלום הזה, לבוא אל קהיליית הטלוויזיה, לכבוש הר ולשים דגל - לא עבד. אז עברתי לפיזור של החלום להרבה דגלים קטנים. אני נוהג לומר שאני פועל על פי נוסחה מאוד מתוחכמת: אני מסכים כדי שיאהבו אותי, אבל האמת היא שאני אאוט".

במה מתבטא שאתה אאוט?

"האינדיקציה הברורה ביותר לזה שאני אאוט היא שהיום אני ממש אוהב חרדים. אני חרדי שמתקשה לזנוח את השבט החרדי, כי להחליף שבט בארץ זה כמו ניתוח לשינוי מין".

אם היית יכול לבחור, לאיזה שבט היית עובר?

"אני מסתכל על יוצאים בשאלה ונפשי יוצאת, כי את כל התהליכים האמוניים שלהם אני מבין מצוין. ואז אני מתחיל לחשוב על המעבר השבטי שלהם, ומרחם עליהם מאוד".

מה זאת אומרת מבין מאוד? אתה מאמין באלוהים?

"כן, בטח, אני דתי. לא הכי דתי בעולם אבל דתי".

אם היית חוזר בשאלה לא היתה לך עבודה.

"ברור, ברור".

אם מישהו מילדיך יחזור בשאלה זה יהרוס לך את הבריאות?

"במידה מסוימת, אבל לא כמו שזה היה הורס לאבא שלי. התגובה החרדית ליוצאים בשאלה היא לא פרופורציונלית, וזה הפוך ממה שזה היה צריך להיות, כי האדם עזב מיעוט והצטרף לרוב. זה חייב להשתנות, כי הרי בכל בית חרדי יש גם יוצא בשאלה. אני נוהג לומר להורים של היוצאים בשאלה שאברהם אבינו היה ילד ערבי".

היית מסוגל לגור בשכונה חרדית?

"לא, אני לא מקיים את כל הקודים. אני לא יודע לאיפה אני שייך. לא שחייבים להיות שייכים. התשובה האמיתית שלי לשאלה איפה אתה גר זה 'עם נעמי'. אני אגור בישראל תמיד, אבל המקום הקבוע שלי יהיה כנראה בהר תמיר, כנראה בקומות".

ועכשיו החלטת להפוך לסופר?

"כן. אני כותב טוב, ככה אמא שלי אומרת, וז'אנר מספר הסיפורים מתיישב לי טוב על ההורמונים היצירתיים. אני מאוד רוצה שהטייטל שלי יהיה 'מספר סיפורים'".

יש לך דוגמאות למספרי סיפורים?

"עגנון ודנקנר. אחד ישן ואחד חדש. אילולא העניין הזניח והמטומטם של להתפרנס, הייתי מתמסר לכתיבה. יש לי חדר עבודה נפלא שצופה לרחוב מטודלה עם עץ לימון. אבל זה לא הולך לקרות מחר, בעיקר כי הפרנסה תכריח אותי שוב לרוץ לנאות קדומים ולתיאטרון גבעתיים ולהוציא חשבונית. הנס הוא שאני נהנה מזה. אני אופיע ואני אמשיך להיות נוכח ואני אכתוב עוד ספר של סיפורים".

ותהיה ראש העיר ירושלים?

"הבעיה היא שתוך שנה אני אכניס את ירושלים לכינוס נכסים. אבל מה שטוב אצלי זה שאני יכול להיבחר".

neril@haaretz.co.il



קובי אריאלי. אני דתי. לא הכי דתי בעולם אבל דתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו