בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האשראם" - למצוא את הגאולה האמיתית בייסורים

כתבת "הארץ" יצאה למחנה אימונים לגוף ולנפש בדרום קליפורניה, וגילתה שהמפורסמים ההוליוודים לא טועים. הליכות ארוכות ואכילת מזון בריא במנות קטנות, בדרך לגאולה

תגובות

חשבו על המלה "אשראם" ומיד יעלה בעיני רוחכם מקום מבודד, בהודו למשל. אולי אתם כבר רואים בעיני רוחכם גורו עדין ושקט מנחה אתכם לשלווה פנימית. אתם מוקפים הרים. חשים שלווים ורוחניים. אום.

עכשיו הקלידו בגוגל את המלים "The Ashram", והדבר הראשון שיופיע הוא אתר ובראשו דמותו המצוירת של מלאך שמנמן יושב שלוב רגליים והילה מעל לראשו. הוא מזמין אתכם להיות בריאים יותר - ורזים יותר - במאליבו. להתראות הודו, היה שלום גורו עדין ושקט: ברוכים הבאים לקליפורניה.

"האשראם", שהוקם ב-1974 על ידי שתי שוודיות אקסצנטריות, הוא מעין מחנה אימונים בסגנון החוף המערבי של ארצות הברית: טירונות הכוללת מדיטציה, נבטי חומוס ומחירים גבוהים. זהו גם אתר ההתבודדות המבוקש ביותר בארה"ב, שכל המקומות בו מוזמנים תשעה חודשים מראש, אף שמנהליו אינם עושים דבר לשווקו.

בכל שבוע משתתפים בתוכנית 13 אורחים, החולקים חדרים ושירותים משותפים בבית צנוע, 40 דקות נסיעה מלוס אנג'לס. היום מתחיל ב-5:30 בבוקר באימון יוגה ונמשך בארוחת בוקר הכוללת למשל גוג'י ברי (פירות אטד פראי דמויי אוכמניות) ומשקה מזרעי קנאביס, טיולי הליכה נמרצים, שיעורי כושר אינסופיים, ועוד מזון בריאות ויוגה. השימוש בטלפונים אסור, אין אינטרנט וטלוויזיות, וכל זה תמורת 4,500 דולר בשבוע. האם ציינתי שהמקום מלא לחלוטין בתשעת החודשים הבאים?

האשראם מפורסם במידה רבה בשל האנשים המפורסמים שהתארחו בו. רנה זלווגר התארחה שם כדי להשיל את הקילוגרמים שהעלתה לקראת צילום סרטי ברידג'ט ג'ונס. אופרה וינפרי התארחה שם וכך גם גווינת פאלטרו. קתרין זיטה ג'ונס וסינדי קרופורד הן אורחות קבועות.

מקור נוסף לקסם של האשראם הוא לקוחותיו הנאמנים החוזרים לביקור. כמעט 60% מאלה שמשלימים את התוכנית פעם אחת - חוזרים לביקור נוסף. למעשה, האשראם מציע דיל מיוחד לוותיקים: מי שמשלים את התוכנית 50 פעמים מקבל פעם אחת בחינם. "א-גרויסע מציאה" כמו שאמי בוודאי היתה אומרת.

שבוע מדהים

מכל מקום, באחד מימי ראשון, לפני כחודש - בזכות מתנת יום הולדת שקיבלתי מג'וש, בן זוגי, מצאנו עצמנו נכנסים למכונית הלבנה של האשראם בשדרות סאנסט בלוס אנג'לס, בדרכנו לשבוע מיוחד. הנהג שלנו, בלונדיני לוהט מניו מקסיקו בשם יארו, קידם את פנינו בשמחה: "זה הולך להיות שבוע מדהים!" אמר בעליצות. "יש לנו קבוצה מדהימה! מעולה!" הסתכלתי מסביבי, אולי אמצא את קווין לטיפה. אמממ. לשווא.

האם מישהו מהנוכחים מפורסם? מאחור ישב בחור שנראה כמו כוכב רוק, מכוסה קעקועים ופירסינג, עם שיער שחור ארוך וגיטרה ולצדו חברתו הבלונדינית בבגדי עור. "מפורסם?" לחשתי לג'וש. "אין לי מושג", לחש בחזרה.

כל האחרים, אבוי, נראו נורמלים לגמרי: אם ובתה מווירג'יניה; כמה חברים משיקגו; איש עסקים עשיר מלונדון; איש עסקים עשיר אחר מסן פרנסיסקו; ג'ו, יועץ כלכלי בחברת מריל לינץ' ממיזורי; ניקי, בלונדינית ספורטיבית מוונקובר בקנדה, ומאקי וקימימורי, שותפים עסקיים מיפאן שבאו בטיסה של 12 שעות מטוקיו, לבושים מכנסי טיולים.

הדבר הראשון שעשינו, אחרי שסעדנו את לבנו בחטיף מרענן של קולרבי, הוא להישקל ולמדוד את כל המידות וההיקפים של גופנו: צוואר, גב, כתפיים, מותניים, ירכיים, ברכיים וקרסוליים. הבנתם את הרעיון. אז לבשנו את ציוד ההליכה שלנו, מילאנו מים, קשרנו את הבנדנות - ויצאנו להליכה קלילה במעלה הגבעה.

זה לא קשה בכלל, חשבתי לעצמי. "אני בכושר לא רע", הסברתי כבדרך אגב לקימימורי - אנחנו כינינו אותו קן - שלמרות העובדה שהוא אינו מדבר אנגלית הקשיב בקשב רב לזיכרונותי מימי השירות בצה"ל.

שעתיים אחר כך כבר התנשפתי בכבדות. אנחנו כבר בקילומטר העשירי ומתברר שהטיפוס הבלתי נגמר לא קל כל כך, אחרי הכל. "תשתו, תשתו!" הזכירו לנו המדריכים במכשירי הקשר שנשאנו אתנו, בעוד הפער בין חברי הקבוצה גדל והולך.

ג'סטר, הבחור שנראה כמו כוכב רוק, וחברתו, שנראית כדוגמנית, הקדימו אותנו ביותר מקילומטר, וכך גם ניקי וג'ו. מתסכל מאוד! מרגיז נורא! "תנשמי עמוק", אמרתי לעצמי, והזכרתי לעצמי שאני כאן כדי לעבור את המסע האישי שלי, להתמודד עם האתגרים שלי. מחשבותי המשיכו לרחוש בעצבנות. הרי כוכבי רוק ודוגמניות מעשנים, שותים ומשתמשים בסמים, לא? איך יכול להיות שהילדים האלה נמצאים כל כך רחוק לפני?

ג'וש הפטפטן הלך מאחורי ושוחח בעליזות עם מדריכה בעלת ישבן מושלם, על חיבתה לגלישה. "בעלי מת לא מזמן", שמעתי את הישבן המושלם אומרת. אוי-אוי-אוי. אני לא מרגישה את הזן. אני לא מרגישה שום שלווה פנימית. ואגב, הייתי שמחה מאוד לאכול עכשיו חטיף אנרגיה.

ואז, ממש כאילו אלוהים נענה לתפילותי, הגעתי לבושו, המדריך החתיך היפאני-למחצה, שזוג לסביות יהודיות גידלו אותו והוא מנגן בלהקת רוק (קשה שלא לתהות, איפה הם מוצאים את האנשים האלה?). הוא עמד בראש הגבעה עם חטיף: ארבעה שקדים ושזיף מיובש. ארבעה שקדים ושזיף מיובש?! לאן נעלמו הפחמימות? אני עייפה. אני עצבנית.

אז אני מסתכלת סביבי. יפה כאן! כירסמתי את השקדים כאילו היו פירורי המזון האחרונים על פני כדור הארץ, הרכבתי את אוזניות נגן המוסיקה שלי, ונכנסתי לקצב. השמש מציצה מבעד לעננים. חלפתי על פני קן. הו הו! החיים יפים. "מצוין!" צעקתי ליארו.

חזרנו לבית מכוסים בוץ והתיישבו לאכול צהריים: הבחירה היא בין סלט עם גרעיני חמניות לטופו וקינואה אורגניים. זה בעצם די טעים. אכלתי את המנות הקטנות במקלות אכילה כדי שלא ייגמרו מהר. אין תוספת. אין קינוח. אין סוכר. "תשתו", הזכירו לנו המדריכים. "תשתו".

התכווצות

פעילויות אחר הצהריים מתנהלות במלוא המרץ: אימון אירובי במים וכדורעף מים בבריכה הפתוחה, שבה המים מחוממים ל-37 מעלות. פילאטיס ואימון משקולות בחדר כושר, ויוגה ב"יורט" (מבנה מסורתי מעוגל האופייני לנוודים במרכז אסיה). כולנו קיבלנו טיפולי וואטסו (שיטת עיסוי) במים: המטפלת גוררת את המטופל בעיניים עצומות בבריכת מים חמים, מנחה אותו "להירגע" ומקפלת את גופו בכל מיני צורות וכיוונים מוזרים. קיבלנו גם מסאז'ים נהדרים.

אחרי ארוחת הערב - שכללה מרק צ'ילי חריף עם קוקוס, או פולי סויה עם תרד ברוטב פסטו - חמקתי עם ג'וש כדי להשתמש בחשאי בטלפונים הניידים שלנו. עייפים מאוד וקצת יותר רזים, נפלנו למיטה ב-20:30.

וכך זה נמשך. הימים דמו זה לזה, מסלולי ההליכה נעשו ארוכים וקשים יותר וכללו טיפוס על גבעות תלולות יותר, חציית גאיות סלעיים וירידה לחופים חוליים.

עד סוף השבוע כבר עברנו כמאה קילומטרים. וכן, להפתעתי, התחלנו להרגיש ולהיראות אחרת. מתברר שההתרכזות האינטנסיבית בגוף, באכילה ובטבע, אכן יוצרת מידה מסוימת של שלווה.

ביום האחרון הלכנו להישקל ולמדוד את היקפי גופנו. בכולנו חל שינוי. האם מווירג'יניה נראתה כאילו עברה מתיחת פנים וג'ו, היועץ הכלכלי, השיל שבעה קילוגרמים והיקפו התכווץ ב-50 סנטימטרים! באופן מוזר קשה כמעט להכירו. "החברים שלי נדהמו", הוא הודה כעבור כמה שבועות, והוסיף שכעת הוא מתאמן בריצת חצי מרתון. "ההשפעות עדיין מורגשות", כתבה מאקי על השינוי שחל בה. "הבטן שטוחה יותר, פני נראות נפלא, אני מתעוררת בקלות בבוקר ומרגישה מלאת מרץ לקראת היום".

ואני? הורדתי קרוב לשני קילוגרמים והתכווצתי ב-30 סנטימטרים כמעט.

אני מרגישה נפלא ונשבעת לאכול רק מנות קטנות של אוכל בריא עד סוף ימי.

כעבור חודש, כשחזרתי לחיי בפאריס, עם מאפייה מול ביתי, עליתי מחדש קילו וחצי. נו טוב. מעולם לא הצטיינתי במשמעת עצמית. אבל זה היה ללא ספק כיף ומאתגר. ראיתי הרים ונופים נפלאים, הרגשתי חלק מהמקום אפוף הזוהר ההוליוודי. הייתי מאושרת. אפילו חוויתי כמה רגעים של שלוווה פנימית, אי שם בקליפורניה. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו