בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סין - מוכרים לבד

שילוב של דיסנילנד ולאס וגאס - כך תואר "הקניון החדש של דרום סין", כשנפתח לפני שש שנים כמרכז הקניות הגדול בעולם מבחינת שטחי המסחר שבו. רק 12 חנויות עדיין פתוחות שם כיום, וגם בהן אין קונים

תגובות

זה היה אמור להיות מקדש הצרכנות הגדול בעולם. 1,500 חנויות, לונה פארק עם רכבת הרים באורך חצי קילומטר, 40 בתי קולנוע, תעלת מים בסגנון ונציאני ובתי קפה צופים לרפליקה מוקטנת של שער הניצחון בפאריס. שילוב של קניות, בידור וסגנון חיים מושך ולא מוכר. סמל בוהק לפניה המשתנים של סין.

אבל בדרך משהו השתבש. מאז פתיחתו ב-2005 הפך "הקניון החדש של דרום סין", בעיר דונגואן, לשם נרדף לכישלון מסחרי מהדהד ולמקרה מבחן מרתק לכלכלה החדשה של סין, שנלמד בבתי ספר למינהל עסקים בכל העולם.

מסרטוני הפרסומת המבטיחים וההדמיות הנוצצות, נותרו חנויות נטושות שמעולם לא אוכלסו ודרגנועים מאובקים שמובילים לקומה ריקה אחר קומה ריקה. כיום רק אחוז אחד מהחנויות בקניון מושכר. כשמתרגמים את זה למספרים זה נשמע אפילו מטריד עוד יותר: רק 12 חנויות פועלות בשטח כולל של 890 אלף מ"ר - פי 22 משטחו של קניון מלחה בירושלים (גודל השטח המסחרי הוא 600 אלף מ"ר).

הקניון הוא מפעל חיים של יזם סיני בשם הו גוירונג. אחרי שגרף הון בעסקים חובקי עולם החליט להשקיע בעיר הולדתו ולהציב אותה על המפה. הוא תיכנן והקים קניון שהוא שילוב העתקים מפלסטיק של מונומנטים מאמסטרדם, ונציה, פאריס, קהיר, סן פרנסיסקו וניו יורק. בין הבניינים הציב מתקני שעשועים, תעלות באורך שני קילומטרים ושורה של אגמים מלאכותיים, כדי להעניק לקהל המבקרים חוויה ייחודית. ה"ניו יורק טיימס" הכתיר אותו "דיסנילנד ולאס וגאס במקום אחד".

בעיית מיקום

בסופי השבוע אמנם באים לקניון כמה אלפי אנשים, אבל הם מסתפקים בביקור בלונה פארק. לחנויות במקום יש תנאים מצוינים, אבל המוכרים מדווחים על הכנסות דלות. "לפעמים אין לנו אפילו לקוח אחד ביום", אמר יו גאו טיאן, בעל חנות צעצועים, לרשת בלומברג. לדבריו, "אנשים באים בשביל הלונה פארק, הם אפילו לא מסתכלים על החנויות".

לסצינה הצרכנית הזאת נמשך סם גרין, במאי אמריקאי של סרטים דוקומנטריים, שהיה מועמד בעבר לפרס האמי. הוא ביקר בקניון זמן קצר לאחר פתיחתו, לצורך תחקיר לסרט על תאוות הקניות של סין.

"הקניון הוזכר במאמרים רבים כסמל לניצחון סין על ארצות הברית. אחרי הכל, אנחנו המצאנו את הקניון ועכשיו הקניון הגדול ביותר נמצא שם", אמר גרין בהתלהבות בשיחת טלפון. "נסענו לבקר שם, אבל התברר שכל הכתבים שכחו לציין פרט אחד - הקניון היה ריק לחלוטין. כנראה הם לא ביקרו שם אף פעם בעצמם. מה שמשך אותי מהרגע הראשון היה הממד הסוראליסטי של המקום. אם הייתי עושה סרט עלילתי על הקניון, היו אומרים לי שזאת מטאפורה שחוקה לכלכלה העולמית. אבל במקרה הזה הריקנות של הקניון אמיתית לגמרי".

הסרט שלו, "אוטופיה בארבע מערכות", הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים העצמאי סאנדאנס. לאחר מכן נקנה על ידי רשת PBS. "אחד הדברים הבולטים ביותר הוא ההבדל בין הכתבות המשבחות שבאות מסין לבין המציאות בשטח", הוא אמר. "זה גרם לי לפקפק בנרטיב של סין כמעצמה כלכלית שיכולה לעשות הכל".

לכישלון הקניון היו כמה גורמים. ראשית, דונגואן ספגה מכה קשה במשבר הכלכלי העולמי ב-2008. בשונה מהערים השכנות, שנזן וגואנז'ו, היא לא הצליחה לפתח תעשייה עתירת ידע ולא משכה חברות בינלאומיות. התעשייה המסורתית שלה, המתבססת על יציקות פלסטיק, לא החזיקה מעמד. כ-60 אלף מפעלים נסגרו בעיר ובסביבותיה מאז פרוץ המשבר והשכר הממוצע של הפועלים שם הוא 1,500 יואן לחודש (כ-780 שקלים).

בעיה אחרת של הקניון היא מיקומו: הוא אמנם שוכן בצמוד לכביש מהיר אבל מצד אחד נמצאת הונג קונג ומצד שני גואנז'ו - שתיהן ערים מפותחות ועשירות - ולאיש אין סיבה לבקר במקום. בדונגואן יש אולי נמל ים גדול, אבל אין בה נמל תעופה, ולדברי איש עסקים ישראלי המתגורר בסין, "אנשי העסקים הזרים שבאים אליה מעוניינים יותר בתעשיית הזנות ופחות בקניות".

אפשר לראות את כישלון הפרויקט גם כעונש על חטא הגאווה, ההיבריס של הקפיטליזם המשגשג בסין. מדי שנה נבנות שם עשר ערים חדשות בכדי לעמוד בקצב הפיתוח הכלכלי. חלקן, כמו הקניון, עומדות נטושות. כלכלנים רואים בתופעה הזאת ביטוי לבועת נדל"ן עצומה שעתידה להתפוצץ. יותר מ-64 מיליון דירות עומדות כיום ריקות בסין, באין אוכלוסייה שיכולה לרכוש אותן.

הערים החדשות ממוקמות לעתים רחוק מדי ממוקדי התעסוקה. לפני המשבר העולמי, הבנקים העניקו לפרויקטים נדל"ניים מימון כמעט ללא בדיקת השוק, ותוצאות המהלך הזה ניכרות כיום.

התקשורת העולמית מסקרת בהרחבה ובהתלהבות את הכישלונות הללו, ולעתים ניתן לזהות בכתבות ניצוצות של שמחה לאיד. שישה מ-20 הקניונים הגדולים בעולם נמצאים כיום בסין; שבעה נמצאים בארה"ב והשאר בדרום אמריקה (בוגוטה, סאו פאולו), מזרח אסיה (בנגקוק) והמפרץ הפרסי (דובאי).

אפשר לראות את החלוקה הזאת כמדד "ביג-מק" (המתבסס על מחירי ארוחת מקדונלדס במדינות שונות) לתנודות בכלכלה העולמית: העוצמה האמריקאית לצד ההתפתחות המואצת במפרץ הפרסי, בדרום אמריקה וכמובן בסין. מעניין לדעת איך תיראה מפת הקניונים הגדולים בעולם בעוד עשר שנים.

קל להרוס

סין אימצה בהצלחה שורה של מודלים צרכניים אמריקאיים, אבל גם שורה של ביטויים כלכליים כואבים. קניוני רפאים (Dead Malls) כמו הקניון בדונגואן הם חלק מתופעה עירונית פרברית מוכרת, שהתפתחה בשלהי שנות ה-80 בארה"ב.

עודף היצע של שטחים מסחריים, לצד שינוי בטעם הצרכני ומשיכה מחודשת למרכזי הערים, הותירו קניונים רבים ללא מבקרים. לקניון רפאים שהוקם בתוך העיר קל למצוא שימוש מחודש, קל גם להרוס אותו ולבנות במקום פרויקט חדש. אבל כשמדובר בקניון מרוחק, הפתרון הרבה יותר מסובך.

שנה לאחר חנוכתו (וכישלונו המהדהד) נרכש הקניון החדש של דרום סין על ידי חברה בת של אוניברסיטת בייג'ין. מנהלי האוניברסיטה שכרו חברת ייעוץ בינלאומית במאמץ להחיות אותו, אבל גם הם נכשלו.

אבל חרף ההפסדים המצטברים, בעלי הקניון מתכוונים להוסיף לו 200 אלף מ"ר (כשטחם של עשרה קניונים ממוצעים בישראל) ולבנות לצדו מגדלי מגורים, שלא ברור אם דונגואן זקוקה להם.

במובן הזה הסינים אימצו עוד רעיון עסקי אמריקאי ידוע - הקניון פשוט גדול מכדי להיכשל. לכן, מדי בוקר מתכנסים העובדים להרמת דגל חגיגית ולשיחת מוטיבציה לפני שהם יוצאים לעוד יום של ניקיון ותחזוקה במסדרונות הריקים. *



''הקניון החדש של דרום סין'' מבפנים ומבחוץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו