בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זמנך עבר מוסדות שעברו מן העולם (המשך)

תגובות

עברות שמות

לו הרמטכ"ל בני גנץ היה משרת בצבא ההגנה בראשית ימי המדינה, היה מצטווה, כמו כל הקצינים הבכירים ועובדי המדינה, לעברת את שמו (בני נץ? בני צין?) החיילים הפשוטים לקחו דוגמה ממפקדיהם, וכך גם האוכלוסייה הכללית: עשרות אלפים נפטרו מ"שטיין", "גרינפלד" ושאר שמות לועזיים, לטובת "סלע", "שדה" ודומיהם.

פגישות מחזור

ילדי הפרחים שנפגשים שוב אחרי 20 שנה, נדהמים לראות את עצמם גזוזי מחלפות ואידיאלים; היפהפייה שאיש אינו מזהה, כה מכוערת היתה פעם; החנון של השכבה שעשה מיליונים; המופקרת שחזרה בתשובה; ועוד ועוד מהפכים סטריאוטיפיים. לא עוד: אחרי שראינו את תמונותיהם בפייסבוק, בני המחזור שלנו כבר לא יכולים להפתיע אותנו.

צהריים

(לא להפריע בין שתיים לארבע)

"מר לב טוב! אני ביקשתי בין שתיים לארבע לא לעשות רעש!" צועק אריק אינשטיין במבטא יקי לשם טוב לוי המנגן על הפסנתר, בשיר קומי באלבום "על גבול האור" (1989). בין שתיים לארבע היה שקט מוחלט ברחובות: נסגרו החנויות, והילדים נרדמים.

קרקס עם חיות

"דובים, פילים, נמרים וחיות אחרות לא רוכבים על אופניים מרצונם", כותבים אנשי - PETA אנשים למען יחס הוגן לחיות. "הם מבצעים את המטלות הקשות האלה לא מפני שהם רוצים, אלא מפני שהם מפחדים ממה שיקרה להם אם לא יבצעו אותן". חיות הולכות ונעלמות מהקרקסים, ויש לקוות שלבסוף ייעלמו לגמרי - כמו אנשי ה"פריק שואו" לפניהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו