בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברנאר אנרי-לוי | תשובה נרגזת לקלוד לנצמן

המלחמה בלוב

תגובות

מה גרם לו, לקלוד לנצמן, לשנות את דעתו ולגנות ("לה מונד" 17-18 באפריל), בניגוד לכל היגיון, את הפעולה הצבאית הבינלאומית נגד כוחות קדאפי, אחרי שמוקדם יותר ("לה מונד" 16 במארס) תמך בה בהתלהבות?

כיצד יכול אדם כמוהו, הניחן באופי, להציג בציבור גחמנות כזאת: לחתום יום אחד על עצומה התומכת בהתערבות צרפת, ומיד אחר כך, כעבור ארבעה שבועות, לגנות את ההתערבות ולבגוד בחתימה שלו עצמו?

איך קרה שהיוצר של "צה"ל", סרט המציג צבא שאחד מעקרונות היסוד שלו הוא שלא נמנעים ממיומנות טכנית כלשהי לצורך שמירה מרבית על חיי החיילים, יכול לפתע פתאום לתבוע "אופציה של אפס הרוגים"?

האומנם זהו ידידו של סארטר, שבזעמו החדש נגד מלחמה "מטווח רחוק", פוצח פתאום בשבחים בסגנון שנות ה-30 (מונטרלאן, לה דריו לה-רושל ב"קומדיה של שרלרואה") למען מאבק "האדם באדם" והקרקס הפאלי הגדול שלו?

אדם שבמשך 50 שנה תמך בכל המאבקים נגד כל הדיקטטורות, האם יש לו זכות לכתוב מאמר שלם ולהעיד שאינו מוצא די מלים קשות ללעוג ל"חוסר המודעות" של המתנגדים הצעירים הנסים על נפשם כשהם מוצאים עצמם עומדים פנים אל פנים מול הרכבים המשוריינים?

ובכל זאת הוא אינו מצליח למצוא ולו מלה אחת, מלבד מאמר מוסגר מוזר מאוד ("איש מאתנו אינו אוהב את קדאפי, איש לא התעסק אתו ולא ניהל אתו מעולם משא ומתן") בעד הוקעת הטבח שמבצעים מקצועני המוות. אגב, את הפצצות שלהם הם מטילים, ממרחק 40 ק"מ, על אזרחים בלתי חמושים לרוב.

באחד הימים נידרש להבהיר זאת. כבוד גדול רחשתי לאיש הזה. הערצתי לסרט "שואה" ולספר "הארנב מפטגוניה" גדולה מכדי שלא אבקש להבין מה גרם לו פתאום להישבות בקסמו של הליצן צמא-הדם הזה, שתחת עטו הפך - כפי שמוחמד עטא (מבצע הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001) הפך תחת עטו של ז'אן בודריאר - למין "שטן מחולל כשפים" ש"מטיל" על ההתקפות שלנו "חולשה משונה".

אבל בינתיים צריך להגיב.

צריך להגיב לסדרת ההשערות, הסברות והכזבים, שאנשים עשויים להבין אותם כפשוטם בשל מעמדו המכובד - מה שיהיה הרה גורל. כזב שאפשר למחול עליו הוא שבגלל "לחץ ידידותי" שלי הוא חתם על אותה קריאה שהוא מתכחש לה כיום ומסיר ממנה את חתימתו.

כזב רציני יותר: שידידי לוב החופשית הכריזו על תקיפות ש"היו אמורות להימשך רק ימים אחדים". אילו הן הוצאו לפועל מוקדם יותר, כשבנו של קדאפי (ולא קדאפי עצמו, כפי שכתב לנצמן בפזיזות) הבטיח להטביע את עמו ב"נהרות של דם", היה אולי די ב"ימים אחדים". אבל לא כך הדבר מאוחר יותר.

ב-19 במארס, כשמטוסים צרפתיים עצרו את הטנקים הראשונים בפרוורי בנגאזי, איש לא היה מעז להכריז על לוח זמנים מדויק כל כך. פזיזות, פזיזות בלתי מובנת, שלא תיאמן, היא השימוש שלו במלה "קמיקאזה" כדי לאפיין את ה"טכנולוגיה" של כוחות האוויר שמפעילות בעלות הברית.

ועוד כזב: הטענה שבשורות צבאו של קדאפי ושכירי החרב שלו "הקורבנות רבים מספור וחסרי שם". וזאת, בטקסט שלא מוקדשת בו אפילו מחשבה אחת - אני שב ואומר - לקורבנות האחרים, האמיתיים: לאזרחי א-זאוויה וזייתן, הנתונים תחת אש כבדה, לפצועים בבית החולים במיסראתה שמפציצים אותם בלי בושה ולתושביה האחרונים וההירואיים של איג'דאביא, שכופים עליהם לחיות במקלטים כמו בסרייבו.

וכזב נוסף, שמזכיר את התעמולה שעוררה תכופות זעם או גיחוך בלנצמן ובי: הגינוי הקוצף לפעולה שתביא ל"זריעת הרס בלוב": קדימה, קלוד יקר, בוא! בוא תצטרף בפעם הבאה! תראה במו עיניך בבנגאזי, בביידה, בטוברוק, שהאנשים של קדאפי, לא הטייסים הצרפתים, הם שהשמידו, החריבו והרסו את הארץ המסכנה הזאת!

ילדותית היא - שוב בעניין קדאפי, ובדיוק כשנדמה שנשקלת אפשרות לשאת ולתת עמו על דרך מילוט - ההצהרה הנחרצת: "זה לא נאמר בקול רם, עליו למות". ילדותי גם המשפט של לנצמן, המבקש בכל מאודו להישמע כמומחה, שבו הוא מצר על כי המטה הכללי "כופה מספר מופרז של גיחות" על "כוחות האוויר" שלנו.

לא אדבר אפילו על ההדיפה הרטורית הטובה והישנה - כואב למצוא אותה בדבריו - הטוענת שהפחדנות של אתמול (מיטראן, שיראק, סרקוזי, כולם החברים-הכי-טובים של פטרון הכספים הגדול של הטרור הבינלאומי) מצדיקה המשך חוסר נקיטת הפעולה מצדנו.

בניגוד לקלוד לנצמן, אני מאמין שה"אנטי מלחמת עיראק" הזאת (מבצע מוגבל שאושר בידי האו"ם, לבקשת הליגה הערבית, כדי לשים קץ לשפיכות דמים עתידית) היא ראשונה מסוגה, ותהיה אבן דרך חשובה.

אני מאמין שאנטי מלחמת בוסניה (שלוש שנים של הימנעות מהתערבות!), שהיא גם אנטי מלחמת רואנדה (קהילה בינלאומית הצופה בחיבוק ידיים בטבח עד שיושלם!) דווקא מכבדת את העידן, שבו הבנו סוף סוף שביתו של אדם אינו תמיד מבצרו.

בסופו של דבר אני בטוח שקדאפי יעזוב וייתן לעם הלובי לקבוע בעצמו את גורלו.

תרגום מצרפתית: שירה חפר *



מתנגדי קדאפי בבנגאזי. הקורבנות האמיתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו