בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעקב מוסף הארץ | החומרים שמהם עשויים גיבורים

לפני שלוש שנים קרא ישראל גל את כתבתה של אביבה לורי "גן החיים" (מוסף "הארץ", 22.2.08), על הזוג ז'בינסקי, פולנים שהצילו יהודים מהנאצים בגן החיות של ורשה, והרגיש שהוא חייב לעשות משהו. אז הוא נסע לפולין וקנה את הזכויות על ספרה-יומנה של אנטונינה ז'בינסקה

תגובות

יש מעט סיפורים עיתונאיים שעדיין מהדהדים יותר משבוע אחרי שהתפרסמו. לסיפור על גן החיות בוורשה היה מזל גדול. קרא אותו משוגע אחד לדבר והפך אותו לאובססיה פרטית. זה כל מה שהסיפור היה צריך כדי לקבל חיים משל עצמו ולצאת לעולם כמו ילד שבגר ועזב את בית ההורים. בתחילת החודש הבא הוא יראה אור בספר, "גן החיים, על אנשים וחיות".

זה התחיל לפני שלוש שנים. נסעתי לוורשה בשליחות "הארץ" לחפש את הילדים של יאן ואנטונינה ז'בינסקי. השם ז'בינסקי לא אמר לי הרבה. בגוגל היו מופעים בודדים. באחד מהם היתה תמונה מ-68'. יאן ז'בינסקי הוזמן אז לישראל על ידי מוסד יד ושם לטקס נטיעת עץ על שמו ושמה של אשתו אנטונינה, ששניהם הוכרו ב-65' כחסידי אומות העולם. התמונה צולמה בשמש ירושלמית של תחילת האביב. ז'בינסקי בחליפה כהה ועניבה, גבר גבוה, צנום ונבוך מן המעמד, מוקף בכמה מחבריו הישראלים. חברים שהציל ממוות בטוח. בתמונה אחרת נראתה אנטונינה אשתו וחיית פרא בחיקה.

על יד התמונות הופיע כיתוב צנוע ורזה שעורר סקרנות ועניין: יאן ואנטונינה ז'בינסקי הצילו יהודים בזמן המלחמה. החביאו אותם בכלובי החיות שהתפנו.

בוורשה פגשתי את הילדים, ריש וטרזה ז'בינסקי. ריש היה בן 76 וטרזה בת 64. הם גוללו סיפור מופלא על גבורה, אומץ לב, הצלה, אהבת אדם וחיות וגדלות נפש שלא ביקשה לעצמה שום תמורה.

יאן ז'בינסקי היה דוקטור לזואולוגיה, חובב חיות ידוע, מרצה בבית הספר הגבוה לחקלאות ומנהלו של גן החיות הוורשאי. אנטונינה היתה שותפה מלאה למפעל חייו. הם התגוררו בווילה קטנה בשטח גן החיות, שהיה באותה עת מוסד ידוע ונחשב בכל רחבי אירופה. היו בו כ-1,500 בעלי חיים. גאוותו של המנהל היו סוסי הפרא המונגוליים הנדירים מזן פז'בלסקי שבכל העולם היו כמאה מהם בסך הכל. בנוסף לאהבתו הרבה לחיות, היה יאן גם צייר, ניגן בפסנתר וכתב יותר מ-50 ספרים. גם אנטונינה היתה סופרת שכתבה ספרי ילדים על חיות.

עולמם השלו של הז'בינסקים התמוטט בבת אחת עם פרוץ המלחמה ב-1939, כשהגרמנים כבשו את ורשה. את החיות הנדירות העבירו הגרמנים לגני חיות ברייך השלישי. את חיות הטרף הרגו. מרבית הכלובים נותרו ריקים. הודות לתושייתו של ז'בינסקי ולכושר האלתור הבלתי-נלאה שלו, נשאר גן החיות מעין מובלעת חוץ-טריטוריאלית בגדה הימנית של הוויסלה בוורשה הכבושה וכך התאפשר לו לנהל שם את מפעל ההצלה הפרטי שלו.

ז'בינסקי היה חבר במחתרת הפולנית הלאומית, ארמיה קראיובה, והשתמש במתקני הגן והכוכים, שרק הוא הכיר, להחביא כל מה שהיה צריך להיעלם מתחת לפני האדמה: נשק, תחמושת, אוסף חרקים נדיר של ד"ר שמעון טננבאום (חבר יהודי, אנטמולוג, שהלך לגטו והשאיר אצל ז'בינסקי את האוסף ב-800 תיבות זכוכית) וכתבי יד של סופרים יהודים. עד מהרה פשטה שמועה בקרב חברי המחתרת בוורשה שאצל הז'בינסקים אפשר למצוא מקלט ואז הם התחילו להחביא גם בני אדם.

בקיץ 40' קיבל ז'בינסקי שיחת טלפון. בצדו השני של הקו אמר לו מישהו לצפות לאורחים, יהודים שצריכים מחסה זמני עד שיימצא להם מקלט אחר ומסמכים מזויפים. זאת היתה ההתחלה. מאז ועד לסוף המלחמה שהו בווילה ובכלובי החיות כ-300 אורחים, יהודים ולא יהודים. יהודים בעלי מראה ארי שוכנו בווילה והוצגו לפני העוזרת כבני משפחה רחוקים. יהודים בעלי מראה מחשיד הועברו למרתף ולכלובי החיות. אנטונינה יצרה בבית אווירה עליזה. אנשים באו ונכנסו. חברים וידידים הוזמנו, במכוון, לארוחות ולערבי מוזיקה, כדי להפגין נוכחות וליצור אשליה של תנועה מתמדת. וכל זה מתחת לאפם של הנאצים, שבחרו להקים דווקא בגן החיות מחנה צבאי. אנטונינה האמינה שבהמולה הכללית והגלויה לעין כל, אפשר יהיה להחביא את אלה שזקוקים למחסה.

יאן, בתוקף תפקידו הרשמי - אחראי על השטחים הירוקים בוורשה - היה נכנס לגטו ומבריח משם יהודים. הוא עשה זאת בקור רוח מקפיא, בתחכום רב ובתנאים בלתי אנושיים. מפעל ההצלה של הז'בינסקים סיכן את חייהם פעמים רבות והביא אותם למצבים קיצוניים של כמעט לחיצה על ההדק, ואף על פי כן, לא היססו. לא עלה בדעתם להפסיק לעשות את מה שנראה להם מובן מאליו. "היה ברור שיצילו יהודים", אמרה טרזה באותה פגישה לפני שלוש שנים. "לאבא שלי היו הרבה חברים בקרב האינטליגנציה הפולנית, מהם יהודים רבים, והשאלה אם לעזור או לא מעולם לא עלתה, זה היה פשוט עניין של הגינות בסיסית. אדם חייב להיות הגון".

האנשים הנפלאים האלה

ב-44' פרץ מרד ורשה. צבא פולין החופשית לחם בגרמנים במשך 63 ימים. ז'בינסקי נפצע באחד הקרבות ונלקח בשבי למחנה שבויים על אדמת גרמניה. אחרי המלחמה נפתח גן החיות מחדש בניהולם של הז'בינסקים. יהודים פולנים ששרדו עלו לישראל וסיפרו על הצלתם המופלאה בגן החיות. הסיפור זכה לתהודה גם בפולין, לאחר שב-68' יצא לאור ספרה של אנטונינה ז'בינסקי "אנשים וחיות". זה היה יומן שניהלה בזמן המלחמה ובו תיעדה, מדי יום כמעט, את תלאות חיי משפחתה וחייהם של האורחים שלה בגן החיות.

בישראל זכה הסיפור לכותרות בעיתונים רק ב-65', כאשר הז'בינסקים הוכרו כחסידי אומות העולם. שניהם מתו בתחילת שנות ה-70, אנטונינה ב-71' ויאן ב-74'. הסיפור שלהם לא המשיך לחיות הרבה אחריהם. גם הוא מצא את דרכו לבית הקברות של הסיפורים ונשכח. רוב הניצולים כבר לא בחיים. וגם לפולנים השם ז'בינסקי כבר לא אומר היום הרבה.

בפברואר 2008 התפרסם כאן סיפורם של הז'בינסקים. כעבור כמה ימים התקשר אלי ישראל גל, הציג את עצמו כאיש היי-טק ואוהב ספר. נרגש עד דמעות סיפר על החוויה שהסב לו הסיפור המדהים של הז'בינסקים.

גל לא יודע מה בדיוק לכד את עינו. "אני מחפש לזה את התשובה עד היום", הוא אומר. "יכול להיות שזה היה מצב נפשי ברגע נתון, יכול להיות שאלה החיות, כי אני ומשפחתי אוהבי חיות מדופלמים, אני לא באמת יודע, אבל התאהבתי בז'בינסקים, ברמה האישית, התאהבתי במשפחה הזאת. הם עוררו בי התרגשות, השתאות והערכה. קשה להבין איך תחת התלאות וההרס הם היו מסוגלים להמשיך בפעילותם היומיומית וגם לעזור ולהציל אנשים. אנטונינה היתה במצב בריאותי מאוד קשה, שכבה חודשים במיטה, ולמרות זאת היו לה תעצומות הנפש לטפל בילדים קטנים, בחיות ובניצולים. הדמות של ריש היא מכמירת לב. ילד קטן שרואה דברים שאסור לו לדבר עליהם ומבין הכל בקריצות עין ובחצאי אמירות. ויאן, אדם אמיץ וקר רוח, עשוי מחומרים שמהם עשויים גיבורים.

"לאחר שקראתי את הכתבה, היה לי ברור שאני צריך לנסוע לפולין לפגוש את הילדים של האנשים הנפלאים האלה. זה ממש בער בעצמותי. היתה לי פגישת עסקים בברלין ומשם נסעתי לוורשה ופגשתי את ריש וטרזה. הפגישה איתם היתה נרגשת, ואני ביקשתי את רשותם להוציא את הספר בעברית. הם התרגשו מאוד מהרעיון".

גל הוא מנכ"ל אספרו, חברה שמייצרת ומפתחת מכשירי כף יד להדרכה אלקטרונית למבקרים במוזיאונים ובאתרי ביקור. המכשירים שלהם נמצאים במומה בניו יורק, במטה האו"ם, בהרמיטאז' סנט פטרבורג, בגלריה לאמנות בוושינגטון, במוזיאון הלאומי הסיני, במוזיאון ישראל, בד'אורסיי בפאריס ועוד, ונחשבים המכשירים המובילים בתחומם.

בביוגרפיה המשפחתית שלו אין לגל, יליד הארץ, בן 62 משדה ורבורג, רקע של שואה, אבל הסיפור של גן החיות לא נתן לו מנוח והוא רכש את הזכויות להוצאת הספר של אנטונינה ז'בינסקה בעברית. מאז שרוי גל בשני עולמות. בעולמו השגרתי: עסקים, משפחה, חברים, ובעולם ההצלה בפולין. הוא קרא את הספרים הרלוונטיים וכמו מיסיונר אמיתי, מפיץ את סיפורם של הז'בינסקים בכל מפגש עסקי וחברתי ובכל מקום. לאחרונה קשר קשרים עם תנועות הנוער החלוציות, משרד התרבות הפולני והנהלת גן החיות בוורשה, והצליח להביא לשינוי התוואי הקבוע של כמה ממשלחות הנוער בפולין כך שיכלול גם את גן החיות בוורשה.

אנדז'יי קרושביץ', מנהל גן החיות, מספר על התהודה שיצר סיפור ההצלה של הז'בינסקים גם בארצות הברית. תרם לכך גם ספרה של דיאן אקרמן, "The Zoo Keeper's Wife", שיצא לאור בניו יורק ב-2007 - רומן דוקומנטרי שמספר את סיפורה של אנטונינה ז'בינסקה.

האיחוד האירופי תרם השנה תרומה נאה לשיפוץ הווילה והפיכתה לאנדרטה ומוזיאון לפועלם של הז'בינסקים. כחלק מעבודות השיפוץ מתכנן קרושביץ' לאתר ולחשוף מנהרה סודית שיצאה ממרתף הווילה, דרכה נמלטו המסתתרים לתוככי גן החיות ברגע הישמע האות מלמעלה שיש גרמנים בסביבה. האות היה קטע מוסכם מתוך האופרטה "הלנה היפה", שז'בינסקה היתה מנגנת בפסנתר הכנף שלה. "הפסנתר עדיין עומד במרכז הווילה", אומר גל בהתרגשות, "כולו מכוסה אבק ועליו ספרים ומסמכים רבים".

היה להם מה להפסיד

אלפי בני נוער, בחסות ממשלת ישראל, משתתפים מדי שנה במסעות לפולין. המסלול כולל לפחות שלושה מחנות ריכוז והשמדה. "יש משהו מתלהם במסעות לפולין, רובם מנתקים את עצמם מההווה והעתיד ומתרכזים בעיקר בעבר", אומר ערן אבידור, מרכז המטה של מחנות העולים ומדריך מסעות לפולין. "מבקרים במחנות, מזדהים הזדהות טוטאלית עם הקורבנות, ולא מתעניינים במה שקורה מעבר לזה. אנחנו עושים עוד הרבה דברים נוספים, נפגשים עם חסידי אומות העולם, עוסקים בשאלת האדם והבחירה. לכן הסיפור על גן החיות מאוד תפס אותנו, גם בגלל הסיפור הנשי החזק והנדיר וגם בגלל שאנחנו זוכים לראות דרכו את הצד הפולני, ואת הסבל שגרמה להם המלחמה. אחת המטרות במסע לפולין היא להכיר את העם הפולני, וכאן זה משתקף באופן עמוק וחי שמאוד ריגש אותי.

"אחד ההדגשים במסע שלנו הוא מרד התנועות הציוניות בזמן המלחמה, אבל אלה היו נערים ונערות צעירים שלא היה להם מה להפסיד וכאן יש סיפור של אנשים מבוגרים, עם ילדים, עם אחריות, שהיה להם הרבה יותר מה להפסיד, ואף על פי כן בחרו למרוד. זאת הבשורה שלנו, שכל אדם עומד מול הבחירה המוסרית שלו בלי קשר לתנאים ויכול לעשות את מה שהז'בינסקים עשו. זה נותן תקווה לעולם ולאדם מעמדה הומניסטית בונה ויוצרת, ולא מעמדה שרק הכוח ינצח". *


אביבה לורי תירגמה מפולנית את הספר "גן החיים, על אנשים וחיות", שייצא לאור בחודש הבא בהוצאת עם עובד



ישראל גל במרתף הווילה של הזוג ז'בינסקי בגן החיות של ורשה. לכאן הועברו יהודים בעלי 'מראה מחשיד'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו