בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודד פילבסקי נשאר אופטימי

בשבוע שעבר מת עודד פילבסקי, בן 79, ממייסדי "מצפן" ב-1962. לפני שלוש שנים כתב כיצד ולמה הגיע אל השוליים השמאליים של הפוליטיקה הישראלית

תגובות

גדלתי במשפחה בעלת הכרה "פועלית". רוח שמאלית נשבה בבית. אבי, כפועל ותיק בחברת האשלג הפלשתינית, בים המלח, היה ביקורתי מאוד לגבי אי מילוי תפקידה של ההסתדרות הכללית, כאיגוד מקצועי האמור להגן על האינטרסים של העובדים נגד ההנהלה. הנהגת ההסתדרות היתה מתואמת מאוד עם הנהלת חברת האשלג ובלמה כל הזמן את מאבק העובדים לשיפור השכר והתנאים הסוציאליים, שהיו אז עלובים ביותר. יחסי העבודה בים המלח היו נושא לשיחות רבות בביתנו, כאשר אבי מסביר את המצב שם ואת עמדותיו האישיות בעניין. כבר מגיל צעיר היה ברור לי שאני בעד מעמד הפועלים ולבי עם כל מאבק של פועלים ושל מנוצלים ומדוכאים בכל אתר ואתר.

גיבורי ילדותי היו העבדים שמרדו ברומא בראשות ספרטקוס, העבדים השחורים שמרדו באדוניהם באוניות שהובילו אותם מאפריקה לאמריקה, וכורי הפחם מוויילס שנאבקו על זכויותיהם מול בעלי המכרות. את הנ"ל הכרתי מקריאה, משמיעת סיפורים ומצפייה בקולנוע.

עוד עניין שהיה חשוב בעיצוב אישיותי כאדם שמאלי, היה תפיסתו האינטרנציונליסטית של אבי. הוא היה אוהד של מפלגת פועלי ציון שמאל וגם חבר בהגנה היה, אך בניגוד להרבה אחרים, לא יצאה מפיו אף פעם הערה גזענית נגד ערבים או גויים אחרים. היה אוהד ברית המועצות ואף על פי כן מתח ביקורת קשה על גירוש התושבים הגרמנים מהחלקים המערביים של רוסיה, פולין וצ'כוסלובקיה בשלהי מלחמת העולם השנייה, "כך אנשים הגונים לא עושים", חוזר היה ואומר. ב-49' באתי הביתה לחופשה מן הקיבוץ ("משאבים", משאבי שדה, שבו הייתי חבר); עדיין נמשכה המלחמה להקמת המדינה, אבל הוא היה מרוכז בהצלחת המהפכה בסין ובחשיבותה הבינלאומית.

אחרי עונת הזריעה של סוף 50' גירש הצבא הישראלי כמה שבטים בדואיים מסביבות תל-ערד אל מעבר לגבול עם ממלכת ירדן. זה לא היה מקרה יחיד, גם באזור הר הנגב גורשו שבטים בדואיים אל מעבר לגבול עם מצרים. השתתפותי במה שכונה "הקציר הנטוש" בתל-ערד השפיעה עלי עמוקות. התחדדה תפיסתי את המעש הציוני של הטיהור האתני. מעשה שהיה כך היה: חורף 50'-51' היה מבורך בגשמים. השעורה שזרעו הבדואים הניבה יבול מפואר אשר כמוהו יקרה במקומותינו רק אחת לעשור. ומי אם לא קיבוצי הנגב, במשותף, בהנהגת מפקדת הצבא במחוז הנגב, הסתערו על הקמה הגבוהה שעלתה כפורחת, פרי עמלם וזרעיהם של הערבים הבדואים אשר גורשו מן המדינה אחרי שזרעו. הוקם שם מחנה אוהלים למשך כמה שבועות, לשרת את שיכונם וארוחותיהם של "העושים במלאכה". לכל קיבוץ הוקצתה חלקה לקציר. גרעיני השעורה הוסעו במשאיות לשוקי הגרעינים. את התמורה חילקו לכל קיבוץ אשר השתתף בקציר הגזול ("הנטוש").

הייתי שם סבל, ויחד עם אחרים עסקנו באיסוף שקי השעורה מן השדות למחנה והעמסתם משם על גבי משאיות לשיווק. פתאום, כך באמצע ההעמסה, נפל לי האסימון והתחלתי להבין מה בעצם מתרחש כאן. חבורה קולקטיביסטית חדורת רעיונות סוציאליסטיים, מצוידת במיטב המיכון החקלאי שנרכש באשראי מן הסוכנות היהודית, קוצרת-גוזלת את פרי עמלם של ערבים עניים שגורשו מעל אדמתם ומארצם. מאז החל בתוכי מסע מחשבתי שהוביל אותי שמאלה, אל מחוץ לעולם הרעיוני והמעשי של הציונות, ולחיפוש אחר שוויוניות אנושית סוציאליסטית אמיתית.

???

כאשר עמדתי על דעתי הצטרפתי למפ"ם ובתוכה לאגף היותר שמאלי, שהיה אז בהנהגתם של משה סנה ויעקב ריפתין. הציונות החלוצית והזיקה לברית המועצות כמנהיגת המחנה הסוציאליסטי העולמי היו משותפות לכל חלקי מפ"ם. העניינים שייחדו את השמאל הרדיקלי במפ"ם של אז היו: הפיכת המפלגה, שהיתה יהודית, למפלגה טריטוריאלית, לאמור, למפלגה יהודית-ערבית; העלאת הסיסמה "שלום ללא סיפוחים", לאמור, שלום על בסיס גבולות 47' לפי החלטת האו"ם; תמיכה נחרצת במאבקי פועלים, גם נגד מפעלים ממלכתיים והסתדרותיים (שביתת הימאים); תמיכה בזכות המובטלים לתעסוקה בשכר הוגן (לא בשכר "דחק"), עם דגש מיוחד נגד אפליית שוכני המעברות בשיכון ובתעסוקה; תמיכה ללא סייג בברית המועצות גם כאשר תמיכה זו אינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים הציוניים.

המחלוקת במפ"ם החריפה מאוד בעקבות משפטי הראווה שנערכו בגוש "הדמוקרטיות העממיות" במזרח אירופה, במיוחד בצ'כוסלובקיה בשנים 52'-53'. בין הנשפטים בפראג היה גם מרדכי אורן, איש הנהגת מפ"ם. השמאל הסנאיסטי היה בעד תמיכה גורפת בהאשמות, אשר התבררו לימים כמפוברקות. אני השתייכתי למחנה הסנאיסטי ודגלתי בתמיכה הבלתי מסויגת ב"מחנה הסוציאליסטי" בהנהגת ברית המועצות.

הזדהות ללא סייג עם הציונות והגנה עליה, מצד אחד, מול הזדהות עם משפטי פראג שכללו התקפה על הציונות, מצד שני, גרמו את פילוג מפ"ם ואת גירוש הסנאיסטים מן הקיבוצים של הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי. השמאל בראשות משה סנה הקים את מפלגת השמאל הסוציאליסטי.

האווירה בשורות מפלגת השמאל היתה מרוממת, הורגשה פעילות אינטנסיבית בהפגנות רחוב, במקומות עבודה, במאבק להשגת פיצויים עבור המגורשים מן הקיבוצים. מלבד הזמן שהקדשתי לחיפוש תעסוקה לקיום עצמי, רוב זמני הוקדש לפעילות במפלגה, פגישות ודיונים על עניינים אידיאולוגיים ופוליטיים ועל פעילות מעשית בחוץ. אני זוכר באיזו התרוממות רוח חזרתי מההרצאה הראשונה שנתתי במקום עבודה, בזמן הפסקת צהריים, בהזמנת ועד העובדים. ניסיתי להסביר שהמאבק להגדלת השכר ולשיפור התנאים הסוציאליים אמור להביא להקטנת הרווח של המפעל ולא בהכרח להעלאת מחיר המוצר, וכיצד הגדלת כוח הקנייה של הפועלים עשויה לתרום לחיזוק הכלכלה הלאומית.

באותם ימים היו די הרבה מפעלים בינוניים וגם גדולים שבהם פעלו חברי ועדי עובדים שמאליים שהיו מוכנים להזמין מרצים שמאליים לדבר אל העובדים בשעת הפסקת הצהריים. עשרות פעמים הוזמנתי לאירועים כאלה והיו מקומות עבודה שהזמינו אותי שוב ושוב. לפעמים הייתי מתבקש להשיב גם על שאלות פוליטיות ואידיאולוגיות. בפעילות זו הרגשתי שאני תורם דבר מה להעלאת רמת ההכרה המעמדית של ציבור הפועלים שלפניו הופעתי.

גרתי בביתו של אבי בחולון, שם נרשמתי בלשכת העבודה כדי להשיג תעסוקה שתעניק לי הכנסה לקיום צנוע. כבר בימי הביקור הראשונים בלשכת העבודה, שהיתה אז מוסד הסתדרותי ולא ממלכתי, מצאתי את עצמי מעורב, יחד עם אחרים, בארגון אסיפות מחאה בין כותלי הלשכה למען פעילות הסתדרותית מוגברת למציאה ויצירה של מקומות עבודה ונגד פרוטקציות ואפליות, חלוקה צודקת של סידורי עבודה לפי התור ונגד עקיפתו על ידי מומלצי מפא"י.

שיתוף הפעולה עם מק"י היה הדוק בכל התחומים. ההחלטה של מפלגת השמאל להצטרף למק"י התקבלה ברוב סוחף, וגם אני בתוכו. ב-54' נעשיתי חבר במפלגה הקומוניסטית. הוצע לי להצטרף לצוות הכתבים של יומון מק"י "קול העם", וכך עשיתי. בהיותי תושב חולון הוצבתי ברשימת מק"י לבחירות למועצת פועלי חולון. נבחרתי וכיהנתי במועצה הנבחרת. שם למדתי במדויק את משמעות שליטתה המוחלטת של הנהגת מפא"י בכל מוסדות ההסתדרות, מן הצמרת ועד לרצפה, תוך פיזור קומץ גרגירים לנציגי המפלגות הציוניות האחרות בהסתדרות.

מליאת מועצת הפועלים כונסה לעתים רחוקות, בעיקר לצרכים טקסיים, אף פעם לא לדיון על איזשהו עניין פועלי או איגוד-מקצועי. כנבחר ציבור לא יכולתי להשפיע או להיות מעורב בפעילות השוטפת של המועצה או של אחת האגודות המקצועיות שתחת סמכותה. לא היתה דמוקרטיה אפקטיבית באף אחד ממוסדות המועצה. את האגודות ניהלו ממונים מטעם מפלגות הקואליציה השלטת בהסתדרות. כל מוסדות ההסתדרות, מקומיים וארציים, התנהלו באורח צנטרליסטי ובלתי דמוקרטי, כאשר הבוסים הבלעדיים הם פונקציונרים של מפא"י. תהליך דמוקרטי אמיתי התנהל רק במקומות העבודה, בבחירות לוועדים ולמועצות עובדים.

כחבר ועד עובדים הייתי מעורב בניסיון מעניין להקים ועד פעולה של ועדי עובדים בגוש דן ב-61'. באותה שנה החליטה הממשלה על פיחות חד בערך המטבע הישראלי ביחס לדולר. צעד זה גרם את הפחתת השכר הריאלי. דנו על כך בכנס ועד הפעולה הנ"ל, קיימנו אסיפות עובדים במקומות העבודה והעברנו עצומות להנהגת ההסתדרות. התברר בפעם המי-יודע-כמה, שהנהגת ההסתדרות מתואמת עם הממשלה ולא תיזום שום מאבק אפקטיבי להגנת השכר הריאלי של העובדים. החלטנו לקיים הפגנות מחאה ביוזמת ועד הפעולה.

במועד שנקבע נדהמנו להיווכח שהמוני פועלים זורמים אל אתרי ההפגנות, בכיכר עלית ברמת גן ובצומת העליה-סלמה בדרום תל אביב. הצמתים נחסמו לתנועה בגלל המספר הגדול של מפגינים. הונפו סיסמאות ונקראו קריאות נגד הפיחות ובעד הגנת השכר הריאלי. היה לי הכבוד להיות אחד הדוברים, כאשר אני יושב בבטחה על כתפיהם של חברי למאבק.

המשטרה פיזרה את ההפגנות, כמה מפגינים וכמה שוטרים נפצעו קל וכמה מפגינים נעצרו. ועד הפעולה התכנס מיד אחר כך כדי לארגן סיוע משפטי לשחרור העצורים. רציתי בכל מאודי להוביל מהלך שיעשה את ועד הפעולה למוסד של קבע, ואם זה ייתכן - להפכו לגרעין של רשימה שתתמודד בבחירות להסתדרות תחת הדגל של שינוי ההסתדרות ממוסד של מפלגות לנציגות ישירה של העובדים, מן האגודות המקצועיות ועד האיגודים הארציים, ממועצות הפועלים ועד הוועד הפועל של ההסתדרות. לא עלה הדבר. לחץ של כל עסקני המפלגות על כל חברי הוועדים עשה את שלו.

ניסיתי לשכנע את חברי סניף מק"י בתל אביב ברעיון שעל המפלגה לתמוך בהקמת רשימה עצמאית, לא מפלגתית, לשינוי יסודי של ההסתדרות, במקום ללכת בתוואי חסר התוחלת של התמודדות ברשימה מפלגתית. התגובה היתה שלילית ביותר מצד ההנהגה, ושלילית גם מצד רוב החברים. המצב בהסתדרות לא השתנה והפיכתה לאיגוד מקצועי ראוי לשמו נמצאת עדיין על הפרק.

???

ב-56' התקיימה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות. נאומו של ניקיטה חרושצ'וב בוועידה, שבו הוקיע את הסטליניזם, גרם רעידת אדמה בכל המפלגות הקומוניסטיות בעולם וגם במפלגה בישראל. מאז הוועידה ה-20 התחוללו במק"י ויכוחים רבים, אך מעט מאוד בא לביטוי על דפיהם של ביטאוני המפלגה. אני אישית השתתפתי בישיבות השבועיות של מליאת מערכת "קול העם", בישיבות שבועיות של תא הסטודנטים, באסיפות של סניף תל אביב וכן בכינוסים פוליטיים-רעיוניים שהתקיימו מדי פעם. בכל אלה נשמעו דברי ביקורת על ההנהגה בעניינים שונים: אי מסירת מידע על מה שמתרחש בתנועה הקומוניסטית העולמית; טיוח המאבק הסיני-סובייטי; הימנעות מטיפול ברהביליטציה של חברים ותיקים, שהיו ממייסדי התנועה הקומוניסטית בפלשתינה-א"י, חזרו לברית המועצות ונרדפו שם על ידי המשטר הסטליניסטי; פתיחת ביטאוני המפלגה לוויכוח רעיוני ועוד.

פעם בשנה, ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, נהגנו להיפגש - חברי מפלגה מכל רחבי הארץ - ביער הצבא האדום ליד אבו גוש. שם נפגשנו לראשונה: עקיבא אור ומשה מחובר מירושלים, ירמי קפלן ואנוכי מתל אביב. שם עלה הרעיון לנסח מכתב למזכירות הוועד המרכזי של מק"י ובו דרישה לפתוח את ביטאוני המפלגה לוויכוח שבו יוכל כל חבר מפלגה להביע את דעתו הבלתי מצונזרת.

ארבעתנו סולקנו מן המפלגה הקומוניסטית ב-62', בעקבות ניסיונותינו לחולל תהליכים דמוקרטיים ולהביא לפתיחת עיתונות המפלגה וכינוסיה לדיון רעיוני, ובעקבות ביקורתנו על כך שעיקר עיסוקה הוא הזדהות אוטומטית עם ברית המועצות והגנה על מדיניותה, במקום ניהול הסברה ומאבק למען מהפכה סוציאליסטית.

הקמנו את הארגון הסוציאליסטי בישראל ואת ביטאונו "מצפן" במטרה להיאבק למען: מהפכה סוציאליסטית במזרח הערבי, שבה ישולבו כל האומות שאינן ערביות, על בסיס שוויוני וזכות ההגדרה העצמית (ישראלים, כורדים, דרום סודנים ואחרים); דה-ציוניזציה של ישראל והפיכתה לרפובליקה דמוקרטית של אזרחיה; תמיכה בזכות ההגדרה העצמית של האומה הפלסטינית; הפיכת ההסתדרות לפדרציה של איגודים מקצועיים דמוקרטיים - חברי האיגודים הם שיאיישו את דרגי הניהול וההנהגה בבחירות ישירות, ולא דרך המפלגות.

???

מגיל 17 אני מעורב בחיים הפוליטיים של השמאל בישראל, כחבר מן השורה וגם כנושא תפקיד. נחלתי לא מעט אכזבות, בעיקר מן הציונות ומן הסטליניזם, אך לא חדלתי רגע אחד מהיות אופטימי, ברמה ההיסטורית, באשר ליכולתה של החברה האנושית לקדם עצמה לחברה שוויונית, ללא ניצול אדם בידי אדם, ללא מלחמות, במסגרות של ניהול עצמי דמוקרטי מן המסד ועד לטפחות, מן האסיפות ברובעי המגורים ובמקומות העבודה ועד למועצות אזוריות, מחוזיות, ארציות, יבשתיות ועולמיות. *



עודד פילבסקי ,1975. השתתפותי ב-1951 במה שכונה 'הקציר הנטוש' בתל-ערד השפיעה עלי עמוקות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו