בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוסדות שעברו מן העולם | תרבות בלוף

ספריית תרמיל

תגובות

אין תחושה המשתווה לעונג החדש שמסיבה קריאה בספר ישן. כשאחזתי בידי לראשונה בקובץ "הינשוף", סיפורי הפלא הקצרים מאת נסים אלוני, נמלאתי תחושת עתיקות. הספר העיד על עצמו שנולד ב-1975, בטרם איוולד אני. עידן החושך. כיוון שמצאו חן בעיני חזותו והילתו של ספר זה, חיפשתי בביתי ספרים דומים לו. כעבור ימים אחדים קראתי את "שלוש עשרה מקטרות" לאיליה ארנבורג ליד אוסף המקטרות של אבי (כתוב שם: "המקטרת איננה סתם חפץ - יש לה נשמה משלה"). אלה היו גישושי הראשונים במבוכי הספרות.

זמן לא רב לאחר מכן נהפכו גישושים אלה לרומאן ממשי, כאשר נפל לידי רומאן הרועים היווני "דפניס וחלואה" (כך במקור), מפעל התרגום הראשון של בחור אלמוני ושמו יורם ברונובסקי. מן האי לסבוס, שבו מתרחשת עלילת הרומאן, הפלגתי למחוזות ספרותיים, לשוניים, אקלימיים וגיאוגרפיים שקיומם הסעיר את חושי: פאריס הדקדנטית של בודלר, מרתפיו האפלים של דוסטויבסקי, ארץ השפה המדהימה של ג'ויס, והמינגוויי, ומאן, וצ'כוב, פושקין, צווייג - עד היום עובר בי רעד חשאי עת שמזדמן לי באקראי ספר מספריה של "ספריית תרמיל", שפתחה לי שער לעולם הדמיונות והחלומות שאני מבלה בו את רוב שעותי.

"בעיני אספן הספרים מצוי החופש האמיתי של כל הספרים אי שם על גבי מדפי ספרייתו", כתב פעם ולטר בנימין. רק עורך מסוגו של ישראל הר, עורכה המיתולוגי של "תרמיל" - משורר, מעצב, כורך-חובב, פועל דפוס לעת מצוא - מסוגל להבין את מלוא עומק הווידוי הזה. במשך כשלושים שנה, מ-1962 ועד 1991, ערך הר את "ספריית תרמיל" הצה"לית, שהשנה מלאו עשרים אביבים למותה. כיוון שספרים אלה נעשו נדירים, וקשה להשיגם גם בחנויות לספרים משומשים, מן הראוי להזכירם כעת, בימים שהמלים "עורך" או "הוצאה לאור" רחקו מאוד מן הצביון האגדי שדבק בהן אי אז, במחצית המאה העשרים.

השם "תרמיל" הוצע להר על ידי חברו יוסל ברגנר, על שום התרמיל שהר נשא תמיד - ועודנו נושא - על גבו. זו היתה מהות ה"ספרייה" הזאת; ספרייה נוודית, ספרייה של איש אחד, שלא רכש מעולם השכלה פורמלית ושאת ספריו שלו לא הפיץ מעולם לחנויות הספרים ומכרם בעצמו - במחיר מופקע. ספרים אלה, שכריכותיהם היפהפיות מציגות את תולדות הציור הישראלי לדורותיו, צפנו בחובם פירות עסיסיים ממיטב הספרות העברית וספרות העולם. פרט ליצירות המתורגמות שראו אור לראשונה ב"תרמיל" אף התפרסמו במסגרת הוצאה זו יצירות מקור לא מעטות. כל אלה עוצבו בדמותו הייחודית של עורכם, שתרם ל"תרמיל", מצדו, מבחר של מעשיות ר' נחמן מברסלב.

הר הוא שטבע את האמרה "גם מקף הוא פשע" ("הדקדוק זה רק פסיק", נאמר ב"אדי קינג" לנסים אלוני) ובמו ידיו קיפד ראשם של מקפים רבים. במקרים אחרים קיפד ראשם של בעלי מקפים. אם התיאטרון היה בשביל אלוני מלחמה ("הינשוף" של אלוני נערך במיוחד לצורך פרסומו ב"תרמיל"; במקום אחר העיד אלוני על מלאכת העריכה של הר: "הוא עשה לי את המוות - וזה יפה"), הרי שבשביל הר שדה הספרות הוא מערכה נמשכת, רוויית מקפים, מלחמת התשה שאין בה ממילא היגיון - ואף על פי כן חשוב לדייק. גם קורא בן ימינו - אם צירוף זה עודנו אפשרי - שייקח ספר מספרי "תרמיל" לידיו, לא יוכל שלא להתפעל מרמת הדיוק וההקפדה של הצאצאים ההריים. השוואה בין תו איכות זה לבין תוצריה של חרושת העריכה העכשווית תצבע בצבעים עגומים במיוחד את אלה האחרונים.

קשה להפריז בחשיבותה התרבותית של "ספריית תרמיל" - מעטים הם מפעלי התרבות שחדרו אל מחזור הדם של היצירה המקומית ואל לב לבו של הקונסנזוס הלאומי, ובה בעת שמרו על איכותם ועל אופיים הייחודי במשך שלושה עשורים רצופים. קשה עוד יותר להצביע על תופעה דוגמת ישראל הר עצמו, שהוא הוא "תרמיל". מפעל זה, שהעניק לחיילי צה"ל מה שלא העניק שום צבא בעולם לחייליו - תרבות במנות קצובות, בגודל הכיס שבמדים וברוחב הלב שתחתיהם - לא היה קם לולא עורכו, ולא היה מחזיק מעמד שנים כה רבות עם שום עורך אחר (ואכן, ניסיון ההחייאה הקצר שניסתה לערוך הוצאת "בבל" לספרים אלה בראשית שנות האלפיים לא האריך ימים).

למרבה הצער, אף קשה לומר שהעובדה שספרים אלה נמחקו כמעט כליל מתודעתו של הקורא העברי מפתיעה או יוצאת דופן. דומה שזמנם של מפעלי תרבות אמיתיים עבר מן העולם, ועמם רבות מן הישויות שהפיחו בהם רוח חיים. מה נשאר, אם כן? מפעל אדירים בכריכות קטנות, שמכונות הגריסה יבלסו בתאווה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו