בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוסדות שעברו מן העולם | שני קווים מקבילים נפגשים

כתב העת "מפגש-לקאא"

תגובות

לזכר אבי, מחמד חמזה ע'נאים

יחסי הגומלין בין הערבית לעברית, שתי השפות שבילו יחד באותו רחם שמי, עמדו לאורך הדרך בדיאלוג של נתק, שלא נתן הזדמנות לחשיפה אמיתית אל האחר. הנורמליזציה היתה ועודנה שאלת המפתח בתרגומים מערבית לעברית, מפני שהרוב המכריע של הסופרים הערבים מתנגדים לתרגום יצירותיהם לעברית. ההתעלמות היתה תגובת הנגד של הרחוב הישראלי. רובד נוסף שעליו נשענו התרגומים הוא "דע את האויב", כשריד מהשיח המלחמתי הדומיננטי במזרחנו התיכון.

אך גם נקודות אור היו: תרגומי יצירות ספרותיות לשם היכרות תרבותית עם האחר, פרי עמלם של יוצרים אחדים, קבוצות מיעוט מכל צד, שפעלו לחוד ובצוותא, לקירוב שני צדי המתרס. כתב העת התרבותי-הספרותי-הפוליטי "מפגש-לקאא'" - בעריכת המשורר, העיתונאי והמתרגם מחמד חמזה ע'נאים, שמת לפני שבע שנים - היה דוגמה מובהקת לזירת התפלמסות תרבותית בצורה המפרה את יחסי הגומלין. כתב העת ביקש להציב את השאלות הנכונות במקומן הנכון, הרחק מהשיח "הרומנטי-הלבנטיני" והחיפוש השטחי והפשטני אחר "המשותף".

בדרכו של כל יוצר אמיץ ניצבות מהמורות רבות, אבל בזכות המודעות להן הצליח "מפגש-לקאא'" לפסוח מעל רובן. "אין עתה צורך לדבר על המשותף לנו, אלא לנסות ולהביע תהיות רבות יותר מתוך כנות ויושר אינטלקטואלי כלפי נושא המפגש, שאינו מצליח להשתחרר מן הממד ההיסטורי הכובל אותו למודל מיושן של סימביוזה תרבותית-דמיונית גרידא, שאין לה כל אחיזה במציאות" (מחמד ע'נאים, "מפגש", גיליון 4-5, חורף 1986). המודעות הזאת עזרה ליצור כתב עת מגובש, אמיץ, חתרני ומעמיק, חוצה גבולות וז'אנרים. "מפגש-לקאא'" ליקט ותירגם יצירות מכל רחבי העולם הערבי, ומהגלויות המערביות של סופרי מדינות ערב.

את הגיליון הראשון של "מפגש", שיצא לאור ב-1984, ערכו מחמד חמזה ע'נאים והסופרים א"ב יהושע ומחמוד עבאסי. בהקדמתו ציין ע'נאים יוזמה מ-1964 של קבוצת סופרים יהודים וערבים, תושבי הארץ, שהוציאו ארבעה גיליונות של קובץ ספרותי דו-לשוני ושמו "מפגש". גורלה של קבוצה זו נחרץ והיא נטמנה בארכיוני ההיסטוריה עם מות העורך והיוזם יהודה בורלא, אבל "הנה ?מפגש' מופיע שוב. והנה אנו עומדים בפני הוכחה נוספת לחיוניותו של רעיון המפגש, וקבילות הספרות להתמודד עם התסבוכות של כל צד, כהקדמה לשיתוף פעולה פורה במישורים אחרים שחשיבותם לא נופלת מהמפגש במישור התרבותי", נכתב.

כתב העת החדש נתפש בעיני עורכיו כהמשך ל"מפגש" הראשוני, אך בגרסה אחרת (רבעון) ובפנים מתוחות. "מפגש-לקאא'" החדש הכיל מנעד רחב של כותבים וז'אנרים, סופרים יהודים וערבים, שירה, פרוזה, מחזות, מסות ומאמרים. בין הכותבים שיצירותיהם תורגמו לערבית בגיליון הראשון היו יהודה עמיחי, רוני סומק, עמוס קינן, אהרן שבתאי, יצחק אורפז, א"ב יהושע, שמעון בלס, יהונתן גפן, מאיר ויזלטיר ועוד. בגיליון היה גם ראיון עם המשורר אבות ישורון, במלאות לו 80 שנה.

כמה מחקרים ספרותיים נוספו לגיליון הראשון של "מפגש", דוגמת מאמרו של ששון סומך על תרגום המשורר הפלסטיני ראשיד חוסיין, לשירתו של חיים נחמן ביאליק, ומאמרו של אנטון שמאס, שסיפר על "הסופר הירושלמי ח'ליל אל-סכאכיני שהעניק חסות לידידו המשורר אלתר לוין. זו התמצית, וכל היתר פרטים שאי אפשר לדלג עליהם".

המשורר והמתרגם אנטון שמאס העשיר את "מפגש" ביצירותיו הספרותיות (שירה בעיקר) ובתרגומיו המופתיים מעברית לערבית ולהיפך, וגם בפולמוסיו המפורסמים, בעיקר עם א"ב יהושע. שמאס הטביע את חותמו על העברית והחדיר לערבית מלים חדשות דרך תרגומיו (בעיקר משירתו של דוד אבידן). הוא נהג לכנות את הערבית, "אמי הביולוגית", ואת העברית, "אמי החורגת".

"לקאא'" הצליח לגייס קולות מרחבי העולם הערבי ולתרגמם: סופרים מסוריה, מלבנון, מעיראק, מצרים ותוניסיה. ב"מפגש" 2 הופיעו שני תרגומים למשורר קונסטנטינוס קוואפיס: תרגום לעברית של יורם ברונובסקי, ותרגום לערבית של המשורר העיראקי שחי בבריטניה, סעדי יוסף. זו היתה השוואת תרגומים רב-לשונית.

כתב העת יצא לאור במהדורה אמנותית גדולה, מעוטרת בציוריהם ורישומיהם של אמנים ערבים וישראלים, דוגמת האמן הסורי בשאר אל-עיסא, האמן הפלסטיני ווליד אבו שקרה, והאמנים הישראלים יגאל תומרקין ויגאל בן נון.

המפגש של הסופרים הערבים והעברים ב"לקאא'-מפגש" הניב שיח תרבותי חדש וגילה מקומות בולטים ונידחים באבני החן של הערבית והעברית. מפעל זה נקטע בשיאו בתחילת שנות ה-90, למרות ניסיונות כושלים להחייאתו. הסיבות שונות ומשונות, וכדאי לא לעסוק בהן כאן, ולהרהר אולי בשאלות רציניות יותר הנוגעות לסיבות העומדות מאחורי הקיפאון הקיים במגעי התרבות ההדדיים.



מחמד חמזה ע'נאים. כנות ויושר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו