בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוסדות שעברו מן העולם | החופש הגדול הראשון

המפלגה הקומוניסטית הצרפתית

תגובות

זמן רב מדי היתה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF) נאמנה לברית המועצות; היא היתה סטליניסטית לאחר מות סטלין, ברז'נייבית בימי הפרסטרויקה. כיצד הצליחה אפוא המפלגה העיקשת והלא גמישה הזאת להיות משמעותית כל כך בצרפת? התשובה לכך היא שלצד האידיאולוגיה, השכילה המפלגה לנקוט פעולות מעשיות, לטוות רקמה חברתית בשכונות העממיות.

בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת היתה המפלגה הקומוניסטית אחת המפלגות החזקות בצרפת. בסוף שנות ה-40 הציגה עצמה כ"מפלגה הראשונה של צרפת"; בשנות ה-50 נתנו לה 25-30 אחוז מבעלי זכות הבחירה את קולותיהם, ועד ראשית שנות ה-70 הצביעו בעבורה באורח קבע יותר מ-20 אחוז מהם.

מאז היווסדה בשנות ה-20, השכילה PCF להיות נוכחת בזירה החברתית התרבותית. ב-1926 הקימה ארגון סיוע לחלשים, "ההצלה האדומה", שנהפך ב-1936 ל"הצלה העממית" וביקש להתחרות עם "ההצלה הקתולית"; וגם ארגון נשים, שמניין חברותיו הגיע בסוף שנות ה-40 למיליון נשים; תנועת נוער (איחוד הנוער הרפובליקאי של צרפת), קייטנות, רשת חינוך עממית בלתי תלויה בחינוך הממלכתי, עיתונים, מקהלות, להקות תיאטרון וארגונים שפעלו בקרב אוכלוסיות המהגרים.

המפלגה הקומוניסטית התערבה בחינוך העממי באמצעות "עם ותרבות". התנועה נולדה בשנות הרזיסטנס בהנהגת פעילים עוד מימי "החזית העממית" - הקואליציה הסוציאל-קומוניסטית בהנהגת לאון בלום, שכיהן כראש ממשלת צרפת בשנים 1936-1937. "עם ותרבות" הקימה בתוך זמן קצר רשת חינוך עממית שנפרשה על פני המדינה כולה. היא נתנה בימה ללהקות תיאטרון באמצעות הקמת רשתות צופים, אירגנה ערבי קריאה לגילוי כישרונות צעירים בספרות ושירה, הציעה השכלה אינטלקטואלית, אזרחית ואמנותית לאלה ש"בית הספר נפרד מהם מוקדם מדי", והקימה מועדוני סרטים בכפרים ובמפעלים.

ב-1936 חוללה החזית העממית את אחת הרפורמות החברתיות הגדולות שלה: חוק חופשה בתשלום של שבועיים לעובדים שכירים. התאחדות "עבודה ותיירות", שקמה לאחר הכיבוש הנאצי, הבטיחה נופש כפרי למעמד הפועלים ואירגנה להם טיולים ברחבי צרפת ומחוצה לה. היא יצרה קשר עם התאחדויות דומות בארצות אחרות, בעיקר בגוש הסובייטי. חלק מהצלחתה יש לזקוף לנציגות של נבחריה באיגוד המקצועי החזק ביותר של צרפת.

כל מי שביקרו בשווקים הפתוחים בצרפת, זוכרים בוודאי את קריאותיהם של הפעילים הקומוניסטים שמכרו את "ל'הומאניטה" L'Humanite)), היומון הקומוניסטי, ואת מוסף סוף השבוע שלו; העיתון הופץ ברשתות ההפצה הארציות של העיתונים, אבל גם באמצעות התאים המקומיים של המפלגה הקומוניסטית, שפעיליה היו אמונים על חלוקת העיתונים לבתים וגביית התשלום מהמנויים. ב-1945 הגיעה תפוצתו ל-400 אלף עותקים; ב-2011 הסתכמה ב-50 אלף.

בתחום עיתונות הילדים, הגיש "ואיין" (Vaillant), שנוסד ב-1945, לילדי השכבות העממיות את הסדרות המצוירות הראשונות. אחריו, ב-1969, בא Pif-Gadget"". בשנות ה-70 היה Pif שבועון רב תפוצה, אבל הוא נעלם ב-1993. מיליוני ילדים צרפתים חיכו בכל שבוע בקוצר רוח לא רק למגזין, אלא גם לצעצוע שצורף אליו. ב-2004 נעשה ניסיון נוסף לחדש את הפצתו, אבל הוא נגנז כעבור ארבע שנים.

מכל היקום הזה של תרבות הפועלים נותר היום רק "חג ל'הומאניטה", המוכר לכל בשם הקיצור שלו, "חג ל'הומה". חג זה, שנוסד ב-1930 ביוזמת העיתון, מצוין בכל שנה בסוף השבוע השני של ספטמבר. מבין היוזמות שנולדו בהשראה קומוניסטית, דומה שזה המפעל שירד הכי פחות מגדולתו. ב-1945 התקבצו קרוב למיליון בני אדם לחגוג אותו; היום הוא מצליח למשוך אליו יותר מ-600 חוגגים.

בעולם היהודי, היתה ל"איחוד היהודים למען הרזיסטנס והעזרה ההדדית" (UJRE), ארגון שנולד בימי הרזיסטנס, השפעה נרחבת על אוכלוסיית המהגרים היהודים עד מלחמת ששת הימים. ממטהו ההיסטורי ברחוב דה פארדי 14, היה הארגון אמון על הוצאת יומון ביידיש ("די נייע פרעסע"), ניהול בית הוצאה לאור, מרפאה, להקת תיאטרון חובבים ומקהלה, רשת בתי יתומים לבניהם ובנותיהם של הנספים בשואה ומועדוניות להעסקת ילדים אחרי שעות הלימודים וחשיפתם ל"תרבות יהודית פרוגרסיבית". אישים מפורסמים רבים בעולם הספרות והאמנות של צרפת נמנו עם באי מסגרות אלה.

דעיכתה של המפלגה הקומוניסטית קשורה כמובן למדיניות הסובייטית. ב-1979, ז'ורז' מארשה, מזכ"ל המפלגה, עוד העלה על נס את "המאזן הגלובלי החיובי" של ברית המועצות, ועורר בכך סערה תקשורתית. אבל למרות אירועי בודפשט 1956, פראג 1968, והפלישה לאפגניסטאן ב-1979, לא נדיר לפגוש בימינו אנשים שגילו את הקולנוע, את הקריאה, או את ההגות הפוליטית, הודות למפלגה, או שיכלו להרשות לעצמם לצאת בפעם הראשונה לחופשה בזכותה.

היום המדינה קיבלה עליה חלק מיוזמותיה של המפלגה הקומוניסטית, בעיקר בתחום התרבות ולימודי ההעשרה. ואולם, את המשבר העמוק שחווה היום החברה הצרפתית, אפשר להבין גם על רקע התפוררותה של הרקמה החברתית שהמפלגה הקומוניסטית טוותה בשכונות העממיות. שום דבר של ממש לא בא להחליפה, ודאי שלא ביוזמת המדינה, המפגינה חוסר עקביות מוחלט. למעט כמה תנועות איסלאמיות קיצוניות, כמו ש"ס בישראל או חב"ד בעולם היהודי, דבר אינו ממלא את הריק שהשאירו אחרים.

תירגמה מצרפתית סביונה מאנה

הלך המצבר

מסכן זה, שכח את הפנסים דלוקים, נהגנו להרהר, לא בלי שמץ של שמחה לאיד. ידענו מה צפוי לטמבל כשיחזור למכונית: הוא לא יצליח להתניע ויגלה את מה שאנו, עוברי האורח, כבר ידענו: הלך המצבר. כיום רוב המכוניות מצפצפות אם שכחנו לכבות אורות.



'כדי שהמשפחה תהיה מאושרת'. כרזת בחירות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו