בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כן, השופטים שוב אשמים

אז למה 42 ק"מ?

תגובות

המרחק בין הערים מרתון לאתונה, בהנחה שעוקפים את ההר פנולי הניצב בדרך, עומד על כ-42 ק"מ. כשחודשו מירוצי המרתון נקבע בתחילה המרחק הזה, אף שרבים סבורים כי אם אכן התקיימה הריצה המפורסמת של פדיפידס, הרי שהוא בחר במסלול הקצר יותר - 35 ק"מ, למרות שכחמישה מהם כוללים עלייה לא פשוטה.

מישל בריל, בלשן צרפתי-יהודי, היה האיש שהציע לברון פייר דה קוברטן לקיים ריצה ארוכה, כפי שעשה פדיפידס, עם חידוש המשחקים האולימפיים. דה קוברטן והיוונים הגיבו בהתלהבות, ומירוץ המרתון הראשון במשחקים האולימפיים הראשונים בעת המודרנית (ב-1896) התקיים במסלול המקורי, בכפוף לשינויים. המרחק אמנם לא נמדד ממש, אבל נאמד בכ-40 ק"מ.

למעשה, כלל לא הונהג תקן למרחק של מרתון, שהפך למקצוע אולימפי. מדי אולימפיאדה היה הדבר נקבע בהתאם למסלול, ועד המשחקים של אנטוורפן 1920 (כולל) הוא נע בין 40 ל-42.75 ק"מ.

בלונדון 1908 הועמד המרחק על 42.195 ק"מ. אורך המסלול שנקבע לפני 113 שנה - היה אמור להיות 40 ק"מ, אולם הוארך כדי שהמירוץ יוכל לעבור בין היתר לפני המרפסת המלכותית בארמון ווינדזור - הפך החל ב-1921 למרחק הקבוע בחוקה. הסיבה המרכזית היתה הסיום הדרמטי באולימפיאדה ההיא (השופטים עזרו לאיטלקי דוראנדו פייטרי שהוביל לקראת הסיום, התמוטט וכשל, מה שנתן את הניצחון לאמריקאי ג'וני הייס) וההתמודדות החוזרת ביניהם במירוצי ראווה, בהם התעקשו שהמרחק יהיה בדיוק כמו בלונדון.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו