בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | שאריות הפליטה

סיפורי לקט, פאה ושכחה

תגובות

לקט

כמו ספינת פאר המתרחקת אט-אט מהחוף, וככל שהיא מתרחקת כך נדמה שמהירותה גוברת, עד היותה נקודה באופק - כך הלכו והפליגו ממנו והלאה שיאי חייו עד כה: הימים שבהם הוא - ירדן ("יקי") לקט - שכב שרוע על הספה, וגירבץ, ותקע גרפץ בתוך אגרטל כחול, והבלונדינית צחקה; או כאשר כמעט התעטש בדרך לשירותים אבל נתקל בכיסא; או כאשר סתם שירבב לשון מול הדג באקווריום. ימי-תהילה, שגדולים מהם לא יהיו לו עוד בחייו. ומה עכשיו, כאשר מיצה עד כלות - במשך חצי שנה - את נפנופי הפרידה?

לא היה צורך להזהירו מראש על הגורל הצפוי לציבור ההולך וגדל של "פליטי הריאליטי", שלשורותיהם הצטרף: המצמוץ המסוחרר שביציאה אל אור הזרקורים, האופוריה הראשונית שבמעבר מאלמוניות מוחלטת אל לב הסלבריטאיות, הסחרור המתוק ביום שאחרי, שפעת הראיונות בחודש הראשון. הוא ידע בעצמו על ההצעות, האפשרויות, על הצורך בהתנהלות נבונה תוך מינוף נכון, שלאחריה - בכל מקרה - באה הדעיכה האטית בחזרה אל האלמוניות, רק בתוספת איזו הילה של התחרפנות לא ברורה.

ובכל זאת - כמו כל האחרים - הוא הרגיש שאיכשהו לו זה לא יקרה; שנכון לו גורל אחר. בתקופה זו של תהילה ופרסום ללא כל כישור או הישג - הוא בכל זאת האמין שמישהו שם למעלה - איזה מפיק, או סוכן - ישים עליו עין; יגלה איזה פוטנציאל כלכלי ואמנותי הטמון בו; יבחין באיזשהו כישרון מולד, שהוא עצמו אינו מודע לו: מי יודע? אולי יתברר כזמר. או כשחקן. או כקאוצ'ר. או כמנחה תוכנית ריאליטי בעצמו. או כבן-זוגה של בעלת-הון המסרב עקרונית לראיונות. או גם וגם.

התנהלותו, מכל מקום, היתה מחושבת היטב, ובימים הראשונים אפילו הניבה פירות עסיסיים: כבר בתחנת הדלק, בדרך חזרה מהאולפן, החתים אותו סוכן בשם "איזי ריידר - תיקוני דרך, מצברים וייצוג אמנים" על חוזה מצוין, המבטיח לו הופעות כמרואיין בכל תוכניות הבוקר בטלוויזיה, בפריים-טיים של השידורים החוזרים בערוץ 1, במרתון "האח הגדול" ברדיו הקומפוסט, וזכות סירוב ראשונית להנחיית פינה קבועה של אימוץ שרקנים בערוץ המוזיקה. זאת כמובן מלבד השתתפות בסימפוזיונים, בדיונים ובסמינרים משודרים העוסקים בחוויות מבית "האח הגדול".

ואמנם, בשבועות הראשונים כמעט שלא ידע את נפשו מרוב השפע שניחת עליו: בצמתים הריעו לו חבורות בג'יפים - אמרו לו סחתיין על הגרפץ באגרטל, ושאלו אם באמת הלך עד הסוף עם הבלונדינית בזמן שזחל איתה מתחת לשולחן לחפש את העדשות שלה - פרשה שבשעתה הסעירה מאוד את התקשורת; הוא התייצב מדי פעם, כחבר פאנל מזדמן, לדיונים טלוויזיוניים פוסט-מורטם - בעיקר כאלה שהתמקדו בסוגיית העדשות, השולחן, האגרטל והגרפץ: חוויות, זיכרונות, משמעויות, לקחים. נדמה היה כי הקריירה שלו סלולה בדרך להיות דיוויד אטנבורו של יערות הריאליטי, הגרפצאות והאגרטלאות.

מצלמות הפפראצי הבזיקו מול פרצופו הזורח בכל אשר הלך. והוא תפס את היום, נגס בחיים, נראה בכל מקום: בהשקת קולקציה של חזיות, בפתיחת ליין חדש של מסטיקים ללא סוכר, בחנוכת תפריט חדש של מסעדה אוזבקיסטנית שאותה פתח וסגר מישהו שאכל שממית ב"הישרדות". במדורי הרכילות הוא "נצפה" כשהוא מודד נעליים, חוצה כביש באדום בחברת "המקללת" - פליטת העונה הראשונה של "האח", שאיש מלבד הרכילאים כבר לא זכר.

במשך חודשיים-שלושה עוד ניסו הוא ודומיו - יתומי התוכנית - למתוח את שמיכת התהילה הקצרה: ברדיו המקומי העלוהו לשידור בין הפרסומות, לפטפט זיכרונות מתקופת האגרטל. רכילאים שנשארו בלי אייטם עוד הסתוללו זמן מה בדמותו ("האיש והגרפץ", "לקט, למי ששכח", "שווה לא יותר משורה"). פעם הזמינו אותו לתוכנית הבוקר לדיון בנושא גיהוקים עם גסטרולוג ומומחית לענייני נימוסים. לקראת הקיץ הגיע צלצול טלפון מ"רשת", אבל מתברר שחיפשו את מוניות קסטל וטעו במספר. וזהו זה, פחות או יותר.

את הדעיכה בקריירה המטאורית שלו ייחס לאיומים המתגברים לקראת הקמת מדינה פלסטינית בספטמבר, למהפכות במדינות ערב, אבל בעיקר לדיבורים על העונה הבאה של הריאליטי - עם הניחושים בדבר המשתתפים החדשים. כמו ממשלת איטליה מול לוב, כמו היפנים מול הצונאמי - גם הוא צפה בדאגה בנחשול אדיר של פליטים חדשים - סחופי "הישרדות", "היפה והחנון", "האח הגדול" של השנה הבאה: בקיצור - גל חדש מדי שנה, מדי עונה, שיטביע גם אותו במצולות השכחה. הוא הפך אפוא לחלק מבעיית הפליטים - זו שפתרון לה אין. ועל זכות השיבה אין בכלל מה לדבר.

פאה

"חג המחבתות" - כך הכתירה כתבת הצרכנות הוותיקה פאה בת-משלוח את פסח השתא. אך החג חלף מעל ראשה בסערה והותירה עם מחבת אחת עם ציפוי קראמי בריא ללב, עם קוער חיצוני ירוק וידית מתפרקת, ודווקא בהנחה של 12.5 אחוז למחזיקי שובר לקניית מטאטא חשמלי ב"חבר". והנה, דווקא מחבת מצטיינת זו הגיעה אחרי שעת סגירת גיליון החג, וכך נשארה מחוץ ל"פרויקט המחבתות הגדול".

אז? מה עושים? לחכות עם זה לראש השנה? לא: זה כבר לא יהיה זה. וחבל, כי בקניות - טיימינג זה העיקר, אם לא הכל.

שכחה

כשהצטרפה לסיעת עצמאות של אהוד ברק, סברה ח"כ שכחה ("כיחי") אופורטונובסקי שהצעד הדרמטי שלה ושל חבריה יושווה ברבות הימים לזה של מקימי רפ"י שפרשו ממפא"י. היא אפילו השתעשעה בניחוש לאיזו מן הדמויות שהצטרפו אז לבן גוריון ישוו אותה ההיסטוריונים: למשה דיין? לשמעון פרס? לאלמוגי? פעם - ספק בטעות ספק בהלצה - אפילו כינתה את אהוד ברק בשם החיבה "הזקן", וזכתה ממנו לאותו מבט שראה כמאל נאצר, איש פתח בביירות, בשניות האחרונות לחייו. אין דבר, אמרה בלבה: גם לבן גוריון לא היה חוש הומור מי-יודע-מה.

האימפקט של הפרישה היה חלש בהרבה מציפיותיה: אפילו בחדשות הטלוויזיה דיווחו קודם לכן על התאונה בגליל ועל ההכחשה היומית של לשכת נתניהו. נכזבו גם ציפיותיה לאיזה שדרוג תקשורתי ואישי בעקבות ההבטחה שבמחצית אפריל 2017 תקבל את ראשות ועדת סגני השרים לענייני שפכים ואידוי סולרי. רמז לכך קיבלה כבר בשבוע הראשון להקמת הסיעה, כאשר ניגשה למנהיג הגוץ שפסע בחיפזון במסדרון הכנסת, ורצתה לדבר איתו על ממלכתיות, עם סגולה ויישוב הנגב.

- "האשה הזאת מטרידה אותך, אדוני השר?" שאל אחד מארבעת המאבטחים כשהוא חוסם את דרכה, ואהוד ברק השיב: "עזבו. אני מכיר אותה טוב: דרורה של חיימו מגדוד 82?"

"מילא", הירהרה כשהיא מלווה החוצה בידי קצין הביטחון, "גם דרכו של שמעון פרס בפוליטיקה לא היתה תמיד סוגה בשושנים".



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו