בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | הכל בסדר

אחד אחד ובאין רואה הם טיפטפו עד אלי, כדי להודיע שהשנה הם עושים את הסדר עם אבא שלהם

תגובות

"מה תשבי לך לבד בבית כמו כלב?" שאלתי את שושנה בטרם עזבתי את הבית, שקית ניילון ובתוכה קערת אדירים בידי, בדרכי אל ליל הסדר. שושנה, שרשרוש שקית הניילון עורר אצלה עליצות פבלובית, הישירה אלי מבט מאוכזב. אני לא באמת מדברת בקול עם עצמי או עם שושנה. אבל הקול הפנימי הוכיח לי שהפכתי לאמא שלי, סופית. עוד רגע גם אגיד "נו, בטח זה מגיע לי, כנראה עשיתי טובה למישהו" ואוסיף "תהיי לי בריאה" שפירושו בכלפונית (ניב פולני שדוברים הס"טים יוצאי טטואן שבמרוקו) "מצדי את יכולה למות על המקום", ואקנח ב"על כל פשעים תכסה אהבה", שכל אחד יודע שמשמעותו: בחיים לא אסלח לך על מה שאת עושה לי עכשיו.

אבל שושנה נשארה לה לבד, ואילו אני מצאתי את עצמי הולכת ברחובות מרכז תל אביב השוממים למחצה. תחושה מיוחדת עמדה באוויר. אמנם שני המינימרקטים ברחוב פרישמן היו פתוחים וגם פיצוצייה אחת, והרחובות היו מוארים כבכל לילה רגיל, אבל תנועת המכוניות היתה דלילה, ופה ושם חלפו על פני אנשים ובידיהם קערות, סירי מרק ושקיות עמוסות.

השנה, כך אמר דוד פחות או יותר בתקופת שמיני עצרת, אבא ביקש שנבוא איתו בליל הסדר. "בסדר", אמרתי. "לא, כי עשר שנים אנחנו בחגים רק איתך", התנצל דוד. "אבל זה בסדר גמור", השבתי לו. "לא, אבל גם לאבא מגיע", התעקש דוד, ואני הבנתי שהוא מצפה ממני לגרום לו עכשיו לרגשות אשם. "זה בסדר, חמודי, לא אכפת לי להיות לבד, סת-א-ם, ממילא המון אנשים הזמינו אותי והחלום שלי זה לא לעשות ליל סדר בכלל".

איור: אבי עופר

בסביבות פורים הודיע לי אמיתי שאבא ביקש שהשנה ילכו איתו לליל הסדר. "אחלה", עניתי קצרות. "כי את יודעת, המון שנים לא היינו עם אבא בליל סדר". "בסדר, בסדר, מה אתה רוצה, שאני בכוח אגיד לך שזה לא בסדר? אין לי שום בעיה עם זה וגם לא בא לי לבשל". "את בטוחה? ומה תעשי בליל הסדר?" "מה זאת אומרת? אני אלך לאיזשהו מקום, אפגוש אנשים נחמדים, אוכל יותר מדי ואשנא את עצמי והכל יהיה בסדר".

"את מבינה", אמר נעמן בראש חודש ניסן, "כבר הרבה זמן לא היינו אצל יוסקה ועדינה". "כן, אני יודעת שאי אפשר להתחרות באוכל של יוסקה, אפילו אני הייתי הולכת לשם בשמחה. זה שאני לא אוכלת אצל יוסקה יותר זה אחד ההפסדים הכי גדולים שלי מהגירושים, ואתם אף פעם גם לא מביאים לי שאריות. יהיו ארטישוקים ממולאים? הוא יעשה מלוחייה ואת הפשטידה הזאת שאמא שלו היתה עושה מ-30 ביצים? בטוח יהיה מלא בשר גם". "לא זה העניין", אמר נעמן, "למרות שיוסקה הוא טבח אדיר, אבל יוסקה ועדינה הם הדודים שלנו והם לא נעשים יותר צעירים והגיע הזמן שנהיה גם אצלם, וחוץ מזה אני רוצה לראות אותו". "רק שתדע לך שאמנם אני צעירה מיוסקה ב-18 שנים אבל גם אני לא נהיית צעירה יותר וחוץ מזה", אמרתי לנעמן, "בשנה שעברה בכלל היינו גם אבא וגם אני אצלך בליל הסדר ועשית קרם ברולה מדהים, ושנה לפני כן היינו בכלל אצל ההורים של החברה שלך, ולפני שההורים שלי מתו הייתי הולכת לליל הסדר לבית האבות של סבא ופעם אחת הלכנו לליל סדר אצל האחות של יעל, בדיוק כשהיה הפיגוע במלון פארק בנתניה, ככה שלא כל שנה אתם אצלי, אבל מי סופר? זה שאני בודדה בדירתי לא צריך להיות שיקול בשבילכם בכלל". "אמא!" גער הנער, "את לא לבד, יש לך את שושנה!"

עכשיו כבר הרגשתי לא בודדה סתם כי אם גלמודה ממש. לולא התרחשה השיחה בבית קפה בירושלים הייתי משליכה את נפשי לנהר, אלא שנהר הקידרון יבש כבר מזמן.

"זה מה שאתה מפרגן לי? את שושנה? עם כל הכבוד לה, שושנה היא כלבה. מה אתכם? אין לי גם את שלושתכם? אין לי חברים? חברות? יש לי אפילו אח אם לא אכפת לך, ומשפחה ענקית שאני לא כל כך בקשר איתה ומדי פעם גם קוראים פוגשים אותי ברחוב, ואם לא אכפת לך יש אפילו אנשים בגילך שאוהבים אותי, אבל זה בטח בגלל שאני לא האמא שלהם". "נו, טוב, אז את רואה שאת לא לבד? את סתם תמיד מנסה לעשות לנו רגשי, וגם אני אוהב אותך אבל אני לא סובל שאת עושה מניפולציות פולניות".

"סתם צחקתי איתך, אתה יודע שהכי חשוב לי שאתם תיהנו. עשיתי פרודיה על סבתא, לא באמת התכוונתי". אבל נעמן נעץ בי מבט ספקני ואמר משהו על פער אירוני שנעדר מהפרודיה שלי. אולי עכשיו, כשאני מתקרבת לגיל של אמא שלי, חיקויים של אשה מבוגרת נראים כמו סתם מציאות. "כל החיים חלמתי על סתם לשבת בבית ולאכול ארוחת ערב בחברה נעימה בליל הסדר, בלי דודים, בלי צביטות בלחיים ובלי שאף אחד יגיד לי אם רזיתי או שמנתי וישאל אם יש לי בן זוג. בטח שלא נהניתי במיוחד ללכת ללילות סדר בבתי אבות כדי שסבא לא יהיה לבד, ועוד פחות נהניתי אחר כך לשמוע את סבתא אומרת לי שבגלל שהלכתי אליו היא כמעט ישבה לבד בבית אלמלא הזמינו אותה השכנים או אחת מהאחיות שלה. ולא סתם לבד אלא 'לבד כמו כלב'. רק ככה אפשר להיות לבד בראש השנה ובפסח, והשנה זה מה שאני הולכת לעשות לשושנה, להשאיר אותה לבד בבית כמו כלב, בגלל שאתם לא באים, לא חראם?"

כמו כלבה, תיקן נעמן, וזה בדיוק מה שהיא. "נכון", אמרתי לו, "אבל היא לא יודעת את זה". "נדמה לי שאת באמת הופכת לאמא שלך במהירות", סיכם נעמן. "לא נורא", אמרתי לו, "היא בכל זאת לא היתה האמא הכי גרועה בעולם". "תהיי לי בריאה", אמר נעמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו