בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביעד קיסוס | שער החוק

כשזה מגיע למסי ועד, יוצא ממני לוחם ללא חת. כשזה מגיע לחתונות, יוצא ממני משהו אחר לגמרי

תגובות

חג הפסח התניע באופן מוצלח, שכן נפתח בדיכוי של מרד דיירים. מאז שאני מתפקד כוועד הבית, יחד עם שכנתי עלומת הזהות שאינה מוכנה להיחשף בעיתון, לא יכולתי שלא לשים לב כי בעוד העולם צועד לקראת עתיד שוויוני יותר, במיקרוקוסמוס שהוא בניין מגורי קיים פיגור מגדרי מדאיג. מרגע שהובא לידיעתם של הדיירים כי שתי השכנות הנחמדות שאחזו בסמכות הוחלפו בשכנה חדשה ובשכן גבר (הכוונה אלי, טיפשים), הפכתי אני לכתובת לכל תלונותיהם. כל עציץ מכוער בחזית או נורה שרופה בכניסה או זן קייצי חדש של ברחשים בגינה - מוצא דרכו אלי, בית מקדש קיטוריהם, המכה של הניג'וסים כולם.

לשותפתי אשת המסתורין כמעט שאינם פונים עם הדעות המעניינות שלהם על רשלנותו של הגנן וכו'. רק אלי זורמות תביעות בסגנון "מתי תתקן את הרטיבות בגג?" כאילו עוד שנייה אני מופיע אצלם בסלון עם דלי הזפת שלי, מזיע קצת מבית השחי, ומתעסק להם בצנרת. מה ידעתי אז כשחשבתי כי לכל היותר יאחרו בתשלום המסים, ובינתיים אקדיש אני את רוב הקדנציה לתכנון מזרקה בחצר? שנים אני הרי חולם על מזרקה בחצר. לדעתי, אם השכנים שלי היו שומעים את זה, הם היו מציעים שאדביק בעצמי את המוזאיקה עם ידי הזהב שלי. ככלות הכל, גבר בוועד הבית או לא?

לצערי, אין לי שום קייס מול אשת המסתורין. עוד לא סגרנו חודשיים בתפקיד וכבר ברור כי היא היחידה שזוכרת לשלם חשבונות בזמן ולהפקיד צ'קים, והיא אף היחידה בינינו שיודעת ליצור טבלה באקסל, וזה אולי החשוב בכישוריו של יו"ר ועד. ואני, לנצח קורבן של מראי הטוב ושל קנקני הכריזמה שנשפכים לי מהאוזניים - אני הפנים של הוועד. אני הפרזנטור.

ובכן, אם בראש פירמידת הדיירים התמקם זה מכבר זכר-אלפא, מוטב שינהג כאחד כזה. ולכן, כשאחד השכנים ששמו שמור במערכת, נקרא לו מר ביזאר, החליט כי הוא אינו משלם מסי ועד עד שלא תתוקן הדליפה בתקרת האמבטיה שלו, ואף רתם דיירת אחרת - אשה כה סהרורית, שלדעתי היתה מסכימה להתפקד גם לקו קלוקס קלאן בשלב זה ובלבד שיתנו לה להשתייך לאנשהו - קמתי אני, ראש השבט, להגן על נתיני.

"זה לא ייתכן", אמרתי לאשת המסתורין, "מר ביזאר לא שילם מסי ועד קרוב לחמש שנים. הוא לא יציב לנו אולטימטום". ולמנהיג המרד השבתי במהופך: לא תתוקן הדליפה עד שלא ישולמו המסים. רוח הקרב שלי הדביקה את המסתורית, ומיד ערכה טבלת אקסל בנושא. אלה בדיוק הרגעים שגורמים לי להרגיש שאנחנו המלאכיות של צ'רלי. למרות שחסרה לנו אחת. ולמרות שבעיני הדיירים אני בעצם צ'רלי. כל זה לא משנה, כי הנה, ערב חג הפסח, שילם מר ביזאר את חובו לחברה ולוועד. למחרת נתקלתי ליד הפחים באחותו למרד, שקועה כרגיל בשיחה על עובדות החיים עם שני חתולים וגביע ריק של קוטג', וידעתי כי הסדר הושב על כנו.

עדיין המום מגבריותי שלי, אני מוצא עצמי כמעט נמשך אלי. הביטו בי, הלוא הצלחתי במקום בו נכשל אפילו מועמר קדאפי. הגם שזה לא בדיוק מתיישב עם עקרונות חג החירות - דיכוי החלשים וכן הלאה - מדובר לטעמי באירוע מקסים וספוג ניחוחות חג.

לעניין אחר: מעברו השני של הסדר, הוכיחה המציאות כי חיי הם מאוד סימטריים, ובחלקי נפלה הזדמנות להעמיד למבחן את חירותי שלי. השליט הפך למורד. הרוב המכריע, למיעוט נרדף. היו לי הכבוד והעונג לחתן זוג בנים אוהב ומקסים, כפי שעשיתי כמה פעמים בעבר. לעתים, אם התבקשתי, אני משמש מעין רב אלטרנטיבי בחתונות של הומואים. אך אם בעבר היו האירועים האלה עוד הזדמנות להכניס את הבטן ולעפעף עפעופים זולים לאורחים נאים ופנויים בחתונה, הפעם זה היה מאוד ברור לי שאני בעמדה נחותה, ובטני השטוחה היא כבשת הרש.

מתוך מאה הומואים בערך שנמנו עם המוזמנים לאירוע, הרוב הגיעו בזוגות. לא היה אחד שהוצג בפני בלי הסיומת "ו..." אחרי שמו. "יובל ו... אורן", "עידו ו... ישי", ואחרי שלחצתי את הידיים במספרים זוגיים, שלפו שני בני הזוג את האייפונים שלהם והראו לי בגאווה תמונות של התאומות שהטיסו מאוקראינה, או של הבן בן השלוש שנולד בפונדקאות. כל ההנהונים האדיבים שהינהנתי לא הצליחו להסתיר את פליאתי על כך שנחתתי להפתעתי ביקום מקביל: עולם שכולו זוגות של גברים, לבושים בחולצות מכופתרות של זארה ובפרצופים של חוסר שינה ומשוויצים האחד לשני בהישגים של התינוקות שלהם. הזוג המחותן היה למעשה האחרון מקרב חבריהם שעדיין לא החל בהקמת משפחה, מה שהופך אותי, אגב - ציפור הדרור, הרווק במיטב שנותיו - לזקנה ערירית שאיחרה את הרכבת בדור שלם. אני השכנה הסהרורית שלי. חייב לקשקש על זה עם חברתי הטובה מיצי מפח האשפה.

את נחמתי, כמה לא מפתיע, מצאתי בטיפה המרה. הברמן הטוב שקלט את מצוקתי מילא את כוסי ביין כמעט עד סופה, כך שבתום שתיים כאלה כבר שתיתי יקב שלם. הייתי כרם בפני עצמי. אביעד בן זימרה. סמוך לחצות, כשעצרתי בדרך חזרה ללגום אספרסו לפני שאני מצטרף לסטטיסטיקה של תאונות הדרכים, צילצל הטלפון הנייד שלי. על הקו: שכנה אחרת, גם היא לא בדיוק מתמודדת על תואר שפוית העשור.

היא נורא מצטערת שהיא מצלצלת בשעה כזאת, אבל זה בעניין מאוד דחוף: בקבלה שהשארתי לה הבוקר בתיבה שכחתי לשים חותמת של הוועד. "ויום אחד", היא לוחשת וקולה מתעבה, "מישהו יבוא לבדוק אותך. מישהו ישאל מה עשית ואתה תצטרך להראות קבלות, ולתת לו תשובות".

"אף אחד לא יבוא, גברת לוקו. השעה 12. לכי לישון".

"אם כך", היא חושבת מעט ואומרת: "עשה זאת למען הסדר הטוב".

aviad.kissos@gmail.com



מתוך 'הנרי החמישי', 1944



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו