בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשגבו של אסד אל הקיר

ירושלים ודמשק מבינות זו את זו, אבל אין להן ערוצי הידברות די מפותחים למניעת הידרדרות. זו עלולה לבוא כשאסד ירגיש איום פנימי על שלטונו

תגובות

עשרות סורים בלבוש אזרחי, גברים כנשים, התגודדו ליד שער מחנה פוואר, בסיס המפקדה של כוח האו"ם ברמת הגולן, אונדו"ף, בצד הסורי של אזור החיץ והפרדת הכוחות. המפגינים התקרבו לשער ולגדר, מקללים ומיידים אבנים ומניפים שלטים הקוראים לחובשי הכומתות הכחולות להסתלק מארצם. כשהמהומה גברה יצאו לעומתם צוותי פיזור הפגנות, מוגנים בשריון שקוף ומנופפים אלות. ההתכתשות הסלימה, זרנוקי מים וגז מדמיע לא הועילו, חייל אוסטרי נפצע קשה בראשו וחייל קרואטי נחטף והועלם למקום מסתור. מפקד אונדו"ף, הגנרל הפיליפיני נטליו אקארמה, דרש מקצין הקישור של צבא סוריה להתערב, להשליט סדר ולהחזיר את החטוף. בה בעת טילפן אקארמה לניו יורק וביקש הנחיות בהולות ממזכ"ל האו"ם.

זה עדיין לא קרה, אבל התרחיש המדאיג, "אגרוף ברזל" בכינוי אונדו"ף, תורגל עוד לפני אירועי השבועות האחרונים בסוריה, שם עשוי האגרוף מפלדה קטלנית. חוט דק של הסכמה בין ממשלות מפריד בין הצבאות בחזית הצפונית. אם ממשלה משנה את דעתה, או נופלת, נקרע החוט. ויש גם מצבי ביניים, של תוהו ובוהו, עם קריצה מלמעלה או בלעדיה, כדוגמת הפיגועים בסיני נגד צינור הגז המצרי לישראל.

בעוד חודש, ב-31 במאי, יפקע המנדט החצי-שנתי של אונדו"ף. בדמשק יכולים להחליט להתנגד להארכתו; וכלל לא בטוח שההכרעות יתקבלו בדמשק. אולי יכתיב אותן ההמון, בהתעוררות עצמית או בהמרצת גורמים עוינים לישראל. הרי איש בעולם, מהבית הלבן ודרומה, אינו חולק על כך שהגולן שייך לסוריה ושסיפוחו לישראל הוא הבל-פה העתיד לחלוף.

1,265 לובשי המדים והאזרחים מאוסטריה, הודו, יפאן, הפיליפינים, קנדה וקרואטיה יארזו את חפציהם; יתפנו ממוצבי התצפית ומהגבוהה בעמדות המאוישות של האו"ם בעולם, שיא החרמון, 2,814 מטר מעל פני הים; יטוסו הביתה וישאירו לנפשן את שתי המארחות, שלא ניצלו את עשרות שנות ההפוגה להשלים ביניהן. האו"ם יחסוך 48 מיליון דולר בשנה. כמה תעלה שעת מלחמה?

37 שנים שקט הגבול היבשתי בין ישראל לסוריה. נהרג בו חייל מילואים אחד, אהוד בן-מרדכי, במוצב בחרמון לפני 20 שנה, בהתקפת מחבלים שחדרו מסוריה. איבת סוריה לישראל לא נמוגה - היא רק עברה דירה, ללבנון (שם התנגשו כוחות השריון של הצבאות ביוני 1982), לזירת קרבות האוויר (עד נובמבר 1985) ולתקיפות אוויריות ישראליות של מטרות סוריות (סוללות טילי קרקע-אוויר, כור גרעיני). בעשורים אלה איבדה סוריה משענת אסטרטגית אחת, סובייטית, אימצה אחרת, איראנית, ונקטה אסטרטגיה של גישה עקיפה באמצעות פעולות חיזבאללה והחמאס - חאלד משעל הוא אורח קבוע שלה ואינו נחבא בה כמו שנחבא עימאד מורנייה.

בלתי נודע

"אגרוף הברזל" של אונדו"ף, אם יוביל להתמוטטות מנגנון ההפרדה במהלך שיזכיר במשהו את קריסת צבא דרום לבנון לנוכח ההפגנות הכמו-עממיות אך בהנחיית חיזבאללה במאי 2000, יהיה בעצם התרחיש המצרי של מאי 1967: סילוק כוח האו"ם מסיני, לפי דרישת נאצר. לכך יש להוסיף את התרחיש העיראקי של 1991 ושוב של 2003: החשש פן סדאם חוסיין, כשגבו יחכך את הקיר, יתקוף את ישראל בטילים בעלי ראשי-קרב כימיים וביולוגיים.

כאשר ג'ורג' בוש הבן, בניגוד לאביו, החליט לאחר תריסר שנים לעלות על בגדאד ולהוריד את סדאם, התקרב הקיר אל הגב והתעוררה הדאגה מפני מטח של תמות נפשו עם פלישתים. המשבר ההוא, שכלל הוראה מבוהלת לאזרחים לפתוח ערכות התגוננות, התקרא בצה"ל "שריקה מזרחית". בפועל נצר סדאם את הטילים, אם בכלל היו לו בטווח הגעה לישראל.

בשאר אסד נותן לשריקה המזרחית, או הצפונית, חיים חדשים. עד עכשיו, כמו אביו חאפז ב-30 שנות שלטונו, פי שלושה ממנו עד כה, ידע גם בשאר את מגבלות עוצמתו מול ישראל. מלחמה היתה מאיימת על שלטונו. אבל המשוואה עלולה להשתנות, אם שלטונו מאוים מבפנים ומלחמה לשחרור הגולן (ובאותה הזדמנות, למען מדינה פלסטינית) עשויה להציל אותו, בהגיונו הנואש.

בין ממשלות ישראל לבין משפחת אסד התקיימה הרתעה הדדית. ישראל התרגלה לכת העלאווית והעדיפה אותה על הבלתי נודע, העלול במהרה להיוודע כאיסלאם קנאי, כמשועבד לאיראן או כקצין חמום מוח מהסדרה של הפיכות שנות ה-50 וה-60. כמו פקיסטאן, שהתפוררות השליטה המרכזית בה עלולה להעניק נשק גרעיני לארגוני טרור ולרשתות מסחריות, גם בהתרופפות המשטר בדמשק גלום סיכון של התפזרות טילים ונשק כימי וביולוגי.

אם בשאר, במצב סף-אובדני של קיר/גב, יחליט שאין לו מה להפסיד, גם ישראל יכולה להחליט להעניש אישית אותו ואת משפחתו, בתגובה על התקפה שייזום. היבט רגיש נוסף: איך על ישראל לפעול אם בעיתוי רגיש זה ינסו האיראנים להעביר דרך שטח סוריה לחיזבאללה נשק מתוצרתם בעל משמעויות אסטרטגיות. ישראל תתקשה להבליג; אבל אם תנסה לסכל את ההעברה, אולי תספק בכך אמתלה לבשאר לפתוח במהלך מלחמתי.

השלטונות בירושלים ובדמשק מבינים זה את זה, אבל אין לישראל ולסוריה ערוצי הידברות מפותחים דיים למניעת הידרדרות. שיחות קצינים בנוכחות גורמים נוספים לא הבשילו, הרבה בגלל החשדנות והסגירות של הסורים, תחת עיניו הבולשות של אסד. בפנטגון מתברכים עתה בקשרים עם צבא מצרים, הלומד במכללות אמריקאיות ומצטייד ומתאמן בנשק אמריקאי, וטוענים שבזכותם טיפלו מוחמד טנטאווי ועמיתיו היטב בסילוקו של חוסני מובארק. בסוריה, נאנח בשימוע בקונגרס גנרל ג'יימס מאטיס מסנטקו"ם, פיקוד המרכז, לא טופחו קשרי צבא-מול-צבא כאלה, בגלל תמיכת המשטר בארגוני טרור.

בלי הומור

המשלחת האמריקאית לשיחות בז'נווה, לאחר מלחמת יום הכיפורים, שלחה ביוני 1974 מברק לוושינגטון, בכותרת "הומור ושונות בשיחות הפרדת הכוחות ישראל-סוריה". זאת תמונת אווירה, המתארת איך הצדדים נקלעו לדיבור ישיר, "לאחר שבירת הקרח בגלל הצורך בהתבוננות משותפת במפה". ההסכמה, שהולידה את אונדו"ף, "הושגה לפי המפות בערבית שסיפקה ישראל ועל בסיס הטיוטה הישראלית". עבודת המטה של צה"ל עלתה על כל האחרות.

כדי להתנכר לישראל הצטווה נציג צבא סוריה, גנרל עדנאן טייארה, לחלוק שולחן עם הנציג המצרי, גנרל טהא מגדוב. "הצחוק והבדיחות איפיינו את נציגי ישראל והאו"ם, תכופות בצירוף מגדוב, המצרי הצוהל, אך לא את סוריה", דיווחה המשלחת האמריקאית. "הנה חילופי דברים אופייניים כשנדונה החלת רצועת הפירוז על הכנרת. טייארה, שדיבר באמצעות מתורגמן, שאל את הישראלים מהו סדר הכוחות שלהם בכנרת. אלוף הרצל שפיר, חייך והשיב, ?מה כוונתך? אין לנו שם צוללות גרעיניות'. טייארה לא החזיר חיוך. ?לספינות שלכם', ענה. אלוף-משנה דב שיאון הצטחק ואמר, ?אלה ספינות דיג'. טייארה, עדיין ללא חיוך, הגיב, ?יש לכם שם ספינות של חיל הים והמשטרה'. שפיר, בבדיחות הדעת, אמר ?זה היה לפני 1967. אנחנו כבר לא זקוקים להן שם'. טייארה, בלי חיוך, ?ייתכן שתהיו זקוקים להן שוב'".

המסקנה הישראלית מחילופי דברים אלה, דווח לוושינגטון, "היא שהסורים הונחו לשתף פעולה, אבל הם רחוקים מלהפוך למצרים הצוהלים והצוחקים". זה לא היה רק עניין של אופי לאומי. אנואר סאדאת גרר את אסד למלחמת 1973, חתם על שלום עם ישראל והיה לחביב האמריקאים. ישראל, בתמורה, בנתה צבא לתרחיש של עימות עם סוריה בנסיבות של הסדרי שלום עם מצרים וירדן: להרתיע את סוריה ממתקפה, לבלום אותה אם תבוא, להתייצב מהר בקווים שיאיימו על דמשק ו"ליצור תנאים שיעניקו לדרג המדיני יתרון במשא ומתן", כדברי גבי אשכנזי בהיותו אלוף פיקוד הצפון.

המשמעות היא שסוריה יכולה להחליט לא רק מתי לפתוח במלחמה (אלא אם כן ישראל תזדרז להנחית עליה מכה מקדימה), אלא גם מתי לסיים אותה. זאת, אם תסרב להיכנע, תמשיך בהתשה ותצליח להתעלם, במערכה המדינית, מאותו יתרון מדומה שצה"ל, בהישגיו הקרקעיים ובפגיעתו בנכסים סוריים, ייתן לממשלתו.

שום מומחה ישראלי אינו יכול להתיימר לנבא אם בשאר ידכא את ההתקוממות, יופל בהפיכת חצר או יישטף בזרמי מהפכה. לפני הגל האחרון של ההפגנות אמר ראש אמ"ן לשעבר, אלוף עמוס ידלין, כי אין בסוריה תיעוב כלפי המשטר כמו במצרים, אבל יש שם גורמי התנגדות וכי משקיפים חיצוניים - כולל ארגוני מודיעין - אינם יודעים הרבה על המתרחש "במסגדים ובמגורי הסטודנטים". במצרים, ציין ידלין, "הצבא לקח את השלטון וכל ההבדל הוא שבמקום גנרל בן 80 פלוס מחיל האוויר (מובארק) יש גנרל בן 80 מינוס מזרוע היבשה (טנטאווי)".

בסוריה עדיין אין לדעת, גם לא אם בשאר על סף נפילה יאשים את ישראל וינסה לייצא לה את צרותיו. זאת סכנה, אבל לדעת ידלין גם הזדמנות להיווצרות סדק במחנה שעוינותו לישראל בלתי-מתפשרת, כי מיקומה הנוכחי של סוריה "בלתי טבעי, בין השיעים באיראן ובלבנון". אפשרית, אם כי לא הכרחית, סוריה שונה, "מדינה חילונית, סונית, שלא תעשה מה שאיראן מכתיבה לה ולא תעביר נשק לחיזבאללה".

תפנית כזאת, כמובן, תהיה כרוכה בחידוש המיקוח על שלום תמורת החזרת הגולן, סידורי ביטחון והתקרבות דמשק לוושינגטון. ספק אם ישראל תצליח להעריך אותה ולהיערך לקראתה מבעוד מועד. לאחר מלחמת יום הכיפורים העדיפו בצה"ל לפרש לחומרה כל תזוזה סורית. הרמטכ"ל החדש, מוטה גור, שהיה פעמיים אלוף פיקוד הצפון בקרבות עם סוריה, חשש להיכשל כקודמו שם, דוד אלעזר, שחמש שנותיו בפיקוד לא חיסנו אותו מהפתעה מרה. האצבעות ריפרפו על ההדקים בעצבנות.

בנובמבר 1974, לקראת תום המנדט הראשון של אונדו"ף, הגיעה המתיחות בצפון לשיאה. כשהתפוגגה, דובב השגריר האמריקאי בדמשק, ריצ'רד מרפי, את הרמטכ"ל חיכמת שיהאבי. עצביהם של הישראלים מתוחים, העיר שיהאבי. הממשלה מחפשת עילה לחידוש המלחמה, מסיבות פנימיות וכדי להעלות את המוראל. ב"קול ישראל" משודרות פרשנויות לוחמניות, "במיוחד אחת של האלוף במילואים חיים הרצוג, שאיימה על סוריה כי אוי לה אם לא תסכים לחדש את מנדט כוח האו"ם".

שיהאבי, שבשנות ה-90 עדיין כיהן בתפקידו ופגש אז בוושינגטון שני ראשי אמ"ן שהגיעו לתפקיד הרמטכ"ל, אהוד ברק ואמנון שחק, דיבר על אמ"ן בעוקצנות. הוא אינו מאמין שישראל שגתה בתום לב בפרשנותה להתרחשויות, אמר, אבל אם אכן כך, אמ"ן "נכשל באוקטובר 1973 בראיית מה שקורה ובנובמבר 1974 בראיית מה שאינו קורה". *



בשאר אסד. עד עכשיו ידע את מגבלות עוצמתו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו