בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות למוסף "הארץ"

תגובות

זוג צנוע

הכתבה "החומרים שמהם עשויים גיבורים" (מוסף "הארץ" 22.4) היתה מרגשת מאוד, גם מאחר שהיתה מעין אפילוג לכתבה על אותו הנושא שנכתבה על גן החיות בוורשה ועל מנהלו ואשתו, שהצילו מאות (!!!) יהודים שהסתירו בגן, בנוסף לפעילותם במחתרת הפולנית. פעילות זו, על אף הסיכון הרב, נמשכה כפי שהבנתי במשך ארבע שנים ארוכות, עד לנפילתו של יאן ז'בינסקי, האיש נשוא הכתבה, בשבי.

אירוע זה השפיע על ישראלי ששמו ישראל גל, שעשה מעשה והוציא את ספרה של אנטונינה ז'בינסקה, שהתפרסם בפולין כ-40 שנה קודם לכן, בתרגום עברי. בנוסף פעל לשילוב סיור בגן החיות בתוכנית הסיור של חלק ממשלחות הנוער מישראל המגיעות לפולין.

מרגש מאוד הוא הסיפור על אותו זוג צנוע, אנשים שלא נופפו בגבורתם אולם הותירו אחריהם מאות אנשים אסירי תודה החבים להם את חייהם. וטוב עשתה אביבה לורי ששפכה אור על מעשיהם והעלתה אותם שוב לתודעתנו.

יגאל פאוקר

תמרת

הרשימה האדומה

כתבתו של משה גלעד "חיים של אחרים" (מוסף הארץ 8.4) שופכת אור על נושא חשוב ורגיש: בעלי חיים בסכנת הכחדה והמאמצים הנעשים לשיקומם ושימורם. תמונת האיי-איי בעמוד הראשון, ואזכור בעלי חיים נוספים בהמשך הכתבה (בז מאוריציוס, היונה הוורודה), העלו בי ציפייה להתייחסות לאדם נוסף שהקדיש את חייו להצלה ושימור של בעלי חיים - הזואולוג והסופר ג'ראלד דארל.

דארל היה מהראשונים שהבינו כי פעילות בבית הגידול הטבעי תביא לסיכויים הגבוהים ביותר להצלת בעלי החיים ומניעת הכחדתם. בספריו, אשר 18 מתוכם תורגמו לעברית, ניתן לקרוא על מאמצי ההצלה והשימור, על גן החיות והקרן שהקים למטרה זו ועל תוכנית ההכשרה שיזם והפעיל, שבה לומדים צוותים מכל העולם את רזי השימור והרבייה בשבי.

על האיי-איי כותב גלעד כי "היה נתון בשנות ה-80 בסכנת הכחדה חמורה... אלא שמצבו השתפר בשנים האחרונות באופן משמעותי". במיוחד בנוגע לאיי-איי מחובתנו להזכיר את דארל ותרומתו המשמעותית להצלתו. על מסעו למדגסקר בחיפוש אחר האיי-איי ניתן לקרוא בספרו "הרפתקאותי עם איי-איי" (הוצאת ספרית מעריב, 94'). בסיום הספר יש תיאור מרגש על מושבת הרבייה שהקים ופנייתו לקוראים לעזור בהמשך פועלו.

כתבתו של גלעד מסתיימת בנימה עגומה משהו, עלינו שנותרנו בעולם, מלאי אשמה. תרומה לקרן שהקים דארל וסיוע במאמץ החשוב לשימור והצלת בעלי חיים בסכנת הכחדה יאפשרו אולי להקטין במעט את רגשי האשמה, ונוכל לחזות במינים יוצאים מהרשימה האדומה, ושבים לביתם.

שלומית טרון

תל אביב

אפשר היה לעזור

פרסום מאמריו של נפתלי לביא על היחס של היישוב בארץ-ישראל לשואת יהודי אירופה (מוסף "הארץ" 8.4) זכה לתגובות של שלושה מחוקרי תקופה זו, הפרופסורים יחיעם ויץ, יהודה באואר ודינה פורת (מוסף "הארץ" 22.4). אפשר להבין את המלכוד שבו מצאו את עצמם מנהיגי היישוב בתקופה שבה רומל עם גייסותיו עמד 113 קילומטר מערבה מאלכסנדריה וסכנה של כיבוש גרמני ריחפה מעל היישוב. ובתקופה זו - קיץ וסתיו 42' - יצאו מגטו ורשה רכבות אשר מדי יום ביומו הובילו אלפי יהודים למוות בטרבלינקה.

אך הכל השתנה בנובמבר 42', לאחר שמונטגומרי הביס את רומל באל עלמיין וכוחות בעלות הברית נחתו בצפון אפריקה; באותה עת הגיעו לארץ 69 יהודים ארצישראלים שיצאו מהתופת באירופה ואימתו את הידיעות על הרצח ההמוני של היהודים באירופה. אז יכלו מנהיגי היישוב להפנות את תשומת לבם לאחיהם שעוד נותרו באירופה.

אך לפי דברי פרופ' פורת, ידיהם של מנהיגי היישוב היו כבולות. היא כותבת, "ליישוב לא היתה ברירה אלא לפעול כשותף, אמנם זוטר שבזוטרים, רק עם בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית... מפני שפעולה עצמאית לא היתה אפשרית וגם נחשבה לבגידה בהן".

לשותפים השונים במאמץ המלחמתי נגד הגרמנים, גם לזוטרים שבהם, כגון הצרפתים החופשיים וממשלת פולין הגולה, היו - בנוסף לרצון המשותף לנצח במלחמה - אינטרסים משלהם, ועל פי רוב לא היססו לנסות לקדם אותם גם כאשר זה היה למורת רוחם של השותפים האחרים. לאנגלים, אשר נשאו על כתפיהם את עיקר הנטל של המאמץ המלחמתי בשנתיים הראשונות, היה אינטרס מיוחד שלהם במשך כל שנות המלחמה והוא מניעת כניסתם לארץ של יהודים שהצליחו להימלט מידי הגרמנים. מהאפשרות שאלפי או עשרות-אלפי יהודים עשויים להינצל ולהגיע לארץ-ישראל "המוח הבריטי הרשמי נרתע כאילו עמד בפני קטסטרופה" (ראו ברנרד ואסרסטיין, "בריטניה ויהודי אירופה 1939-1945"). במצב זה, ובמיוחד החל מ-43', כאשר הניצחון באירופה כבר נראה מובטח, לא היתה סיבה שמנהיגים יהודים לא יעשו כל מאמץ לסייע ליהודי אירופה. השאלה היא מה, אם בכלל, אפשר היה לעשות.

שני ערוצי פעולה אפשריים עמדו לפני ההנהגה היהודית: סיוע נקודתי לצעירים שהתחילו בהכנות למרד בגטו ורשה ושעמדו בקשר מכתבים עם לשכת הקשר של "החלוץ" בז'נבה; וניסיון לעורר את דעת הקהל בארצות הברית לגורל יהודי אירופה לקראת הפעלת לחץ על הממשל האמריקאי ליזום פעולות הצלה.

איזכור לידיעות שהגיעו לארץ על ההכנות להתגוננות נגד הגרמנים ולאפשרות להעברת כספים מופיע בספר של פורת וויץ "בין מגן דוד לטלאי צהוב". נתן שוואלב, ראש לשכת "החלוץ" בז'נבה, כותב בנובמבר 42', "יש עוד אפשרויות להציל ולעזור... על ידי העברת מזומנים". כידוע, הבעיה המרכזית שעמדה בפני המתכוננים למרד בגטו ורשה בשני הארגונים היתה השגת מזומנים לרכישת נשק שהיה בנמצא (ראו דיווחו של עמנואל רינגלבלום מביקורו במטה של אצ"י). אך כסף מהארץ לא הגיע.

מסע להביא לידיעת הקהל הרחב בארצות הברית את הידיעות על השמדת יהודי אירופה נערך ב-43'-44' על ידי חברי משלחת אצ"ל בארצות הברית בראשותו של הלל קוק (פיטר ברגסון), שהקימו את ועד החירום להצלת יהדות אירופה. לוועד הזה הצליחו לגייס אישי ציבור רבים, כולל סנטורים וחברי קונגרס. מאמציהם הביאו ב-22 בינואר 44' להקמה של "המינהל לפליטי מלחמה" על ידי ממשלת ארצות הברית, במטרה "להציל את קורבנות דיכוי האויב". איירה הירשמן, אחד מסגני ועד החירום להצלת יהודי אירופה, מונה להיות נציג המינהל באיסטנבול. על פי ההיסטוריה הרשמית של המינהל, עשרות-אלפים ניצלו כתוצאה מפעילותו.

פעילות משלחת האצ"ל בארצות הברית נתקלה בהתנגדות נמרצת של המנהיגות הציונית שם, וכמובן של ממשלת בריטניה.

משה ארנס

סביון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו