בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומני הנסיכה?

לו הייתי בריטית, הייתי קוראת לביטול בית המלוכה. ?אבל חתונות הן כבר סיפור אחר לגמרי?

תגובות

"את לא סייד קישוע", אמר לי אחד מבני. "קשוע", תיקנתי אותו בפעם האלף. "אוף, את, הוא ישב אצלי על הבר בירושלים או אצלך? בירושלים קוראים לו קישוע, וחוץ מזה מה אכפת לך איך אני קורא לו?" ענה העלם. "ואתה מתכוון בזה לומר שאני לא מוכשרת בכתיבה רק בגלל שאני יהודייה או בגלל שאני אשה?" שאלתי את המאותגר שוויונית. "מאיפה לי לדעת?" השתומם יוצא רחמי, "את הרי יודעת שאף פעם אני לא קורא לא אותך ולא את אבא, אבל קישוע הוא סבבה לגמרי. כולם בירושלים מתים עליו". "נו, בטח, אם הייתי יושבת אצלך על הבר בירושלים, גם אני הייתי מאוד קו?לית".?

"קודם כל, אשה בגילך יותר טוב שלא תשתמש במילה קו?לית, זה מה?זה לא קו?ל, את כבר יכולה להגיד 'חברמנית'. וחוצמזה, קישוע הוא אחלה גבר".?

"אז אתה רואה שאתה מחפצן?" הזדעקתי.?

"מה אמרנו אמא על אנשים שמשתמשים במילים מחפצן, מגדר ובסופו של יום? תעזבי מה אמרנו, מה אמרת את בעצמך?"?

טוב, כשהוא צודק הוא צודק, כבר לפני שנים הודעתי בחוג משפחתי על השקפתי הנאורה אשר על פיה חייב כל אדם המשתמש במילים אלו, אפילו הוא ראש התנועה הפמיניסטית, לראות עצמו כאילו בסופו של יום חיפצן מגדר שלם, והיא הנותנת!?

לשיחתנו זו אודות העיתונאי החביב על בני הגענו בגלל הערה תמימה לגמרי שלי אודות העובדה שאין לי באמת מה לכתוב השבוע ואולי הפעם אכתוב על מצוקות הכתיבה שלי. בתגובה זכיתי להבחנה שלפיה אינני "קישוע", הבחנה שדקה ממנה לא נשמעה ברבים מאז נתן יוסי בנאי המנוח לתוכניתו את השם "ירושלים היא לא תל אביב".?

"ואולי בעצם הבעיה שלך היא שיש לך יותר מדי מה לכתוב?" אמר תאומו מחונן?הכתיבה של החצוף. אמר, וצדק. שהרי בכותבי את הטור הזה, שני נושאים עתידיים מעסיקים את מוחי - חתונתם של הנסיך וויליאם וקייט פשוטת העם שתתרחש רק מחר, ויום השואה שיתקיים בעוד ארבעה ימים. אפשר לומר שחתונה מלכותית מהסוג הזה מתרחשת פעם במילניום, ואילו יום השואה יש לנו כל שנה. מצד שני, אפשר גם לטעון שהשואה כשלעצמה היא האירוע המשמעותי ביותר מבחינתנו כעם לאורך כל המילניום הקודם, והוא מוסיף להשפיע עלינו גם במילניום הנוכחי.?

נתחיל בחתונה המלכותית. בעיקרון, אני רואה בביטויים כגון "מלכותית" אם כל חטאת. בגלל מילים כאלה אנחנו נידונים למראות קשים של כלות לבושות בשמלות קצפתיות מכוערות, משפחות בנות מעמד בינוני המידרדרות אל מתחת לקו העוני בגלל הוצאות החתונה ה"מלכותית", גל של מתכנני חתונות ומפיקות אירועים שוטף את מסכי הטלוויזיה, ואולמות הנושאים שמות של ארמון מתמוטטים משום שנבנו מפל?קל.?

כן, אני יודעת, כל כלה רוצה להיות "מלכה ליום אחד" ?(כל אחת חוץ ממני שבאף אחת מחתונותי לא לבשתי שמלת כלה, ומחברתי רחל שהגיעה לחתונתה באוטובוס, וכל שאר חברותי בעצם?). לו הייתי בריטית הייתי כנראה קוראת לביטול בית המלוכה, שהוא מוסד מסואב ובזבזני המבוסס על גישה אנטי?דמוקרטית, שלפיה אנשים שווים יותר בזכות ייחוסם. מצד שני, בתי מלוכה מהלכים קסם, ובית המלוכה האנגלי, עם הצטרפותה של הנסיכה דיאנה הי"ד, השתפר מאוד ויזואלית. ילדיה חמקו למזלם מהמורשת הגנטית של אביהם, שבזכות מראהו ודאי היה מוצא חן אפילו בעיני הצארית קתרינה, חובבת סוסים ידועה, אבל מצא לו בסוף חובבת אחרת, כעורה לפחות כמוהו ?(נו, באמת, ומי מחפצנת עכשיו? היה שואל בני אילו רק היה קורא אותי אי פעם, ולהגנתי הייתי אומרת לו שלפחות, בסופו של יום, אני מחפצנת במידה שווה את שני המגדרים!?)?

מצד שלישי, מה כבר יש לראות במסע חתונה? שעתיים וחצי של תהלוכת מרכבות ומכוניות ולאחריה טקס קצרצר ולא מעניין בכנסייה. כל זה כמובן לא היה נכון לגבי חתונת הורי החתן, שאותה דווקא הזדמן לי לראות.?

זה קרה ב?29 ביולי 81'. היום הזה זכור לי משום שבבוקרו ילדתי את בני בכורי. "יפה כמו נסיך מהאגדות", אמרה האחות בחדר הלידה והתכוונה לכך שהוא לא רק יפה להרהיב כי אם גם בלונדיני ותכול עיניים. "אני מרגישה כאילו עליתי עדה", אמרתי לאבא שלו, "הוא בטוח היה מצליח להסתדר עם ניירות מזויפים".?

כשהותר לי לקום ממיטתי, הלכתי לחדר האוכל כדי לצפות בטלוויזיה. על המסך שודרו תמונות מחתונתם של הנסיך צ'רלס והנסיכה דיאנה. ראיתי, ומיררתי בבכי. "זה הורמונים", פסקה האחות ביובש. "לא בכל יום הבת שלי יולדת בן בכור", גערה בה אמא שלי. ואבא שלי, מנותק משהו כדרכו, הוסיף: "דווקא האבא שלו הוא אנטישמי לא קטן". הוא התכוון לאבא של צ'רלס, כמובן.?

שחוק הגורל הוא שלא חלפו אלא כמה שנים וכבר פגשתי את הנסיך פיליפ, ולא סתם, אלא אפילו ביד ושם. בתחילה היינו שם רק הוא, הנהלת יד ושם ועוד כמה מאות עיתונאים, שהלכנו אחריו בדבוקה. הוא הניח זר ונאם נאום קצר, סייר במוזיאון ואנחנו בעקבותיו. ואז, לפתע, כנראה כתוצאה מסהרוריות מסוימת שלי, מצאתי את עצמי בחדר אחד לבדי עם הנהלת יד ושם, נשיא מדינתנו, מקהלת אנקור והוד נסיכותו.?

עשרות עיתונאים הסתערו עלי בצאתי מהחדר שאליו, כך נודע לי בדיעבד, נאסרה הכניסה לעיתונאים. "מה הוא אמר?" שאלה אותי עיתונאית נאה מאוד ששבוע קודם לכן ביקשה ממני להכיר לה בן זוג. "הוא שאל עלייך ואמרתי שאת פנויה", השבתי לה. "את צוחקת עלי?" היא שאלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו