בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצביעו חדש

בעידן בו נדמה שהרוב כבר נעשה, נאמר, נכתב, נוגן ונלבש כבר קודם, איך ניתן לזהות מקוריות? ולמי זה באמת כל כך חשוב? דיון בעידן השעתוק?

תגובות

"צהוב הוא הוורוד החדש", הכריזה חזאית הטרנדים לי אדלקורט בהרצאה במוזיאון העיצוב בחולון בביקורה הראשון בארץ בשנה שעברה. "יכולתי להגיד שטורקיז הוא הוורוד החדש והייתי טועה. אמרתי ככה כי הרגשתי שהצהוב נעשה חשוב", הוסיפה אותה אדלקורט בראיון ל"גלריה", חצי שנה מאוחר יותר.?

הצהרות שכאלה נשמעות שרירותיות וגחמניות, אבל כשהן מגיעות מפי אדלקורט הן מקבלות משנה תוקף. אדלקורט נחשבת כיום לחזאית הטרנדים המשפיעה ביותר בתחומי האופנה, נוסף על היותה מרצה בינלאומית לעיצוב ואוצרת תערוכות עיצוב ברחבי העולם שזוכה בהכרה מתמשכת על עבודתה: המגזין "טיים" הכתיר אותה כאחת מ?25 האנשים המשפיעים בעולם בתחום האופנה, והמגזין "אייקון" מיקם אותה כאחת מ?30 האנשים המשפיעים ביותר בתחום העיצוב.?

אדלקורט ביקרה בישראל לרגל פתיחת התערוכה "פוסט פוסיל", שהעבודות בה התאפיינו באסתטיקה גולמית ומחוספסת. כ?120 עבודות של יותר מ?60 מעצבים, מהארץ ומחו"ל, המחישו איך העיצוב העכשווי מושפע דווקא מאסתטיקה פרה?היסטורית, מחומרים אורגניים ומתהליכים שמקורם בעבר. במילים אחרות, העבודות בתערוכה ייצגו חזרה למשהו ישן כדי להגיד משהו חדש. כולן - מלבד אחת.?

אדלקורט החליטה להתחכם ומיקמה בין העבודות החדשות כלי בזלת מהתקופה הכלקוליתית ?(שהושאלו ממוזיאון האדם הקדמון בקיבוץ מעיין ברוך?), שנמצאו בעמק החולה ומתוארכים ל?4,000 לפני הספירה. נוסף על ההומור העצמי שהפגינה כאן ?(שאינו מאפיין בדרך כלל אנשים שמתבקשים לחזות את העתיד?), היא העלתה שאלות רציניות: אם אנחנו חוזרים לעבר כדי להגיד משהו חדש, מדוע עזבנו אותו מלכתחילה? ככלל, מדוע אנחנו מחליפים אופנות ורודפים בכל פעם אחרי החדש? ולמה בכלל חשוב לנו להחליף בכל פעם את הישן בחדש??

אמרה מעצבת האופנה:?

"חשוב? זה בכלל לא חשוב. אף אחד לא מצפה לזה או מחפש את זה. 99 אחוז מהאוכלוסייה לא זקוק לחידושים וגם לא מעוניין בהם", קובעת מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס, לשעבר מרצה בכירה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, כיום מאמנת אישית ויועצת בתחום האופנה. "מה שקרה באופנה ב?20?30 השנים האחרונות הוא שהמעצבים יוצרים קולקציות פשוט בשביל לרומם את שמם. כמו שאנשים עושים תערוכה של ציורים כדי לקבל פידבק. מה שבתי האופנה בעולם מוכרים זה לא מה שהם מראים בתצוגות. יש קולקציה להראות לתקשורת לצורך פרסום, ויש את הבגדים שמעצבים ללבישה".?

זה ככה גם בעולם עיצוב המוצר.?

"אתה רואה את זה המון בעיצוב כיסאות - בא לי כבר להקיא. אני נמצאת הרבה במילאנו ולא מבינה את הרעש שעושים מכיסא שראינו כבר אלף פעם. רוב המעצבים מתעסקים בחומרים ובסגנון המוכרים, וחלק קטן יוצר חומר חדש או דרך חדשה שלאט?לאט מתגבשת לסגנון חדש. 20 שנה אחר כך אתה רואה מעצבים שקיבלו מהם השראה. גם היום אנחנו מצטטים דברים של אנשים מתחילת המאה. זה נכון גם לגבי הוגי דעות. היום אף אחד לא ממציא כלום חדש, כבר שנים רק מצטטים מכל הכיוונים ומכל התחומים.?

"זה אחרת לגמרי ממה שהיה בתחילת המאה ה?20. ב?1900, 1920, כשסגנון האר?דקו שלט, ראית את זה ברחוב, בבתים, זה היה טוטאלי לגמרי. גם האנשים נראו אותו דבר; זה סגנון שמשתלט על הכל, זו היתה ההוויה של התקופה. היום יש הרבה יותר אינדיבידואליזם, הכל יכול לקרות. אין סטייל, יש שלוכיות. הנה, גם לי כבר אין סטייל, אני כבר לא 'מתלבשת'. מעסיקים אותי דברים אחרים בחיים".?

אבל בכל זאת זה כנראה חשוב לנו. אופנות מתחלפות, אנשים קונים בגדים חדשים.?

"זה דיאלוג. בעולם האופנה כל מה שקורה זה דיאלוג בין מעצבים, עיתונאים וסטייליסטים, והקהל הרחב מקסימום נרדם מול ערוץ האופנה כי זה נחמד לראות בחורות יפות. אבל זה לא מחלחל, זה אחוז מאוד קטן. אתה יודע כמה מיליונים מתבזבזים כדי לעשות את התצוגות האלו? וזה הכל בשביל למכור בשמים. אז תמכרו בשמים, מה כל הבזבוז הזה? אנשים רעבים בעולם, תעשייה שלמה שעובדת, אנשים שלא ישנים בלילות, אין להם חיים, עובדים שבעה ימים בשבוע עד שלוש בלילה, בשביל מה? מי הולך עם הבגדים האלו? אף אחד, אולי כמה זמרות ושחקניות קולנוע".?

אז מה כן חשוב??

"מבחינה אישית, החדשנות הכי חשובה. כשעבדתי כמעצבת, אם לא הייתי עושה דברים חדשניים לא היה מעניין אותי בכלל לעבוד, זו הסיבה שכל הזמן החלפתי ושיניתי מקומות. אני יודעת שאני סותרת את דברי ומצרה על כך שהקהל הרחב לא מחפש חידושים, אבל צריך להבין שזה לוקח המון זמן עד שחדשנות מתעכלת.?

"יש כיום גם הילה מסביב לעיסוק היצירתי. היום כולם רוצים להיות יצירתיים, אפילו בגן חיות; פעם היו הולכים לראות חיות, היום גם שם יש פינת יצירה. זה מושג מפתח בתרבות. אז זה נפלא שכולם יוצרים, למה לא, אבל התוצאה היא שיש יותר מדי מעצבים בעולם, וכולם עושים אותו דבר.?

"ובכל זאת אני בטוחה, וזה מה שאני אומרת לכל המעצבים הצעירים: תעשו משהו אחר, שלכם. מעצבות צעירות אומרות לי שכשהן עושות משהו מיוחד או מקורי לא קונים את הבגדים שלהן, והן צריכות להתפרנס. ואני אומרת שצריך למצוא את האיזון בין לבין, גם שיהיה מסחרי וגם שלהן. זה האתגר".?

אמר הפרסומאי:?

לפני שלוש שנים שינה הפרסומאי גדעון עמיחי את שמה של הישיבה השבועית של משרד הפרסום שבו הוא שותף, שלמור?אבנון?עמיחי, מ"ישיבת קריאייטיב" ל"ישיבת חדשנות". לכאורה מדובר בהחלטה סמנטית, אולם לפי עמיחי מדובר במשהו הרבה יותר מהותי.?

בניגוד לדבריה של יובל ג'ונס, ובניגוד למחקרים שמראים שרוב המוצרים החדשים שיוצאים לשוק נכשלים, עמיחי סבור שהמרדף אחר החדש והמקורי, ככל שזה תלוי בו, דווקא עוזר למכור. זה גם עוזר לזכות בפרסים: אם במשך 17 שנה הגיעו בשלמור?אבנון?עמיחי לשלושה פיינליסטים בפסטיבל קאן, בשלוש השנים האחרונות עלה המספר ל?37. לפי עמיחי, בישיבה "החשובה ביותר שלנו בשבוע", שמתקיימת בכל יום ראשון, יכול להשתתף כל מי שרוצה, "לא משנה מה תפקידו, כמה זמן הוא במשרד או מה הדיסציפלינה שממנה הוא בא. המוטו של הישיבה הוא אחד: תביאו לשולחן את הדברים שאתם חושבים שאי?אפשר לעשות".?

כדוגמה הוא מציג את המודעה הישראלית הראשונה שזכתה בפסטיבל קאן, מודעה שיצר המשרד לחברת הסלולר אורנג' ?(ופורסמה ב?2007?) שקראה לציבור לא לשלוח אס?אם?אסים בזמן נהיגה. "זו החברה הסלולרית הראשונה אי פעם בהיסטוריה שנשמה עמוק וקיבלה את מה שהצענו: לשים על השולחן משהו שלכאורה נוגד את האינטרס הכלכלי המיידי שלה, אבל יש לו ערך מסוג אחר", אומר עמיחי.?

עמיחי מאמין שהדור הבא של הניהול הבכיר בעולם ינהל חברות שהמאפיין העיקרי של המוצר שלהן הוא יצירתיות. "אפל, גוגל וטוויטר הן דוגמאות טובות לכך. כל החברות יכולות בסופו של דבר להשתמש כמעט באותן טכנולוגיות, אבל היצירתיות מאפשרת לחלק מהן להגיע למקומות שחברות אחרות לעולם לא יגיעו אליהם".?

איך אתה מבדיל בין חדש, חדשני ומקורי??

"חדש בעיני זה הדבר הכי קטן, מכיוון שהיום אומרים חדש כמעט על כל דבר. היו איקס מדפים, היום יש יותר, זה חדש. חדשני כבר מתחיל להיות במקום אחר לגמרי. בעומס התקשורתי של הדימויים אני מאמין שלחדשני יש יכולת לנצח את הקיים כמעט בכל מקרה, זו רק שאלה של כמה זמן זה לוקח. לאורך זמן, החדשני והמקורי יהיה הסטנדרט החדש. באופן אישי אני חושב שלהיות באזורים האלה זה מעניין, מיוחד וחווייתי יותר. זה גם יותר קשה.?

"מהמקום שבו אני יושב היום אני רוצה פרויקטים שבהגדרה אני קורא להם פרויקטים של 'אני לא יודע'. אם אני מגיע לפרויקט שאני יודע איך לעשות אותו, זה לא מעניין אותי".?

יותר קשה היום ליצור משהו חדש מאשר פעם??

"כן ולא. זה מתחיל ונגמר באנשים. מי שהיה לו קשה לפני 30 שנה, לא יצליח לעשות את זה גם היום. מי שעשה את זה אז יצליח לעשות את זה גם היום, מכיוון שמדובר באדם שמחפש להתמודד וליצור בסביבה שהיא לא בטוחה, שהיא חדשנית, אחרת. קשה לכולם לעשות את זה, זה דורש יותר זמן, כסף, השקעה, צריך לחפש פתרונות שברגע הראשון אף אחד לא יודע איך להגיע אליהם. זה תהליך סיזיפי, לא מענג, אבל זו חוויה ראשונית ומעשירה בצורה בלתי רגילה".?

כשזה טוב זה גם מוכר??

"אם זה רלוונטי - חבל על הזמן. עשינו בשנה שעברה את פרויקט שדרי הרדיו שעשו בדיקת איידס בשידור חי. התוצאה היתה שבדצמבר 2010 נערכו יותר מפי שניים בדיקות מאשר בדצמבר 2009. זה הכי רלוונטי והכי לצאת מהקופסה: 30 שדרים ורשתות בפריים?טיים מייחדים שעה שלמה לנושא הזה. זה משהו מטורף. גם ההשקה של אורנג' שעשינו, זה דומה למשהו שהיה קודם? כלום. את התוצאות אתה יודע".?

אמר דיקן הפקולטה לעיצוב:?

"אנחנו מקוריים וחדשניים מתוך צורך, סקרנות, דעת ושאיפה אנושית לנגיסה באינסוף", אומר המעצב הגרפי ירום ורדימון, חתן פרס ישראל לעיצוב ודיקן הפקולטה לעיצוב בשנקר, כשהוא מנסה להסביר את הסיבה שגללה אנחנו מחליפים אופנות. "צרכים אנושיים, צרכים כלכליים, יכולת והרגלים הם כוח מניע לחדשנות ולמקוריות כתופעה אינסופית. תופעה שבה מנוצלות אנרגיות הנובעות מכישורים אנושיים להפקת אנרגיות כלכליות, החוזרות למגרש המשחקים האנושי לקראת כיבוש היעד הבא. מעין פרפטום מובילה.?

"הצורך נחשב לאבי ההמצאה והוא מועצם על ידי ההכרח - שהוא אולי אבי המחשבה. ובמחשבה האנליטית והיצירתית שאינה צפויה, נוצרים אותם הקשרים חדשניים". לפי ורדימון, מקוריות וחדשנות נובעות מהצורך של הפרט ושל הכלל: הצורך באנרגיה, הצורך לרפא, הצורך הכלכלי לשרוד, אבל גם הצורך בייחוד וביציאה משגרה, שמהווים זרז לחיפוש אחר בגד ואפילו חברה או סביבה חלופיים כמעשה מרענן ומאתגר.?

בנוסף, מתייחס לכך ורדימון כצורך קיומי ואנושי שלנו בניסיון להתאים לתנאי הטבע, לזמן ולסביבה, כצורך לבטא בידול וייחוד. כדוגמה הוא נותן את תופעת ההיפסטרים של התקופה האחרונה, או את הפאנק וילדי הפרחים בעבר. "תופעות המתחילות כביטויי מחאה חברתית והופכות לביטויים של רעננות, התחדשות, עלומים ועדכון גם אצל מי שאין לו מושג על הרקע החברתי המקורי שלהן. זה הצורך להיות 'אני' המייצג אין סוף בחירות, דרישות ואפשרויות שיש לתת עליהן מענה".?

כדיקן של פקולטה לעיצוב וכמי שעוסק בהוראת עיצוב כ?40 שנה, נתקל ורדימון מדי יום בצורך של הסטודנטים להצטרף למירוץ אחר החדשנות והמקוריות. הדבר הרי נמצא בלב לבה של המערכת: מדוע אנשים צעירים הולכים ללמוד עיצוב אם לא בגלל המחשבה שהם יכולים לעשות משהו טוב יותר ממה שהיה? מבחינה זו, מבחין ורדימון בין חדש באופן כללי לבין חדש בתהליך הפדגוגי.?

"הגילוי במדע הוא של דברים שלא נודעו קודם. לגבי האינדיבידואל ברמה הפדגוגית, תגלית היא דבר שהוא לא ידע קודם באופן אישי. קודם כל אנחנו נותנים להם דרור לגלות את הדברים החדשים. תאר לך מישהו שמגלה בפעם הראשונה את סוד הריווח הנכון בין האותיות, ומגיע לקריאות טובה יותר. הדבר היה ידוע אבל הוא גילה את זה לראשונה. מבחינתי הוא מגלה; יש לו את הפוטנציאל של מישהו שיודע לזהות אוצרות כשהוא נתקל בהם.?

"אני חושב שצריך להבחין בין האקט החינוכי לבין מה שקורה לאחר מכן. ודאי שסטודנט קודם כל רוצה להיות גדול, הרבה לפני שהוא רוצה להיות חדשן. אם הוא סקרן בבסיס, יהיו גם דברים מקריים שיקרו לו בדרך וכתוצאה מכך הוא יראה משהו ויגיד 'רגע אחד, מה זה הדבר הזה?' אז הוא יחבר אחת ועוד אחת ויקבל שלוש ואולי ארבע ואפילו חמש. זה הדבר המרתק בתהליך החינוכי - השילוב של מקריות וסקרנות עם היכולות האינטלקטואליות. רק אחרי אלה נכנס כל השאר".?

ועדיין, בתערוכת סוף השנה, אם זה מה שהוא יציג, נשאל אותו מה יש לו להגיד, מה אתה מחדש??

"זווית הראייה האישית שלי היא לתת להם לעשות את אותם הדברים עוד פעם, אבל טוב יותר. הטוב יותר כבר מגלם בתוכו את החדשנות ואת כל ההיבטים שאנחנו מדברים עליהם. עצם העשייה, ואפילו אם ניקח מוצרי צריכה שנעמיד אותם על המדף, זה משהו חדש. עשית משהו שהוא יוצא דופן כי הוא לא בדיוק כמו של אחרים. למחרת בבוקר כולם קמים ומיישרים קו ואומרים שככה עושים את הדבר החדש.?

"כשעשיתי בזמנו את הלוגו של השמש לבנק המזרחי הוא התפרסם בעשרות ספרים ומגזינים. הרעיון היה כמובן להשתמש בשמש כמקור של אנרגיה. מה שקרה לאחר מכן, תוך זמן קצר בנק מקומי בארצות הברית יצא עם שמש משלו, ופתאום יש פרדיגמה. ואז היה גם בנק באוסטרליה או ניו זילנד, וכן הלאה וכן הלאה. הרעיון שיש שמש בעולם הוא לא שלי, אבל עד אז אף אחד לא השתמש בה כסמל לבנק".?

איך אתה מבדיל בין חדש למקורי??

"אם עשית שימוש מקורי בדבר מסוים, יצרת משהו חדש; אחד תלוי באחר, זה מעגל שאתה לא יכול לצאת ממנו. בוא ניקח את הסיפור של ניוטון. התופעה הרי היתה, הכל היה, התפוחים נפלו גם לפני שניוטון שם אליהם לב. היה כאן אלמנט של מקריות שיש לו השלכות אדירות, נקרא לזה ה'מקרו?מקוריות'. מקוריות מבחינה זו היא הראשון שצפה בתופעה, ניתח אותה, הבין אותה והסיק ממנה מסקנות. פה אנחנו עוסקים בחשיבה מקורית שעוסקת בתופעה שהיתה שם כל הזמן.?

"אם נסתכל על הריק, האזורים החשוכים או הלא?גלויים לנו באופן כללי, הרי שבעצם הם רק מחכים שיגלו אותם, ולכן יצרת קומבינציה חדשה של חשיבה. בחיבור של דבר אחד לדבר אחר, קיבלת תוצאה חדשה. המצאה של מילה חדשה לא משנה את פני ההיסטוריה, אבל אתה יכול לקחת חלק ממאמר ולצרף מילים מעניינות ויצרת משהו חדש, למרות שכל המילים היו שם קודם. זה מה שמרתק לדעתי".?

אמרה המעצבת התעשייתית:?

"העניין בחדשנות נובע מכל מיני כיוונים. תלוי את מי שואלים, אך השורה התחתונה תמיד זהה: הצורך לחדש כמעצב או כיצרן ולצרוך חדשנות כצרכן נובעת מהרצון להתבלט, להיות ראשון, להיות שונה ולהוביל. או משעמום", אומרת המעצבת התעשייתית נעמה שטיינבוק, מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון.?

"הבעיה היא שחדשנות במקרים רבים רק מעודדת את יצר התחרותיות ואת השעמום ולא מספקת אותם. יחד עם זאת, חדשנות מייצרת קידמה. האם קידמה היא חיובית או שלילית, זו כבר שאלה מורכבת הרבה יותר. אנשים בימינו מכורים לריגושים וקהים רגשית בעת ובעונה אחת. זה גלגל שמזין את עצמו ומסתדר מצוין עם אג'נדות כלכליות של חברות יצרניות למיניהן. כמעצבת וכבן?אדם לא פעם אני מוצאת את עצמי מחפשת שקט. קצת פרימיטיביות, מה רע?!"?

בדומה לוורדימון, גם שטיינבוק עסוקה בצורך לחדש - במישור האישי כמעצבת, ששותפה עם בן זוגה עידן פרידמן בסטודיו "רדיש", ובמישור הפדגוגי כמרצה. "זה לא משנה מה אתם עושים, למה אתם שואפים, כל עוד זה יותר טוב ממה שהיה קודם", היא אומרת לסטודנטים שלה. "כשאתה עושה גוף תאורה, אתה יכול לעשות פנס לילדים, עששית או חפץ אמנותי מאוד קונספטואלי, אבל השורה התחתונה היא שצריכה להיות לגוף התאורה זכות קיום. יש מספיק חרא מסביבנו, ואתה לא יכול להרשות לעצמך לעשות מנורת זרוע שתהיה פחות טובה, אחרת אין לה זכות קיום. היא יכולה להיות יותר יפה, יכול להיות לה מבנה גיאומטרי חכם של הזרוע, אולי היא מעניינת באינטראקציה מול המשתמש, או בתפיסה של המושג מנורת זרוע. לסטודנטים אני אומרת 'תעשו מה שתעשו כל עוד לפחות בכמה היבטים יהיה למה שאתם עושים זכות קיום'".?

כמה זה מעסיק אותך כמעצבת??

"זה מעסיק אותנו די הרבה. אם אנחנו מרגישים שפתאום אנחנו בלי כוונה נכנסים לטריטוריה קיימת, אנחנו מרגישים לא טוב ולוקחים צעד אחורה. לפעמים יש לך משהו במגירה ואז אתה רואה שמישהו אחר עשה את זה ואתה גונז את הרעיון שלך. אתה רק לומד ככה שאם אתה רוצה לעשות, תפעל מהר. במיוחד כשאתה עושה משהו שבא ממניעים לא מסחריים, כשאתה באמת רוצה לספר את הסיפור שלך - אתה מעדיף שזה לא יהיה סיפור שכבר סיפרו".?

קל או קשה יותר לחדש היום??

"כבר שנים קשה להגיד משהו חדש. הרי הקטסטרופות של שנות ה?80 קרו כי היה קשה להגיד משהו חדש. ואז הגיעו שנות ה?90 של 'סי?קיי וואן' של קלווין קליין, והכל היה אפור. ככל שעובר הזמן וככל שיש יותר מוצרים אולי קשה יותר, אבל לא בלתי אפשרי. היה מי שאמר שאין יותר מה להמציא, ואז המציאו את המחשב האישי. היום מדי יום יוצא טלפון חדש. אתה צריך להיות נורא מהיר".?

כמה זה מעסיק את הסטודנטים??

"זה מעסיק אותם ברמה אובססיבית, אבל מה שמדאיג אותם בעיקר זה שבני הכיתה שלהם לא יעתיקו מהם, לא שאר העולם. זה נובע מכך שהם בתחילת הדרך ולא לכולם יש את הביטחון בתוך העשייה מהרגע הראשון. זה מאוד טבעי. הם חוששים שקירבה כזו תציג אותם כפחות חדשנים. הרבה פעמים אני עושה סדר ברגעים כאלו בכיתה. אם שני סטודנטים באו עם אותו רעיון אני אומרת שאין ספק שזה ייראה אחרת גם אם אני אתן את אותו הבריף לכל הכיתה. כדי להוכיח להם את הטענה אני מראה להם הרבה פעמים עשרות אובייקטים שיכול היה להיות מאחוריהם בריף דומה, והם נראים לחלוטין שונים.?

"זה מטמטם לך את הראש. את הסטודנטים השפע מטריף, אני ממש מרחמת עליהם לפעמים. הם באמת בתחושה שמה כבר עוד אפשר לעשות. אני אומרת להם הרבה פעמים: 'חברים יקרים, באנו בתקופה לא טובה. אם אתם לא הולכים להילחם בשיניים אז חבל, פשוט חבל. אם אתם לא הולכים לנבור ולחפש ולמצוא ולחדש אלא רק להסתפק בבסדר, יאכלו אתכם לארוחת בוקר. אין לכם מה לחפש פה, זה בזבוז זמן. יש כל כך הרבה בסדר. אל תעיקו, לכו למקום אחר, תעשו טובה".?

אמרה חוקרת התרבות:?

"הרצון להעמיד מסר מקורי הוא חזות הכל, וזאת בגין העובדה שמקוריות היא אחת מדרישות הקדם שהאמנות מציבה לעצמה", אומרת ד"ר נעמי מאירי דן. אולם, בדומה למעצבים בתערוכה "פוסט פוסיל", מאירי דן מאמינה ביכולתה של היצירה התרבותית החזותית להעמיד מסרים חדשים ומקוריים דווקא מתוך פנייה לעבר וניכוס היבטים שונים מתוכו.?

אם מדברים על אופנה שחוזרת על עצמה, זה יכול אולי להסביר את תופעות הרטרו באופנה ובעיצוב. זה גם נושא הקורסים שהיא מעבירה: בבית הספר לתקשורת במכללת ספיר היא מעבירה קורס שכותרתו "בין מקור למקוריות" ועוסק בשימוש שעושה היוצר באמנות העבר; במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל היא מעבירה את הקורס "מרנסנס לרטרו", שעוסק במחווה, ציטוט ותחייה באמנות ובתרבות החזותית.?

"לא תמיד חייבת להיות סתירה בין השימוש בדברים מהעבר לבין הרצון להיות מקורי. על הרצון להיות מקורי אין כיום עוררין: האמן רוצה להיות מקורי; הסטודנט שמגיע לבצלאל יודע שמקוריות היא חזות הכל. סטודנט שמתנגד ללימודי תולדות האמנות לא עושה את זה בגלל שזה חלילה משעמם אלא בגלל שחלילה זה ייחרב לו את האופציה להיות מקורי. הצורך במקוריות בכלל לא נידון על ידי, זו אחת מהגדרות היסוד של מהי אמנות".?

ועדיין, אמנים ומעצבים רבים פונים לעבר ומנסים להגיד באמצעותו משהו חדש, בין אם מדובר בעיבוד חדש לשיר, לסרט או למחזה, ובין אם מדובר בציטוט או הומאז' ליצירה או ליוצר. לפי מאירי דן, השימוש בעבר מחייב שימוש באוצר מילים או דימויים שברור לשני הצדדים, ליוצר ולנמען.?

"ההידרשות המודעת והמוצהרת של היוצר כשהוא פונה לאמנות העבר מניחה שהצופה יצליח לשלוף מתוך הדימוי החזותי את המרכיבים מהעבר שנטע בו היוצר, לשם הבנה של החדש. כמובן שיש פער בין לקיחה שהיא מאוד חד משמעית ותפוענח על ידי כולם - 'מונה ליזה', 'בריאת האדם', 'הסעודה האחרונה' - ויכולה לגלוש מאוד בקלות לתהומות הקלישאה, לבין לקיחה ייחודית, לא מובנת מאליה או חתרנית, ובשל כך ייתכן שלא תיקלט בצד השני.?

"כשפיקאסו פונה לאמנות האיברית או לגויה, הוא לא כוסס ציפורניים ותוהה אם חוקר אמנות יבוא ויזהה את הלקיחה. הלקיחה לא רק מודעת, היא גם מוצהרת - הוא רוצה שנחשוף אותו. מצד שני, אני עוסקת הרבה במילה הנורא טרנדית 'התכתבות'. לא רק הטרמינולוגיה מפריעה לי, אלא גם המהות. אם נדמה ליוצרים שהם מתכתבים עם ליאונרדו, התכתבות היא מהלך דו?כיווני.?

"כשאיב סן לורן יוצר ב?65' את שמלת מונדריאן, הוא לא מתכתב עם מונדריאן שמת כבר למעלה מ?20 שנה. הוא אולי ?מעתיק, מצטט, עושה מחווה, דאחקה או סתם מעביר משדה לשדה. יש הבדל בין זה לבין ההתכתבות בין מונדריאן לריטוולד בשנות ה?20. ?

"אנחנו צריכים לעשות את ההבחנה בעיקר בקולנוע: כולם מתכתבים עם היצ'קוק? דושאן מתכתב עם ליאונרדו? לא. צריך להבחין בין דיאלוג לבין לקיחה חד?כיוונית במהותה. אותי מעניין לדבר על שימוש שהוא מודע ומוצהר - וככזה לגיטימי וגם יצירתי - באמנות העבר כמקורות השראה. השאלה תמיד היא עד כמה המהלך מודע ומוצהר, כזה שמבקש לטעת באמירה הקשרים חדשים".?

מתי מופיעים ההקשרים החדשים??

"אם להיות פשטנית, בקצה העליון של הסקאלה הייתי ממקמת יצירות שלגביהן אני יכולה להוכיח או להשתכנע שבהן הנטילה שנוטל היוצר מאמנות העבר לא נובעת מנוחיות, אלא מתוך הבנה שבעצם מהלך הניכוס טמון הגרעין שבסופו של דבר ינביט את האמירה החדשה. לדוגמה, כשעדי נס פונה בסדרת החיילים שלו ל'סעודה האחרונה' של ליאונרדו דה וינצ'י, ככל שהדבר נוגע ?ביצירה ישראלית מדובר במהלך שכמותו עדיין לא ראינו.?

"גם העניין של ראשוניות הוא משהו שצריך לקחת בחשבון. נס מבסס את המסר שלו על עניינים שנגזרים הן מהמיתוס האלילי והן מהמיתוס האמנותי. היכולת שלי לדבר בסופו של דבר על אפשרות לקעקועם של מיתוסים ישראליים טמונה בהבנה שלי את מערכת היחסים שקיימת בסיטואציה המקורית.?

"גם פיקאסו, כאמור, בונה על זה שכולנו נגלה. הוא לא יושב ואומר, אוי, שרק לא יגלו. עדי נס פעל בצורה תבונית: כל הדיבור על לבנון, הצבא, ההומוסקסואליות - אלו דברים שאני מבינה מתוך היכולת שלי לזהות את השימוש במקור, ומתוך ההבנה של שלל ההקשרים שהמקור הזה מביא איתו".?

זו רק תחושה שלי שיש היום יותר רימייקים ויותר ציטוטים??

"אני מניחה שהשיח ה'סו קולד פוסט מודרניסטי' יותר נינוח עם מהלכים של העתקה מהשיח המודרניסטי, שהיה הרבה יותר נוקשה בהבחנות בין נכון ללא נכון, והרבה יותר עוין את העבר. הפוסט?מודרניזם הרבה יותר פתוח לחזרה אל העבר ולאפשרות לספר באמצעותו סיפור, לטשטוש גבולות בין מהלך רציני לדאחקה".?

השפע של הדימויים משפיע גם הוא??

"כן. כדי להכיר יצירות עבר אני כבר לא צריכה לנסוע לרומא או למילאנו או אפילו לפתוח ספר. אני מחפשת 'סעודה אחרונה' בגוגל ומקבלת אינספור דימויים. 40 אחוז מהדימויים הם היצירה של דה וינצ'י, 40 אחוז מהדימויים מבוססים על היצירה של דה וינצ'י ו?20 אחוז הן סעודות אחרונות שלא קשורות. זה מראה לך איך אנחנו עושים ויזואליזציה של סיפור הסעודה האחרונה של ישו, אבל יותר מזה מוכיח שאין שום היררכיה. לחשיפה העצומה ולהיעדר ההיררכיה, לפחות על פניו, שמייצר גוגל יש השפעה.?

"לזה נכנס גם מרכיב נוסף שדורש ממני כיוצר או צופה היכרות עם מהלכים דומים שנעשו. המבחן היום הוא כבר לא רק מול המונה ליזה או הכיסא של אימס, אלא מול היחסים שנוכסו בפרק הזמן שבין היצירה המקורית לבין כל היוצרים שהשתמשו בה מאז".?

אז עוד אפשר להגיד משהו חדש??

"אוי ואבוי אם לא".*?

?

yuvals@haaretz.co.il





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו