בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלישיית מה קשור

הבעת הצער של הנייה על מות בן-לאדן שימחה את ראש הממשלה יותר מהחיסול עצמו, שכלל לא ברור אם ישפיע על ישראל * עמרם מצנע חושף: כך אשלוט במפלגת העבודה (בלי שירה בציבור) * ודרעי פועל להקים את ש"ס השנייה, במקום להיות מספר שתיים של אלי ישי

תגובות

הקרתנות הישראלית הטיפוסית מיהרה לייחס להריגתו של אוסאמה בן-לאדן משמעות הרת גורל לישראל ולחוזה הטרור העל-מדינתי שלנו, בנימין נתניהו. כאילו הכל היה טוב והכל שיחק לידיו של נתניהו, כאשר בן-לאדן השתזף לו בין החומות במתחם באבוטבאד, ומנגד, כאילו השמים עומדים ליפול עליו או-טו-טו, כאשר גופתו נקובת הכדורים של הארכי-טרוריסט מונחת כאבן כבדה במצולות הים ההודי.

לא בטוח שיש קשר בין ביבי, אוסמה ואובמה. גם קודם להריגה אובמה היה מנהיג חזק, שסיכוייו להיבחר בשנית נחשבו סבירים. בכל מקרה, הם תלויים רק במצבה של הכלכלה האמריקאית בעוד שנה וחצי ובמצב החינוך, הבריאות, המשכנתאות ושוק העבודה. הטענה שאובמה החוגג, פוסט-חיסול בן-לאדן, היא בשורה רעה לנתניהו, הגיונית בדיוק כמו הטענה שאם המבצע בעומק פקיסטאן היה נכשל חלילה, אובמה המתוסכל היה מוציא את העצבים שלו על ראש ממשלת ישראל, שיפגוש אותו ביום שישי בעוד שבועיים.

לא כל מה שקורה בחדר המצב בבית הלבן מיד משליך על ישראל. מה שרלוונטי יותר הן ההתפתחויות בין עזה לרמאללה וההיערכות הישראלית להכרזה החד-צדדית על מדינה פלסטינית, שצפויה בספטמבר או לפני כן. ב"היערכות", הכוונה היא בעיקר לחרדה על גבול הפאניקה, שהולכת ופושה בצמרת המדינית של ישראל לקראת הצונאמי המפורסם. הנחת העבודה בלשכת ראש הממשלה היא שמדובר ב"דאן דיל", עסקה סגורה וחתומה. מדינה פלסטינית קום תקום, והשאלה היא כמה מדינות יתמכו בה או יותר נכון, מי יהיו המדינות שישראל תצליח לשכנע להצביע נגד, או להימנע.

הצהרת התמיכה של ראש ממשלת החמאס בעזה, איסמעיל הנייה, במנוח בן-לאדן, יומיים לפני הפיוס הרשמי בין החאמס לפתח, הציפה את לשכת ראש הממשלה בשמחה גדולה יותר מאשר החיסול עצמו. עם הקלף הזה יצא נתניהו לפגישות עם מנהיגי בריטניה וצרפת. ערב צאתו הוא שאב עידוד מהצהרותיה של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, נגד הפיוס הפלסטיני. בטווח המיידי, דברי לבני איפשרו לנתניהו לומר לנשיא צרפת ניקולא סרקוזי ולראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, כי ההתנגדות לממשלת אחדות פלסטינית חוצה מחנות ושותפים לה כמאה חברי כנסת (אף שלבני התבטאה בדרך שונה לחלוטין משלו: הוא קבע כי מדובר ב"מכה אנושה לשלום וניצחון אדיר לטרור"; היא אמרה שאם הממשלה החדשה תכיר בתנאי הקוורטט - הכרה בישראל, הפסקת הטרור ואימוץ הסכמים קודמים - ניתן יהיה לנהל אתה משא ומתן).

בטווח היותר רחוק, נתניהו עדיין משתעשע ברעיון שלקראת הימים הנוראים הצפויים לנו החל מספטמבר הקרוב, קדימה תיאות להצטרף לממשלתו, בבחינת תגובה ציונית הולמת לאחדות הפלסטינית. תרחיש כזה כלל אינו עולה על דעתה של לבני. לא רק שהמציאות המדינית המתרגשת עלינו היא תוצאה של מדיניותו של נתניהו, שקדימה חלקה וחולקת עליה, אומרים בסביבתה של לבני, הוא עוד רוצה שנצטרף אליו? שנשלב ידיים אתו? זה כמו ההוא שרצח את הוריו ואחר כך מיהר להתלונן שקשים חייו כי הוא יתום.

ב-24 בחודש אמור נתניהו לשאת את הנאום המיוחל בפני שני בתי הקונגרס. בימים אלה הוא כבר שוקד על טיוטות. איש בסביבתו אינו יודע מה הוא מתכנן. ספק אם הוא יודע. נתניהו יושב לבדו במעון הרשמי ברחוב בלפור בירושלים ומשרבט לעצמו משפטי מפתח. נאום פחות מדרמטי, לא יתקבל יפה בבית הלבן ובאירופה. נאום כזה נתניהו לא באמת מסוגל לשאת. אנשים בכירים שמשוחחים אתו מתרשמים כי הוא "חותך ימינה לעבר הבסיס הטבעי שלו, כהכנה לבחירות", כהגדרת אחד מהם. באגף הימני של המפה אין מקום לדרמות מדיניות.

שידורי המהפכה

כשעמרם מצנע נשאל מה היתה הטעות המרכזית שלו בקדנציה הקודמת, הקצרצרה והלא זכורה לטוב כיו"ר מפלגת העבודה, הוא פוסק: "הטעות המרכזית היתה שלא עשיתי את השינוי יום לאחר שנבחרתי. שהנחתי למוסדות לנהל אותי, במקום שאני אנהל אותם. הפעם זה לא יקרה. אני מתכוון לחולל מהפכה במפלגה".

מצנע נשמע לוחמני. אם בסיבוב הקודם הוא נכנס ללשכת היו"ר מפמפם מקטרת שלום, הפעם הוא מתכוון להסתער עליה עם סכין בין השיניים, כמו לוחם קומנדו אמריקאי שפושט על מתחם מבוצר בלב פקיסטאן. אותם "מוסדות" ארכאיים ומטילי אימה שעצם הגיית שמם מעבירה חלחלה בלב ראשי המפלגה לדורותיהם, משמעון פרס ועד אהוד ברק, הם רק מטרה אחת בבנק היעדים שלו. השנייה היא הרשימה לכנסת: מצנע מתכוון לעשות מה שאיש מקודמיו לא הצליח: לשריין לא מקום אחד, לא שניים ולא שלושה, אלא לפחות מחצית מן המקומות ברשימה הבאה, לאנשים חדשים, חיצוניים, שהוא יקבע את זהותם והיכן ישובצו.

"אני מתכוון לסלול מסלול ירוק למי שאני רוצה שיהיו ברשימה, ושההתמודדות במסלולים הארוכים והפתלתלים של הפריימריס לא תביא אותם אלינו", הוא מסביר. זו אינה מהפכה, זו מלחמת גוג ומגוג. ספק אם מצנע הוא האיש שיצליח לחולל אותה, גם אם מדובר במצנע משופר דגם 2011, שלמד דבר או שניים מהכישלון הקודם.

למעשה, מה שמצנע חולם עליו זה להפוך למעין טומי לפיד או אביגדור ליברמן: מנהיג יחיד ובלתי מעורער, במפלגה שסרה למרותו באופן מוחלט. בהבינו שהדבר לא יסתייע בידיו, הוא חותר לתוצאה חלקית: לנטרל, ככל שיצליח, את השפעתם של הגופים המפלגתיים הכובלים שגילם כגיל מתושלח ולרענן את פני הרשימה באנשים שלו, על חשבון ח"כים מכהנים ועסקנים ותיקים.

בדברו על ה"מהפכה" שהוא מתכנן, מצנע נשמע כמו ברק עם זקן. פעמיים, בשתי הקדנציות שלו, ברק חלם לשריין אנשים משלו ברשימה ונאלץ להרים ידיים. את החוקה של מפלגת העבודה, שמעניקה משקל רב למוסדות, ברק אמנם ביטל לפני יותר משנה, אבל לאחר פרישתו החוקה נשלפה מהקבר וחזרה אל השלטון. בדרך למהפכה, מצנע יפגוש את הגייסות של בוז'י הרצוג, שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ, שלא ייתנו לו לדרוך עליהם. הנה, כך נטמן זרע הפורענות.

מצנע הצטרף שלשום רשמית למרוץ לראשות המפלגה, מועמד שישי או חמישי במספר, לא ברור. התקשורת קיבלה את פניו בסבר פנים יפות, כיאה למי שחזר מן המדבר. חמש השנים שעשה בירוחם, כראש מועצה קרואה בהתנדבות, הקנו לו מעמד של קדוש פוליטי למחצה. עוד לא נכנס וכבר הוא "מועמד מוביל". שערו הלבין, זקנו התקצר.

לפני שלושה חודשים בדיוק, בעקבות פגישה שקיים ביוזמתו עם מייסד תנועת "השמאל הלאומי" עו"ד אלדד יניב, התקשרתי למצנע ושאלתי אותו מה הסיכוי שיתמודד שוב לראשות העבודה. הוא אמר שהסיכוי קלוש ביותר. "מפלגת העבודה אינה ניתנת לשיקום", גרס ב-6 בפברואר, כמעט שלושה שבועות לאחר הפילוג ועזיבתם של ברק וחבריו. הוא העריך כי שמיניית הח"כים שנותרה במפלגה לאחר פרישת ברק, "לא תצליח למצוא מכנה משותף, מה שמבטיח את המשך המריבות והיריבויות הפנימיות". המפה הפוליטית בישראל, טען אז מצנע, "משוועת למפלגת שמאל חדשה, רעננה ואיכותית".

שלשום שאלתי את מצנע מה השתנה. "לאחר שיחות עם גורמים שונים בשמאל, ולא רק בשמאל, הגעתי למסקנה שמשהו חדש לא יתאים לתקופה הזו", השיב. "לפני שלושה חודשים לא הערכתי נכון, כי עזיבתו של ברק יחד עם חברים נוספים תחולל שינוי כה גדול ביחסם של המצביעים כלפי העבודה".

ומה לגבי שמונת הח"כים? "השמונה הם לא שמונה", אמר, "הם לא שתי רביעיות ואפילו לא ארבעה זוגות. כל אחד שם הוא הרי עולם ומלואו. עם זאת, אני חושב שהאנשים שעזבו הם אלה שהיו בחזית הסכסוכים. והם עזבו. מצד שני, העובדה שהמפלגה נמצאת במצב כל כך נמוך והסקרים מנבאים לה עתיד גרוע עוד יותר, תגרום לאנשים להתלכד. אני די אופטימי".

בפעם שעברה נשברת מהר. הפעם אתה מאמין שתעמוד בחומו של המטבח?

"הפעם אני יודע לאן אני נכנס".

תרשה לי לנחש, אמרתי לו, שבמוצאי יום הבחירות הבא, לא נראה אותך מארגן שירה בציבור. מצנע צחק. "אני מודה שהשירה ההיא בציבור (בליל הבחירות ב-2003, כשהעבודה בראשותו ירדה מ-26 מנדטים ל-19, י"ו) היתה אירוע קצת סרקסטי, אבל הוא בא מתוך הלב. אני מקווה שבפעם הבאה תהיה לנו סיבה טובה יותר ופחות צינית לשיר ביחד".

טובות השתיים

בימים האחרונים יוצאת בת קול מביתו של הרב עובדיה יוסף, בק"ק ירושלים. הרב עומד לקרוא בקרוב לאריה דרעי ולהניח בפניו הצעה שלא יוכל לסרב לה: מקום שני ברשימת ש"ס לכנסת הבאה, אחרי אלי ישי ולפני אריאל אטיאס. ההיגיון מאחורי ההצעה הוא זה: אם דרעי ייעתר, הרי שבא לציון גואל, שלום בית (נוסח פתח וחמאס) ישוב לשרור בתנועה והאיום הגדול על ש"ס יוסר. אם יסרב, יאסור עליו הרב, איסור מן התורה, להתמודד עצמאית בבחירות. נראה אותו הולך נגד הוראת הרב.

מדובר ברעיון שנרקם במוחו של ח"כ נסים זאב, מהוגי הדעות החשובים של סיעת ש"ס. לזאב יש סיבות טובות לחשוש מרשימה עצמאית בראשות דרעי, שמן הסתם תגזול אי אילו מנדטים מש"ס בכנסת ה-19 ואולי, אבוי, גם את המנדט שלו. זאב זרק את האבן הראשונה, אבל מתברר שהחוכמה הזו הולכת ותופסת תאוצה בחוגי ש"ס. היא הגיעה אפילו לשולחנו של אלי ישי, שהעדיף לא להגיב לפניית כותב שורות אלה.

לאחרונה הלך מי שהלך ובירר אצל הכלה המיועדת, דרעי, מה תהיה תגובתו להצעה כזו, אם תבוא. ובכן, נאמר זאת כך: הסיכוי שדרעי יסכים לשמש כמספר שתיים של ישי קטן מזה שישי יסכים לחזור ולשמש כעוזרו של נסים זאב (כפי שאכן היה, לא רבים יודעים, ב-1984, כשזאב היה נציג ש"ס בעיריית ירושלים). דרעי גם לא מאמין שהצעה כזאת בכלל תונח לפתחו. הרב עובדיה יודע שאגיד לא, אמר למי ששאל אותו, לכן הוא לא יציע לי.

דרעי רחוק מלהיות אויב של הפטרון הרוחני: הוא בא לעתים קרובות לבית הרב, מתפלל וסועד שם. הוא במעגל וכפי שאמר לאחרונה למקורבים: "לפי הסקרים אני יכול להביא לש"ס בין 15 ל-17 מנדטים. אז אני אהיה מספר שתיים של ישי?"

הם משחקים בנדמה לי, אומר דרעי למקורביו. בחודשים האחרונים הוא יוצא ובא בבתיהם של רבנים. את כולם לטענתו הוא שיכנע שעדיף לרוץ בשני ראשים, בשתי מפלגות, האחת ספרדית-חרדית, ש"ס, השנייה מסורתית-חילונית בראשותו. לאחר הבחירות, הוא מבטיח, שתי המפלגות ישתפו פעולה. נכון, ש"ס תקבל פחות מנדטים כשהוא בזירה. אז מה? אלה המנדטים הפרטיים של אלי ישי? מה שחשוב, לדברי דרעי, זה שבסוף, השלם יהיה גדול משני חלקיו. סינרגיה.

הוא ערוך להתמודד בכל רגע, אף שאינו מעריך שהבחירות יתקיימו השנה. לחברו הטוב, אביגדור ליברמן, אין תוכניות להפיל את קואליציית נתניהו ב-2011. כשתגמול ההחלטה בלבו של ליברמן, דרעי יידע עליה עוד לפני ראשי ישראל ביתנו.

מה כן עלול לזעזע את הקואליציה, אולי כבר באמצע החודש הזה, בתחילת מושב הקיץ של הכנסת? ש"ס. ראשיה מבטיחים להביא להצבעה במליאה הצעת חוק שנועדה להקל על קבלת משכנתאות, בניגוד לעמדת האוצר ונגיד בנק ישראל. ישי ואטיאס אומרים לעצמם: אם נתניהו ושטייניץ ייכנעו לדרישתם וייתנו להם את אשר הם מבקשים - הרווח הפוליטי יהיה כולו שלהם. אם ראש הממשלה ושר אוצרו לא ייכנעו - החוק צפוי לעבור בכל מקרה, בתמיכת האופוזיציה. גם אז הם הרוויחו.

יש מי שחושב שישי ואטיאס רוצים בחירות השנה, כל עוד הרב הישיש מסוגל לתרום לקמפיין. גם אם זה מה שמתחולל בלבם של השניים, המר"ן, כל עוד הוא בכושר, לא יאפשר להם להפיל ממשלה - ועוד ממשלת ימין. ייתכן גם שדרעי הצליח לשכנע אפילו את הרב עובדיה, ישירות או באמצעות חברו, הרב משה יוסף, בנו של המר"ן, כי טובות שתי רשימות בכנסת הבאה מן האחת. במקרה כזה, לרב בוודאי שאין מה למהר. כך או כך, הוא מסודר. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו