בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כהנא חי ברווחה

ארגון להב"ה עלה לאחרונה לכותרות: אנשיו הפגינו נגד זרים, הפיצו את מכתב הרבניות וחילקו תעודות כשרות לעסקים שלא מעסיקים ערבים. העובדה שמדובר באנשי כהנא, אינה מפתיעה. העובדה שבמקביל אותם אנשים מקבלים מימון ממשרד הרווחה בתור עמותת "חמלה", היא כבר סיפור אחר לגמרי

33תגובות

"לאחותי היהודייה היקרה, רציתי לבקש ממך, אחותי, שלא תעשי את הטעות שלי, אל תיתני לאיזה בן מיעוטים להפיל אותך ולטמא אותך. את בת של מלך! מלך מלכי המלכים - הקב"ה! את זכית להיות קדושה וטהורה, את יהודייה! תסתכלי על כל המידות הטובות שיש בך ותסתכלי על שלו ותביני שהוא לא משתווה אלייך! (...) אני יודעת שהוא "מיוחד" "ולא כמו כולם" ואת יודעת למה? כי הוא רוצה אותך וברגע שהוא יקבל את מבוקשו אז תראי מהו גיהנום"

(מכתב המופיע באתר ארגון להב"ה)

הכרזות שהודבקו לפני כשבועיים על לוחות המודעות בשכונות חרדיות בירושלים כוונו נגד מרכולי "יש", המותג החרדי של רשת שופרסל. תחת הכותרת "רוצה שלנכד שלך יקראו אחמד בן שרה?" תקף הכרוז את רשת "יש" על שהיא מעסיקה ערבים ובכך מעודדת התבוללות, בטענה שאותם ערבים מתחילים עם נשים יהודיות.

על הכרזות אחראי ארגון להב"ה ("למניעת התבוללות בארץ הקודש"), ששמו שב ועולה בחודשים האחרונים. הארגון אחראי להפצת מכתב הרבניות שקראו לבנות ישראל שלא לצאת עם ערבים; הוא היה שותף לארגון ההפגנה בבת ים שבה נישאו שלטים הקוראים לשמור את "בנות ישראל לעם ישראל"; והוא מפעיל מיזם של תעודות "כשרות" לעסקים שלא מעסיקים ערבים. אך מהו בעצם הארגון הזה? תחקיר מוסף "הארץ" מגלה שעל אף שארגון להב"ה אינו רשום כעמותה או כגוף סטטוטורי מסוג אחר, פעיליו המרכזיים והבולטים קשורים לעמותה בשם "חמלה", המקבלת מימון מהמדינה.

חמלה נרשמה ב-99' כעמותה הפועלת לטובת "חלוקת מצרכי מזון למשפחות נזקקות, קמחא דפסחא, עזרה לחתנים, קרן ליתומים, הכנסת אורחים, הלוואות לנצרכים, גמ"ח כלים, גמ"ח בגדים". אולם ב-2002 הוסיפה לעצמה העמותה מטרות חברתיות בעלות נופך פוליטי: "סיוע לנערות מבתים הרוסים הנתונות בסכנת שמד (כלומר התבוללות; א"ב וש"ג) והידרדרות לפשע, על ידי שיקומן בדירה וטיפול סוציולוגי ונפשי והשתלבותן בחברה היהודית", וכן "עזרה לאנשי הגבעות ביש"ע".

שינוי ייעודה של חמלה היטיבה את מצבה, ומאז 2005 היא מקבלת מהמדינה, באמצעות משרד הרווחה, מימון קבוע שנע בין 600 ל-700 אלף שקל מדי שנה, כמחצית מהתקציב השנתי שנע בשנים האחרונות סביב 1.2 מיליון שקל. בעזרת התקציב מפעילה העמותה מעון לנשים ונערות במצוקה. לפי משרד הרווחה, הכספים מועברים ספציפית עבור "טיפול, תמיכה ושיקום אישי וחברתי" באותן נשים.

המעון ממוקם ברחוב שקט בשכונת קרית יובל בירושלים, מאחורי גדר המכוסה בברזנט ירוק. בשיחות עמנו וכן בפרסומים אחרים, אומרים אנשי העמותה כי במקום שוהות 20 נשים, אולם בעת הגעתנו, מיד אחרי פסח, חצר הבית והמעון היו ריקים. ברחוב פגשנו את אחת השוהות במקום. "אני חניכה של הרבנית ברנס", היא מספרת ומתכוונת למנהלת המעון, רחל ברנס. "כל הבנות כאן, מגיעות מרקע של יחסים עם ערבים", היא מוסיפה. כשאנו מבקשים לשאול שאלות נוספות, מתקשרת הבחורה לברנס, שלדבריה מנחה אותה שלא לשוחח עמנו.

העומדים בראש העמותה הם אנשי כהנא מובהקים. איש יחסי הציבור של חמלה ואחד ממורשי החתימה שלה הוא בנצי (בן ציון) גופשטיין - שבפרסומים ובראיונות הזדהה גם כמנהל ארגון להב"ה. גופשטיין הוא חסיד מושבע של הרב מאיר כהנא, ובאתר יוטיוב הוא אף מזוהה כמנהל ערוץ הזיכרון המוקדש לרב. מעמותת חמלה מקבל גופשטיין שכר של כ-40 אלף שקל בשנה. ב-90', כשהיה בן 21, המשטרה חשדה שהיה מעורב באירוע שיוחס לחוגי הימין הקיצוני לאחר רצח הרב מאיר כהנא, וגופשטיין אף נעצר לכשבועיים. ב-94' הושם גופשטיין במעצר מנהלי בשל פעילותו בארגון כהנא, שהוצא באותם ימים אל מחוץ לחוק. אגב, בשנתיים האחרונות היה שותף גופשטיין להקמת שתי עמותות נוספות: "ישיבת הר הבית", הפועלת להקמת בית כנסת, בית מדרש, ישיבה וכולל בהר הבית; ו"הקרן להצלת עם ישראל" הפועלת נגד התבוללות ולמען "נפגעי תופעת המסתננים והעובדים הזרים הבלתי-חוקיים".

מנהל יחסי הציבור של חמלה בחו"ל הוא איש כך אחר, לוי חזן, שנידון למאסר על חלקו בירי על אוטובוס מצפון לרמאללה ב-84', שממנו נפצעו שישה פלסטינים. נשיא עמותת חמלה הוא הרב יהודה קרויזר, רב היישוב מצפה יריחו העומד גם בראש ישיבת הרעיון היהודי בירושלים, שהוקמה ב-87' על ידי הרב כהנא. גם אליקים ניימן, יו"ר וגזבר חמלה ומטילדה חרוץ, מזכירת העמותה, קשורים לישיבת הרעיון היהודי. חבר ועדת הביקורת של חמלה, ירון אדלר, נעצר בתקופת ההתנתקות, יחד עם אשתו, לאחר שבני הזוג הפרו צו מינהלי שאסר עליהם לצאת מקרית ארבע. אפילו תא הדואר שאליו מופנים המבקשים לתרום לחמלה, הוא תא הדואר שאליו מופנים התורמים לישיבה.

מנהלת המעון, רחל ברנס, מקבלת מהעמותה שכר שנתי שנע בשנים האחרונות בין 100 ל-160 אלף שקל ברוטו. גם היא נמצאת בקשר הדוק עם להב"ה: היא חתומה על מכתב הרבניות שיזם הארגון ובאחד מכרוזיו מסופר שהיא "מקדישה את חייה להצלת בנות ישראל מציפורני הישמעאלים". בראיון שנתנה באוקטובר האחרון לערוץ הדתי "הידברות" המשודר בכבלים ובלוויין, סיפרה ש"עמותת חמלה הוקמה לצורך הקמת בית חם, לצורך עזרה לבנות, חילוצים... הצלת בנות ישראל מהתבוללות, אם זה עובדים זרים, ערבים, אנשים שלא קשורים לדת שלנו". בראיון סיפרה על חילוצה של נערה שנחטפה, לטענתה, למקום מרוחק בדרום ואף "עברה התעללות פיזית, נתנו לה סמים, עשו בה שפטים, התעללות חזקה מאוד". היא סיפרה כי "כל הרבנים בארץ" מכירים את העמותה, ומקשרים אליה את הבנות. באותה תוכנית אף רואיין הרב עובדיה יוסף, ששיבח את פעילותה של ברנס.

בחורה שהתקשרה לאחרונה לברנס כדי לדווח על חברתה היוצאת עם ערבי, הופנתה על ידה לאריה לר, פעיל בחמלה. השיחה עמו חושפת טפח מדרכי הפעולה של העמותה. "אני צריך כמה שיותר פרטים מראש כדי לדעת איך לפעול", אומר לר. "צריך כמה שיותר מודיעין... יש כמה שיטות, אני לא יכול להגיד לך הכל בטלפון... אבל יש לי דרכים מעולות לעזור לה. אפשר להגיע אליה, לדבר על הנושא כאילו שלא יודעים שזאת היא".

אבל ללכת מאחורי הגב של חברה טובה?

"סליחה, אבל אם אכפת לך, את עושה את כל הדרכים האפשריות להציל אותה. אם היה אפשר להציל את גלעד שליט היית אומרת 'זה מאחורי הגב שלו אז לא נעזור לו?' זה פיקוח נפש. אין פה משחקים. מותר לנסוע בשבת להציל אותה, מותר להדליק טלפון בשבת כדי להציל אותה... את יכולה לדבר אל לבה, אבל זה לא יעזור... ברגע שנגעה בגוי היא קשורה אליו כמו לכלב. אז מה, שתלכי להגיד לה זה יעזור? במילימטר זה אולי יעזור. אני מסופק אם היא תעזוב אותו אחרי שיחה שלך איתה... אני יכול לדבר על זוגיות ולהגיע להתבוללות... היא תשמע שיחה ממני אני מאמין שזה יזעזע אותה... זה פעולה ראשונית".

יש הרבה בנות כאלה שהצלתם בארץ?

"בנות שירות לאומי, לצערי, יש מגיפה בארץ".

לר לא פירט מה יאמר לאותה נערה, שכה יזעזע אותה. כשנשאל מה ההבדל בין חמלה ללהב"ה ועמותות אחרות שפועלות בנושא, דוגמת "יד לאחים", השיב: "אנחנו לא 'יד לאחים', אנחנו חמלה. אני ממליץ לך להישאר איתנו ולא לפנות לארגון אחר. אל תבלבלי עכשיו... להב"ה עובדים עם חמלה. חמלה ולהב"ה (זה) ביחד. פנית למקום הכי נכון שיכול להיות".

על הקשר בין להב"ה לחמלה תעיד גם שיחת טלפון לקו החם שמפעילה להב"ה, שבו ניתן להודיע, למשל, על יהודים המשכירים דירות לערבים או על יהודיות המבלות עם בני מיעוטים. לאדם שביקש לתרום ללהב"ה השיבה מי שענתה לשיחה ש"הבסיס פה הוא התנדבותי לחלוטין ולא כספי... כשיש לי בת ספציפית אני מעבירה אותה לחמלה, שזה מקום שמשקם - וזהו... שם באמת צריך כסף... זה מקום שמביאים אליו בנות שיצאו עם ערבים... והכסף באמת הולך למטרות חיוביות וטובות".

איזו מדינה

בפברואר האחרון, חודש לאחר פרסום מכתב הרבניות, התכנסה הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת לדיון בנושא ההתבוללות. יו"ר הוועדה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי (ליכוד) הציגה את נתוני מחלקת המחקר של הכנסת, "מדברים על 92 אלף משפחות בישראל שבהן אחד מבני הזוג אינו יהודי... יש לנו בעיה אמיתית שאנחנו צריכים להתמודד איתה". אלינה צנעני, נציגת ארגון "יד לאחים" ציינה את הסכנה בשינוי הזהות היהודית של הנשים למוסלמית. "הן לא מודעות להשלכות אחר כך של הילדים שהם עד גיל 18 נחשבים כמוסלמים", אמרה. לדבריה, לארגונה מגיעות פניות רבות של נשים כאלה, "אנחנו רואים מגמה מתמדת של עלייה. בשנת 2008 היו 500 מקרים, עכשיו אנחנו כבר מעל אלף מקרים בשנה שזה משהו כמו שבע פניות ליום בממוצע".

עו"ד יוסי הרשלר, הממונה על המחוז להמרות דת שאינן גיור במשרד המשפטים ציין כי למדינה אין נתונים מדויקים על מספר היהודים שהמירו את דתם בשנה האחרונה, "אבל לא הגיעו אלי אלף, כמובן שלא, פחות", אמר בסוף הדיון. "הנתון היחידי שאני יכול להגיד שזה חוצה את כל שדרות האוכלוסייה... את כל דרגות המצב הסוציו-אקונומי שיש במדינת ישראל".

שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש (לחופש דת ושוויון) ופרשן לענייני חרדים, מסביר כי נושא מערכות היחסים בין נשים יהודיות לערבים מוצג בהרחבה בעיתונות החרדית ונתפס בציבור החרדי כתופעה חמורה. "בגלל שהחיים בכפרים ערביים הופכים לעתים קרובות ללא נעימים לבת הזוג היהודית, חילוץ נשים יהודיות מכפרים ערביים הפך לפופולרי עבור העמותות שנלחמות בהתבוללות. על זה הכי קל לקבל פרסום. סיפורי החילוץ של 'יד לאחים' משמשים בעיתונים החרדיים קצת כמו סיפורי גבורה של סיירות, סיפורי אקשן. לפי העיתונות החרדית, רק החילוצים הם בהיקף של עשרות משפחות, ונוצר הרושם שזו תופעה בהיקף של מאות חילוצים בשנה. אישית, אני לא יודע אם יש דרך לבדוק את היקף התופעה".

גד ברזילי, פרופסור למשפטים, מדע המדינה ולימודים בינלאומיים, אומר כי אין בעיה משפטית בתמיכת המדינה בארגונים כמו חמלה. "הנקודה המרכזית היא מוסרית, שמדינת ישראל תומכת בגופים שגורמים להפרדה פסולה של המיעוט הערבי. אם מישהו יטרח לעתור לבג"ץ נגד התמיכה הכספית בגוף שבעצם רוצה למנוע אפשרות של קירוב חברתי בין יהודים וערבים, אני לא בטוח שהעתירה לא תתקבל והתמיכה לא תיפסל", הוא אומר. "כל עוד התופעה הזאת מוגבלת למספר קטן של ארגונים התנדבותיים, חוץ-ממשלתיים, ניחא. אבל אם התופעה תתפשט כאש בשדה קוצים אז מדינת ישראל תצטרך להחליט, דרך החלטת ממשלה או בג"ץ, שארגונים שעניינם להפלות באופן שיטתי בין יהודים וערבים לא זוכים לתמיכת משלם המסים הישראלי. בעצם עולה כאן לסדר היום הציבורי השאלה העקרונית - מהן גבולות קידום האידיאולוגיה היהודית במסגרת משטר דמוקרטי?"

ברזילי מזהיר כי ההתפתחויות הבינלאומיות עלולות להחריף את המאבק הפנים-ישראלי על זהות המדינה כיהודית ודמוקרטית, "שהולך להיות אולי המאבק המרכזי של החברה הישראלית. העולם עשוי להכיר במדינה פלסטינית, וזה יחזק את הלאומנות נגד המיעוט הפלסטיני בישראל. מגמות לאומניות חזקות מאוד עלולות להביא לבידוד בינלאומי של ישראל, לכן הסיפור של להב"ה אינו אזוטרי אלא מרכזי. להב"ה מבשרת את הרצון להפוך את ישראל לרפובליקה אתנית שמעודדת צורת משטר שהיא כבר בלתי-חוקתית בעולם המערבי - לעודד יהודים להתרחק חברתית מערבים. זה בעייתי מאוד".

הפעלת "מלשינון" לצורך דיווח על השכרת דירות לערבים, וקריאה באחד מכרוזי להב"ה שלפיה "ערבים מטרידים ופוגעים בכבודן של נערות יהודיות על רקע לאומני", הובילו את ארגון "גוש שלום" להגיש ליועץ המשפטי לממשלה תלונות נגד להב"ה על הסתה לגזענות ולרצח. ההחלטה אם לפתוח בחקירה טרם התקבלה, וממשרד המשפטים נמסר כי "בעת האחרונה הועברו למשרד המשפטים תלונות בעלות אופי דומה לאחר מה שפורסם וכונה בתקשורת 'מכתב הרבנים'. הפרקליטות בוחנת את כלל התלונות, ולאחר גיבוש מדיניות עקרונית, ניתן יהיה לקבל החלטות מתאימות גם במקרים הפרטניים".

משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול ישראל אומר כי "ברור שפעילות מהסוג הזה מהווה לכאורה עבירה של הסתה לגזענות. להטיף לאי-העסקת ערבים זאת הסתה קלאסית לגזענות. זה פשע שדינו חמש שנות מאסר, וזה גם שידול לעבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הבעיה היא שיש רפיסות נוראה באכיפה נגד הסתה לגזענות. כבר חודשים לא פועלים נגד הרב שמואל אליהו ואחרים שקראו לא להשכיר דירות לערבים בצפת. הסכנה האמיתית היא כשהדבר נעשה מפי אנשים שיש להם השפעה, בין אם מכוח אישיותם וסמכותם הרוחנית כרבנים, ובין אם מכך שהם מדברים בשם דת, שמבחינת המאמין היא אמת מוחלטת. לכן, ההסתה הזאת הרבה יותר מסוכנת. אנו מציינים השבוע את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ואני חושב שאחד הלקחים האוניברסליים של מה שקרה באירופה בשנות ה-30 הוא שמסוכן להבליג על הסתה גזענית, כביכול בשם חופש הביטוי. כנראה שהלקח הזה לא נלמד, לא בעולם כולו, ולמרבה הבושה גם אצלנו".

ובנוגע לחמלה - העמותה מציגה את עצמה כעוזרת לנערות במצוקה.

"גם גוף הקורא לעצמו עמותת צדקה, אם הוא עוסק בהסתה לגזענות, זה בדיוק כמו שעמותה פלסטינית מגדירה את מטרותיה כצדקה אבל בפועל מממנת מעשי טרור. זה שגוף מסוים מציג עצמו באופן מסוים לא נותן לו חסינות. השאלה היא אם יש ראיות בנוגע להסתה. אין ספק שהתנגדות להתבוללות היא עמדה דתית ואפילו ציונית לגיטימית, במסגרת חופש הביטוי. אבל אם אתה מממש אותה באמצעים של הסתה לגזענות, באמצעים אלימים או באיומים, אז זה חוצה את הקו האדום הפלילי. אני חושב למשל, שמכתב הרבניות לגיטימי כי אפשר לומר לאנשים שהדת אוסרת עליהם להתחתן ושהאינטרס בשימור העם היהודי מחייב שתשתדלו להתחתן עם יהודים. אבל אם זה עובר לפסים של איומים על אותן נערות - 'אם תעשו את זה אז נוקיע אתכן, ננדה ונחרים אתכן', אז זה עובר את הפסים ללא לגיטימי".

בנות הכפר

באותו דיון בוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, השתתפה אשה בשם שרית מבאר שבע, המטופלת ב"יד לאחים". שרית סיפרה כי ניהלה מערכת יחסים עם גבר מוסלמי שבמהלכה התרחקה מזהותה היהודית ועברה להתגורר עמו בכפר ערבי. "שמה הייסורים שלי התעצמו... נכנסתי כבר לקונפליקט העצום של הזהות והמלחמה היומיומית. אני והילדים שלי היינו למעשה היהודים המלוכלכים", סיפרה. לאחר דבריה של שרית, שאלה ח"כ חוטובלי את גופשטיין, שהשתתף בדיון כנציג להב"ה, כיצד המדינה יכולה לעזור לנשים במצבה.

"התחלתי עוד בתקופתו של הרב כהנא בנושא הזה של הנערות, איך לחלץ את הנערות, והגענו למסקנה שצריך להגיע לנערות האלה לפני כן", ענה גופשטיין. "חייבים לתפוס את הנערות האלה לפני שהן מגיעות לכפרים הערביים ואז זה הרבה יותר קל. אחרי שהן מגיעות לכפר הערבי הן יכולות להרים טלפון למשטרה והמשטרה מוציאה אותן, אשה במצוקה, ברוך השם, המשטרה בארץ עוזרת לה. אבל איך אנחנו מגיעים לנערות לפני שהן מגיעות לכפר? וזו המטרה של ארגון להב"ה, להגיע אליהן לפני כן. לכן אנחנו מגיעים לכל מקום שאנחנו יכולים להגיע, מגיעים לבתי ספר, מגיעים לאזורי בילוי איפה שהנערות נמצאות ושם אנחנו מדברים עם הנערות ומסבירים להן מה זה להיות יהודייה".

גופשטיין הלין בדיון על חוסר שיתוף פעולה בין מוסדות החינוך והמדינה לפעילי הארגון. "אנחנו נכנסים לבתי ספר בכל מיני שיטות אחרות כי משרד החינוך לא נותן לנו להיכנס לבתי ספר", סיפר. "הסוכנות היהודית משקיעה מיליונים במלחמה בהתבוללות בחוץ לארץ (...) בארץ הם לא משקיעים. ולא רק שהם לא משקיעים, הדבר לגיטימי. אני כבר לא מדבר רק על ערבים (...) היום כל בחורה רוצה להיות בר רפאלי. מישהו דיבר בכלל על זה שהיא הולכת להתחתן עם גוי? (...) כולם יגידו לי, איך אתה מדבר על זה? (...) זה גזעני. אנחנו לא גזענים. גזענות זו תורת הגזע... לכן הכנסת חייבת לחוקק את חוק הגזענות להוציא את הנושא הזה של דת... צריך להגביר את הזהות היהודית... להכניס לבתי הספר יותר דיבור על יהדות, יותר דיבור נגד התבוללות".

חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ציין בדיון כי הוא תומך בפעילות של להב"ה וחמלה, "לשם הגילוי הנאות אני עושה איתם לא פעם פעולות משותפות, אנשי להב"ה ואנשי חמלה והרבנית ברנס (שנכחה בדיון) שנחבאת פה אל הכלים והצילה עד עכשיו למעלה מ-700 בנות, שהיא לא מוותרת... יצא לי להביא אליה בנות, מרגע שהיא מקבלת אותן, לפנק אותן, לתת להן טיפול פסיכולוגי, לקחת אותן לקניות ובסופו של דבר גם לחתן אותן כדת משה וישראל".

חוטובלי אמרה בדיון כי התרשמה לחיוב מביקור שערכה במעון של ברנס. "ראיתי שם בנות שהגיעו מרקעים מאד מפתיעים - מהמרכז, הצפון, הדרום, בני ברק, לא רק ערים מעורבות", סיפרה השבוע ל"הארץ". היא הוסיפה שאינה מכירה את ארגון להב"ה, על אף שאנשיו השתתפו בדיון שניהלה. על הבנות אמרה כי הן מגיעות "מרקע של מצוקה רגשית כלשהי, משפחתית, לא בנות נורמטיביות. הן היו נתונות לאלימות קשה, להשפלות וביזוי מצד בני הזוג שלהן. המקום ממש משקם את הבנות, יש מעטפת שלמה שמטפלת בהן".

מה דעתך על כך שהרבנית ברנס חתומה על מכתב הרבניות?

"לא ידעתי את זה, אבל זה נשמע לי הגיוני, היא מתעסקת בכל הנזקים של ההתבוללות. במשך השנים נאבקנו בתופעת ההתבוללות בחו"ל ואין שום סיבה שניתן לזה יד כשזה קורה כאן, בתוך הארץ. הסכנה הציונית הגדולה היתה שהעם נכחד בחו"ל בגלל שהוא מתבולל, אז זה לדעתי מאבק מאוד חשוב ברמה הלאומית".

האם המדינה, באמצעות משרד הרווחה, צריכה לממן את המאבק הזה, מה גם שפעילים בחמלה הם אנשי כהנא מוצהרים?

"לצערי, תמיד מדובר בבנות עם רקע קלאסי של רווחה. את חלקן מצילים מסכנת חיים, אז לגיטימי שהמדינה תממן את זה. לא צריך להיות כהניסט כדי להתנגד להתבוללות. יש תפיסה של הציונות שאומרת שיהודים צריכים להינשא ליהודים. צריך לשים לב שזה קורה תמיד בין נשים יהודיות לגברים ערבים, כמעט אין מקרים הפוכים. זה קורה בגלל שבחלקן הגדול, אלו בנות שמתחילות מערכות יחסים בלי לדעת שהאנשים אינם יהודים, וכשהן מגלות, כבר מאוחר מדי. הרבה פעמים יש נדיבות ונתינה שהופכים פתאום לאלימות קשה".

לא עושה טוב

למרות שאנשי חמלה ולהב"ה אינם מסתירים את התנגדותם ליחסים עם ערבים כמעט בכל ראיון ובכל פרסום מטעמם, בשיחה עם "הארץ" הם העדיפו שלא להתייחס לנושא ובחרו שלא לאפשר מפגש עם הבנות. בשיחת טלפון עמו אמר גופשטיין - איש יחסי הציבור של חמלה ומנהל ארגון להב"ה - ש"אנחנו לא מעוניינים... הבנו שזה לא עושה טוב לבנות, הדבר הזה. בכל פעם שהן מספרות את הסיפור מחדש זה מחזיר אותן לטראומות, אז החלטנו שזה לא שווה".

בשיחה נוספת הוא טען שהקשרים בין ערבים ליהודיות כבר אינם עומדים בראש מעייני הארגון. "דיברתי עם הרבנית (ברנס). היא לא כל כך אוהבת את הרעיון (לעשות כתבה על הבנות)", אמר. "לפני כמה שנים זה היה יותר הנושא של בנות עם ערבים, היום זה כבר פחות הנושא - זה יותר בנות חרדיות מכל מיני מצוקות, כמו בכל מגזר, אבל אצל הבנות החרדיות זה המקום היחידי שיש... לא מסתדרים עם המשפחה, גילוי עריות במשפחה, דברים כאלה, לאו דווקא ערבים ולא התבוללות. זה המקום לבנות חרדיות שלא יכולות להישאר בבית".

גם ברנס, בשיחה עמה, הרחיקה את עצמה מיחסי בנות יהודיות וערבים. "אני כבר לא מטפלת בנושא הזה" היא אומרת. "רוב המקרים שלי זה מבתים חרדיים שנפלו, מבתים רגילים שהסתבכו, התאכזרו, אבל לא קשור דווקא לנושא הזה. פעם הייתי יותר, היום אני כבר מתעסקת בנושא אחר".

רק לפני חצי שנה התראיינת על הנושא בערוץ הידברות.

"נכון, אני מאוד בקיאה בנושא בגלל הניסיון הרב שלי עוד מלפני 20 שנה. פה ושם נופלת איזו נערה כזאת ואני עוזרת לה, אבל בכללי זה לא רק זה".

"הארץ" פנה למשרד הרווחה בשאלות בנוגע לתמיכתו הכספית בחמלה - מדוע הוחלט לתקצב את העמותה, ובכמה כסף; על הקשר בין המשרד לעמותה - כמה בנות הפנה המשרד למעון, וכיצד מתנהל הפיקוח על המקום; ואם המשרד מודע לאידיאולוגיה המנחה את מפעילי המעון, למטרות העמותה, ולקשר שלה עם ארגון להב"ה. המשרד לא השיב על מרבית הפרטים, אולם טען כי הוא מתקצב רק את פעילות השיקום, ולא מטרות אחרות של העמותה. "המשרד מממן ומפקח על המסגרת המיועדת לנערות בסיכון (המופעלת על ידי עמותת חמלה), במטרה להבטיח להן טיפול, תמיכה ושיקום אישי וחברתי", נמסר. "המשרד, באמצעות המפקחים, עוקב אחר התוכנית הטיפולית עבור כל נערה ואחר התכנים המקצועיים, כגון טיפול פרטני, קבוצתי, העשרה ועוד.

"(מאז 2005), טופלו ב'בית החם' מאות נערות שרובן הצליחו לבצע שינוי משמעותי בחייהן ולצאת ממעגל המצוקה. נדגיש כי ההתקשרות של המשרד עם העמותה היא לביצוע תוכנית ממוקדת וספציפית של מסגרת זו, ולה המשרד מקצה תקציב. למשרד הרווחה אין סמכות לפקח ולבחון פעולות אחרות של העמותה שאינן קשורות למסגרת הספציפית הזאת. לא משרד הרווחה מפנה מטופלים למסגרות הטיפוליות שאותן הוא מממן, אלא עובדים סוציאליים, עובדים בארגונים שונים, ופניות עצמאיות".

משרד הרווחה לא אישר ל"הארץ" לשוחח עם האחראית מטעמו על המעון, ולא התייחס לשאלות על התמיכה העקרונית בעמותות הפועלות נגד יחסי יהודיות וערבים ולשאלה בדבר חתימתה של ברנס על מכתב הרבניות. עם זאת, בשיחה עמה, אמרה דוברת המשרד רוני מלקאי, ש"אנחנו לא בודקים אם הבנות הולכות עם ערבים או לא, אין לנו אג'נדה שאומרת 'אל תלכו עם ערבים'. אין לנו דרך לבדוק את זה, ולא סמכות לחפש דרכים לבדוק את זה. מי שצריך להיכנס כאן לתמונה ולבדוק טענות על העמותה זה מבקר המדינה או הפרקליטות. אנחנו לא יכולים להגיד שנפסיק לממן את העמותה כי המנהלת כתבה מכתב גזעני או מפיץ שנאה, כי לא אנחנו מחליטים על זה, ידינו כבולות ואני לא יכולה להתערב, זה התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה. אין לנו סמכות להחליט שזה מה שהמסגרת והעמותה עושות ולפני שפניתם אלינו לא היינו מודעים לזה. (אחרת) אולי היינו עושים צעדים לבדוק את זה".*

uribl@haaretz.co.il

***

לחשוב שוב

הוא ערבי, היא יהודייה, והם מחזיקים מעמד 25 שנה. אבל אחרי מה שעברו, לא בטוח שהם ממליצים על קשר כזה

בארגוני הימין שבים ומספרים על האלימות המופנית כלפי בת הזוג היהודייה, אולם אחד הזוגות המעורבים שעמם שוחחנו, מספר על סוג של אלימות אחרת - נידוי חברתי וניסיונות שכנוע בלתי פוסקים, תוך חדירה לתחום הפרט, רק בגלל שהבחירה הרומנטית האישית אינה מתיישבת עם הזהות החברתית הרצויה.

סלאח המוסלמי וסימה היהודייה (שמות בדויים) נשואים זה 25 שנה, הורים לשני ילדים ומתגוררים בעיר מעורבת במרכז הארץ. סימה נזכרת באי-נוחות בחוויותיה מאנשי כהנא בשנות השמונים: "בגיל 16 וחצי ברחתי מהבית (בגלל הקשר עם סלאח). המשטרה החזירה אותי כי הייתי קטינה ובמשך שנה, עד גיל 18, סגרו אותי בבית. לא יכולתי לצאת לבדי, רק עם מלווה ולמקומות מסוימים. במשך התקופה הזאת היו שני בחורים של כהנא שפשוט הפכו לבני בית. הייתי מתעלמת מהם, כאילו הם אינם, התרחקתי מהם כמה שיותר".

מה דעתך על הקריאות כיום נגד מערכות יחסים בין יהודים וערבים?

"הארגונים האלה רואים את זה לא נכון. יש בסביבה שלנו הרבה זוגות מעורבים, ויש הרבה אחרים שמתנגדים לזה. כל אחד שומר על שלו. גם אני הייתי רוצה לשמור את הבת שלי צמוד אלי, להגן עליה מפני בחירה לא נכונה, אבל זאת עדיין בחירה שלה. אני יכולה להשתדל לכוון אותה אבל לא יכולה לחתור תחתיה. יש גבול. ברגע מסוים כבר צריך לשחרר, לא לרדת לחיים או להעניש כמו שהיה נהוג פעם, שעשו לבנות קרחת, כדי שלא ייצאו מהבית".

סימה מסבירה שמשפחתה נידתה אותה בגלל בחירתה להתחתן עם סלאח. "סבא שלי היה רב", היא מספרת. "היום אני קצת בקשר עם אמא שלי, בלי ידיעת האחים והבנים האחרים במשפחה. סלאח עבר המון איתי, הייתי בודדה, שיצאה לתרבות שהיא לא מכירה, והוא חטף את כל הבומבות מהמשפחה שלי, זה מאד קשה". סלאח אומר שכל הזוגות המעורבים שהוא מכיר סובלים "מהרבה בעיות. אני אוהב את אשתי והילדים אבל לא מציע לאף אחד להתחתן עם יהודייה", הוא נאנח. "זאת בעיה רצינית".

***

הגלגול

עמותת חמלה ירשה את מקומה של "הקרן להצלת נפשות". אחד מפעיליה היה ברוך גולדשטיין

קשרים בין יהודיות לערבים תמיד העסיקו את תנועת כך, שטענה במצעה כי "אין אפשרות לדו-קיום בין יהודים לבין ערבים אלא על ידי הפרדה: ערבים לערב ויהודים לציון!" ב-84', השנה שבה זכה הרב מאיר כהנא במושב בכנסת, הקימו אנשי התנועה "קרן לטיפול במקרים של צעירות יהודיות המתחברות לערבים", שבראשה עמד המזכיר הכללי של תנועת כך, אלי אדיר.

ב-85' הקימה תנועת כך את מעון "יד לאחיות" בקרית ארבע. לפי כרוזים שהפיצה התנועה, המעון נועד "להציל בנות יהודיות עם ילדיהן מכפרים ערביים". את המעון ניהלה עמותה בשם "הקרן להצלת נפשות". עיון בתיק העמותה מגלה שמטרותיה ודרכי פעולתה המפורטות זהות כמעט לחלוטין לאלו של חמלה, ובנוסף חלק מהנפשות הפועלות כיום בחמלה, כמו למשל מטילדה חרוץ וענת גופשטיין (אשתו של בנצי גופשטיין), אף פעלו בזמנו ב"יד לאחיות". אגב, אחד מחברי העמותה היה ברוך גולדשטיין, שביצע את הטבח במערת המכפלה.

בראיון שנערך עמה לפני כמה חודשים למגזין "מעייני הישועה" סיפרה גופשטיין על פועלה כבת שירות לאומי ב"יד לאחיות": "היום כשאני רואה ילדים של בחורות שטיפלנו בהן בבית ההוא, בחורות צעירות שהצלנו מכפרים ערביים ומחיי אבדון, אני אומרת לעצמי - איזה נס שהצלחנו להצילן בזמן". כיום, סיפרה גופשטיין, נמשכים הניסיונות להחזיר בנות שנמצאות בקשרים עם ערבים לחיק היהדות במסגרת להב"ה. "אנו מנסים להסביר לכל אחת שהיא בת של מלך ואת חשיבות היותה חלק מהעם היהודי".

יהודית עמוסי, אם הבית של "יד לאחיות", סיפרה השבוע למוסף "הארץ", שהמקום "החזיק בקושי שנה". לדבריה, "היו שם רק ארבע נשים מגיל 25 ועד 50, עם סיפורים קשים על התעללות. ממני ביקשו להעביר בהתנדבות שיעורים של תרבות רוחנית ויהודית, ולהכניס קצת שמחה". לדבריה, "אחת הנשים נעלמה, אחרת ברחה לחו"ל, אחת חזרה לבית משפחתה ואני לא זוכרת מה קרה לרביעית. ואז זה התפרק. אחר כך לדעתי המעון עבר לירושלים".

מועצת קרית ארבע מימנה את המעון, למרות הוראה של משרד הפנים שלא לעשות זאת מכיוון שהמוסד לא היה מאושר. חבר הכנסת לשעבר רן כהן אף הגיש ב-86' תלונה במשטרה בנושא. בגילוי דעת שפירסמה כך נאמר כי התנועה "רואה בהצלת נשים יהודיות מידי בעליהן הערבים משימה בעלת חשיבות לאומית עליונה ולכן תמשיך במלוא המרץ להפעיל את 'יד לאחיות'". רשם העמותות סגר את העמותה לפני יותר מעשור, לאחר שלא הגישה דו"חות כדין במשך שנים.




ציפי חוטבלי. התבוללות היא סכנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו