בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיסול בן לאדן | יחס הפוך

המרדף הבינלאומי אחרי אוסמה בן-לאדן, שנמשך יותר מעשור, לא עמד בראש סדר העדיפויות של המודיעין הישראלי. למעשה, ככל שארצות הברית הגבירה את מאמציה לתפוס אותו, ישראל הפחיתה אותם. גם חוסר ההתעניינות של אל-קאעדה בנעשה כאן לא הזיק

תגובות

הפוסטר של אוסמה בן לאדן, שהופיע במשך יותר מעשור באתר המבוקשים של האף-בי-איי, עם הסיסמה "מבוקש, חי או מת" אולי נראה טוב, אבל אינו משקף את המציאות. "היה ברור לנו שהאמריקאים מעולם לא שקלו ברצינות אפשרות לעצור את בן לאדן", אמר השבוע בכיר בקהילת המודיעין הישראלית, שהשתתף בעשור האחרון בכמה דיוני ביטחון עם עמיתיו מארצות הברית.

"זו היתה רק מראית עין משפטית", אומר הבכיר. "בשיחות אתם הבנו שמטרתם היא למצוא את האיש ולחסלו. התרשמנו שהם לא רצו את כל הטרחה שבהעמדתו לדין והסיכון שתומכיו יבצעו פיגועי מיקוח כדי לשחררו".

להערכתו, בהריגת בן לאדן היה יסוד מובהק של נקמה, או כלשונו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, "עשיית צדק", ולא הריגת טרוריסט שהיווה סכנה. בן לאדן היה סמל ומקור השראה וככזה היה, לדעת האמריקאים, "בן מוות". אך האיש שנטען כי הוא חולה, איש שתש כוחו מהמרדף אחריו, חדל להיות איש מבצעים היוזם ומארגן פיגועים והפך למעשה לטרוריסט בגמלאות.

זה ההבדל הבולט בין גישתה של ישראל לגישה האמריקאית. ישראל מתנקשת בטרוריסטים כמו עימאד מורנייה - "שר ההגנה" של חיזבאללה - לא משום שיש להם "דם על הידיים" או בשל מעשיהם בעבר, אלא בגלל הסכנה שהם מציבים לעתיד.

גם אם יצר הנקמה בוער בעצמותיה של ישראל היא אינה יכולה להרשות לעצמה את המותרות שבבזבוז משאבים יקרים בכוח אדם, אמצעים וכסף רק כדי לספק תאוות נקם. לכן, כפי שאישר באוזני לפני שנים אחדות צבי זמיר, מי שהיה ראש המוסד בתקופה שהתנקשו בחיי אנשי אש"ף שהשתתפו ברצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, ההתנקשויות לא נבעו משאיפת נקם, אלא מרצון לסכל פעילות טרור עתידית. ויש עוד הבדל: ארה"ב לא חוששת לקבל עליה אחריות לפעולות שביצעה, היא עושה זאת בראש חוצות ובגאווה.

טרור קרוב

בעשור האחרון קיימו בכירי מודיעין וביטחון ישראלים שיחות רבות עם עמיתיהם האמריקאים, בין היתר בדיאלוג האסטרטגי בין המדינות. השיחות עסקו ביחסים בין שתי המדינות, בבעיות אזוריות ובנושאים גלובליים. רק מיעוטן עסקו באל-קאעדה ובבן לאדן.

בכלל, ישראל אינה מוטרדת יתר על המידה מהטרור האיסלאמי-הפונדמנטליסטי שבן לאדן פיתח ושיכלל, זה השואב את השראתו מרעיון מלחמת הקודש בכופרים. כוחות הביטחון של ישראל מתמודדים עם איומי טרור אחרים, קרובים ומיידיים יותר, מצד החמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וחיזבאללה. האמריקאים ידעו שלישראל יש מעט מאוד לתרום בנושא ולכן לא פנו לבקש את עצתה, הערכתה או עזרתה, כפי שהם עושים בנוגע לארגונים שמאיימים על ישראל.

העניין המועט שגילתה ישראל בבן לאדן ובתופעה שייצג מפתיע לכאורה. ראשית, משום שכמה מאנשי אגף המחקר במוסד (כיום חטיבה באגף המודיעין) שמו לב למרכזיות שהוא תפס בשיח האיסלאמי הפונדמנטליסטי כבר בשנות ה-90. הסיבה העיקרית לכך לא היתה אישיותו, אלא דווקא העובדה שהוא גורש ב-1991 מסעודיה ומצא מקלט בסודאן, מדינה שלפי טענות רבות נמצאת על מסכי הרדאר של המודיעין הישראלי. אנשי המוסד ואמ"ן ניסו להסב אז את תשומת הלב האמריקאית לבן התפנוקים הסעודי שנלחם באפגניסטאן, אך התרשמו שאלה לא ממש הודאגו ממנו.

זה השתנה בתוך שנים אחדות. בעקבות הפיגועים הקטלניים בשגרירויות ארה"ב בטנזניה ובקניה ב-1998, הפך בן לאדן בעיני וושינגטון לטרוריסט מסוכן ומבוקש. הנשיא אז, ביל קלינטון, הורה להורגו וארה"ב שיגרה טילים למטרות שהוא עשוי היה להימצא בהן, בסודאן ובאפגניסטאן. שלוש שנים אחר כך, ב-11 בספטמבר 2001, הופלו מגדלי התאומים בניו יורק ובן לאדן היה לאויב הציבור ולמבוקש מספר אחת של ארה"ב. ישראל הקטינה עוד יותר את התעניינותה בו.

חוסר העניין של ישראל בולט עוד יותר לנוכח הצהרות בן לאדן וסגנו, איימן א-זואהירי, שישראל והסכסוך עם הפלסטינים תופסים מקום מרכזי בסדר היום של הארגון. כמעט בכל דרשה שנשאו השניים, בכל פתווה (פסק הלכה) שכתבו ובכל קלטת שמע או וידיאו שהפיקו, הם הזכירו את ישראל, פלסטין והיהודים. הם הזכירו אותם בנשימה אחת עם אויביהם הגדולים יותר: הנוצרים, מדינות המערב והמשטרים המוסלמיים "הכופרים, המשתפים פעולה עם ?הצלבנים'".

לעתים רחוקות היו ההצהרות הללו מלוות במעשים. בסוף 2001 נלכדו בדרום מזרח אסיה 15 טרוריסטים מאינדונזיה ומלזיה, בוגרי מחנות אימונים באפגניסטאן, שהשתייכו לקבוצת "ג'מעה אל-איסלאמיה", שתיכננו בין השאר לפגוע בשגרירות ישראל בסינגפור. היו גם פיגועים בבית מלון בבעלות ישראלית במומבסה בקניה ב-2002, וניסיון להפיל מטוס ארקיע שהמריא משם; ניסיונות לפוצץ בית כנסת בג'רבה בתוניסיה, פיצוץ בית כנסת באיסטנבול ופגיעה במוסדות יהודיים במרוקו. אך הפער הגדול בין ההצהרות למעשים נותר בעינו.

לב הציפור

פלישת ארצות הברית לעיראק, ב-2003, סימנה שינוי מסוים. הירדני אבו מוסעב א-זרקאווי הקים את שלוחת אל-קאעדה בעיראק. בלי שיתבקש הכתיר עצמו בתואר "אמיר" והכפיף את עצמו ואת אנשיו לסמכותו של בן לאדן. לימים נהרג זרקאווי במבצע של הכוחות המיוחדים של ארה"ב, פרי שיתוף פעולה מודיעיני עם ירדן. בדיעבד אפשר לומר שהמבצע הזכיר בכמה מאפיינים את הפעולה נגד בן לאדן.

אט אט הפכה הזירה המזרח תיכונית למוקד ההתעניינות של רשתות הג'יהאד העולמי. "הם החלו להתקרב אלינו. הרגשנו את נשיפתם בעורפנו", אמר איש מודיעין ישראלי. תפנית חשובה נוספת שאיימה להפוך את ישראל למוקד תשומת הלב הג'יהאדיסטית היתה ב-2005. בקהילת המודיעין בישראל כינו את הסיבה "משל הציפור".

א-זואהירי הפיץ ברשת האינטרנט מסר, שבו המשיל את המזרח התיכון לציפור גדולה. כנף אחת של הציפור פרוסה ב"שאם": עיראק, סוריה ולבנון; הכנף השנייה במצרים ובצפון אפריקה; ואילו לבה של הציפור הוא פלסטין. א-זואהירי קרא לפגיעה ישירה בלב.

במודיעין הישראלי שמו לב שבצפון לבנון החלה להתפתח קבוצת ג'יהאדיסטים, שקראה לעצמה "אנסאר אל-איסלאם" (תומכי האיסלאם). אלה היו כמה עשרות מוסלמים בני לאומים שונים, שעזבו את שדות הקרב בעיראק, הסתננו לסוריה ו"זלגו" לאזור העיר טריפולי בלבנון.

בישראל גבר החשש כי אל-קאעדה מתכננת לפעול מבסיסה בלבנון נגד ישראל. חשש זה גבר בעקבות מלחמת לבנון השנייה ב-2006, שלאחריה קרא א-זואהירי לפעולה מלבנון נגד ישראל. ואכן, היו כמה ניסיונות של חברי אנסאר אל-איסלאם לשגר רקטות לישראל. אך הסכנה הורחקה בפעולה נמרצת של צבא לבנון, בגיבוי החיזבאללה, שבדומה לנהוג בעולם התחתון, אינו אוהב פלישה לטריטוריה שלו.

המודיעין הישראלי החל גם להתוודע לסכנת הג'יהאד ברצועת עזה. בשנים האחרונות החלו לקום בגדה המערבית ובמיוחד בעזה רשתות התומכות ברעיון הג'יהאד. הן נעזרו בהתארגנויות של בדווים בסיני, שנשבו ברעיון או בכספים שהוא עשוי להכניס להם. התוצאה היתה פיגועים שבוצעו ב-2004 בבתי מלון ברצועת החוף בין טאבה לשארם א-שייח. הפיגועים כוונו בראש וראשונה נגד כלכלת מצרים והכנסותיה מתיירות, אך העובדה שאלפי תיירים ישראלים פקדו את אתרי הנופש באזור תרמה גם היא לעדיפות שניתנה לו.

ההתפתחות נוספת היתה הברחות הנשק לעזה. נתיב ההברחות, שתחילתו באיראן וסופו בעזה, עובר גם דרך תימן וסומליה - מדינות שיש בהן גרסאות מקומיות של אל-קאעדה - וסודאן.

במודיעין הישראלי ראו שיכולת איסוף המידע על אל-קאעדה מועטה והגבירו את המאמצים להבין טוב יותר מה מתרחש בתנועה, שהיא מארג רופף של תאי טרור מקומיים, במיוחד באזורים הקרובים לישראל. בישראל הבינו שניתן לשפר את המידע באמצעות ארגונים עמיתים, המכירים את אזורי ים סוף ופועלים בו, במיוחד אלו האמריקאיים והצרפתיים. לצד כל אלה תבעה ישראל ממצרים לפעול בתקיפות נגד אל-קאעדה בסיני, ולמנוע את כניסת אנשיו לעזה. אבל שוב ושוב התאכזבה ישראל מאזלת ידה של קהיר.

ממסמכי ויקליקס עולה שראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, סיפר בדצמבר 2007 לשגריר ארה"ב בישראל את המעשה בפעיל החמאס מנסור אבו-גייאת. דיסקין עשה זאת כדי להמחיש את הקשיים של ישראל בקשריה עם מצרים בעניינים ביטחוניים. אבו-גייאת הוגדר בכיר החמאס עם קשרים לאל-קאעדה, שהחליט לשוב לעזה משהות במדינה אחרת. במברק האמריקאי שגולל את סיפורו של דיסקין לשגריר נכתב כי אבו-גייאת שב "כדי לשפר את יכולות הארגון בתחום הרקטות ולהעביר אימונים על מזל"טים (מהמברק לא ברור אם הכוונה היא לתקיפה באמצעות מזל"טים או להתגוננות מפניהם, י"מ)". ישראל העבירה את כל המידע הדרוש בעניינו, לרבות מועד טיסתו והדרכון שיעשה בו שימוש, בתקווה ששירותי הביטחון המצריים יעצרו אותו. המצרים לא פעלו. בסופו של דבר הוא נעצר בסיני בידי המשטרה המצרית, מסיבות אחרות, ללא ידיעת המודיעין המצרי. מצרים ביקשה לשחררו ממעצר ורק לחץ כבד שהפעילה ארה"ב על ממשלת מובארק הותיר אותו בכלא.

מאז השיחה של דיסקין עם השגריר חלפו ארבע שנים, שבהן התחזקה התנועה הג'יהאדיסטית בעזה. רצח פעיל זכויות האדם האיטלקי ויטוריו אריגוני, לפני כמה שבועות, הוא עוד דוגמה לנכונות התנועה הזו לאתגר את שלטון החמאס ברצועה.

גם אחרי התחזקות התנועה, אל-קאעדה עזה וסיני אינן מהוות איום רציני על ישראל. הסיבה לכך היא שבן לאדן ואנשיו לא ממש התעניינו בישראל, למרות ההצהרות בקלטות השונות. בן לאדן הסעודי שאף בראש ובראשונה להפיל את השלטון במולדתו, להקים בה חליפות (שלטון מוסלמי) ולסלק את "הצלבנים" האמריקאים מאדמתה. *



בן לאדן באזור ג'לאלבאד באפגניסטאן, 1989. בשנים האחרונות היה טרוריסט בגמלאות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו