בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש בשבוע | גאה בדגל, מתבייש במדינה

תלמיד הישיבה יהונתן חברוני, מוכר דגלי ישראל בצמתים בירושלים, בשבוע בו עסקי הכחול לבן פורחים

תגובות

מאות מוכרי דגלים ניצבים בימים האלה בצמתים מרכזיים ברחבי הארץ לקראת יום העצמאות, שיחול ביום שלישי הקרוב. כל אחד פיתח שיטה משלו לצוד את תשומת הלב של הנהג הישראלי. חלקם אגרסיביים ואקטיביים, מנופפים בדגלים בחוזקה ונוקשים על חלונות המכוניות. אחרים שקטים יותר, ופונים רק למי שמגלה עניין. בחברה הטרוגנית כמו ישראל יש גם מי שלא אוהב שמנופפים לו בדגל מול הפרצוף.

יהונתן חברוני, שמוכר דגלים בצומת פת בירושלים, שייך לסוג השני של המוכרים. הוא רחוק מלהיות מוכר טיפוסי וקרוב לוודאי שלא יעסוק בשיווק כשיסיים את לימודיו. חברוני, כמעט בן 18, נראה נבוך מהתפקיד שקיבל עליו. בחיוך מבויש הוא מציע את מרכולתו רק למי שמבקש.

זו השנה הראשונה שהוא בעסקי הדגלים. לפני כמה שבועות נתלו שלטים בישיבה שהוא לומד בה - "ישיבת ירושלים לצעירים" ליד מרכז הרב - שהזמינו את התלמידים לקנות דגלים בסיטונאות ולהרוויח קצת כסף ממכירתם בצמתים.

חברוני, בדומה לעשרות בני ישיבה אחרים, נענה בחיוב להצעה. הם קנו כמה מאות דגלים ב-1.6 שקלים האחד, והחלו למכור אותם בחמישה שקלים אחד. הרווח הנקי שהם משלשלים לכיסם הוא 3.4 שקלים על כל דגל. ביומיים הראשונים שלו בצומת כבר מכר חברוני מאה דגלים. סביר שעד למועד הדפסת הגיליון הוא הכפיל ואולי שילש את רווחיו.

לא רק הישיבות מציעות לבניהן למכור דגלים ביום העצמאות. גם האינטרנט מלא בהצעות מפתות, דוגמת זו שפורסמה כבר לפני חודשיים באחד הפורומים: "מוכר דגלים לרכב ליום העצמאות בסיטונאות במחירים הזולים ביותר לכמויות האלו. מגיע עטוף בניילון, כבר מוכן למכירה - ברווחי ענק".

שיטוט לא מייצג בכמה צמתים בבירה העלה שאין מחיר אחיד וקבוע לדגלים למכוניות. בצומת סמוך לגבעת רם הם נמכרים בשישה שקלים האחד, או שניים בעשרה שקלים. "רמי לוי מוכר שניים בשמונה שקלים", סיפר חברוני. אבל הוא, כאמור, דבק במחיר הממוצע - חמישה שקלים אחד.

כולם קונים אצלו דגלים, "חרדים, דתיים לאומיים וחילוניים". ערבים לא. הוא גם לא נתקל בערבים שמוכרים דגלי ישראל. "הדגל מסמל את הגאווה במדינה. מול הערבים יש לי גאווה להרים אותו. גאווה יהודית", אמר.

הגאווה בדגל לא מתורגמת לגאווה במדינה. ודאי שלא בממשלה. "אני לא גאה במדינה. תסתכל מה ראש הממשלה עושה למתנחלים. ביבי רק מתנכל לנו ומציק לנו. כל שנייה הוא מפנה יישובים או מאחזים", אמר חברוני. "הייתי רוצה שראש הממשלה יהיה דתי. זה יקרה כשהשם ירצה", הוסיף. הסלידה מנתניהו לא מונעת ממנו לחזור על כמה מהאמירות השגורות בפי ראש הממשלה. "לא יעזור כמה שלום נעשה אתם. פינינו את גוש קטיף וקיבלנו קסאמים", אמר. "הם שונאים אותנו. צריך להתיישב בכל מקום בארץ".

ביומיים שהוא נמצא בצומת כבר הספיק לשמוע מכמה חילונים ש"אינם מאמינים במדינה". אחרים אמרו לו: "למי יש כסף לקנות דגל היום". היתה גם נהגת שכיבדה אותו ברוגאלך. "בסך הכל סבבה כאן", סיכם.

בקרוב, כשיסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, יתגייס לצבא. "הכי קרבי שאפשר". אחר כך הדרך סלולה להתיישבות בהתנחלויות. "או בנגב או בגליל - גם שם יש ערבים", כדבריו. סבתא שלו דווקא גרה בתל אביב. "אין לי שום דבר נגד חילונים, אבל לא אהבתי להסתובב בתל אביב, כי יש הרבה בנות שהולכות בלבוש לא צנוע", אמר. את יום העצמאות יחגוג, כרגיל, "עם חברים, במנגל".

הישיבה שבה לומד חברוני נפגעה מטרור פלסטיני. בפיגוע בישיבת מרכז הרב הסמוכה, שאירע במארס 2008, נרצחו שמונה בני אדם. חמישה מהם היו תלמידי הישיבה. הרוג נוסף היה בוגר הישיבה.

גם צומת פת, שחברוני בחר כמקום עבודתו הזמני, עלתה לכותרות בימי האינתיפאדה השנייה בנסיבות עגומות. בפיגוע התאבדות באוטובוס אגד, שאירע בצומת ביוני 2002, נהרגו 19 בני אדם ונפצעו כמה עשרות. המחבל המתאבד השתייך לחמאס.

אבל עכשיו שקט בצומת. מבחינה ביטחונית, כלומר. רעש אחר - של מכוניות, אופנועים ואוטובוסים - הופך אותו למקום בלתי נסבל. לאווירה הלחוצה תורמים גם תחנת דלק, אנטנות סלולריות וכמה מזללות פלאפל, שווארמה ושיפודים במתחם. הנוף שנשקף ברקע - מגדלי הולילנד הידועים לשמצה - לא תורם לשיפור האווירה. רק עמק הצבאים היפהפה, שניבט מרחוק, מחפה במשהו.

חברוני לא יודע איפה מיוצרים הדגלים שהוא מוכר. זה גם לא כתוב עליהם. אבל בהבדל משנים קודמות, רוב הסיכויים שיוצרו בישראל. בדצמבר אושר בכנסת תיקון לחוק הדגל, תחת הכותרת: "חובת רכישת דגל המדינה מתוצרת הארץ". לפי החוק, המדינה, הרשויות המקומיות וכל גוף שחלה עליו חובת המכרזים, מחויבים לקנות דגלים מתוצרת ישראל - גם אם המחיר שלהם גבוה יותר מהדגלים שמציעים המתחרים בסין או בטורקיה. גאווה יהודית. *



חברוני בצומת פת. ''הדגל מסמל את הגאווה במדינה. מול הערבים יש לי גאווה להרים אותו. גאווה יהודית''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו