בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת קורש

מדרך עוז

תגובות

משפחת קורש. משה ושרונית בביתם במושב מדרך עוז

* קורש: "אנחנו התימנים כותבים ב-ק'" (ולא כורש).

* משתתפים: משה (76) ושרונית (61). שרונית: "אני מהשרון, אמא עד היום גרה בהרצליה".

* הבית: 100 מ"ר, חד-קומתי, אדום-גג, מאחורי גדר בטון ארוכה, בתוך חצר גדולה שבמרכזה רפת (38 חולבות). בחזיתו צאלון ומרפסת, בעורפו מיתמר דקל. נכנסים דרך דלת רשת לחדר בוהק באריחי גרניט-פורצלן שנראה כמו סלון.

* כמו סלון: בהמשך יתברר שזה "רק החמ"ל", כהגדרת שרונית. "הסלון האמיתי" נמצא בעובי-הבית והוא לא ממש בשימוש. עוד יתברר שיש גם כניסה ראשית אחרת, אך גם היא נשכחת. כך או כך, האגף המלבני הארוך (נבנה לפני שנה) משמש כמרכז החיים המשפחתיים. תחילתו בשולחן אוכל וסופו ביציאה למרפסת (שממנה נכנסנו). בתווך, לאורך הקיר, מדף גבס עם טלוויזיה, שולחן קטן למחשב ותצלום גדול של הכותל. לאורך הקיר שמנגד ניצבת ספה ובה ישנה כרגע ילדה קטנה, מכורבלת בשמיכה. זוהי אמונה, הנכדה בת השנתיים, שלא הלכה היום למעון עקב הצטננות ונשארה עם סבתא. ממשיכים בסיור.

* הסיור: ליד שולחן האוכל, פתח שמוביל למטבח מסודר צהבהב-פורמייקה, ובהמשך ממוקמים ארבעה חדרים שביניהם משוטטת כרגע אורה העוזרת ("מביטוח לאומי").

* החדרים: בסלון ספרייה תורנית שנשענת על אופן-עץ דקורטיבי (עם תלמוד, חומש וספר הזוהר), בחדר השינה שולחן קוסמטיקה עשיר ("זה לנכדות שיבואו להתגנדר אצלי", שרונית), בחדר השלישי מזרנים ("לאירוח הנכדים") ובחדר הרביעי - כל מה שלא נמצא לו מקום בחדרים האחרים. חוזרים לשולחן (שבחמ"ל), אל ופלים ועוגיות שמרים-פרג.

* נדל"ן: הבית נבנה בתחילת שנות ה-50. משה קיבל אותו מאחיו הגדולים שגרו במושב לפניו. חוץ מהרפת יש לו עוד חלקה - 10 דונם מספוא לפרות. שיפוץ הבית, שנעשה בשנה שעברה, עלה כ-250 אלף שקל ("לקחנו 100 אלף שקל הלוואה ל-5 שנים") ושרונית היא אשת הכספים ("הכל אצלי במחשב").

* פרנסות ועיסוקים: משפחת קורש חיה על הרפת משנת 56'. לדברי משה, היום המצב קשה.

* קשה: מחירי החלב לחקלאי ירדו ומחירי הפרות האמירו (בין 7,000 ל-12,000 שקל לראש). משק רנטבילי, אומרים, צריך היום, מינימום, 45 חולבות. את העסק מנהלת שרונית. משה זה שנתיים בגמלאות ואת עתותיו מקדיש בעיקר ללימוד תורה. בעבר, עסק בכל ענפי החקלאות (ירקות, פרדס, מטעים) ועבד גם במזכירות המושב ("הייתי שר החוץ והתרבות"). במסגרת תפקידיו הציבוריים ארגן חוגים, הרצאות וטקסים ("שבועות, יום העצמאות ויום השואה"). היה גם פעיל במפלגת העבודה והכיר את "כולם" ("אשכול, דיין, זווילי"). עם זאת, את הרפתנות אהב יותר מכל. משה: "הפרה שקטה, נותנת חלב, הבנתי את הפסיכולוגיה שלה, וכשהייתי עובר ברפת הן היו צועקות אלי, מזהות אותי". מספר שאשתו הראשונה, בתיה זכרונה לברכה, היתה קוראת להן בשמות והן היו באות.

* שמות לפרות: דבורה, מרגלית, שפרה, שם על כל נכדה ("יש גם אמונה"). לאחרונה שרונית העניקה שמות בהשראת "האח הגדול" ("פרידה הכי עקשנית").

* עיסוקי שרונית: 26 שנים ברפת, אליה הגיעה בגיל 35 ("התחתנתי בבוקר ובערב חלבתי"). עובדת מ-5 וחצי בבוקר עד 8 בערב, 6 ימים בשבוע, בסיוע נוי התאילנדי ("שמו האמיתי ספסיאן"). במשך היום מאכילה, חולבת (פעמיים), מוציאה זבל, מבקרת איכות ועוזרת בהמלטות ("ביום שישי האחרון עשיתי המלטה לבד, שלום ליולדת ולעגל"). תמיד עם עין אחת בחלון לכיוון הרפת, אומרת.

* קורות משה: יליד 1933, תימן. לארץ הגיע ב-1949 ("על כנפי נשרים") עם שני אחיו הגדולים ("ההורים כבר נפטרו") וביתו הראשון היה במעברת עין שמר. בהמשך למד בפנימייה של עליית הנוער בנתניה, המשיך בפנימייה דתית במושב שדה יעקב בעמק, התגייס לנח"ל, שירת בגרעין בקיבוץ שדה אליהו,עד שהגרעין התפרק, ומצא את עצמו בקריה, בלשכת הרמטכ"ל דאז, משה דיין ("הוא היה מביא הרבה בנות ואני הייתי השליח"). כשהשתחרר, אחיו סידרו לו בית במושב, אמרו לו "תתחתן" ומצאו לו אשה, את בתיה השכנה, שהיתה אז בת 17. 25 שנה היה נשוי לה, עד שהגיע האסון.

* האסון: בסוכות 84' נסע עם בתיה ושלושת ילדיהם הקטנים, הראלה (12), אושרה (10) ואביאל (4), ברנו 4 וליד צומת ברקאי התנגש בהם מערבל בטון. בתיה והילדים נהרגו במקום, משה נזרק מהרכב, שכב 12 יום מחוסר הכרה בהלל יפה וזיכרונו אבד. רק אחרי חצי שנה סיפרו לו את אשר קרה והוא, לדבריו, החליט להמשיך לחיות. היו לו שלושה ילדים לגדל.

* הילדים: יאיר, היום בן 51, גר בארצות הברית, אורי, היום בן 47, גר ביקנעם ואצילה, 45, עובדת סוציאלית, גרה בחיפה. בד בבד המשפחה החליטה לעזור לו למצוא אשה ("שתשקם אותי") ואחרי חצי שנה נמצאה שרונית.

* שרונית: ילידת 49', הרצליה, בת ליוצאי תימן ("הורי נישאו בגיל 12"), אחות לשש אחיות ואח. אביה המנוח עבד כרצף בסולל בונה, אמה עבדה במשק בית אצל שולמית אלוני ("שיחקתי עם נמרוד ואודי"). יסודי למדה בהרצליה, תיכון בפנימייה החקלאית עיינות, בכתה י' פרשה, עברה לעבוד כמטפלת ברשפון ויצאה עם חברים לעזרת קיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן. הקיבוץ היה נתון אז תחת הפגזות ונוכח המצב ("המפחיד") עברה למושב חמרה שבבקעה. ב-75' התחתנה וילדה שני ילדים. נישואיה החזיקו מעמד 7 שנים.

* הילדים: אתל ("על שם המיילדת מ'מאיר'"), היום בת 35, נשואה, 5 ילדים, מורה, גרה במושב. רביד, 33, נשוי, 5 ילדים, אברך, לומד בישיבה בהרצליה. אחרי הגירושים עבדה שרונית כאומנת בבתי שגרירים בהרצליה ("הייתי נני"), התחזקה באמונתה ונישאה למשה.

* המפגש: 85' ("כמו בטלנובלה"). דודה שלה ואחות שלו, שגרות בעין כרם בירושלים, רקמו את השידוך. שרונית: "שאלו אם אני רוצה לעזור לשקם מישהו, בן 50, ואמרתי, 'מוכנה'". לפיכך נפגשו בביתה של מתנה (בת אחותו של משה) בהרצליה ולמרות שהוא לא תיפקד מאז התאונה, היא החליטה להינשא לו. זה לא היה קל, אומרת. חצי שנה גרה בבית אחיו במושב ("הילדים לא כל כך קיבלו אותי") ורק אז היתה החתונה.

* החתונה: ברבנות בעפולה. "היה רק בכי", משחזרת. יאיר (הבכור של משה), לא הגיע.

* האהבה: "קודם כל משה הוא נשמה", שרונית, "הוא בנאדם שנותן חום". לדבריה ידעה לאן היא הולכת ואחר כך, כפי שציפתה, גם האהבה באה ("עובדה, 26 שנים אנחנו מחזיקים מעמד"). לדבריה עשתה הרבה ויתורים. שרונית: "אמרתי לילדים שלו, אני מבינה אתכם, אבל צריכים לעזור לאבא". את יחסיה עם אצילה, הבת של משה, מגדירה כקרובים מאוד ("אנחנו חברות ממש טובות") ואין אצלם לדבריה, "הילדים שלך, הילדים שלי". כולם אחים, אומרת.

* סדר יום: שרונית משכימה ב-5 ורבע, שותה נס (בלי סוכר) ויוצאת לרפת. משה קם בין 7 ל-8 ואם לא קר בחוץ נוסע בקלנועית שלו לבית הכנסת. כששרונית חוזרת הביתה (בין 8 ל-10) היא מכינה ארוחת בוקר (ביצה, סלט, אבוקדו), מסדרת את הבית, קופצת שוב לרפת, חוזרת ומכינה צהריים.

* צהריים: בדרך כלל עוף ("על האש") עם אורז ואפונה (או תפוחי אדמה). אוכל תימני תכין רק בימי שישי בבוקר ("מרק תימני פק"ל"). אחר הצהריים היא מבלה הרבה ליד המחשב.

* מחשב: שרונית מכניסה נתונים לתוכנת-הרפת - "נועה" - ומשוטטת באינטרנט. יש לה לדבריה גם דף בפייסבוק ("הנכדודס לימדו אותי").

* ערב: "ארוחה קלה, טוסט". בהמשך משה יצפה בטלוויזיה ("עכשיו משעמם כשנגמר 'האח הגדול'"), שרונית תישאר בפייסבוק.

* החמצה: "שלא קניתי פרות לפני 3-4 שנים", משה. "אין לי", שרונית.

* געגוע: "אני חולם על בתיה והילדים", משה, "ועל אח שלי סעדיה שגידל אותי ועל אח שלי זכריה שנהרג במלחמת ששת הימים".

* מריבות ופיוסים: "משה אומר שאני בזבזנית", שרונית, "אבל זה לא נכון. ברוגז? מה פתאום".

* אלוהים: שניהם מאמינים. משה: "מה שקרה לי זה מזל, אין לי תלונה אליו".

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): משה - 9, שרונית - 8.

***

מדרך עוז - מושב מצפון לצומת מגידו, הוקם ב-1952 על ידי עולים מתימן. שמו לקוח משירת דבורה: "נחל קישון תדרכי נפשי עז"

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il



הרפת. קשה היום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו