בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלף הבא | זינוק לאתמול

סדרות הדרמה התקופתיות התנפלו עלינו, להזכיר לנו שגם אם אנחנו לא מרוצים מההווה, החיים אף פעם לא היו פשוטים מדי. ניב הדס עולה על הסוס

תגובות

מי שצופה בלוח השידורים העדכני של הטלוויזיה האמריקאית לא יכול שלא לתהות מתי בדיוק חזרו הסוסים להיות כלי תחבורה כה פופולרי. האינפלציה בפרסות מקרקשות, אוכפים לוהטים ומרכבות דוהרות שמהווים חלק אינטגרלי בסגנון של דרמות פרימיום כמו "ספרטקוס", "קמלוט", "הבורג'ס" ו"משחקי הכס", מלווה פק"ל במוטיבים נוספים. כאלה שמטרתם לחדד את האסתטיקה העתיקה: מבטא בריטי כבד - לעתים כתחליף ללטינית - קרבות חרבות, אוכל מורעל, מין אנאלי, גילויי עריות, מזימות, תאוות שלטון ושיק מלכותי.

הסדרות הללו משכללות את היסודות שהניחו "רומא" ו"שושלת טיודור" - אבות-הטיפוס העכשוויים של הדרמה התקופתית שבעורקיה דם כחול ובחזיתה שדיים חשופים - ואת המשוואה היעילה שניסחו: התככים מ"דאלאס" + הפוליטיקה של "הבית הלבן" + העמימות המוסרית של "הסמויה" + הרציחות מ"הסופרנוס" = להיט. והזיונים? הם הגיעו מ"קליגולה".

גם אם מתקדמים כמה מאות טובות על ציר הזמן, נותרת הדרמה הטלוויזיונית שבויה באפיל התקופתי; זה שמחייב מחלקת אביזרים מורחבת ומתוקתקת לא פחות מתסריט מהימן. "אימפריית הפשע" ו"מד מן", הבנות החורגות של "הסופרנוס", מתרחשות בתחילת ואמצע המאה ה-20 בהתאמה. גם "הקנדיז", המלודרמה ההולמרקית אודות המשפחה המיוחסת ביותר בהיסטוריה הקרובה של ארצות הברית (והמותג האמריקאי הקרוב ביותר לבית מלוכה), התפרשה בסרבול על פני המאה שעברה - אך חוסר האמינות שלה, ולא רק בשל המשחק של קייטי הולמס, הוריד אותה מערוץ ההיסטוריה וגרר אותה עד לרשת הקיקיונית רילזצ'אנל, שם התאדתה.

למעט "The Killing" הנהדרת והטווין-פיקסית של רשת AMC, שבכלל מבוססת על סדרה דנית בשם "The Crime" - הם יודעים לכתוב מותחנים, הסקנדינבים - נדמה שאין סדרת דגל דרמטית אחת שמתרחשת כאן ועכשיו. אם לוקחים בחשבון את שפע סדרות הפנטזיה והמדע הבדיוני, הטרנדיות של ערפדים וזומבים והמגמה ההיי-טקית-מיסטית שרווחת בסדרות המתח - איפשהו בין "CSI", "המפענחת" ו"המנטליסט" - מגלים כי ההווה הופקר לחלוטין לרשות הקומדיה והריאליטי; מדיומים עם אסקפיזם אימננטי.

מבינים רק כוח

כדי להבין את עוצמת המשיכה של יוצרי הטלוויזיה למונרכיות קדומות מספיק לחזור שבוע אחורה, לחתונה של הנסיך וויליאם וקייט מידלטון שריתקה מיליוני צופים מסביב לעולם. אפילו בישראל זכה משדר החתונה של ערוץ 2 ב-11.3 אחוזי רייטינג; מספרים חסרי תקדים כמעט כשמדובר בשישי בצהריים.

האירוע המלכותי, שהמסורת והפינס קלחו ממנו, ביצע הפרדה חותכת בין סלבריטאי הסרק לאצולה אמיתית; בין סנוקי לאליזבת, בין פנינה טורנה לאלכסנדר מקווין ובין פרגי לפרגי. אבל אילנות יוחסין מפוארים אינם הסיבה היחידה לרוחב העיסוק העכשווי בהיסטוריה רחוקה, עובדתית או מומצאת.

בתקופה שמתאפיינת במהפכות פוליטיות, חילופי שלטון גלובליים וחידושים טכנולוגיים יומיומיים שמשפיעים לא רק על התקשורת שלנו עם העולם כי אם גם על הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו - הניסיון להגדיר את ההווה הפך לבלתי-אפשרי. מי שיבקש להיות לצייטגייסט, עלול למצוא את עצמו כלא רלוונטי ופתטי. ההתייחסות להווה, כמו במקרים של "מד מן" ו"אימפריית הפשע", מסתכמת בלא יותר מאלגוריה וסימבוליקה לתוצר הלוואי של הקפיטליזם: חברת השפע החמדנית והמושחתת פוליטית שבה אנו חיים.

זה לא מעט, בוודאי כשהאמירה נעטפת ברמת הגימור הגבוהה ביותר שהמדיום הטלוויזיוני יכול להציע - סיפורית וחזותית כאחד - אבל אפקט הסנוקרת שליווה את הצפייה ב"הסמויה" ו"הסופרנוס" מורגש בחסרונו במיטב שיש למסך הקטן להציע כרגע.

גורם נוסף לכמיהה הפתאומית לעבר אפשר למצוא בנגישות המידע; בקושי להסתיר, להחביא ולטייח (ותודה מיוחדת לקורא ג'וליאן אסאנג'). כשפרשיות שחיתות עכשוויות מתפרסמות עם תיעוד מפורט של מהלכן, ובאין מסתורין או חוסר ודאות, מתעוררת ערגה לסיפורים פחות חד-משמעיים. למשל, עלילותיה המדממות של משפחת בורג'יה ושל אביה רודריגו, האפיפיור אלכסנדר השישי; האיש שמביא לשיאים את הקשר שבין הכנסייה לבין תיאבון לשררה, כסף וכוח (ואפילו סירסר את בתו למטרת בריתות פוליטיות). הוא מתפקד כטוני סופרנו של "הבורג'ס", הסדרה החדשה של הבמאי-תסריטאי זוכה האוסקר ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות", "ראיון עם הערפד") בגילומו של זוכה האוסקר ג'רמי איירונס (ולצדו דרק ג'קובי, נ.צ שמעיד שלפנינו סדרה תקופתית.

"הבורג'ס", שכבר קיבלה אישור להמשיך לעונה שנייה אחרי ששברה שיאי רייטינג עבור רשת "שואוטיים", מציירת את כס האפיפיורות והמאבקים בתוך הכנסייה הקתולית בגוון אלים, מלוכלך ומיני במיוחד, עם הומאז'ים מכוונים ל"הסנדק" והחיבור שעשה פרנסיס פורד קופולה בין משפחה קתולית למאפיה.

"אנחנו לא צריכים להוסיף לסיפור של המשפחה הזאת כלום", הודה ג'ורדן בפני כתב "אל-איי טיימס". "יש שם כל מה שצריך בשביל דרמה הגונה, ועוד קצת". מה שג'ורדן כן מוסיף ל"הבורג'ס" הוא פרשנות פוסט-מודרנית לסיפור קלאסי ומוכר. "רוב מה שהאנושות יודעת על המשפחה מגיע מכתבים שהשאירו אויביה", הוא טען, "ככה שיש מקום רב לפרשנות. יכולתי לעשות סדרה סנסציונית שתרגיז את הכנסייה, אבל העדפתי להתמקד במשפחה. מה המירוץ אחר הכוח עושה לה ואיך הוא משפיע על הלכידות שלה".

הטוויסט הסגנוני הזה כמו נלקח מאופן הצגת הגנגסטרים ב"הסמויה". גם משום שבורג'יה של איירונס, על אף היותו סקס-מניאק בוגדני ורצחני, הוא נבל מהסוג שקשה לשנוא, וגם בשל השימוש התכוף והרבגוני במילה "משחק" כתיאור לעולם שמסביב. איירונס עצמו סבור דווקא ש"הבורג'ס" היא סדרה רלוונטית ואנטי-אסקפיסטית. "תראו כמה רכילות והשמצות צריך ברק אובמה לספוג על היותו מוסלמי או יליד אפריקה", הוא אומר. "אלה דברים שאלכסנדר, שהיה ספרדי ברומא, נאלץ להתמודד איתם כל הזמן. מה שכן, זו היתה תקופה שבה ביל קלינטון יכול היה לפרוח. כל הסיגרים והבחורות הם דברים שהתקבלו אז בהבנה כדחפים גבריים".

משהו מופשט

גם ב"קמלוט" (הפקה של ערוץ סטארז חובב הפרובוקציות), עיבוד חדש ומי יודע כמה במספר לסיפורי המלך ארתור, נעשה שימוש בקריאה חדשה לטקסט קלאסי. בניגוד למורכבות שהוכנסה לקורות משפחת בורג'יה - לצד סקס ואלימות גרפיים כמחויב בז'אנר - ב"קמלוט" העדיפו להקנות לאבירי השולחן העגול דינמיקה של סדרת נעורים.

כריס קיבנל, יוצר הסדרה, הגדיר אותה בראיון ל"ניו יורק טיימס" כ"מה שהיה קורה לו היו לוקחים את החבר'ה מ'אורות ליל שישי' ושמים אותם בימי הביניים. זה ניסיון להפשיט את האגדה ולנסות להביט באמיתות שמאחורי המיתוס. כל דור זקוק ל'קמלוט' שלו ואני חושב שאף אחד לא סיפר את האגדה הזאת באופן הזה. כדי שקהל צעיר יוכל להזדהות עם הדמויות, בחרנו את השחקנים הכי טובים שיכולנו. במקרה כולם גם לוהטים". הוא מתכוון בעיקר לאווה גרין הצרפתייה, שהפגינה את מידותיה הטובות ב"החולמים" של ברנרדו ברטולוצ'י והיתה נערת בונד ב"קזינו רויאל". ב"קמלוט" היא לא מתביישת לחשוף את הנכסים שבהם חנן אותה האל הטוב. את כולם.

עוד סדרה שלא בוחלת בעירום מלא של כוכביה היא "משחקי הכס", ההפקה היקרה ביותר בהיסטוריה של HBO. בדומה ל"אימפריית הפשע", ההפקה העילית השנייה של הרשת האליטיסטית, "משחקי הכס", שמבוססת על סדרת ספרי הפנטזיה "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' מרטין, קיבלה חידוש חוזה כבר לאחר שידור הפרק הראשון שלה. מה שבתחילה נדמה כאכזבה מסחרית הפך עם השידור החוזר ביום למחרת להצלחה רייטינגית עצומה עבור רשת הכבלים.

יחד עם מקבילותיה התקופתיות והסקסיות הפכה "משחקי הכס" לספקית תמונות עירום קבועה עבור הבלוגים הרכלניים ואתרי הפורנו-סלבס. אלא ש"משחקי הכס" מתעלה מעבר לז'אנר שבו היא פועלת. היא בוטה יותר, חסרת רחמים, מאתגרת מוסרית, והדמויות שמגלגלות אותה מפרקות כל קלישאה מוכרת. היא גם מוכיחה פעם נוספת, שיש טלוויזיה, ויש HBO.*





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו