בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום הזיכרון: קבר פתוח

חיילים שמקום קבורתם לא נודע; כאלה שנקברו בחופזה בקברי אחים שלא ידוע כמה אנשים נקברו בהם; עולים חדשים ניצולי שואה שלא היה מי שיזהה אותם. גם כיום, 63 שנים אחרי קרבות תש"ח, היחידה לאיתור נעדרים ממשיכה לנסות להתאים שם לכל חלל

תגובות

משפחת ירון היא אחת ממאות משפחות בישראל, אולי אלפים, שנושאות סיפור דומה: אח או בן דוד של סבא או סבתא, שאבדו עקבותיו באירופה בשנות השואה, ולפי שמועה או עדות חמקמקה הצליח לשרוד, לעלות לארץ בספינת מעפילים, להתגייס להגנה, לאצ"ל או לצה"ל הצעיר ונפל בקרבות של מלחמת העצמאות. "התאמצנו לחפש מידע עליו בכל מקום אפשרי, אבל לא הגענו לקצה חוט", מספר משה ירון, גמלאי התעשייה האווירית, על ניסיונותיו לאתר בן דוד שמעולם לא הכיר - פנחס קוקבקה, שנולד בעיירה ונגרוב בפולין. "לא רצינו לקבל שום זכויות, רק להנציח את זכרו של בן דודי, שייכתב על קיר הזיכרון ושאולי נמצא את קברו". אבל שמו של קוקבקה לא הופיע בין שמותיהם של 4,500 חללי צה"ל ממלחמת השחרור.

דודתו של משה ירון סיפרה לו, סמוך למותה, על גורלו של אחיינה פנחס קוקבקה. המידע שלה היה מבוסס על עדות ששמעה מניצול שואה אחר, אף הוא כבר לא בחיים, שסיפר כי פגש את פנחס קוקבקה באוניית המעפילים בדרך לארץ, ושמע שלאחר מכן הוא נפל בקרבות לטרון. על סמך המידע הזה הם מחפשים את עקבותיו מאז אמצע שנות ה-80.

הם פנו לרשויות ולארגוני הנצחה כמו אתר הזיכרון בלטרון, בית התפוצות, הסוכנות היהודית, מוזיאון ההעפלה ומשרד הביטחון, אבל לא מצאו קצה חוט. היחידה לאיתור נעדרים של אגף כוח אדם בצה"ל (אית"ן), פתחה בחקירה. "מכיוון שהשם שלו, קוקבקה, לא הופיע ברשימות החללים וגם לא ברשימות של חיילי צה"ל, שלחנו חוקר שיבדוק אם הוא בכלל עלה לארץ", מספר סגן אלוף גבי אלמשעלי, ראש הענף לאיתור נעדרים באכ"א. "לא מצאנו את שמו בשום מקום. בדקנו אפילו את הרשימות של אוניות המעפילים מאותה התקופה. אין זכר".

התיק באית"ן נשאר פתוח. "הבלגן באותם הימים היה כל כך גדול, ששמו לא הופיע ברשימות של חטיבה שבע שלחמה בלטרון, אבל ברור לנו שהיה שם", אומר משה ירון, "חשוב לנו מאוד להנציח את הבחור הבודד הזה".

המיתוס על ניצולי השואה שהגיעו מאירופה באוניות ונשלחו מיד לשדות הקטל של תש"ח, עדיין מפעם, גם אחרי 63 שנים. במדינה שסוערת סביב גורלו של חייל שבוי אחד, קשה היום להעלות על הדעת שבסוף מלחמת העצמאות, כאלף מבין 4,500 חללי צה"ל עוד הוגדרו נעדרים. מספר זה צומצם מאוד לאחר שהרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, יצא אל שדות הקרב ופתח במבצע איסוף וזיהוי נרחב, ולאחר הקמת בתי העלמין הצבאיים המסודרים בתחילת שנות ה-50. אבל גם לאחר מכן נותרו כ-200 חללים שמקום קבורתם לא נודע ועשרות קברים של לוחמים אלמונים שלא זוהו.

יחידת אית"ן הוקמה בעקבות ריבוי הנעדרים במלחמת יום הכיפורים ובשני העשורים הראשונים לקיומה התמקדה בחיפוש נעדרים ממלחמות קרובות יותר. רק מתחילת שנות ה-90 החלה היחידה בחקירת אירועים מן העבר.

באמצעות שיטות חקירה שפותחו ביחידה ובזכות טכנולוגיות חדשות של התאמה גנטית, צומצם כמעט במחצית מספרם של תיקי תש"ח הפתוחים. כיום רשומים במשרד הביטחון כ-110 חללי מלחמת העצמאות שמקום קבורתם לא נודע ועדיין יש כ-40 קברים של חיילים אלמונים, שטרם זוהו.

האי בהירות בנוגע לנתונים נובעת בין השאר מהעובדה שבחלק מקברי האחים, שבהם נקברו עצמות חללים שלוקטו משדות הקרב חודשים ארוכים לאחר נפילתם, כשהשטח שב להיות בשליטה ישראלית, לא לגמרי ברור כמה גופות נקברו. יש גם מקרים שבהם טמון בקבר חלל אלמוני אחד, ובאית"ן יכולים לצמצם את האפשרויות ולדעת שהוא אחד משני חיילים שנפלו בקרב מסוים. אבל אם אין משפחות ואי אפשר לפתוח את הקבר ולעשות בדיקות ד-נ-א להתאמה, אין אפשרות לאמת את זהותו. בנוסף, בעקבות פניות של בני משפחה וחברים, מדי כמה שנים מתגלה חלל "חדש" שמסיבות שונות לא נרשם עד עכשיו.

השם הכפול

לפני כשלוש שנים, פנה למשרד הביטחון אדם שנקרא על שמו של יצחק חדש, לוחם אצ"ל שנפל במאי 1948 בקרב על רמלה, בטענה שהפרטים המופיעים עליו באתר "יזכור", המביא את שמותיהם של חללי צה"ל, אינם נכונים. לאחר חקירה ממושכת של אית"ן, התברר שהיו שני חללים בשם יצחק חדש. אחד מהם, גבר ערירי תושב הרובע היהודי בירושלים, נלקח בשבי הירדני ומת שם. לאחר מכן, ככל השבויים, הוכר כחייל צה"ל וכשגופתו הוחזרה לישראל נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

לוחם האצ"ל יצחק חדש נקבר בבית הקברות בנחלת יצחק בתל אביב, תחילה כאלמוני, בקבר אחים של לוחמי האצ"ל שנפלו ברמלה. גם לאחר שזוהה קברו, בתחילת שנות ה-50, נמחק מספרו האישי מרשימות הצבא, בהנחה שרק בטעות נרשמו שני יצחק חדש, והקבר בהר הרצל זוהה כקברו. חקירת אית"ן, שהושלמה לפני כמה חודשים, הובילה למסקנה שיש שני חללי תש"ח בשם יצחק חדש.

לעתים חוקרי אית"ן מגלים בעצמם בארכיונים שמות של חללים שלא היו מוכרים לצה"ל ולמשרד הביטחון. לאחרונה אף החלו לבדוק רישומים וקברים בבתי קברות אזרחיים, מתוך הנחה שגם בהם נקברו חללי תש"ח בעיצומם של הקרבות ולא תמיד נרשמו באופן מדויק.

"זה מתחיל בהרבה מאוד עבודה ארכיונית", מסביר סא"ל אלמשעלי, "לאחר מכן חוקרים עדים מאותו הקרב, כדי להבין את תמונת הקרב ואת מה שאירע סמוך להעדרות. בחלק מהמקרים לא מדובר באלמונים שלא ניתן היה לזהותם, אלא בחללים שנקברו מיד אחרי הלחימה באזור הקרבות כי לא היה היכן לאחסן את הגופות, ולא תמיד היו שם חברים או בני משפחה שידעו מי הם. עוד לא היו אז רבנות צבאית ולא צוותי זיהוי חללים, ובמקרים רבים הפלוגות עצמן עסקו בקבורת החללים. הבנת תמונת הקרב היא קריטית, מכיוון שאנחנו לא יכולים בכל מקרה לפתוח קבר ולעשות בדיקת ד-נ-א".

פתיחת קבר היא הליך משפטי סבוך שמתאפשר רק באישור היועץ המשפטי לממשלה. לאחר התדיינות ארוכה בין צה"ל ללשכת היועץ, נקבעו לפני כמה שנים שלושה תנאים שבהם היועץ מאשר פתיחת קבר: החקירה הארכיונית מצביעה על כך שקבר אלמוני אכן שייך לחלל מסוים, המשפחה הרלוונטית מסכימה לפתיחת הקבר וקיימת היתכנות טכנולוגית וגנטית לביצוע בדיקת ד-נ-א (כלומר, יש קרובי משפחה רלוונטיים).

בשנתיים האחרונות (2009-2010) זיהתה אית"ן 14 קברים של חללים אלמונים ממלחמת העצמאות, תשעה מתוכם של ניצולי שואה. אולי בשל תדמית "מגש הכסף" וההאדרה של לוחמי הפלמ"ח, העובדה שכשני שלישים מהלוחמים הישראלים שלקחו חלק במלחמת העצמאות היו כאלה שעלו לארץ אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, רובם ניצולי שואה, כמעט ואינה ידועה.

גם בקרב הנופלים מבין חיילי צה"ל, מנו ניצולי השואה כשליש. ואולם, רק ב-2002 החלו לפעול ביחידה להנצחת החייל וביד ושם להנצחתם של אותם חיילים, שפעמים רבות נפלו זמן קצר לאחר הגיעם ארצה בלי שהשאירו קרובי משפחה. חללים אלה הוגדרו "נצר אחרון" וב-2004 נחנכה אנדרטה לזכרם בשביל המחבר בין הר הרצל ליד ושם, שעיצב הפסל מיכה אולמן.

בספר שיצא לזכרם מקובצים שמותיהם של 142 חללי תש"ח שהם "נצר אחרון". שניים מתוכם היו עד 2010 חללים שלא נודע מקום קבורתם. שניים מהם, שלמה סטולר ויוסף קוחן, לא אותרו עד היום, והם עדיין חסרי משפחה וקבר.

אין רישום

"לנו אין מצבת החייל האלמוני", אמר דוד בן גוריון בראשית שנות ה-50, כשביקש להעלות על נס את האופן שבו צה"ל הצעיר טיפל בחלליו. ועד היום, נמנעים צה"ל ומשרד הביטחון להקים אנדרטה לחיילי צה"ל שנקברו באלמוניותם. "אית"ן ומשרד הביטחון לא מפסיקים לעבוד כדי לחבר שם של חלל לקבר אלמוני", אומר אריה מועלם, סמנכ"ל במשרד הביטחון, ראש אגף משפחות הנצחה. "לכן אין בישראל קבר החייל האלמוני. זו המחויבות שלנו לחיילים הנופלים ולמשפחותיהם".

סא"ל משעלי מוסיף כי "קבר אלמוני לא נותן ביטוי אישי לחלל הנמצא מתחת למצבה. יכול להיות שיש אלמונים שלעולם לא נוכל לזהות, כי הם עלו לארץ בלי משפחה וחברים, אבל תמיד יש סיכוי שברגע שמישהו נכנס למסגרת צבאית הוא נרשם באיזשהו מקום ואנחנו נמשיך לחפש".

אלמשעלי מתקשה להאמין שישנם חיילים אלמונים שאין שום רישום או עדות לגביהם. "יש מיתוס שב-1948 היה בלגן גדול", הוא אומר לאחר שנים רבות של נבירה בארכיוני התקופה. "אבל גילינו שלמעשה, התיעוד והדיווח, גם ברמת השטח וגם בין המפקדים לגורמי המטה, היו ברמה גבוהה מאוד. במהלך החקירה אנחנו משתדלים להניח מעט הנחות יסוד, אבל סביר להניח שאם אדם נקלט במסגרת צבאית, הוא נרשם. לא היתה מציאות של הגעה ישירות מהאונייה לשדה הקרב. היו מקרים של הכשרה צבאית קצרה, של שבוע או שבועיים, וייתכן מאוד שהיו אנשים שלא הכירו אותם, אבל כשהם הגיעו לפלמ"ח, להגנה או לצה"ל מישהו רשם אותם. כשאין רישום, אנחנו מנסים להבין למה, ובדרך כלל בסוף מוצאים משהו".

ההיסטוריונית פרופ' חנה יבלונקה, שחקרה את היחס של החברה הישראלית לניצולי השואה, מפריכה אף היא את המיתוס. "אף אחד לא הגיע מהאונייה ישר לשדה הקרב", היא אומרת. "לכל הפחות הם הגיעו אחרי 12 ימים ללטרון וגם רוב הנוער הישראלי לא עבר אימונים יותר ארוכים. זה סיפור שהפיצו דווקא אנשי הפלמ"ח. הם השתמשו בזה כדי לנגח את המגמה של פירוק הפלמ"ח, כדי לומר שניצולי השואה לא יודעים להילחם".

ובכל זאת, גם היא מסכימה שבמצב ששרר באותם ימים בארץ, היה סיכוי גבוה יותר שניצול שואה שנפל בשדה הקרב ייעלם ללא זכר כשאין לו בני משפחה או חברים שידרשו בשלומו, יבררו היכן נקבר ואם פרטיו נרשמו כראוי.

"היחס לניצולים אז היה לחלוטין נטול סנטימנט, זאת עובדה", אומרת יבלונקה. "אבל אני אומרת את זה בלי להאשים או לשפוט. זאת המלחמה הקשה בתולדות ישראל, שנתפשה אז ביישוב כלחיות או לחדול. שולם מס דמים נורא, נפלו גם בנים של ראשי המדינה וגם בעיני הניצולים, המלחמה לקיום המדינה היתה דבר שלא ניתן לערער עליו. הם ראו בכך זכות אדירה שהם נלחמים עם נשק ביד, הם קראו לזה ?נקמת התקומה'". *

תצלומים: איציק בן מלכי (רפרודוקציה) וזולטן קלוגר / לע"מ

חיילים אלמונים בבתי עלמין צבאיים ואזרחיים כ-40 קברי חיילים אלמונים, שנפלו במלחמת העצמאות

רובם נהרגו בקרבות לטרון, נגבה, הקסטל, כיבוש רמלה ובפריצת הדרך לירושלים

בארבע השנים האחרונות זוהו 21 חללים שנקברו כאלמונים

142 מחללי מלחמת העצמאות, רובם ניצולי שואה, היו השריד האחרון ממשפחותיהם

מכל חללי מלחמות ישראל, 191 מוגדרים חללים שמקום קבורתם לא נודע, רובם מתש"ח

שבעה חיילים מוגדרים נעדרים (בהם נעדרי סולטן יעקב, רון ארד וגלעד שליט)

נתונים: הענף לאיתור נעדרים בצה"ל



קברי אלמונים בבית הקברות הצבאי סגולה בפתח תקוה. רק בשנות ה-90 החלה היחידה לאיתור נעדרים לחקור אירועים מתש''ח


לוחמים בתש''ח. בסוף המלחמה, כאלף חללים עוד הוגדרו נעדרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו