בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תקופת ה"צאנה"

בשנות ה-50 התעורר ויכוח מי הלחין את הלהיט "חיילים באים" ("צאנה צאנה"). המלחין האמיתי, יששכר מירון, יושב במנהטן ולא מפסיק לשיר

תגובות

יששכר מירון הוא איש של שיר אחד. הוא חיבר גם את הלחן ל"עופי רוח" ולשירים נוספים והוא כותב יצירות לפסנתר ומוסיקה אינסטרומנטלית אחרת, אך כשמקישים אל תוך האינטרנט את שמו - התוצאה הראשונה העולה היא "צאנה צאנה". השנה ימלאו 70 שנה לחיבור השיר, ויששכר מירון, עוד מעט בן 91, יושב לו במנהטן ומאשר בשמחה שתמלוגי "צאנה צאנה" אכן מנעימים עליו את החיים שם.

הוא נולד בפולין, שם קראו לו סטפן מיכרובסקי. אביו היה רב אורתודוקסי וכנר שרבים אהבו לשמוע; הוא העניק לבנו חינוך מוסיקלי. לקראת מלחמת העולם השנייה אמר הבן לאביו שהגיע הזמן להסתלק מפולין. האב אמר שמשפחת מיכרובסקי יושבת בפולין זה יותר מ-700 שנה ואין סיבה שתעזוב. אך הוא לא התנגד לכך שבנו ייצא לארץ ישראל לבדו, וכך היה. מלבדו, כל משפחת מיכרובסקי נספתה בשואה.

יששכר שהיה כבן 19 בהגיעו, התגייס לצבא הבריטי ומפקדיו עמדו מיד על כישרונו המוסיקלי. אמרו לו לשיר. אליעזר לוברני, אחד ממנהלי רדיו ירושלים, הזמין אותו להופיע בשידור יחד עם מקהלה של חיילים. שמו התחיל להלך לפניו. הוא קיבל פניות מכל מיני אנשים ויום אחד, באביב 1941, הביא לו מישהו צרור חרוזים שובה לב בתמימותו שחיבר מורה ירושלמי צעיר ששמו יחיאל חגיז. חגיז חיבר עוד פזמונים, בהם "שיר הבאר" ("נרקוד ונבשר/ מים מים בבאר"). הוא היה ברנש עם הומור טוב, שחיבר גם הרבה פרודויות "בקצב הזמן", כפי שקרא לספרו. הוא מת ב-1960.

מירון אהב את "חיילים באים" - זה שמו הרשמי של "צאנה צאנה" - ובתוך פחות משעה הצמיד למלים מנגינה; בו בערב הושמע "צאנה צאנה" לראשונה, בקנטינה של פלוגה 2 שהיתה מוצבת בבת גלים שבחיפה, וכל היתר היסטוריה: "צאנה צאנה" הוא אחד מארבעת השירים הישראליים הידועים ביותר בעולם (יחד עם "הבה נגילה", "ערב של שושנים" ו"הבאנו שלום עליכם").

נראה שאין שיר ישראלי שזכה לביצועים רבים כל כך, במדינות רבות כל כך ובראשן ארצות הברית. פיט סיגר ו"האורגים", ג'ודי גארלנד, קוני פרנסיס ובינג קרוסבי; פרי קומו, ארתה קית ונט קינג קול - כולם ועוד אחרים ביצעו את השיר והקליטו אותו, בסך הכל אולי 600 ביצועים שונים ובהם כנראה גם הקלטה אבודה של פרנק סינטרה.

הסיפור עם סינטרה הוא כזה, אמר מירון: "גורדון ג'נקינס, גדול המעבדים המוסיקליים באותה תקופה, היה גם המעבד של סינטרה. יום אחד הוא שמע את ?צאנה צאנה' מפי פיט סיגר. זה היה במועדון ?ווילג' גייט' האגדתי. אחרי ההופעה ג'נקינס ניגש אל סיגר ואמר לו: ?אתה יודע שיש לך משהו פנומנלי ביד?' סיגר אמר שהוא יודע. ?אם כך', שאל ג'נקינס, ?למה אתה שר את זה בשפה שאף אחד לא מבין?' כי הוא שר את זה בעברית. סיגר אמר שאין לו מלים אחרות. ג'נקינס ירד אל המטבח של המועדון, ישב בין הסירים, וכעבור שעה חזר עם מלים באנגלית. הוא לקח את המלים והמנגינה לסינטרה וכעבור זמן סיפר לי שסינטרה הקליט את זה. אני לא יודע מה קרה עם ההקלטה".

"האורגים" המשיכו לשיר את "צאנה צאנה" באנגלית ובעברית גם לאחר שסיגר פרש. "צאנה" נשמע בפיהם כשמה של בחורה, והגייתם המשובשת עוררה את הרושם ששם משפחתה "טורנה".

כתב עת יהודי ששמו "טאבלט" ויוצא לאור באינטרנט כלל את "צאנה צאנה" בין 100 השירים היהודיים הגדולים ביותר בכל הזמנים; במקום הראשון זכה שיר הנושא בסרט "הקוסם מארץ עוץ" שחובר על ידי שני יהודים; "הבה נגילה", שזכה בין היתר לביצוע מפי אלוויס פרסלי, הוצב במקום השני. "צאנה צאנה", שזכה כנראה לביצועים רבים יותר מ"הבה נגילה", הוצב במקום ה-47; "ירושלים של זהב" דורג רק במקום ה-72.

עם קום המדינה עבר מירון לשרת בצה"ל; תפקידו היה "קצין ראשי לאומנות ולהווי". בישראל היו רבים שזיהו את "צאנה" עם שנות הצנע.

הפסנתרן פרנק פלג, שהיה אז מנהל מחלקת המוסיקה במשרד החינוך, הזמין את מירון להיות סגנו. ב-1950 נודע למירון ש"צאנה צאנה" נהפך ללהיט באמריקה וכי מלחין צעיר ששמו ג'וליוס גרוסמן מייחס לעצמו כמה תיבות מהלחן ודורש תמלוגים כאילו הוא המחבר. מירון חש לארצות הברית, תבע את גרוסמן למשפט ומאז הוא שם: אשתו ציפורה, פסנתרנית, קיבלה מלגה בג'וליארד, וחברת התקליטים שנודעה לימים כ-EMI הגישה לו הצעה שמירון לא יכול ולא רצה לסרב לה: שלוש שנות משכורת בתמורה לבלעדיות על כל מה שכתב. וכך נשארו יששכר וציפורה מירון באמריקה; הם ביחד 72 שנה.

השבוע קבע מירון בתוקף רב שהוא זכה במשפט נגד גרוסמן וכל זכויות הלחן הן שלו ושלו בלבד. אליהו הכהן, גדול חוקרי תולדות הזמר העברי, מחזיק בגרסה אחרת. במאמר שפירסם בעיתון האינטרנט של הסופר אהוד בן עזר, קבע הכהן כי המאבק המשפטי בין מירון לגרוסמן הסתיים בכך שמירון הוכר כמחברם של שני חלקים מהשיר וגרוסמן כמחברו של חלק אחד, ובהתאם לכך השניים מתחלקים בתמלוגים.

הכהן הסביר: לפני התוספת שהדביק גרוסמן לשיר, היו לו שני חלקים. חלק הפתיחה ובו שרים את הבית הראשון (מתחילים נמוך) וחלק שני המתחיל באוקטבה גבוהה יותר ובו חוזרים על מלות הבית הראשון. הכהן מסתמך בין היתר על הקלטה חורקת של השיר מפי הזמרת שרה יערי; הקלטה זו ניתנת לאיתור ולהאזנה באינטרנט.

מירון, להט הקרב של ימי נעוריו כמו ניצת בו מחדש, דוחה את ההסבר של הכהן: "נכון שבאותה תקופה עוד היו כמה ורסיות לשיר ושרה יערי התעקשה דוקא לשיר גרסה שונה ממה שאחר כך כולם התרגלו לשיר. אשתי ציפורה, שליוותה אותה בפסנתר, אמרה לה שהיא לא שרה את השיר כולו, אבל שרה יערי התעקשה. על כל פנים, כל חלקי השיר כפי שהוא ידוע כעת היו בו מהתחלה, את הכל אני חיברתי".

לפחות מבחינה משפטית הוא צודק, אך מבחינה היסטורית - אליהו הכהן נוטה להאמין למוסיקאי המנוח משה ביק, מלחין ומנצח מקהלות. ביק היה הראשון שעיבד את הלחן של מירון לקול ולפסנתר וגם ניצח אז באותה קנטינה צבאית על השמעת הבכורה שלו.

לדברי ביק, הוא היה זה שהלחין את הבית הראשון של "צאנה צאנה", כפי שהוא מושר כיום. לדבריו, זכר את הערב ההוא בפרטי פרטים: בעת שערך חזרה עם המקהלה ניגש אליו חייל צעיר ששמו יששכר מיכרובסקי וביקש שיאזין לכמה שירים שהלחין, שמא ימצאו חן בעיניו ויסכים לכתוב להם ליווי. ביק האזין לשירים והחליט לכלול שלושה מהם בתוכנית של המקהלה. אחד מהם היה "חיילים באים" של חגיז. תחילה כתב ביק קונטראפונקט שהושמע יחד עם הקול הראשון, אך כעבור זמן נפרדו שני החלקים, הקונטראפונקט קיבל מעמד עצמאי ונהפך לפתיחה של השיר.

ביק רצה את חלקו בתמלוגים. תחילה השתדל להימנע מתביעה משפטית וניסה לבסס את טענתו על עדויות החיילים שנכחו שם באותו היום. אחד מהם היה ברוך קמינר, ששינה בינתיים את שמו לקמין וכיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י. "כולכם התפעלתם איך מבלי להתבודד, בתוך רעש החדר, חיברתי את הליווי אשר חלק ממנו במרוצת הזמן נהפך להיות חלק מהמנגינה", כתב ביק לקמין: "באופן מיוחד התפעלת אתה!" הוא ביקש אישור על כך, אך ח"כ קמין טען שאינו זוכר את הענין בדיוק. אחד מאנשי המקהלה, טוביה לוי, זכר את העניין בדיוק כמו ביק: מצפונו מציק לו, אמר. אם לא יעמוד לימין הצדק, לא יהיה שקט עד סוף ימיו.

מניו יורק הגיעה תגובה צוננת: "שבע שנים לא היתה לו טענה", אמר מירון השבוע כאילו עוד תלוי העניין ועומד: "הוא שאל אותי אם מותר לו לעבד את השיר לקנון ואני אמרתי בבקשה. זה היה הכל".

ב-1955 הגיש ביק תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה. נקראו לא פחות מ-17 עדים, "צאנה צאנה" הושמע שוב ושוב באולם כדי להוכיח את טביעת אצבעותיו של ביק. בין היתר טען שמירון ביסס את שירו על שיר חיילים רוסי. אליהו הכהן גורס: שלושה מלחינים היו מעורבים בהלחנת השיר.

עיזבונו של ביק שמור בארכיון העירוני בחיפה. הכהן מצא בו מכתב שביק שיגר לאקו"ם, אגודת הקומפוזיטורים, מחברים ומו"לים בארץ ישראל, ובו כתב שאינו מעוניין בכסף; הוא רצה את חלקו בתהילה: "קחו לכם את הזכויות ותנו לי הכרה בתרומתי", כתב. הכהן סיכם: "בסופו של דבר לא זכה ביק במשפט". מירון, בשיחת טלפון ממנהטן, הגיב בסרקזם: "מה זאת אומרת שהוא לא זכה? הוא הפסיד!" הוא עשה הפסקה קלה ופצח בשיר ניצחון: "צאנה צאנה צאנה צאנה". קולו אינו מסגיר את גילו.

צאנה צאנה

מלים: יחיאל חגיז לחן: יששכר מירון

צאנה! צאנה

הבנות וראינה:

חיילים במושבה!

הנה! הנה!

אל נא תתחבאנה

מבן חיל איש צבא!

אנו, אנו,

נחמדים כולנו,

כפתורינו מבריקים.

באנו, באנו,

מרץ רב איתנו,

ובעינינו אש זיקים!

צאנה! צאנה

הבנות וראינה:

חיילים באים לעיר!

הנה! הנה!

בואנה היגלינה!

כי אתנו עוז ושיר!

אנו, אנו,

אמיצים כולנו

ובחזנו לב גועש;

באנו, באנו,

מרץ רב איתנו,

זרם, כוח, להט אש!



יששכר מירון, 1950



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו