בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני שערי הארץ

כשהציונות עוד היתה תמה, ניסתה הגדת עצמאות גאה ולאומית להציע מתכונים לא רק לקציצות חובייזה, אלא גם לדרך הראויה לחגוג ריבונות

תגובות

"אז נפתחו שערי הארץ" - את המשפט הזה כתבתי בכתיבה תמה על בריסטול ותליתי באולם ההתעמלות של בית הספר, לקראת מסכת יום העצמאות. כל השנים שמר אבא שלי את חוברת "מקראי החג לסעודת יום העצמאות" משנת תשט"ו - השנה שבה נולדתי, שהמשפט המכונן הזה נלקח ממנה.

זו היתה הגדת עצמאות בתבנית הגדת פסח, עם כריכה בכחול עז וסמל המדינה טבוע על גבה, שראתה אור על ידי התאחדות אגודת הסופרים. מרבית קטעי הקריאה חוברו על ידי המשורר יצחק שלו ואחרים עובדו על ידי אהרן מגד, וביניהם שובצו גם משירי נתן אלתרמן, אורי צבי גרינברג, יעקב פיכמן, ש' שלום וחיים גורי.

הוראות ההפעלה הדקדקניות בחוברת הן בבואה לליל הסדר, לרבות מפה לבנה, אגרטלי פרחים ובקבוקי יין, ובמרכז השולחן מתבקשים החוגגים להציב מנורת שבעה קנים "שנרותיה בלתי דלוקים". עמוד ט"ו מוקדש ל"רבבות בני עמנו מכל תפוצות הגולה שנהרו אל הארץ ביבשה, בים ובאוויר - לבנות ולהיבנות בה". אלה המלים שדיקלמתי באולם ההתעמלות, מתחת לבריסטול.

"פליטי שואה ושרידי חרב", כך מכונים בחוברת אנשים כמו הורי - עדיין לא ניצולים ולא שורדים - "והם עושים בכל מלאכה. עובדים את האדמה, סוללים דרכים ועושים בחרושת העץ, האבן והברזל, ואוחזים בהגה ומשיטים אוניות בים ומטים כתף לבניין ארצנו". מי ניבא אז שיהיו בארץ משלחי יד כנדל"ניסטים, יח"צנים, לוביסטים, טאלנטים, קבלני קולות וגוזרי קופונים... זו היתה ציונות בתומתה, בלי שהמושג עצמו מופיע בחוברת ולו פעם אחת.

אחרי שירת "מסביב יהום הסער", נדרש האיש שעלה אחרון לארץ מבין המסובים לשאת כוס שלישית ולברך לחיי כל בית ישראל ו"דורשי שלום ציון באשר הם".

י"ח עמודים אפופי גאווה לאומית וצדקת דרך בלתי מעורערת, חפים מחיבוטי נפש או חשבון עצמי ומלאים בפאתוס הרואי שאפשר לגחך עליו בציניות, לצקצק בצדקנות על הפער בין האידיאות הנשגבות לבין הגשמתן במציאות, או לפצוח בקינה יבבנית נוסטלגית על אותם הימים שהיו ואינם.

אבל אני בוחרת לחייך באמפתיה ולהצדיע לאבא המת שלי ולאמא תיבדל לחיים ארוכים שהאמינו בכל תג ותו בטקסט הזה, והיו בני הדור שהכיר "במשימות הגדולות שהוטלו עלינו על ידי גורלנו ההיסטורי", כפי שכותב שר החינוך והתרבות אז, בן ציון דינור, בדברי המבוא לחוברת.

לא רק את מקראי החג שמר אבא, אלא גם את הנספח לחוברת - הצעת תפריט לסעודת העצמאות "הכוללת זיכרונות ממלחמת השחרור, בקום המדינה ובקיבוץ הגלויות". מנה ראשונה: קציצות חלמית - הלוא היא החובייזה האלמותית - במיץ עגבניות, ולקינוח עוגת שבעת המינים לזכר המצור על ירושלים ("מחוסר ברימונים בעונה הזו ניתן להשתמש בקליפת לימון משומרת בסוכר"). מומלץ לחתוך את העוגה בצורה מרובעת "כסמל לקיבוץ הגלויות מארבע כנפות הארץ", ומשאלתם של המאסטר-שפים הציונים היתה "שתהא העוגה מאכל לאומי ואפשר יהיה לקנותה מן המוכן בכל המגדניות".

בכרזת יום העצמאות תשט"ו דהויה שנשמרה לצד החוברת, נראית ישראל כמצודה מבוצרת שמעליה מתנופפים שבעת דגליה - לא בצורת מרובע, אלא כמסדר של משולשים חדים.

מעולם לא נערך בביתנו שום סדר עצמאות וגם קציצות חלמית במיץ עגבניות לא אכלנו. מקראי החג לא הוקראו סביב השולחן המשפחתי ועוגת שבעת המינים לא נאפתה בסיר פלא ולא נהפכה למאכל לאומי. רק הטקסט "ואז נפתחו שערי הארץ" נחקק, ואני זוכרת את עצמי מול הבריסטול, מנסה לדמיין איך בדיוק נראה שער של ארץ. בסופו של דבר, ציירתי בעיפרון שנשלף מקלמר העץ סתם דלת פתוחה לרווחה, מרחפת לה באוויר, בלי ידית ובלי מנעול. בציור העטיפה, מעשה ידי יהודית ילין - מוצלח לאין שיעור מהבריסטול שלי - משתלשל מטבע עברי עתיק מקצהו של חבל דמוי צמה, שלכל אורכו נראות קטיעות, כמו סימוני שתיקות או נבואת ההיסוסים.

מישהו כבר התחיל להתחבט שם, אם כי עדיין לא במלים. "לתמימים אין שום אויבים מלבד הזמן", אמר המשורר ויליאם באטלר ייטס, אבל לתמימים יש בכל זאת אויב אחד - הם עצמם. מה שעוללנו, מה שעוללו בשמנו. גם בנינו, גם הרסנו. לא תמיד היינו דורשי שלום ציון. פתחנו דלת וטרקנו דלתות אחרות. רק משפט אחד מכונן את עצמו בשבילי גם הלאה. יבש, מפוכח, חף מרגשנות עודפת. בעמוד י"א בחוברת נרשם: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".

הכותבת היא סופרת ומחזאית



נאוה סמל ביום העצמאות, 1968. מימין: הצעת לסעודת יום העצמאות מתוך חוברת ''מקראי החג לסעודת יום העצמאות'' משנת תשט''ו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו