בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברבור איטלקי

שלושה דברים שיכולים לעזור לך להפוך מצעירה אלמונית לפרימה בלרינה: פנים עדינים, גוף שברירי ומשמעת של ברזל

תגובות

לפני כשנה וחצי התחוללה מהומה זוטא בתיאטרון לה סקאלה במילאנו, כאשר התברר כי אחד התפקידים הנחשקים בבלט הקלאסי - זה של ג'יזל ביצירה המפורסמת של תיאופיל גוטייה - הופקד בידי רקדנית צעירה ואלמונית ששמה פטרה קונטי. מבקרים רבים אף החליפו את מועדי הכרטיסים שבידיהם כדי לראות את זו שזכתה בכבוד. מנהלי לה סקאלה, מצדם, הביעו אמון בכישרון החדש.

האם את מרוצה מהמקצוע שבחרת? "מאוד. זה מה שרציתי לעשות תמיד. אני אוהבת לרקוד, תמיד אהבתי את זה, לזוז, לרקוד בשביל אחרים, בשביל הקהל, כדי להביע משהו שיש בתוכי. בעבורי הריקוד הוא עניין של רגש, לא של תנועות טכניות, אני אוהבת להופיע, במיוחד כשאני מבצעת את התפקיד הראשי, אני אוהבת להפוך לדמות שאני מגלמת, להתמזג בה לגמרי. אם הדמות מתה, אז במובן מסוים גם אני מתה. כל תפקיד מעורר בי משהו אחר, בייחוד נהניתי לגלם את טטיאנה של אונייגין, את יוליה ב'רומיאו ויוליה' ואת ג'יזל".

תחום ההתמחות: "בלט קלאסי אבל לפעמים אנחנו עושים קצת מהכל, קלאסי, ניאו-קלאסי, מודרני, תלוי במופע".

מהו גודל הלהקה? "אנחנו 90 איש, וזה לא גדול כמו שזה נשמע. במרינסקי היינו 260 איש".

כמה פעמים בשבוע את מופיעה על הבמה? "תלוי בתקופה. בתקופת מופעים אני עשויה להופיע כל יום. זה עובד ככה - אנחנו מכינים מופע במשך חודש, לדוגמה, ואז מופיעים במשך שבועיים בערך. יש לנו שש-שבע הפקות בשנה".

את מופיעה בדרך כלל מול אולם מלא? "כן, תמיד. ויש בלה סקאלה כ-2,000 מקומות ישיבה".

זה נחשב כבוד להיות בלרינה באיטליה? "בשבילי זה כבוד גדול (צוחקת). אני לא יודעת אם האחרים רואים זאת כך. יש בעיות עם היחס לריקוד ולתרבות בכלל, לא נותנים הרבה מקום לתרבות, מקצצים את התמיכה, אבל הקהל אוהב לבוא ללה סקאלה, לחוות את החוויה, גם הרבה צעירים. הבעיה היא שתמיד חסרים הדברים הבסיסיים, כמו תקציב".

איך זה להיות בלרינה באיטליה בהשוואה למדינות אחרות שבהן הופעת או למדת? "עבדתי במשך שנה במינכן, ו-88 מבין 90 הרקדנים היו זרים כמוני, רק שניים היו גרמנים. באיטליה זה בדיוק להפך, הגישה הרבה יותר לאומית. אבל החיים של הבלרינה באיטליה ובמקומות אחרים דומים למדי, זו עבודה שעשויה להיות קשה, בואי נאמר זאת כך, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה אישית. את מקריבה המון כדי להגיע לפסגה, כבר מגיל צעיר, את לא עושה כלום חוץ מלרקוד, את קורעת את הגוף כדי להשתפר תמיד, כולך כואבת, את מדוכאת כי הדברים לא מצליחים כמו שאת רוצה, אין זמן לשום דבר אחר, אבל אז מגיע הרגע שבו הכל מצליח על הבמה וזה נפלא. זה מצדיק את הכל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו