בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זכות אדירה

תגובות

כמו העקרב שעוקץ את הצפרדע בסיפור המפורסם, כל מי שרוקד חווה זאת כטבע הכרחי שלו. הרבה פעמים כמעט שאין בחירה ממשית בדבר - הוא בוחר בך. למרות העבודה המפרכת, התנאים הקשים והתמורה הכלכלית הקטנה, הרקדן לעולם לא יוכל לעזוב את מהותו הרקדנית וימצא את עצמו חוזר שוב ושוב אל חדר החזרות. הצלילה, ההתמסרות, האינטנסיביות הן חלק מהותי בעבודה הרקדנית. אולי זה קשור לזמן המוגבל של המקצוע, לכך שזו מעין ריצת 60 מטר שיש לתת בה הכל, ואולי זה סוג האנשים שמגיעים אל התחום. רובם, לדעתי, בעלי סף תחושה גבוה במיוחד וזקוקים לעבודה הפיזית הקיצונית כדי לחוש את עצמם בעולם.

אבל לרקוד זה לא רק עבודה קשה ומסירות אינסופית, זה גם המרחב שנפתח לדיבור שהוא טרום ורבאלי. זה מפגש עם המקומות שלפני המלה, זו הפשטה של המושג, זו הנגיעה שמכילה יותר ממה שניתן לתאר, ולכן כתיבה על מחול תמיד מתחילה במקום שיש בו הגבלה, במקום שנידון לכישלון.

אני רוקדת כל חיי. עסקתי בתחומים אחרים אך תמיד חזרתי לרקוד. זה כנראה בטבע שלי. אני אוהבת את זה ומתרגשת מזה כמעט באופן יומיומי. אני חושבת שבתוך העולם הקיברנטי שאנו חיים בו העיסוק בפיזי שהוא גם רגשי הוא חוויה חזקה מאוד. האפשרות לגעת באנשים דרך הגוף שלך, שנהיה כלי לרעיונות, תחושות ורגשות הגדולים ממך, היא יקרת ערך. זה רגע שיש בו התעלות וזכות אדירה. רגע שבו מתמסר קהל אנשים לחוויה משותפת.

באופן מוזר, למרות שזהו תחום עתיק יומין, המחול היה ונשאר תחום אזוטרי. הוא אינו מושך קהל כמו אמנויות אחרות. למרות זאת, בישראל נוצרה מסורת של אהבת מחול. זה קשור בחינוך שהחל כבר בתחילת המאה ה-20, עם העלייה מגרמניה שייבאה לכאן את יסודות ה-Tanztheater, שביסס את המחול המודרני בישראל. וזה נמשך עם פועלה של הברונית בת שבע דה רוטשילד ולהקת בת שבע, ומאוחר יותר עם מנהלה האמנותי אוהד נהרין.

כיום ישראל היא מעין מעצמת מחול קטנה. יש בה עשייה רבה שכוללת להקות מחול, הרכבים קטנים וכוריאוגרפים עצמאיים המופיעים בארץ ובעולם. מעמד הרקדן, שעד לא מזמן היה בתחתית סולם ההשתכרות, השתפר מאז הוקמו איגוד הרקדנים, במסגרת אגודת אמ"י, ועמותת הכוריאוגרפים המאגדת יותר מ-50 כוריאוגרפים עצמאיים.

אך בתוך כל העשייה הזאת האפשרויות עדיין מוגבלות. תקציב התרבות כולו הוא 0.05%, ותקציב המחול הוא חלקיק מתוכו. אני מאמינה שחברה הדוחקת את ערכי התרבות שלה לשוליים מפסידה את האפשרות למפגש עם ערכים אנושיים בסיסיים - ומזינה את ההקצנה אל עבר חוסר סובלנות וגזענות. הייתי מאחלת לנו להשקיע הרבה יותר בחינוך ובתרבות, הרבה יותר באנשים

הכותבת היא כוריאוגרפית ורקדנית, שיצירתה "Homesick" עולה לבמות בימים אלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו