בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | בעקבות הגביעים הקדושים

מרגע שהועלתה האפשרות בפניו, לא ידע מרגוע. לא ישן בלילות, הביט בתקרה ושאל עצמו במה זכיתי, למה דווקא אני. מדוע אני הנבחר

תגובות

א. בונדס. יוסק'ה בונדס

כבר משחר ילדותו פיעמה בו תשוקה אחת - יוקדת, לא מרפה: להיות נשיא הבונדס.

או כך לפחות סיפר - מיד, בהולם לב - גם לעצמו וגם לאותו מתווך פוליטי שהציע לו את המשרה הנחשקת ביותר בהיסטוריה של העת העברית החדשה.

שכן מרגע שהועלתה האפשרות בפניו - לא ידע מרגוע. לא ישן בלילות, הביט בתקרה האפלולית ושאל את עצמו במה זכיתי, למה דווקא אני. מדוע אני הנבחר.

- "את מבינה מה הולך פה?" חזר ושאל את אשתו רטורית מיליון פעם, "את מבינה מה זה אומר? שבמכה אחת קפצתי מעל כולם, אפילו מעל הרמטכ"לות וראשות הממשלה. יש לך מושג באילו תנאים מדובר? בכמה הטבות? באיזו עמדת כוח? ועוד בינלאומית! והכל בנוסף לפנסיה!"

הוא הזהיר את עצמו, לשווא, לא להיסחף לאופוריה בטרם עת; ובכל זאת התייעץ עם מי שהתייעץ, וככל שהתייעץ - כך גברה התגעשותו הפנימית. "אתה תהיה המושך בחוטים", אמרו לו, "אתה תקבע לאיזו ריביירה יסעו ראשי ממשלות להרצות, עם נשותיהם, ובאיזה סוג מלון יגורו. הם יבואו אליך בזחילה - רמטכ"לים, נשיאים, חברי כנסת, ראשי ממשלות. הם יאכלו מכף ידך".

הוא היה כחולם.

נכון שרוב שנותיו אפילו לא ידע מה זה בונדס. בנעוריו חשב שהבונדס זה בכלל לשון רבים לג'יימס בונד - שון קונרים עם כוסיות מרטיני, רוג'ר מורים עם כוסיות במרטיניק. לימים - ובעצם עד שהתחיל ממש להתעניין בנושא לאחר ההצעה, כלומר הציץ בוויקיפדיה - חשב בכלל שמדובר בתנועה הסוציאליסטית האנטי-ציונית של יהודים במזרח אירופה של תחילת המאה שעברה. ובכל זאת השיב מיד בחיוב, שהרי מה כבר יכול להיות רע בג'וב חוצלארצי? אומרים שגם בליטא יפה, בעיקר בסתיו. רק בהמשך התוודע לעובדה שמדובר בגביע הקדוש - בג'וב שרק עבורו הומצא הביטוי "תפס אמריקה".

באותם לילות חסרי שינה עברו חייו לנגד עיניו: השירות הצבאי הממושך, הטיפוס האטי בסולם הדרגות, המאבקים והתככים שבדרך, העלבונות והתסכולים במטכ"ל, והאכזבה הגדולה מאי-המינוי. היציאה לאזרחות וההתרוצצות הקדחתנית מג'וב ציבורי לג'וב ציבורי - רשויות ממשלתיות קיקיוניות, ועדות בדיקה שהמלצותיהן לא יושמו, עמותות לתכנון אירועים שמהן התפטר במחאה, מינויים מדי פעם לאיזו ועדת חקירה, שהצביעה כמובן על ליקויים. וכמובן - מחולות המנואט האינסופיים, הערמומיים-נאיביים, סביב, בתוך ובשולי הפוליטיקה: ההתחככות, ההתחנפות וההמלצה החמה על כל מועמד מנצח, בתקווה שהלה ינשיר לו איזו עצם. והדובדבן שבקצה הקצפת - ההופעות בפאנלים הטלוויזיוניים כמומחה לכל ולשום-דבר: בעקבות כל מבצע, כל תקרית, כל משבר קואליציוני, פעם אפילו בעקבות שיטפון בצפון.

ובכל זאת - משהו היה חסר. איזה עוגן. איזה ג'וב עסיסי. איזה טייטל מרשים מתחת שמו בכתוביות. כמו בבלדה על המעיין והים - גם הוא "ישאף לנעלם ולחלום יכמה - ולא ידע אל מה, אל מה". עד שעלתה על הפרק נשיאות הבונדס.

זה היה קליק מהרגע הראשון. ככל שבחן את תנאי המשרה, את מהות התפקיד ואת גודלה ומיקומה של דירת השרד - כן הבין שבדיעבד הוא פשוט נולד לזה; שהכל הכשיר וכיוון אותו לכך: היקום, שלא עשה אותו רמטכ"ל וראש ממשלה - התכוון כנראה שיהיה נשיא הבונדס.

למחרת, מוקדם בבוקר, הודיע לאותו מתווך פוליטי שהוא מוכן. בהחלט מוכן. הלה שאל "מוכן למה", וידידנו השיב: "מה זאת אומרת? להיות נשיא הבונדס!" פטרונו גיחך ואמר שבאותה מידה יכול היה להיות מוכן לתפקיד האפיפיור, שכן יש כבר תור של 15 חשמנים ואחשדרפנים שהתפקיד הובטח להם, בהם טכנוקרט בשם אפרסקי, שלפחות יודע אנגלית, ואלוף במיל' אחד שהחמיא פעם לז'קט המנומר של הגברת.

- "רגע", שאל ידידנו ביציאה, נכלם וכועס מאוד, ובכל זאת יצירתי: "ומה עם יו"רות דירקטוריון מפעל הפיס?"

ב. כשאריאלה התקשרה לעוזי

כבר מילדותו המוקדמת פיעמה בו תשוקה אחת - בוערת, עקשנית: להיות יו"ר דירקטוריון מפעל הפיס.

או כך לפחות השיב - ללא שהיות, בלב פועם - לאותו פוליטיקאי שהציע לו את המשרה השנייה הנחשקת ביותר בהיסטוריה של העת העברית החדשה. ואמנם, מרגע שעלה העניין על הפרק - לא ידע את נפשו. שכב ער בלילות, הביט נכחו באפלה ושאל את עצמו איך אירע הנס, איך זכה בפרס הגדול.

- "את מבינה מה הולך פה?" חזר ושאל את אשתו בפעם המיליון, "את מבינה מה פירוש הדבר? שבבת אחת דילגתי מעל כולם, אפילו מעל הרמטכ"לות וראשות הממשלה. יש לך מושג באילו תנאים מדובר? בכמה הטבות? באיזו עמדת כוח, ועוד על-מוניציפלית? וזה בנוסף לפנסיה!"

למוד אכזבות, הוא נזהר שלא להיסחף לאופוריה בטרם עת; ובכל זאת התייעץ עם מי שהתייעץ, וככל שהתייעץ כך גברה התרגשותו. "אתה תהיה המושך בחוטים", אמרו לו, "אתה תקבע איפה יבנו מתנ"סים משלושת צדי הקו הירוק, אתה תפיל ממשלות; הם יבואו אליך בתחינה - ראשי ערים, ראשי ממשלות, פרוזאיקונים. אתה תקבע מי יקבע מי ימנה את הוועדה שתחליט מי יהיה מועמד לקבוע מי יקבל את פרס ספיר. הם יאכלו מכף ידך".

הוא היה כחולם.

נכון שעד אז, כל שידע על מפעל הפיס היה זכרו של אותו קשיש עם השומה השחורה וכפפות האצבע מהקיוסק שבפינת הרחוב בעפולה, זה שהיה חותך במספריים קטנים, קשורים בחוט נפרם, את ספח הזוטא שזיכה אותו פעם בשתי לירות וחצי, שבוזבזו מיד על כרטיס חדש שלא זכה בדבר. רק עתה - כשחקר בדבר - התוודע לכך שמדובר בגביע הקדוש - הג'וב שרק עבורו הומצא הביטוי "תפס את אלוהים בביצים".

באותם לילות אינסומניים עברו חייו לנגד עיניו: השירות הצבאי הארוך, הזחילה בסולם הדרגות, התסכול במטכ"ל, האכזבה הגדולה. היציאה לאזרחות וההתרוצצות הקדחתנית מפעילות ציבורית לחזונות לאומיים - ניסוחי אמנות וסדרי-יום, ארגון עצומות, כיוונוני אג'נדות, נאומים בהפגנות. וכמובן - כל אותם מחולות הסרבנד האינסופיים, הערמומיים-נאיביים, סביב, בתוך ובשולי הפוליטיקה: ההתחככות במועמדים, ההסתופפות, הקמת סיעות ומפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, החיזור יחד עם שברי הסיעה (משמע, עצמו והוא) על פתחי שלוש מפלגות, ההתברגות לאחת מהן, ההיבחרות למקום מאוד לא ריאלי, וגולת הכותרת - התארחות בכנסים ותוכניות אירוח שונות, הנחיית פאנלים בנושא מלחמות ואיכות השלטון, וחברה - כן ענייני חברה. וביטחון, כמובן.

ובכל זאת - משהו היה חסר. איזה עוגן. איזה ג'וב עסיסי. איזה טייטל שיעשה רושם מתחת שמו בכתוביות. כמו בשיר של ביאליק - "דבר מה בל ידעתיו כיין בי המה", ערג אל משהו נוסף, אחר. עד שעלתה על הפרק ראשות דירקטוריון מפעל הפיס.

זה היה קליק מהרגע הראשון. ככל שבחן - מבחינה חברתית-ביטחונית - את התנאים של המשרה, את הטבות התפקיד ואת גובה המשכורת - כך הבין שבדיעבד הוא נולד אליו; שהכל הכשיר וכיוון אותו לזה: היקום, שלא עשה אותו מנהיג, הוגה ושר - התכוון כנראה שיהיה יו"ר דירקטוריון מפעל הפיס.

למחרת, מוקדם בבוקר, צילצלה אריאלה והודיעה לו על המינוי הנכסף: מתברר שהוא ניצח 15 מועמדים שהתפקיד הובטח להם - בהם אדם בשם אפרסמוני, מומחה להימורים, ואלוף במיל' אחד, שאשתו עיקמה את האף למראה הז'קט המנומר של הגברת. המשכורת היא 60 אלף, אבל בשקלים.

- "רגע", שאל ידידנו, קצת מתוסכל לפתע, ובכל זאת יצירתי: "ומה לגבי נשיאות הבונדס?"



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו