בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | טדי קולק, פטריוט ירושלמי

איך הפך טדי קולק את החיים בבירה ל"קרנבל שלום"? ומדוע נכשל באיחוד שני חלקי העיר?

תגובות

אם טדי קולק היה בין החיים, היה חוגג בסוף החודש הזה את יום הולדתו המאה. 28 שנות כהונתו כראש העיר ירושלים יצרו זהות מיתולוגית בינו לבין העיר; לא היה מי שסימל יותר ממנו את פיקציית "הכיבוש הנאור" שמשה דיין המציא וקולק האמין בה, גם אם לא עד סוף ימיו.

קולק נבחר לתפקיד ב-1965, וכעבור שנה התפקיד נמאס עליו. העיירה הנידחת שקיבל עליו לנהל היתה קטנה למידותיו. העיתונים היו מאוחדים בדעתם שנכשל בתפקידו וקולק התכוון לפרוש. אז פרצה מלחמת ששת הימים. כיבוש חלקה הערבי של העיר עשה את ירושלים לפרויקט החשוב ביותר מאז הקמת המדינה וקולק הצטייר כדוד בן גוריון של ירושלים.

בין צעירי מפא"י שהסתופפו בצלו של בן גוריון, קולק שידר משהו זר. מימיו לא השתלט כהלכה על השפה העברית: הוא חשב באנגלית ובגרמנית, שפת נעוריו בווינה. פעם שאלתי אותו איפה בעצם הוא מרגיש בבית וקולק השיב שאילו הציע לו הנשיא רוזוולט לנהל את הניו-דיל - אולי היה מרגיש בבית בעמק טנסי. פרויקט ירושלים הפך אותו לפטריוט הגדול של העיר.

מעטים ידעו לעמוד בפני קסמו. הוא הצטייר כדינמו אבהי שמספר הטלפון הפרטי שלו רשום בספר הטלפונים, אדם שמכיר כל רמזור וכל ערוגה. הוא שנא מגבלות בירוקרטיות, ולא תמיד עמד בצדו הנכון של החוק, מצפה בקוצר רוח ילדותי קצת שהיועצים המשפטיים של העירייה יכשירו כל גחמה. בתולדות התנועה הציונית לא היה מי שהיטיב ממנו לשנורר תרומות.

הוא היה מסביר לתורמים שהם לא עושים לעיר טובה בהשאירם בה את ממונם. להיפך: ירושלים עושה להם טובה בהסכימה לקבל מהם את כספם. קולק נטה להחליט כמעט לבדו מה ייעשה בכסף, ומבחינה זו היה מיליונר ללא מיליונים משלו: בניגוד ליורשיו בתפקיד, הוא לא היה איש עשיר. אל אהוד אולמרט התייחס בחשד עוד לפני שהחלה לחשוד בו גם המשטרה. את ניר ברקת, מיליונר-טכנוקרט דל כריזמה, קולק היה ממנה למנהל מחלקת התיירות העירונית, לכל היותר.

ב-1977 התמניתי לראש לשכתו, תפקיד שמילאתי שנתיים. לא פעם דיברנו על מגבלות השפעתו כראש עיר: אילו שמעו לו, האמין, השכונות החדשות שנבנו בחיפזון אחרי מלחמת ששת הימים אולי לא היו הופכות לשכונות שינה נידחות, ולא היו חונקות למוות את מרכז העיר.

רבים סברו שהסובלנות הרב תרבותית שקולק רכש בווינה עשתה אותו האיש הנכון לניהול החיים בירושלים. זמן מה אכן הצליח לשוות לכיבוש אופי של קרנבל שלום ומשך לעיר ידוענים מכל ארץ: מארק שאגאל ופרנק סינטרה וכל מי שביניהם. כולם קנו ממנו את ההבטחה ש"איחוד ירושלים" יכול להצליח, כי השתכנעו שגם הוא מאמין בכך. רבים הפכו לשגרירי הכיבוש.

דיברנו הרבה על ערביי העיר. קולק ראה לעצמו חובה להיות ראש העיר של כולם, אבל הצטער על כך שהם לא נסו ולא גורשו במלחמת ששת הימים, כפי שנסו וגורשו ערביי הארץ במלחמת העצמאות. הוא לא הצליח לשכנע את התושבים הערבים ש"איחוד ירושלים" יביא ברכה לכולם, כמו שהתנועה הציונית נכשלה בניסיונה לשכנע את הערבים שהקמת ישראל תשתלם להם מבחינה כלכלית.

הפער בין רמת השירותים בשני חלקי העיר הלך וגדל. זה לא קרה בכוונה, כדי שערביי ירושלים יעזבו אותה, אלא משום שרבים לא ראו סתירה בין השבועה לקיים את "אחדות ירושלים לנצח נצחים" לאפליית התושבים הערבים. קולק היה רגיש יותר למאוויי הערבים, אבל הזניח את חלקה המזרחי של העיר.

בשנים הראשונות סתרה המדיניות הזאת את מגמתו המוצהרת לנתק את ערביי ירושלים מהפלסטינים בגדה. כמו אבות התנועה הציונית, קולק האמין תחילה ששגשוג כלכלי ישכיח מערביי ירושלים את כיסופיהם הלאומיים. עם השנים הבין שטעה. באחרית ימיו ידע גם הוא שבמוקדם או במאוחר השלטון בעיר יחולק מחדש. *



קולק. הצטייר כדינמו אבהי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו