בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברנאר אנרי לוי | "איזה מטומטמים!"

התגובות להסכם הפיוס הפלסטיני מזכירות לפילוסוף הצרפתי את האמירה של ראש ממשלת צרפת למשמע הצהלות בהן התקבל הסכם מינכן

תגובות

איך אפשר להיות מטומטמים כל כך?

ואיך פרשנים כה רבים, איך אישים בוועדה פרלמנטרית זו או אחרת, איך שרים ושרים לשעבר, איך המפלגה הסוציאליסטית - בקיצור, איך מוחות נבונים רבים כל כך יכולים לקבל כבשורה טובה, כסימן חיובי, כאיחוד שהתעכב זמן רב מדי של עם שהיה מפולג זמן רב מדי, את ההתפייסות בין פתח לחמאס, שהיא למעשה קטסטרופה?

זו קטסטרופה לישראל, הרואה איך מעלים מחדש על הסוס ארגון, שצורת ההתבטאות הדיפלומטית המועדפת עליו מתאפיינת, מאז ההפיכה של 2007, בירי טילים על אזרחי שדרות, ושרק לפני חודש ירה טיל נגד טנקים לעבר אוטובוס תלמידים.

זו קטסטרופה ליו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, שקיעקע בתוך דקות, הזמן שנדרש לו לחתום בראשי תיבות בשולי הסכם שאולי אף אינו מאמין בו, את כל הזכויות הפוליטיות והמוסריות שזקף לעצמו כשהחזיק מעמד, שנים, מול החמאס שקוטלג כ"ארגון טרור" בפי כל מי שנחשב לבעל השפעה בעולם, האיחוד האירופי וארצות הברית בראשם; הנה הוא שב, מחמוד עבאס, לימים הגרועים ביותר של כפל הלשון הגרוע ביותר, שבהם היה יאסר ערפאת מכריז מחד שאמנת הפתח "פסה מהעולם", אבל מעודד מאידך, מתחת לשולחן, התקפות טרור מגוונות.

זו קטסטרופה לעם הפלסטיני עצמו. אבל אולי למפייסים הדגולים שלנו, אותם חברים של העם הפלסטיני שיודעים טוב יותר מהפלסטינים עצמם מה טוב בשבילם, לא ממש אכפת? זו קטסטרופה, כן, למיליון וחצי עזתים שחיים תחת מפלגה, שאינה רק טרוריסטית אלא גם טוטליטרית, אויבת הנשים הפלסטיניות ("בתי חרושת לאנשים" הן כונו בסעיף 17 של האמנה שהגיעה סוף סוף העת לקרוא אותה), מפלגה ממיתת חירויות וזכויות פלסטיניות (סעיפים 24 ו-27, בין היתר), שבחרה להילחם עד טיפת הדם האחרונה של אחרון הפלסטינים החיים, במקום להצטרף ל"וועידות בינלאומיות" שאינן אלא "בזבוז זמן" ו"פעילות סרק" (סעיף 13 באותה אמנה).

זו קטסטרופה לשלום, שלא נכון לומר עליו כי נקלע למבוי סתום: רוב הישראלים, כל הסקרים מלמדים זאת, היו והנם נכונים לו; מספר גדל והולך של פלסטינים סירבו ומסרבים לשמש חומר בעירה למכונת שנאה מיושנת ומוכנים, בתמורה למדינה בת קיימא, להתנגד למגמת "עד הסוף" של מנהיגיהם; אבל כל זה בטל ומבוטל עתה, עם הרהביליטציה של המפלגה היחידה המכריזה, בנושא (סעיף 7, גם הוא באמנתה) ש"קיום ההבטחה" לא יבוא לפני ש"המוסלמים" לא רק "יילחמו", אלא גם "יהרגו" בכל "היהודים".

ולבסוף, זו קטסטרופה גם לאביב הערבי, אשר, כפי שלא נעלם מעיני איש, הוא שדה קרב אידיאולוגי, שבו מתעמתים שני כוחות: מצד אחד הזרם הדמוקרטי והליברלי, חסיד זכויות האדם, המזוהה עם האיסלאם המתון; ומצד שני, המאובנים הוותיקים של האיסלאם הרדיקלי, עריצויות התמול-שלשום, התנועה הבלתי נלאית של האחים המוסלמים שקמה ב-1928 במצרים, בנתיב ההיטלריזם הצעיר ושהחמאס משמש היום כזרוע הפלסטינית שלה. כיצד לא רואים שבתנאים כאלה, ההסכם ה"היסטורי" אינו אלא צעד פרהיסטורי לאחור?

כיצד לא מבינים שמפגן האחווה הראוותני הוא עלבון לכל אותן מגמות החדשנות, שההתקוממויות האחרונות הביאו לעולם ערבי הכפוף לשררה? עלבון לצעירי כיכר תחריר, שהפגינו שבועות ללא צל של סיסמה אנטי-מערבית, אנטי-אמריקאית או אנטי-ישראלית; עלבון למורדים של בנגאזי, הנאבקים למען לוב שלא תהיה עוד מולדת שנייה - כפי שהיתה תחת קדאפי - לכל אותם מכחישי שואה, הורגי יהודים, טרוריסטים, באשר הם בעולם; יריקה בפני מאות הסורים שנטבחו מאז מארס בידי החבר הכי טוב של החמאס; פגיעה במוחמד בואזיזי, התוניסאי הצעיר שהחל הכל, ושככל הידוע לי לא הצית את עצמו "לאות סולידריות עם לוחמי הג'יהאד של 1936" (אותה אמנה של החמאס, סעיף 7).

ובכן, אני יודע היטב שאומרים לנו: "חכו, עוד תראו, תנו לזה זמן; רק בהשבת הפאשיסטים למשחק, רק בכך שמתחשבים בהם ומתחנפים להם, מצליחים למתן אותם ובסופו של דבר, לתקן אותם".

כן. נחיה ונראה. אלא שהדבר היחיד שאותו ראינו בינתיים, המחווה הראשונה המשמעותית שעשו אותם מועמדים לתיקון, למחרת ההסכם המביש הזה, היא לגנות את חיסול בן לאדן - אותו "פשע" (מנהיג החמאס איסמעיל הנייה הוא שאמר זאת) שנעשה במסגרת "מדיניות דיכוי" המבוססת על "שפיכת דמם" של עמי המושבות לשעבר. בכך נאמר הכל. ויש, לא רק במה שנאמר, אלא גם בשתיקה הרועמת המהדהדת כאן, דבר מה מעציב. *

מצרפתית: סביונה מאנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו