בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים | כלבי אשמורת

נוהל כלב? זה כמה שבועות מספרים פועלים פלסטינים שהסתננו לישראל, שחיילים משסים בהם כלבים. לא מעט פועלים נפצעו. שניים שהגישו תלונה במשטרה, נעצרו והואשמו בחבלה בגדר

תגובות

האיש הקשיש שלח אלי מבט מבוהל, חסר ישע, פניו האפורים כמו שיוועו לעזרתי, עד שלפתע התמוטט ונפל על האדמה, מאבד לרגע את הכרתו. הצעירים מסביב מיהרו להגיש לו מים, להשיב את רוחו, נשאו אותו לטנדר והסתלקו מהמקום.

הוא פועל מטול כרם הרחוקה, קשיש בהרבה מכל הצעירים סביבו, שניסה לחזור הביתה בגלל סגר יום העצמאות שלנו, אחרי שבועיים של עבודה ולינה במסתור בישראל. כשניסה לעבור את הגדר הפרוצה בדרום הר חברון, בין קיבוץ להב לעיירת הפליטים הבדווים רמאדין, הגיחו לפתע כלבים והזקן נאלץ לרוץ ולהימלט כל עוד רוחו בו מפניהם, עד שהתמוטט על הגבעה שעליה עמדנו, שמשקיפה אל העמק, מעבר לגדר.

בינתיים הראו לנו כמה מהצעירים את מכנסיהם הקרועים ואת הפצעים שפערו בהם הבוקר שיני הכלבים הצה"ליים. זה האמצעי החדש של צה"ל נגד מסתנני העבודה הפלסטיניים, ולעזאזל עם הקונוטציה המצמררת של שיסוי כלבים באנשים.

הם היו נסערים ומבוהלים. נושאים את תיקי היד העלובים שלהם, תשושים אחרי שבועות של עבודה לא חוקית בישראל, על כל סכנותיה. הם היו כמה עשרות צעירים שהצליחו לעבור את הגדר הפרוצה, בעוד חבריהם נמצאים עדיין מצדה המערבי, האסור.

עמדנו השבוע שעה ארוכה על הגבעה הזאת, והמראה כמו נלקח מגבול ארצות הברית-מקסיקו או לחלופין מסוואנת ציד באפריקה. בשדות קיבוץ להב ממול ארבו הג'יפים של צה"ל. בצל חורשה מרוחקת עמדה קבוצת פועלים שנלכדה, ידיהם כבולות מאז הבוקר. הכלבים ארבו הרחק מעין כל, ובקו האופק נראו עוד ועוד פועלים המחכים לשעת כושר לחזור לביתם בשל הסגר. כרמי זיתים צעירים ואדמת טרשים ברקע. על הגבעה ממנה השקפנו עמדו נהגי הטנדרים שחיכו לאסוף את הנמלטים, משקיפים מרחוק, מדריכים ומזהירים את הפועלים מפני החיילים והכלבים במכשירי המירס שלהם. "זהירות" במירס, וקבוצת המסתננים נסוגה לאחור מיד.

שדה קרב עלוב כשדה ציד. כאן מחוז האבסורד והרוע: גדר ההפרדה המשוכללת והאלקטרונית, מאות הקילומטרים אורכה, נגמרת כאן ובמקומה הוצבה גדר ברזל פשוטה שנפערו בה כבר חורים רבים, ובמרכזה קטע אחד לא מגודר כלל. "ישראל פותחת עין אחת ועוצמת את השנייה", שח לנו אחד הפועלים, "אם היא תרצה, הרי אפילו אוויר לא יעבור מפה לשם".

זהו פתח המילוט החצי-מוסכם, לכאן נוהרים מדי לילה אלפי צעירים פלסטינים מרחבי הגדה, חוצים את הגדר בדרכם לעבודה בישראל. ישראל מצדה אורבת לה עם חייליה וכלביה. מי שנלכד נלכד, מי שנפצע נפצע, אבל הרוב חוצים את הקו. מישהו חשב שצריך הפרדה ומישהו גם חשב, כנראה, שצריך להותיר בה פתח לפועלים, לארוב להם, לפצוע אותם, לעוצרם, ולהתיר לרובם להסתנן לישראל.

מכאן הם חומקים באמצעות צי כלי רכב נהוגים בידי בדואים ופלסטינים משני צדי הקו, אל יישובי הדרום, היהודיים והבדואיים, לעבודות היום המזדמנות, בעיקר בבניין ובשיפוצים. בשעת כושר הם קופצים על הטנדרים בעודם נוסעים, נמלטים מהג'יפים האורבים, כעכברים מפני חתולים. אחת לשבוע-שבועיים הם חוזרים הביתה, אחרי כמה ימים של עבודה ולינה בשלדי בניינים, בתנאים בלתי אנושיים. בשבועות האחרונים אורבים להם לא רק החיילים, אלא גם כלביהם.

פונדק דרכים בתחנת הדלק המשופצת של העיירה הדרומית דהרייה. עלא הווארין מופיע כששתי אצבעות ידו השמאלית חבושות. צלקות גם בירכו הימנית, הכל משיני הכלב. בן 22, בן יחיד לאמו הגרושה ומפרנסה היחיד, הוא סיים רק שתי שנות לימוד. צעיר מגיל 30 אין לו סיכוי לקבל היתר עבודה בישראל; גם אין לו סיכוי למצוא עבודה בגדה. בשנים האחרונות הוא עבד בשדרות, באשדוד, ברהט ובלקייה.

ב-10 באפריל יצא לפני עלות השחר לכיוון הגדר. מאה שקלים הוא שילם לנהג שהסיעו. הם היו חמישה חברים מדהרייה והאור טרם עלה על הגדר ליד עיירת הגבול, רמאדין. מכונית עם נהג בדואי כבר חיכתה מצדה השני של הגדר הפרוצה.

החמישה התקדמו במהירות בטור, עלא היה האחרון, ולפתע הרגיש שמישהו מתנפל עליו מאחור. הוא היה משוכנע שזה חייל, אבל כשהסתובב לאחור ראה לתדהמתו כלב גדול. הכלב נעץ תחילה את מלתעותיו באחוריו ואחר לפת את כף ידו. עלא פרץ בצעקות אימים, ואז הגיחו ארבעה או חמישה חיילים מאי משם. אצבעותיו כמעט ונתלשו, אבל הוא הצליח איכשהו להשתחרר מהלפיתה ונכנס כל עוד רוחו בו לטנדר. החיילים, כך הוא מספר, לא ניסו לעצור בעדו והטנדר שעט לכיוון העיירה הבדואית לקייה בנגב.

ידו דיממה והוא סבל כאבים עזים. איש בלקייה לא הסכים להושיט לו עזרה, פחדו להסתבך. באין ברירה אחרת, ירדו שלושת חבריו מהטנדר והוא חזר לכיוון הגדר עם הרביעי, דודו, כדי להגיע למקום שבו יגישו לו טיפול רפואי. ליד הגדר הבחין שהחיילים עצרו בינתיים תשעה פועלים אחרים, שאחד מהם היה אף הוא פצוע.

עלא מצא מקום אחר לעבור בו את הגדר ונסע למרפאה בדהרייה ומשם לבית החולים עאליה בחברון, שם תפרו את אצבעותיו ובישרו לו שלעולם לא יוכל עוד לכופפן.

תחקירן "בצלם", מוסא אבו-השהש, הציע לו למחרת להגיש תלונה במשטרה. הוא נסע למשטרת קרית ארבע, התלונן - ונעצר. האישום: חבלה בגדר. רק בהתערבות פרקליטה מטעם "בצלם" שוחרר למחרת בערבות והוא צפוי למשפט. כשתחלים ידו הוא יחזור להסתנן, אמר לנו. אין לו ברירה אחרת.

"בצלם" תיעד שבעה מקרים נוספים של תקיפת כלבים בשבועות האחרונים, אבל ברור שלא כולם מדווחים. המקרה החמור מכולם היה ביום שלישי, למחרת הפסח. חאתם תלאחמה, גבר בן 44 מהכפר אל-בורג', מצפון לרמאדין, שעבר באחרונה ניתוח לב בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ניסה להסתנן לבדיקת מעקב בבית החולים, לאחר שלא הצליח לקבל אישור כניסה. הוא הותקף על ידי כלב, נעצר ונידון ל-31 ימי מאסר בעוון חבלה בגדר.

אל ביתו ברמאדין שב בינתיים צעיר אחר, מוחמד אבו-קעות, בדואי בן פליטים, בן 20. על הקיר הוורוד של החדר, שאנו יושבים בו, מתנוססת אמרה בערבית: "נשיכת אריה עדיפה ממבט קנאה". עדיפה או לא, גם אבו-קעות, בעל פני הילד, ננשך באורח חמור על ידי הכלבים. ראיתי את הצלקות.

זה קרה ב-9 בחודש, ולפיתת הכלב נמשכה דקות ארוכות. הנה הצלקות לאורך מותניו ורגלו, וגם לאורך זרועו. חייל אחד הורה לכלב לקפוץ עליו, חברו צילם את הנעשה בטלפון הנייד, כך הוא מספר. רק אחרי כמה דקות החייל נתן לכלב פקודה לשחררו, אבל הכלב המשיך בלפיתתו והרפה רק אחרי שהחייל הצמיד אליו מכשיר חשמלי והמם את הכלב.

החייל חבש את זרועו כדי לעצור את הדם, ואחר כך אזק את ידיו. הוא נלקח לבסיס צבאי, שם חיטא חובש או רופא את פצעיו והורה לקחתו לסורוקה. החיילים סירבו ואמרו שיקחו אותו למחסום תרקומיא, "שהסהר האדום יטפל בו", הם אמרו, לדבריו. זבובים עטו על פצעיו והוא ביקש מים, אבל החייל ששמר עליו סירב ואמר לו: "שהזבובים יישארו".

בשלוש וחצי אחר הצהריים, חצי יממה אחרי שנפצע ונעצר, שוחרר במחסום ומשם לקח אותו אמבולנס פלסטיני לבית החולים בחברון, שם אושפז וטופל. חברו שנעצר יחד אתו, יוסף זרארנה, נמצא עדיין בכלא. אבו-קעות מקבל טיפול נפשי מאז התקרית, בידי המטפלים של ארגון "רופאים ללא גבולות" בחברון. תחזור לעבוד בישראל? "זו הפרנסה, איפה ללכת?" הוא משיב בעברית הפועלים שלו.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "באזור רמאדין שבדרום הר חברון התפתחה בשנים באחרונות תופעה חמורה של פגיעה בתשתיות גדר הביטחון, המאפשרת חדירה של גורמים העוסקים בפעילות חבלנית לשטח מדינת ישראל. תופעה זו מסכנת את ביטחון אזרחי מדינת ישראל וגורמת לפגיעה של מיליוני שקלים בכל שנה.

"על מנת למנוע פגיעות בתשתיות גדר הביטחון נעזר צה"ל באמצעים שונים, לרבות ביחידת הכלבנים, העושה שימוש בכלבים מאולפים, תוך נקיטת אמצעי הזהירות המתאימים למניעת פגיעה מיותרת".

בדובר צה"ל הוסיפו כי "מטרת השימוש בכלבים, בראייה רחבה, היא דווקא צמצום פגיעות בגוף והיא נועדה, בין היתר, לצמצם שימוש באמצעים אחרים". עוד הובטח כי "כל תלונה פרטנית שמתקבלת בפרקליטות הצבאית בהקשר זה נבחנת ומטופלת בהתאם".

ובינתיים עולם כמנהגו בגבעת הצעקות: קבוצת הפועלים שנעצרו עדיין יושבים אזוקים בצל חורשת העצים. אומרים שהם שם מאז ארבע לפנות בוקר. הג'יפים עדיין אורבים בפנסיהם הדלוקים בשדות השלף, בינות לערימות החציר. מדי פעם מזנק אחד מהם לגיחה, מעלה ענני אבק מאחוריו. הכלבים נסתרים מן העין ונהגי הטנדרים ממשיכים לצעוק ולהזהיר מפניהם. ברי המזל שהצליחו לחצות את הגדר, חבורת צעירים חסונים, מחכים להסעה לבתיהם. אחרי החג הם ישובו.



עלא הווארין והתחבושת על ידו. כשיחלים יחזור להסתנן, אמר, אין לו ברירה אחרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו