בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת בר

שובל

תגובות

משפחת בר בביתה בקיבוץ שובל. איתי, נטע ותמרה הקטנה

* שעת צהריים: קשישה ופיליפינית דוהרות על שביל-הבטון בקלנועית כתלמה ולואיז. מתחמקים, חונים (אין מצוקת חניה).

* משתתפים: נטע (31), איתי (35), תמרה (שנה) ובקי, ירושלמית אסופית ("רועה סילואנית"), מאותגרת אורחים (3).

* בר: שם משפחתה של נטע ("לאבא היו רק בנות, אז החלטנו לשמר את השם").

* הבית: קל, מוצל, בקצה חלקת דשא, משופע גג, 60 מ"ר, צמוד שכן, בשכונה שנבנתה בתחילת שנות ה-90 ("עם המעבר ללינה משפחתית"). בחזיתו משטח מרוצף, מקורה, עם ערסל צבעוני ("מניקרגואה"), ספה דו-מושבית ישנה עטופה, 2 כורסאות (תואמות) ומיני חפצים שלא נכנסו הביתה (או שמא כבר הוצאו ממנו).

* נכנסים: מעבר לדלת פינת-אירוח מרבצית עם שני מזרנים עדויי כריות ירוקות ליד ספריית קש (עמוס עוז, יוכי ברנדס), מכתבת פורמייקה (תקופתית) ושולחן למחשב המשמש גם שולחן אוכל. בסמוך מטבחון עם פלטה חשמלית עגולה (לקנקן יחיד) ולידה מכונה קטנה (עם ידית) לטחינת קפה.

* קפה: איתי קונה ברהט ("30 שקל לקילו, נו לוגו").

* ממשיכים: הרצפה בהירה, הכיסאות אקלקטיים, על הקיר תמונת שמן בודדה, וטלוויזיה - אין ("התנתקנו"). פונים לחדרים.

* החדרים: שניים. אחד של ההורים עם מיטה צמודה לקיר (איתי זה שמוזנק), השני של תמרה, עם איור ממוסגר של נחום גוטמן ("בקרו בגן החיות בתל אביב"). חוזרים למרפסת, מתכבדים בזיתונים.

* זיתונים: עוגיות מלוחות עם שומשום וזית חבוי, מעשי ידי עמרית, אמא של נטע, על פי מתכון של סבתא חנה המנוחה (2007), שהיתה בשלנית "ובלכתה הותירה גם חלל קולינרי" (נטע).

* פרנסות ועיסוקים: איתי רפתן וארכיאולוג בהווה, עיתונאי (בעיתונים הולנדיים) בעבר. עובד ברפת בכל עבודה (חליבה, ניקיונות, טיפול בעגלים) אך תרומתו העיקרית, לדבריו, טמונה ביכולתו לשמש "גוי של שבת".

* גוי של שבת: מכיוון שעל פי ההלכה אין הוא יהודי והרפת זקוקה לחותמת כשרות, איתי שמח לעבוד בשבתות ולאפשר לקיבוץ לקבל את ההכשר המיוחל. עובד 6 ימים בשבוע, השבת שלו ביום שלישי, עושה משמרות ("גם ב-2 לפנות בוקר"), מרוצה ("אני צריך את המשהו הפיזי הזה"), אוהב את השקט ואת שדות הנגב היבשים. במקביל כותב ספר.

* ספר: על ההיסטוריה של אזור תל לכיש ("עדיין לא ממש מגובש"). איתי בעל תואר ראשון בהיסטוריה (אוניברסיטת כרונינגן, הולנד) ומשלים תואר-שני בארכיאולוגיה (אוניברסיטת בן גוריון). באוקטובר האחרון הצטרף לחפירות בלכיש וחש צורך לכתוב את תולדות המקום, מימי הורדוס ועד ההתיישבות של מפוני גוש קטיף, בלי לדלג על אף תקופה.

* נטע: עובדת ב"מבואות הנגב", תיכון בקיבוץ, כסיייעת בכיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל) לתלמידים שהלימודים קשים עליהם. בעבודה מסייעת במתמטיקה ("אני אלופה ב-3 יחידות") ובלשון ("בזה קצת פחות").

* שגרה: יושבת עם התלמידים בשיעורים ולהבדיל מהם, אומרת, מקשיבה למורה ומבינה את החומר ("הוא לא מסובך"). כשהיתה נערה, מגלה, חשבה גם היא שזה קשה, אבל היום, אחרי תואר ראשון במדעי ההתנהגות (באר שבע) ותואר שני במשפטים ("ללא-משפטנים" בבר אילן), למדה לדבריה ללמוד. לפיכך, מתייצבת בכיתה ב-8 ורבע ויושבת ליד "המוצמד שלה" עד 2. "את התוצאות", אומרת, "נראה בבגרות". חוץ מזה, מרצה על "מין בטוח" בבתי ספר ובצבא.

* מין בטוח: לפני שנה עברה הכשרה במרפאת לוינסקי בתל אביב. התחום, לדבריה, מעניין אותה, חשה שהיא מתאימה לדבר עליו ("גדלתי בחברה פתוחה") ויש לה רצון טבעי להעביר ידע.

* משפט מפתח: "נסו לדמיין אם ההנאה תימשך גם ביום שאחרי".

* עיסוקי תמרה: חניכת פעוטון "דובדבן" בקיבוץ, מגיעה עם נטע ב-7, חוזרת עם איתי ב-4, משלמת כ-2,000 שקל בחודש, מקבלת ארוחות בוקר, צהריים וארוחת ארבע, הוריה מרוצים.

* קורות נטע: ילידת שובל, 79', בת להורים חברי הקיבוץ שנפרדו ונישאו בשנית ולפיכך יש לה ("זה מסובך") 3 אחיות מצד אבא, כולל אחות לא ביולוגית ("אבל אחות לכל דבר"), ואח ואחות מצד אמא. אביה, יורם בר, יליד ורשה שעלה לארץ כילד, היה עיתונאי ב"על המשמר", אמה, עמרית, בת למייסדי הקיבוץ, מנהלת היום את מערך גני הילדים ב"שיכון המשפחות" בבסיס חיל האוויר בחצרים. נטע עצמה למדה יסודי ותיכון בקיבוץ, כחניכת הלינה המשותפת הרגישה לדבריה נפלא ("מי שנפגע, אני חושבת, נהיה אמן"), שירתה בדובר צה"ל (אחרי שנת שירות), טיילה בהודו (עם חברות), למדה (בבאר שבע) ונישאה (לאיתי).

* קורות איתי: יליד שובל, 75' (משפחת מול), אח לשני אחים ואחות. אביו, יליד הולנד, בן למשפחה קתולית ("אבל סוציאליסטית") הגיע לקיבוץ כמתנדב אחרי מלחמת ששת הימים והתאהב במקומית (מימי), בת לניצול אושוויץ ואם קתולית. כשהיה בן 5 עזבו הוריו את הקיבוץ והיגרו להולנד. אביו עבד שם כנציג "אגרקסקו", בביתם דיברו עברית, "אבל לא היתה ציונות".

* נעורים: יסודי ותיכון למד בבוסם (שליד אמסטרדם), בן 17 נזרק מבית הספר ("חוץ מהיסטוריה לא עניין אותי כלום"), עבד בטלוויזיה ההולנדית (בניקיון), השלים בגרות ופנה לכרונינגן ללמוד היסטוריה ועיתונאות. תוך כדי, החל לעבוד ככתב בכמה עיתונים, אחרי 5 שנים פוטר, החליט לנסוע לשובל לסבא וסבתא, ולכתוב רומן. בקיץ 2005 הגיע ("ביום שנגמרה ההתנתקות") ובהמשך פגש את נטע.

* הפגישה: ב"רקטום" (פאב הקיבוץ). איתי לגם שם בירה בגפו ואז נכנסה מיכל, אחת שהכיר, עם חברה, נטע, סטודנטית בבאר שבע. איתי התבונן, התעניין, התפתחה שיחה, אחרי כמה בירות הוא הזמין אותה אליו לחדרו, היא לא ניאותה, אחרי יומיים פגש אותה ("במקרה") בדרך לחדר האוכל, חילץ ממנה את מספר הטלפון, טילפן, הגיע לביקור בבאר שבע, אבל אז, בגלל שדודה שלה בדיוק נפטרה, הדייט השתבש ונגמר מהר מהמתוכנן. למרות הקשיים, הקשר התהדק והשניים יצאו לטיול באמריקה.

* החתונה: 2007, לאס וגאס, "אלוויס חיתן אותנו". הכוונה לדמוי-אלוויס שניהל את הטקס (יש תמונות). היא היתה בשמלת כלה שקנתה ב-10 דולר בבוקר החתונה, הוא התייצב במגפי בוקרים סגולים, אותם רכש בצ'יוואווה, מקסיקו. אחרי 4 חודשים עשו מסיבה על הדשא בקיבוץ. לאיתי יש גילוי קטן.

* גילוי קטן: "אני רשום במשרד הפנים בטעות כיהודי ויכולתי להתחתן עם רב, אבל זה לא היה בראש שלנו".

* סדר יום: נטע משכימה ב-7. איתי בשעה זו נמצא - או ברפת, או ישן אחרי משמרת. בכל מקרה, למרות העייפות, יקיץ עד 7 וחצי, בדיוק עם תמרה, ואת הבוקר יתחילו כשלישייה. בהמשך, נטע ואיתי שותים קפה הפוך מפולים שאיתי טוחן, ולאכול ממש (כמו בחדר האוכל) לנטע אין זמן ("גג קורנפלקס"). ב-8 ורבע תצא עם תמרה לפעוטון ("אני לא מתאפרת") ובדרכה, יש ולא תתאפק, תסור לחדר האוכל ותחטוף דייסת סולת ("זו החולשה שלי"). בינתיים בבית, איתי מכין לעצמו בשקט שקשוקה (או פיתה עם אבוקדו ועגבנייה) ופונה למלאכת הכתיבה.

* צהריים: נטע ואיתי אוכלים בבית. איתי הבשלן. יודע להכין לזניה, מוקפץ, גם סביח. בבשר לא נוגעים אצלם ("צמחונים"). את תמרה אוספים ב-4 (איתי). אחר כך הולכים לגן המשחקים שליד הבית, ולפעמים יצאו ביחד לטיול משפחתי בשדות עם בקי.

* ארוחת ערב: 3 אפשרויות. או בבית, או אצל עמרית, או אצל שונמית (אשתו השנייה של אבא של נטע). כשחוזרים משכיבים את תמרה וקוראים. - טלוויזיה? "החלטנו לשים לזה סוף אחרי שנטע גילתה סימני התמכרות".

* קוראים: נטע - בעיקר עיתונים. מאז הלידה קשה לה עם ספרים וכעת היא מכריחה את עצמה לקרוא את שלום עליכם. איתי מכור להיסטוריה, קורא עכשיו את "1948" של בני מוריס.

* נטל הבית: נטע שוטפת ("משתדלת פעם בשבועיים, אבל מטאטאה 3 פעמים ביום"), קניות - איתי .

* בילויים: "אין, יש ילדה".

* רכב: "אין, עובדים על זה".

* אלוהים: "אין", שניהם.

* געגוע: "לפעמים לאירופה", איתי.

* עוד 10 שנים: "גרים בארץ, ממוצע בין שניים לארבעה ילדים".

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): נטע - 9, איתי - 7 וחצי.

שובל - קיבוץ בצפון הנגב, ליד רהט, משתייך לקיבוץ הארצי, נוסד ב-1946 במבצע 11 הנקודות, בין היתר על ידי מעפילי האונייה "פטריה".

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il



הערסל. ניקרגואה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו