בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ידידים לארוחת הבוקר

סיפור עצוב המסתיים בנימה אופטימית. לזכרו של העיתונאי אריה כספי, שהשבוע מלאו שמונה שנים למותו

תגובות

בוקר בוקר, במשך 37 שנה מאז נישואינו, חוזר הטקס הקבוע על עצמו. אשתי יוצאת החוצה, מוצאת על מפתן הבית שקית ניילון לבנה שאינה מרמזת על העושר הגנוז בה, ומכניסה את עיתון "הארץ" - ידיד נאמן וותיק. ואז - מה שחשוב בא בראשונה - היא מגישה את ארוחת הבוקר למיצוש, שחורקה ואפורצ'יק.

בנקודה זו הופכת אשתי את השקית וממנה, כמו במעשה קסם אצל אותו קוסם המוציא מתחת למעילו שולחן ושישה כיסאות, פורץ העולם כולו וממלא בבת אחת את המטבח, עם ריח ממכר של צבע דפוס (האם הם מערבבים בצבע משהו שאנחנו צריכים לדעת עליו?). מכאן ואילך אנו מסבים לארוחת הבוקר, שאליה מצטרפים בוקר-בוקר מספר ידידים קבועים, המגיחים מעל דפי העיתון. בעודנו אוכלים, ידידינו נוכחים, מביעים דעות, מצטטים אך לא מצותתים, וגם לא אוכלים, למרות שלעתים קרובות נשפך עליהם אוכל.

במשך השנים, רבים מחברי לארוחת הבוקר התגלו לעיני כדמויות בשר ודם כאשר יצא לנו להיפגש בכנסים ובאירועים. כמה מהם לא הכרתי עד היום. וכמה מהם כבר כנראה לא אכיר, למרות שהיו חלק בלתי נפרד ממשפחתי המורחבת, אם אתה מכליל במשפחה המורחבת את מי שנוכח שנים בארוחת הבוקר שלך.

עם אלה שכבר לא אכיר נמנה אריה כספי.

מעולם לא פגשתי אותו, אולי משום שכפי ששמעתי היה חולה, ואולי משום שכל אותם מקומות נחשקים שבהם עיתונאים נהנים לחכך כתפיים עם ידוענים, וידוענים עם עיתונאים, פשוט לא דיברו אליו ולא עניינו אותו. איני יודע, קרוב לוודאי שהוא בז למקומות כאלה, וכעת זה גם לא משנה.

למרות זאת אני רוצה להחשיב אותו בין טובי חברי, לפחות באותו מובן שחבר אחד משפיע וחודר ללבו של חבר אחר.

תמיד יש צד שני

כספי היה בא לבקר אותנו בסוף השבוע יחד עם עוד כמה מחבריו לעבודה, רכובים על גבי מוסף "הארץ" הנקרא בפי כל בני ביתנו, להבדיל ממוספים ממוספים שונים, סתם "המוסף". כספי, בעקשנות, בהתמדה, בנימוס ובהיגיון רב וצרוף היה ממתין בשקט בפנים המוסף, בפרופיל שטוח ושקט, עד שאגאל אותו מכלאו המוספי. אך מיד כאשר הייתי הופך את הדף ומגיע לעמוד שלו וחושף אותו לאוויר העולם, היה זוחל במהירות מבין דפי המוסף - לפני שאספיק להפוך שוב את הדף, למחוץ ולכלוא אותו עד השבוע הבא - ומתמקם ליד השולחן, מנסה למצוא את המקום הקרוב ביותר אל מצפוני, מוציא מכיסו מראה, נושף עליה בהבל פיו, מנקה אותה על השרוול ותוקע לי אותה מול המצפון ומתחיל למשוך לי שוב ושוב בשרוול (הווירטואלי) ורומז לי בשתיקה: "היי, תסתכל במראה, האם זה מה שאתה רוצה לראות?" "היי, מה עשית טוב השבוע?" "היי, אל תשכח להיות בן אדם", "היי, היי-טק זה לא הכל", "היי, אתה זוכר מאיפה באת?"

אני בדרך כלל הייתי קצת נבוך, קצת מתבייש, קצת מכחכח והרבה חושב. הוא היה מזכיר לי דברים תמימים ונשכחים. לעתים היה מעלה דמעות בעיני כאשר הזכיר לי, בלי להתכוון, למשל כיצד עבדו הורי כל חייהם כמו חמורים על מנת להוציא מאיתנו בני אדם. הוא הזכיר לי מאיפה באנו, איך היתה ארץ ישראל, ואיך היתה צריכה להיות, ואיך יכלה להיות. לפי שרק הוא דיבר ולא יכולתי לתחקר אותו למה בעצם הוא התכוון, יכול להיות שזה לא מה שהוא בעצם אמר, אבל בהחלט זה מה ששמעתי. הוא עשה זאת בתחומי חיים רבים ומגוונים.

הרבה פעמים הסכמתי איתו, הרבה פעמים לא הסכמתי איתו. אך גם כאשר לא הסכמתי איתו הייתי אסיר תודה על כך שהוא מראה את הצד השני. תמיד יש צד שני. ובעצם, לפעמים הצד השני הוא הצד הראשון.

לטעמי הוא היה מבין גדול בכלכלה. לא כלכלה מדושנת שיקגואית, מילטונפרידמנית של המכון הזה והמחלקה ההיא, ואולי לא הכלכלה שעיתון "הארץ" וקוראיו המכובדים (לרבות טובי חברי ואני) מאמינים בה, מטיפים לה בדרך כלל כתזות כלכליות, ורוצים לראות אותה משוננת ומיושמת בכל העולם. אלא במקצוע נדיר ולא כל כך מקובל - כלכלה אנושית. לפי מה שכתב הוא כנראה הבין יותר טוב מכולנו שתהליכי ממבו-ג'מבו של "אופטימיזציה של משאבים מוגבלים תחת אילוצים המניחה התנהגות צרכן רציונלית" אסור להם שיגרמו לכך שאנשים חסרי אונים יאבדו כבוד עצמי, מקומות עבודה וביטחון. זה לא עוזר לאף אחד. הם גם מפסיקים להיות "צרכנים רציונליים" ואם כבר נגזר "לצמצם" (ולפעמים אין ברירה), על המשק להיות מסוגל להציע מקומות עבודה חלופיים, כי אם המשק אינו יכול להציע מקומות עבודה חלופיים, מחוסר ברירה הם עוברים לחיות על חשבון הציבור, הם מורגלים לכך, ואחר כך אנחנו באים אליהם בטענות. אל מיעוטם בצדק ואל רובם לא בצדק.

הוא הבין שסדר הדברים צריך להיות הפוך, שכלכלה זה בסך הכל מכשיר שנועד לאפשר לאדם לחיות קצת יותר טוב, ולא שהאנשים צריכים להיות עבדי הכלכלה. יותר מזה - הוא הבין וצעק שכנראה בדרך כלל יש נטייה "לאפטמז" את החלשים, ולא כל כך את החזקים. לא כל כך רציונלי - אבל קל. הוא כנראה הבין היטב, ומוקדם, את מה שכהנמן קיבל עבורו פרס נובל, שאין דבר כזה "התנהגות רציונלית", ושאולי הכלכלנים מניחים הנחות אלו, לא כי הם באמת מאמינים בזה (שהרי הם לא טיפשים), אלא כי הדבר היחידי שהם יכולים לעשות על מנת להצדיק את קיומם הוא לחפש את המטבע תחת הפנס העלוב והמוגבל, היחידי כנראה שעד כה הם הצליחו להמציא - פנס הרציונליזציה, שבמקרים מאוד מיוחדים הוא באמת מצליח להאיר, אבל לא בכל מקרה. וגם את הפנס המסכן הזה, כמאמר האימרה הידועה (המביא דבר בשם אומרו אינו יכול לגנוב את הקרדיט - יורם אורון), מבלבלים לעתים עם הפנס של הרכבת שבאה ממול. ושכנראה האילוצים המגבילים את נכונות המודלים הם לא פחות קשים מהאילוצים על המשאבים שבהם הם דנים. אך עליהם לא כל כך נעים לדבר, כי זה אולי אחד הסודות השמורים ביותר של הכלכלנים.

העשבים השוטים

כספי כנראה הבין מוקדם מאוד שרעיון העיוועים של הדברת העשבים השוטים של האינפלציה באמצעות הבערה מפוארת של היער כולו, על כל בעלי החיים שבו, הוא - איך לומר - רעיון קצת דפוק; ושהכנסת המשק למיתון של שנים על שנים מאמצע שנות ה-90 ואילך לא היתה בדיוק רעיון גאוני. כל זאת הוא אמר במילים אחרות - שקטות, שוות לכל נפש וחודרות, אך זה מה שהבנתי שאמר בין שורותיו.

משנתו החברתית כפי שהתבטאה גם היא היתה סדורה וברורה. הוא היה גם נביא ומתקן חברתי, וגם ציוני אמיתי, כן וטוב. וגם תמים, גם רחום וגם תקיף, וגם אידיאליסט ללא תקווה וללא תקנה. וגם נודניק שאינו מרפה - נודניק במובן הטוב ביותר האפשרי! אבל תמיד בטעם, בטקט ובעיקר בהיגיון צרוף, לא מתלהם ומנסה לשכנע. לא תמיד מצליח, אבל תמיד פונה גם לראש וגם ללב. בניגוד לעיתונאים אחרים שהחזיקו בדעות דומות, אך הציגו אותן בצורה מתלהמת, הוא פעל בנשק ההיגיון הלא-מתלהם, ולכן לא יצר אנטגוניזם ולכן זכה בהקשבה, ולכן כיבדנו אותו.

אולי הוא לא ידע זאת, אבל הוא גם שמר עלינו, על קוראיו, במיוחד אנשי העסקים בינינו, בעולם ציני זה - גם כשלא הסכמנו איתו, וזה קרה לא פעם - שנשמור על איזושהי פרופורציה. ושלא נשכח, ושמידת האטימות שלנו תרד קצת. ושנהיה קצת פחות ציניים, ושנדע שעם ההישגים באה גם האחריות. הוא ניסה בכל כוחו לגרום לכך שאולי נהיה אנשים קצת יותר טובים. קצת.

ועל כך הייתי אסיר תודה לו. כל שבוע (בסדר, לפעמים הברזתי). ועל כך הייתי אסיר תודה לעיתון "הארץ", על כך שהיו לו השכל, היושר, התבונה והאחריות והרגשת השליחות וההתמדה לתת לכספי ולכמה מחבריו בתחומים אחרים, במה מתמידה ועיקשת, מציקה ומנדנדת, אך במה שמנסה לגרום לכך שנישאר בני אדם ושנתייחס אל אחרים כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו - ויהיו הם מחלקים אחרים בחברה שלנו, או מבין שכנינו, או פועלים זרים. או שונים בכל צורה אחרת. ועל כך שהתמיד בזאת גם כאשר קוראים מסוימים לא הבינו שגם אם לא מסכימים, חשוב-חשוב שתהיה מראה!

עכשיו כספי יפסיק לבקר בכל שבוע, ואני עצוב, ואני מודאג.

תעודת כבוד

ובכל אופן, סוף דבר בנימה קצת אופטימית: כספי לא היה עיתונאי המפרסם שערוריות מדהימות או רכילויות פיקנטיות או עסקאות ענק או פשיטות רגל קולוסאליות. הוא לא היה מהמתלהמים ולכן לא נמנה עם אותם עיתונאים ששמם מוזכר תכופות בקולוארים ובפואיים ובלובים ובאטליות ובגלריות ובקוקטיילים על הדרינקים והפטיפורים. ולכן נדמה היה שרק יודעי ח"ן הושפעו ממנו.

אך השבוע, כאשר שוחחנו עליו במקומות שונים, נדהמתי לטובה (אפשר לומר כך?) ממספרם הרב של האנשים שקראו אותו בנאמנות ושהוא הצליח לחדור ללבם. בדיון שנערך באחת מחברות ההיי-טק המובילות, שנגע בין השאר במרכיב האדם בתעשיית ההיי-טק, שאלתי את האולם, שהיה מלא בפרצופים צעירים של אנשים ונשים חכמים וחכמות - תקוות כלכלת ישראל - "מי קרא את אריה כספי?"

ממש נדהמתי ושמחתי בלבי כאשר עשרות ידיים צעירות הורמו אל-על! תעודת כבוד לאנשים הצעירים הללו. משמע שלא רק הביטים והבייטים מענינים אותם. אז אולי עוד יש תקווה, כספי. אני מקווה מאוד שראית זאת מלמעלה והופתעת מהמספר הגדול של ה"גרופים" השקטים שלך שלפתע צצו והופיעו, ואז ידעת שאולי המאמץ הרב שהשקעת על מנת לנסות לתקוע קמצוץ בינה ואנושיות בקודקודינו לא היה כולו לשווא.*

המאמר נכתב זמן קצר לאחר מותו של אריה כספי; הוא מתפרסם עתה במלאת שמונה שנים למותו



אריה כספי. פנה תמיד גם לראש וגם ללב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו