בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוב דילן חוגג 70 | לא, זה לא בסדר

את התעתוע הזה לא יכלו לשיר הלהקות הצבאיות

תגובות

השיר שלו: "Don't Think Twice, It's Alright" (מתוך האלבום "The Freewheelin' Bob Dylan", 3691)

נתחיל מהסוף: בוב דילן מעולם לא נבט כאן בעצם. שירים מברזיל הפכו לשירים ישראליים אבל לא דילן. איך זה?

תשובות אפשריות: אי אפשר היה לשיר את השירים שלו בלהקות צבאיות. לא כי היה אסור או משהו. המילים לא מסתדרות בקלות בעברית, והפרייזינג שלו (הפיסוק המוזיקלי) הוא לא מבית המדרש של הגבעטרון או להקת הנח"ל.

זו לא תשובה מספקת. תשובה אפשרית אחרת היא שערוצי הזעם שלו לא התאימו לשדות שלנו. היו לו נבואות זעם עם שורות גדולות ("ראיתי שביל זהב שאיש לא צעד בו") אבל אנחנו היינו אז די מאוהבים במלחמות שלנו, והגשם שאיים ליפול לא היה מהסיבות המוסריות שעליהן קצפו ירמיהו או ישעיהו.

כל הנתונים היו. כל הנתונים ישנם. יהונתן גפן השקה והשקה, וכלום. ובוב הוא הרי משלנו. הוא גם לא משהו שפג תוקפו. להפך. אמריקה עדיין מחכה למוצא פיו. אובמה היה מת לדבר כמו שדילן שר; יש לו את הכלים, אבל לדילן יש את הפטנט. המחאה היא על שמו. הג'ינס לא זכו לגיבור מתאים יותר. פיטר פול ומרי הצליחו לשיר את "התשובה ידידי, התעופפה לה ברוח" ממש כמו שירה בציבור, רק שאצלנו זה לא המריא.

זה כל כך התאים ליענקל'ה אגמון, אחרי ז'אק ברל עם שיני הסוס, הזיעה והכעס על הבורגנות; אחרי ז'ורז' ברסנס שהיה שלאגר - רק ש"מר אתייפח כמו עץ בגשם, בבוא יומי האחרון" היה הרבה יותר מתקתק וקל לעיכול לעומת "אל תחשבי פעמיים, הכל בסדר". "איש חסיד היה" התלבשו כמו דילן. הם ניסו לדבר דילנית אבל שרו על אברמל'ה מלמד. יהונתן גפן ניסה לעברת אותו ודני ליטני טילטל את שערו לאחור ותלה מפוחית לפניו. היתה לו אפילו פתקה יד ראשונה מאלוהים שאותו פגש ("חצי פגישה"). לאונרד כהן נבט, דילן לא.

ורצינו, זה לא שלא רצינו. ועוד איך. אנחנו עדיין רוצים. כל כך רוצים. יגידו לנו שההופעות שלו גרועות, אבל אנחנו נבוא. דילן יש אחד. אנחנו רוצים והוא רוצה. עובדה, הוא בא למרות שהוא יודע שלא הולך לנו יחד.

דילן הוא הכי פחות יהודי שאפשר לצפות מיהודי. בשירים שלו אין בית, רק דרכים. אין שורשים, רק שינוי. הוא לא רוצה שתחשבי פעמיים. יהודי מתעקש שתחשבי לפחות פעמיים, רצוי שלוש. ולא שלוש באופן כללי; שלוש פעמים ביום. בלהיטים הגדולים שלו - התשובה מתעופפת ברוח. זה לא הוא. כמו אבן מתגלגלת. רומנטיקן אפל שלא נותן סיכוי חוץ מזה שבליריקה ובניסור המפוחית.

זה לא מקרה שהוא סירב בתוקף ובהתמדה להצטרף למאבק, להיות דובר של דור, אפילו כשג'ואן באאז שרה לו לבוא. תנועות המחאה נראו לו אבודות לא פחות מאלה שנגדם הוא שר. האויב שלו הוא כל תופעה של עדריות, גם אם היא לכאורה מתכנסת בגלל סיבות נכונות.

כשקוראים את הכרוניקות (האוטוביוגרפיה) המהפנטות שלו, אי אפשר שלא לתהות עד כמה לא נודף מהן שום דבר יהודי. זה לא נוכח שם. אין הורים. אין ילדות מוקדמת. אין ילדות לא מוקדמת. זה מתחיל כשהוא כבר יודע באינטואיציה לאן הוא הולך.

דילן הוא לא איש של קהילה ודין וחשבון. הוא לעצמו. לא מפחד להיות לבד בדרך שלו. זה לא רק שהוא לא רוצה שום אחריות על מה שהיה לפניו או לקיים דיון עם זה או על זה - הוא נאבק רק על דבר אחד: לא לאבד את ההקשבה הפנימית שלו. הוא צריך שקט. הוא צריך זמן. הוא צריך עצים. הוא צריך תנועה. כל היתר, או כמעט כל היתר, הפרעה, בזבוז זמן.

הזקן המדובלל שאיתו הכרנו אותו (על כל פנים אני) הטעה אותי מאוד. רק אחרי שנים, בזכות הסרטים מראשית דרכו והצילומים, פתאום ראיתי את פניו הצעירים והבנתי דברים שלא הבנתי אז. הפנים היפהפיות של הילד ההוא, העיניים עם הריכוז וההקשבה הפונה פנימה, מגלות מיהו. הוא נראה משורר. הכי משורר שיש. עדין עד כאב. מין רילקה. קירקגור. היום צריך אולי להגיד: עדין ברמות. אין כאלה. חרסינה חד פעמית.

אולי הזקן והג'ינס באו אחר כך להסתיר. לכסות. אולי החספוס והאופן שהוא שר, עד שלרגע נראה שאנגלית הוא לא יודע, כל אלו חומות ויותר מכך: אסטרטגיה של האישיות. בלית ברירה. מלחמת הקיום הכריחה אותו. הגשם הכבד שעומד ליפול, זה לא מה שכולם חשבו. הגשם הכבד זה אנחנו. זה הגסות. זה הציניות. זה הטמטום. הגשם הכבד הזה כבר ירד. הוא כאן.

"אל תחשבי פעמיים, הכל בסדר" הוא שיר שתמיד מצליח לגעת בי, להכאיב לי, הוא שיר שתמיד מתעתע. יש בו מהפרדוקס הדילני הזה שעליו ביקשתי להצביע. ברמה אחת, זה שיר על מערכת יחסים שמסתיימת, שהיתה מועדת להסתיים כך או אחרת מתישהו. לכאורה הוא אומר לה: אל תחשבי פעמיים, כלומר אל תסתכלי לאחור. אסור להיתקע, צריך ללכת קדימה, אני ממילא נידונתי ללכת קדימה אז אל תיקחי את זה על עצמך. שנינו יודעים שאור לא היה, דיבורים רבים גם לא, אולי מאבקי שליטה. "נתתי לה את הלב אבל היא רצתה את הנשמה".

לפי השיר, נראה שהוא אחראי לזה שהקשר הסתיים, אבל יש רמזים שאולי זה לא בדיוק כך. "עדיין חשבתי שיכולת לדבר, משהו שהיה גורם לי לשנות את דעתי, ולהישאר". אבל הוא מעדיף את הקשיחות ואת בדידות הדרכים לכן, "אל תחשבי פעמיים, הכל בסדר". הכל בסדר כי אני לא מפונק. הכל בסדר כי אני מעדיף את הקשה על הרכרוכי. ואז השורה המפתיעה בגסותה הבוטה: "בסך הכל ביזבזת לי זמן יקר".

האם יש כאן שד שברח לו, שביקש לפגוע? האם עד כדי כך הוא עצמו פגוע, שהוא מוכרח להחזיר? לפני רגע הוא אמר שבתנאים מסוימים הוא היה משנה את דעתו ונשאר. כל זה היה בזבוז זמן?

ברור לי שהוא התלבט אם להשאיר את השורה הזאת כפי שהיא. הוא ידע שהיא פוגעת מאוד. האם היה כאן בזבוז זמן, כי כל מערכת יחסים גוזלת ממנו זמן שהוא צריך לעצמו ולייעודו? להקשבה שלו לשעונים הגדולים, שם ביום אפור הוא שומע את העננים הקרבים? בשורה הזאת, "ביזבזת לי זמן יקר", הוא מסגיר משהו ביחס שלו למציאות שסובבת אותו, ובעיקר גוזלת מזמנו. הוא לא מאשים אותה ביחס רע. לא. היא היתה יכולה לעשות טוב יותר, אבל לא אכפת לו. מצד אחד, נסיך שער לתנאים. מצד שני, אם זה במחיר הנשמה (על הלב הוא אפילו ויתר), הוא מעדיף את הדרכים.

יש רמה נוספת בשיר המתעתע הזה. יש סיבות מספיק טובות לחשוב שהוא צריך להיקרא הפוך. ממש כמו "ואולי לא היו הדברים מעולם" של רחל, שבו הכל מתואר כלא היה כדי להגיד: כך בדיוק היה. דווקא השורות "אין טעם לקרוא לי עכשיו" או "את הסיבה שאני מתגלגל בדרכים" או השורה "אהבתי פעם אשה וילד, כך אומרים לי", הדגשים החוזרים ונשנים של בדידות הדרכים - באים להעיד על כמיהתו למנוחה, לחיק, לאהבה בלי תנאים.

"אל תחשבי פעמיים, הכל בסדר" זו בחירה של נסיבות. אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שהוא היה רוצה שהיא תחשוב פעמיים, ושהיא תדע שכלום לא בסדר.*



וודסטוק, ניו יורק 1968



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו