בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוב דילן חוגג 70 | לב של אבן

שני גברים נלחמים על אשה אחת עד שהיא נשרפת, ונכנסת איתם אל הנצח

תגובות

השיר שלו: "Like a Rolling Stone" (מתוך האלבום "Highway 61 Revisited", 1965)

1. מיהו "נפוליאון בסחבות"? מי הדמות שמסתתרת מאחורי הדימוי המושלם הזה? אה, מדובר באנדי וורהול, הגורו, החבר, וגם היריב המר של דילן והנמסיס שלו. דילן שלט בלבה ובגופה, וורהול עשה כבשלו בנפשה, במחשבותיה ובארון התרופות שלה. זו היתה בסך הכל תחרות עסקית בין שני מגלומנים יצריים, מבריקים והחלטיים מאוד, על שליטה בקריירה של אשה בלונדינית צעירה. נסיכת בוהמה מבולבלת - שהיתה קצת שחקנית, קצת דוגמנית, קצת אמנית וקצת הרבה מכל דבר אחר שאי-אפשר להכניס לתבניות מקובלות. זו היתה בסך הכל התנגשות מרהיבה בין שני אגואים ענקיים. זה נגמר באחד משירי השנאה הגדולים בכל הזמנים.

2. רגע, בואו נתחיל מההתחלה. קראו לה אידי סדג'וויק, והיא היתה האשה הכי יפה בסוהו. נצר לאחת המשפחות העשירות ביותר במסצ'וסטס, עם אב בן זונה מזעיף פנים אבל, כאמור, מולטי-מיליונר. אמה היתה צל חולף בחייה. נוכחת-נעדרת, אשה שחוסה בצלו של הזולת מיום שלמדה ללכת. ככה אידי סיפרה לאנדי וורהול. באופן טבעי, היא היתה הילדה של אבא, אבל הוא סירב לקבל את תפקיד האב ובוודאי שלא הסכים לשמש תחליף אם, אז היא עזבה ונסעה לניו יורק. לסוהו. שם נכנסה ל"Factory" של אנדי וורהול, ופגשה את כל המי ומי. גם דילן היה שם. השנה היתה 65'. הוא היה אז בן 24, ערב הוצאת התקליט המפורסם והטוב ביותר שלו, 16 Highway" Revisited". הוא התחיל לנסח את מיתוס הפולק-רוק האמריקאי הגדול ביותר בכל הזמנים ובמקביל - בדרכו הדילנית - התלבט אם מוזיקה היא בכלל הדבר בשבילו; וורהול התחיל לכתוב ללא מילים את המניפסט הגדול של תרבות הפופ, לסמן אייקונים על ציר הנצח, ובאותה הזדמנות, דחק גם מקום עבורו על הציר הזה.

ובאמצע היתה אידי. בסרט "פקטורי גירל", שיצא ב-2006, גילמה אותה סיינה מילר. בסרט "אני לא שם", גילמה אותה מישל וויליאמס. היא היתה ה-It girl הנכונה ביותר של הבוהמה. מפלרטטת עם קריירת משחק בסרטים הניסיוניים והיומרניים שהפיק וורהול בפקטורי; מהדסת כמו טווס שלא מודע למניפה המשוגעת שהוא מסוגל לפרוש. הכישרון הגדול ביותר שלה היה לפוצץ כל חדר מהרגע שבו פסעה לתוכו, ובאותה עת להרגיש כאילו האוויר שהיא נושמת נוכח יותר ממנה. היא מתה ממנת יתר של תערובת תרופות ואלכוהול בכמות שאשה בת 28 לא אמורה לצרוך. קוקטייל פופולרי מאוד בקרב רבים באותה תקופה בוהמיינית מטורללת.

3. דילן היה מאוהב בה. או שלא. אחרת לך תסביר את העובדה שהוא הכניס אותה להריון. על העובדה הזאת אין חולק, אבל הביוגרפים של דילן ושל וורהול מתנצחים על שאלה אחרת - אם היא ידעה שדילן החליט להתחתן עם שירלי מרלין נוזינצקי (לימים שרה לאונדס) כשכבר היתה הרה, או לא. כך או כך, היא שמעה מאיזה חבר שדילן עומד להתחתן, והבינה שהמילים שאמר לה, שהשירים שכתב לה, היו כולם פסאדה. הוא שכב איתה, אבל הוא אהב אשה אחרת. הם לא נועדו להיות ביחד, אחרת הם בוודאי היו. היה להם "קטע". בסצנה הבוהמיינית ההיא - הנדמית כמעט בלתי מציאותית היום - לדילן היה קטע כמעט עם כולן.

כשמסתכלים בתמונות שלו משנת 65' מבינים שהוא היה הילד הכי יפה בעולם. קל להבין איך בחורה כמו אידי סדג'וויק, שנעה בין היקסמות מהגאונות של וורהול לבין מאוהבות בנאיביות המחוספסת, אבל המחושבת מאוד, של דילן, נקרעה בין שניהם. וורהול היה אמנם בעניין של גברים, אבל הוא השתמש בה בדרך אחרת. הוא הבטיח לה את השמים. הוא הבטיח לה קריירה בתעשיית השעשועים. סיינה מילר עשתה את התפקיד הקולנועי הטוב ביותר שלה, אז ב-2006, כשנכנסה לדמותה של בת הדודה הרחוקה של קיירה סדג'וויק, השחקנית הכי רחוקה מאנדי וורהול שתמצאו בהוליווד, גם אם תסתייעו בחברת בילוש.

4. "קיא". כך התייחס דילן בעצמו לסיפור הקצר (יש הטוענים שמדובר בפתיחה לרומן האמריקאי הגדול שהוא תיכנן לכתוב. מצחיק לחשוב על כך - דילן האמין באמת ובתמים שתפקידו אינו לייצר אלטרנטיבה קליטה לאלן גינסברג, אלא מתחרה מודרני להרמן מלוויל. יחסי השנאה-אהבה שלו עם ייעודו בחיים התחילו לתסבך אותו כבר אז) שכתב בהשראת יחסיו עם סדג'וויק. זה התחיל כקטע פרוזה בן 20 עמודים, שלימים הוא ערך ושיכתב וקיצר והידק וקרע לגזרים עד שהפך למאסטרפיס שהוא "Like a Rolling Stone", אולי דימוי הפופ המושלם והמזוקק ביותר שנכתב אי פעם. והקטע - הנה עוד קטע - שהוא נגנב בכלל, כנראה, מהאנק וויליאמס. מי זה? הוא כתב את השיר "Lost Highway", וטבע בתוכו את הפראזה: "I'm a rolling stone, I'm alone and lost". דילן? פלגיאט? אלוהים - מדובר בהשראה.

5. ה"קטע" עם אידי. דילן לקח אותו יותר קשה ממה שהיה מוכן להודות. בכל זאת, היתה לו תדמית קולית לשמר. תדמית של נביא אמריקאי חדש, של ההוא שלימים ייתן לג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו את השאכטה הראשונה מהג'וינט הראשון שלהם. תסתכלו על רוברט אלן צימרמן, הטרובדור היהודי ממינסוטה. מי היה מאמין שלכך הוא יגיע? דילן כתב על אידי את "Just Like a Woman". שנים אחר כך, בילי ג'ואל כתב שיר בהשראת השיר הזה. סליחה, האם יש מישהו שלא כתב שיר בהשראת איזה שיר של דילן?

6. כשהתיישב לכתוב את "כמו אבן מתגלגלת", הוא היה נשוי כבר לשרה. כעבור כעשור היא עתידה לשחוט אותו במשפט גירושים מכוער במיוחד. אבל, בינתיים: אידי. משהו נגע בו, בדילן, בקשר איתה - נסיכה אמריקאית בעלת יופי מתסיס, שסובבה אחריה ראשים למרות, ואולי בגלל, שהקדימה את זמנה בדרך שבה החזיקה את הפאסון השברירי שלה. הוא בגד בה עם שרה, וכנראה עם נשים אחרות. אחרי הכל, הוא היה בוב דילן. בתחילת דרכו, בשיא כוחו, יהלום בלתי מלוטש, הקריפטונייט שהיה אלטר-אגו לכל מה שאמריקה פחדה ממנו, והנבואה של כל מה שיום אחד היא תגדיר את עצמה באמצעותו. דילן של 65' לא הקדים את זמנו. הוא היה מצוי בזמן משל עצמו. הוא ואידי. היא הגיבורה הנשכחת בסיפור הזה. הדמות הראשית בשיר שבו שמה לא מופיע. הוא כעס עליה כי היתה נערתו של וורהול והיתה בשליטתו, ודילן רצה עליה שליטה מלאה. הכל או כלום. כשאין לך כלום אין לך שום דבר להפסיד.

7. וורהול היה גאון לא פחות משמעותי מדילן. שניים מהגאונים החשובים ביותר של אמריקה, מהאמנים הגדולים של דורם, מהדמויות המורכבות ביותר במאה ה-20 - שנאו זה את זה שנאה יוקדת. עניין של סימון טריטוריות-גרוב, של סימני קריאה בסוף משפטים שמתחילים בקנאת פין. למי היה יותר גדול? למי היה את אידי? לשניהם. ולאף אחד.

8. ובאמצע - בין שני המניאקים האינסטרומנטליים האלה - אידי. קרועה בין המשיכה המינית העזה לדילן, לבין הכוח המאגי של וורהול ("לכי אליו, הוא קורא לך, אינך יכולה לסרב". וגם, "הוא מביט בך במבט הוואקום שבעיניו". זה וורהול. הדיפלומט עם החתול הסיאמי, נפוליאון בסחבות, האיש שלא מוכר שום אליבי אבל ייקח ממך כל מה שיוכל לגנוב. האיש הזה הוא וורהול. תחשבו על השורות האלה בפעם הבאה שאתם עומדים במומה בניו יורק מול הדפסי הענק שלו); נקרעת בין היכולת של דילן הצעיר לגרום לכל אשה להתמסר לו לבין הכישרון הבלתי-נתפס של וורהול לקחת את המרכיב האנושי העמוק ביותר ולזקק אותו לדימוי שילד בן שלוש יבין, מתוך הבנה שהוא לא מבין כלום על העולם המשוגע הזה. מלון צ'לסי הוא בסך הכל מקום מגורים בתשלום. אבל אידי הפכה אותו לנקודת ציון במיתולוגיה של המודרנה. היא עברה להתגורר בו אחרי שגורשה מהפמליה של וורהול. אבל אז כבר לא היה גם דילן. נבואת הנאצה של בוב התגשמה. למי יש כוחות מאגיים עכשיו, אנדי יקר?

9. כשמאזינים לשיר בפעם הראשונה, קשה לדמיין שהוא נכתב על אשה. הוא נשמע כמו טקסט תוכחה של גבר לעצמו. כמו משל שהנמשל שלו הוא היבריס. אבל, רגע, זה יותר מורכב מזה. השיר נפתח במילים "היה היה פעם", כמו שמתחילות האגדות. זה שיר תוכחה על אשה ששברה לדילן את הלב המתוסבך שלו, אבל זה גם אלטר-טקסט לסיפור אגדה.

10. הם ניהלו קרב שליטה על התודעה, על הקריירה ועל לבה של אידי. זה נגמר בדרך היחידה שבה זה יכול להיגמר - הגברים נותרים עומדים והאשה משלמת את המחיר המלא. ודילן יודע את זה. "כמו אבן מתגלגלת" הוא שיר נבואה קוסמי מאוד בלתי עליז, שטבול בשמחה לאיד. כשהוא לוקח על עצמו להיות נבואת זעם מחורזת הוא נחלש, אבל כשהוא מסתכל לדימוי בעיניים ושואל בפשטות "איך ההרגשה? להיות אף אחד מוחלט? להיות אבן מתגלגלת?" הוא מתכתב עם הניהיליזם של פרנץ קפקא ועם האקזיסטנציאליזם של ז'אן פול סארטר ועם העתיד - עם הריק הפוסט-מודרני שדילן היה אחד מהמגדלורים המאותתים בחשיכה שלו. החשיכה הטורפת הזאת של ההווה הריקני, שהוא כאן ועכשיו והיום.

11. בסופו של יום, אף אחד לא ניצח. וורהול גמר מוקדם מדי, דילן התבגר והזדקן והיסמרטט במקצת, ואידי הפכה להיות דמות. "דמות" - הנה לכם מילה שמקפלת בתוכה את כל הניסיונות הכושלים לתווך מציאות. "מציאות", הנה לכם מילה שאין בה כל תועלת. הנה לכם שלושה אנשים שאין מתאימים מהם לנסות להגדיר, אבל לשווא. מי היה זוכר את אידי סדג'וויק אלמלא דילן, אלמלא אנדי וורהול, אלמלא התרבות בת זמננו העסוקה כל הזמן בניסיונות הנואשים להגדיר את עצמה ללא הסתייעות בפרספקטיבה? אה, הכישרון הבלתי-מתקבל על הדעת של אמן המילים לקחת טקסט פרוזה של 20 עמודים - "קיא" - ולזקק אותו לשיר. שש דקות, שסימנו יותר מכל את המעבר של דילן מפולק לפולק-רוק.

הטקסט שאתם קוראים עכשיו אינו עוסק באמן במשבר בין ז'אנרים. אידי סדג'וויק היתה כלי שרת. היא היתה מטאפורה למשהו גדול בהרבה. היא היתה פיון על לוח השחמט המטאפיזי במשחק שניהלו ביניהם שני גאונים. מי ניצח? האם היהודי שעיבר אותה ושבר את לבה והפך לגבר הנרגן ביותר בעולם? ואולי התיאורטיקן המשוגע, נביא התרבות החשוב ביותר מכל אלה שקדמו לו? עכשיו, קראו את מילות השיר. הביאו לתשומת לבכם את סיפור החיים הטרגי, הנוגע ללב, של נסיכת הבלונד האבודה אידי סדג'וויק, ואז שקללו לתוך המשוואה את הטירוף של דילן, את הגאונות הפשטנית של וורהול; ואז סנכרנו את האייפון 4 שלכם לאיי טיונז ודעו כי במידה רבה איננו יכולים להתקרא בני תרבות מבלי שפיצחנו יצירות מופת כמו "Like A Rolling Stone". מבלי שהעסקנו את עצמנו בפירוק של הטקסט הזה - טקסט שנולד באבחה מתמשכת בתוך ראש מסויט של אמן בשיא הליבידו היצירתי שלו.

12. בשנת 2004 כינס המגזין "רולינג סטון" (ששמו נגזר דווקא משירו של מאדי ווטרס) את השירים החשובים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. במקום הראשון ברשימה היה השיר הזה. הוסיפו למשפט הזה סימן קריאה. הו, כמה דרמה טמונה בחיים של עודף כישרון!

13. בתוך שיר השנאה היוקד הזה, עם האנרגיה האלימה הזאת, מסתתר שיר אהבה. אהבה נכזבת. לגבר ולאשה. פלא שהוא נטש אותה והלך להתחתן עם אחרת? רק גבר שאוהב אשה באמת מסוגל להעניש אותה כך. ומה עם וורהול? את הדו-קרב המסוער הזה תכריע כבר ההיסטוריה. כל אחד מהזכרים יעשה את שלו - אחד יכתוב, ינגן וישיר; אחד יעשה אמנות בעין עקומה, שאין שנייה לה לראות את העולם משתבר. האשה - כמו בכל מיתוס פופ אמריקאי - תמות צעירה, יפה ומושלמת, כמו נורמה ג'ין, בזמן שהגברים מנהלים את מלחמות הזין שלהם, על דם, אגו ותהילת עולם. והאבן תמשיך להתגלגל. עד שדילן ימות. או עד שיפסיקו להשמיע שירים שלו.

14. במיתוס המפורסם, מנסה סיזיפוס האומלל להעלות סלע אל פסגת ההר, אולם פעם אחר פעם האבן מתגלגלת במורד ומאלצת אותו לחזור על עקביו ולהתחיל שוב. באינטרפרטציה של אלבר קאמי למיתוס הזה, הדילמה היחידה העומדת בפני האדם המודרני היא למה לא להתאבד? האבן המתגלגלת של דילן מונעת בכוח אחר לגמרי: לא כוח התסכול כי אם כוח התפזורת. התפזורת שמתכנסת בסופו של טקסט לשלמות שבורה. השלמות השבורה לרסיסי חצץ מתגלגלים, אבנים קטנות, קופצניות.

15. בשנת 88', עוד בטרם התחתנה עם פול סיימון, כתבה אידי בריקל את השיר "Little Miss S", המבוסס על סיפור חייה ומותה של אידי סדג'וויק. ובפסקול הסרט "נולד ב-4 ביולי", היא גם ביצעה את "גשם כבד עומד ליפול" שלו. הנה כי כן, כל המעגלים נסגרים. עכשיו אפשר לעבור לעמוד הבא. השער נפתח.*



דילן עם שרה אשתו, 1968


אנדי וורהול ואידי סדג'וויק, 1965



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו