בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביעד קיסוס | טווח קליטה

אני לא מתאים בימים אלה לתשדירים לעידוד עלייה. אבל אולי כפרזנטור של חוק מרפי

תגובות

בסוף השבוע האחרון התחפשה משפחתי למשרד הקליטה, ופצחה בפרויקט לעידוד עלייה שאותו הובילה אמי, שרת הקליטה מטעם עצמה.

"וגם התסרוקת שלה", ציינתי, "תבוא עלייך בול".

היא עונה לעניין: "אני חייבת לרזות".

"בשביל להיות סופה לנדבר? נראה לי שלהפך".

היא אינה קשובה. הופיעה בדירתי בצהרי שבת כדי לעזור לי באירוח קרובת משפחה, רווקה בת 41 מניו ג'רזי. כפי שהתחוור לי בהמשך, הביקור אצלי הוא תחנה במסע השתדלנות הגדול, שאליו נרתמו כל יקיריה, כדי לשכנע אותה לעשות עלייה.

אמי התקשטה במצב רוח חיובי ופטריוטי, שהולם אותה עוד פחות מתסרוקת סופה לנדבר, ולא נתנה גם למזג האוויר המטורלל לקלקל לה את הציונות. "זה מקסים", היא הודיעה כשעישנה ליד החלון, ומבעדו נראתה השמש החמימה מתחבאת מאחורי ענן שחור, שהוריד גשם זלעפות, שנקטע ברוח סתווית, שהביאה עמה ניחוחות של חמסין - וכל זה בזמן שלוקח לעשן סיגריה אחת. "נהיה פה כמו באירופה", אמרה לעצמה והשליכה על כתפיה סריג דקיק ורוד וחיוור, משל היתה פיפה מידלטון, מבלי לטרוח להיכנס אל השרוולים.

"תסלחי לי, הדוכסית ממוצקין", פניתי להוד רוממותה, "אכפת לך לחכות עם התיאטרונטו עד שהאורחים יגיעו? תעזרי לי עם הסלט".

"תדע לך", המתיקה עמי סוד, בזמן שחתכה את תנובת ארצנו המשובחת לתוך קערה מטולמנ'ס שעלתה יותר ממנה, "שמעתי אותה אתמול מדברת עם חברה שלה, ואומרת שמחר היא מוזמנת לצהריים אצל טלוויז'ן סטאר, והיא ממש לא יודעת איך צריך להתנהג".

טלוויז'ן סטאר. אהה. האמינו לי שמעולם לא דגלתי בהצטנעות חינם, ושאין לי שום רצון להקטין את עצמי כדי לצאת גדול, אבל בימים שבהם משודרת תוכנית טלוויזיה בהנחייתי אני כל כך סובל, וחש עצמי כל כך עלוב, שלא אופתע אם בעוד רגע יצלצל אלי מנכ"ל הערוץ ויבקש שאבוא לנקות לו את הבית. בכלל, בחרה לה הקרובה שבוע להגיע בו לישראל, ולהניח לכולנו לשווק אותה באוזניה. בדיוק לפני כמה ימים מצאתי עצמי בוהה בפח הזבל העגול והמתכתי שעומד אצלי במטבח ומדמיין שהוא פורטל סודי שאפשר לעבור דרכו לארץ רחוקה. בחיי. פחית ריקה של טונה במים הציצה מתוכו והפריעה להזיותי.

החיים שלי טונה במים. כל הזמן אני מיילל לפסיכולוגית, שמצדה מפנטזת ודאי על פנסיה מוקדמת, כמה שהטלוויזיה היא סרטן, והיא מתפשטת ושולחת גרורות לכל תחומי חיי. אני מסתובב בעולם כאילו כל יום הוא חג הנכבה שלי ומחפש עם מי להתקוטט ועל מה לבכות. והיקום הנהדר הזה, איך הוא הולך לקראתי, מזמן לי עוד ועוד עוגמות נפש קטנות ומתחשבות. דלתות הגיהנום מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן.

השבוע נסעתי באוטו ובדיוק עבר ברחוב הבחור היחיד בעולם שמסוגל לגרום לי להרגיש עוד יותר רע משהרגשתי. הוא טייל עם הכלב שלו. ראיתם פעם כלב מטייל עם כלב? מדובר בנס. מיד עצרתי את האוטו כדי לחזות בנס מקרוב, ואולי על הדרך גם ליצור אצלו רושם מוטעה שאני מאושר ורזה וכוכב ומצליח, ומלהטט בין עשרות מחזרים. סידרתי את שיירי שערי הדליל מול המראה במכונית, וצעדתי לפיצוצייה הסמוכה בנונשלנטיות מושלמת, שהופרעה רק על ידי צליעה קלה, תודות למאמצי הנואשים להכניס את הבטן.

עד שסיימתי את האקסטרים מייקאובר שלי נעלמו כבר כמובן עקבותיו, מה שלא מנע מבעדי להיכנס באגביות לפיצוצייה, כי ייתכן שהוא בעצם רואה אותי עכשיו, רזה וכוכב ומצליח וכו', ומנסה לקנות מנטוס בכרטיס אשראי.

המוכר אמר: "אשראי זה רק מ-45 שקל". חן-חן. שנה את שמו של הקיוסק ל"מפגש מרפי". הקליינטים ייצאו מדעתם.

חזרתי אל האוטו, עזוב ועצוב, סוחב שתי שקיות מלאות ב-48 שקל של המון דברים שלא רציתי. הוצאתי את הבטן, שתשחק קצת בחוץ, והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. אקיים אפוא את ארוחת הצהריים לכבודה של האורחת מחו"ל. תהיה לי סוף-סוף סיבה לנקות ולסדר קצת, כי הבית המזוהם שלי נראה כבר כאילו גרה בו מישהי מ"מחוברות". חסר רק איזה חתול שיתיישב לי על המחבת במטבח, ואני אזיז אותו ואטגן חביתה.

הארוחה כשלעצמה היתה הצלחה. רוב הזמן אכלתי את מה שבישלתי, שזו לא סתם מטאפורה אקטואלית אלא גם פעולה שאני באמת מאוד מצטיין בה, ואמי שגם ככה נמנעת מאכילה, נשאה באנגלית את נאומיה המאלפים באוזני מיס ניו ג'רזי. "אמנם ייהרס לך העור מהאקלים פה, תוך שנה יהיו לך קמטים", הדגימה בפניה את אמנות הרטוריקה, "אבל רק פה את תכירי בחור".

"איזה בחור בדיוק?" אחת האורחות תבעה את מרמורה מהקצה השני של השולחן.

"סתם הומו שתעשה איתו ילד, היא בת 41", דילגה אמי בעליצות ובטקט מעל למלכודת, כשהיא משתמשת בגישת הנוט-אין-פרונט-אוף-דה-צ'ילדרן ומקפידה לעבור לעברית כשהיא אומרת משהו העלול להיחשב כעלבון. האורחת, אגב, מבינה עברית.

"אביעד", פנתה אלי, "אין לך איזה הומו להכיר לה שיעשה איתה ילד? אני אסדר לה עבודה. אתה תמצא הומו".

יש לי הומו נהדר. מוכן לאבהות, מתאמן כבר על כלב, ועם דירה משלו מעל לפיצוצייה הכי יוקרתית בעיר.

היתה זו האורחת שעצרה לבסוף את מסע ההסברה הדו-לשוני, וביקשה לצפות אם אפשר בתוכנית החדשה שלי. לראשונה קטעתי את הבליסה המאנית והפעלתי את המקס. ומה אני אגיד לכם, הייתי להיט היסטרי. כל מה שאפשר לבקש מטלוויז'ן סטאר, מינוס האכילה הכפייתית והאמא הכפייתית. "יו אר פאביולס", אמרה האורחת, בהתלהבות שתיירים שומרים רק לראש הנקרה או ליד ושם.

אני באמת פאביולס, חשבתי לעצמי מאוחר יותר, ברגע נדיר של שטיפת כלים והעצמה עצמית. בבית עמדו ריח של גשם ותחושת שרב בו-זמנית, ושינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב, שמלבדו אני עצוב גם בגללם.

aviad.kissos@gmail.com



בצילומי הסרט 'סקנדלים', 1935



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו