בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזכרת מברוך ג'מילי

לצד כתובת הגרפיטי בשער הגיא ששימשה השראה לשיר הידוע, התגלה ציור נוסף, של סמל הפלמ"ח

2תגובות

זו בלי ספק כתובת הגרפיטי המפורסמת ביותר בתולדות ישראל. אבל בתחנת השאיבה הוותיקה בשער הגיא יש עוד עניין היסטורי מלבד היד והשם שהציב לעצמו לוחם הפלמ"ח ברוך ג'מילי ב-1948.

מרב תשומת הלב ניתנה לפני שבועיים לפעולת השחזור והחידוש של הכתובת, ביוזמת חברת מקורות, בעלת המבנה, לרגל יום העצמאות. בעבודת השחזור נמצאה כתובת נוספת, שלא היתה מוכרת, שככל הנראה צוירה אף היא על ידי ג'מילי או מי מחבריו בפלמ"ח.

ג'מילי, יליד פתח תקוה, איש חטיבת הראל שליווה שיירות לירושלים הנצורה, כתב על הקיר החיצוני בקומה השנייה של המבנה: "ברוך ג'מילי פ"ת פלמ"ח 1948". הוא עשה זאת, כך טען כעבור שנים, כדי שאם ייהרג בקרבות על ירושלים, יידעו בעתיד היכן נלחם. שנים אחר כך, ב-1974, כתב בהשראתו שלמה ארצי את "הבלדה על ברוך ג'מילי".

ב-1984 נמחקה הכתובת המפורסמת, למגינת לבו של ג'מילי. הוא פנה לבית המשפט וביקש לאלץ את מקורות להשיב את הכתובת, אך בקשתו נדחתה. אבל בינתיים הופיעו כתובות גרפיטי הנושאות את שמו ברחבי הארץ.

ובכל זאת רק כעת, שש שנים וחצי אחרי מותו של ג'מילי, החליטו במקורות, יחד עם פרויקט המורשת הלאומית של משרד ראש הממשלה, להחזיר את הגרפיטי. לשם כך נשכר שי פרקש, משמר מקצועי. הוא עשה את השחזור בעזרת צילומים היסטוריים של המקום. "הגעתי לשם לסיור ביחד עם צוות", מספר פרקש. "בסיור במקום גילינו, בחדר בקומה השנייה, את סמל הפלמ"ח שצויר על הקיר באותה תקופה בצורה דומה. מישהו צבע מעל זה, אבל הצבע כבר התקלף וירד וראינו שזה גם חרוט וגם מצויר שם".

תחנת השאיבה נבנתה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1936, כחלק ממפעל המים המודרני הראשון בארץ, שהוביל מים ממעיינות ראש העין, במעלה ההר אל ירושלים. כל חלקיו של המוביל הראשון פורקו מאז, אבל בתחנה בשער הגיא נותרו שלושת המנועים המקוריים, שהיו טורבינות דיזל ענקיות שפורקו מספינות והוסבו לשאיבה והזרמה של מים.

בתחנה נעשה שימוש עד ימי המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. הצנרת הושבתה עם כיבוש לטרון על ידי הצבא הירדני, אבל חברת מקורות הצליחה להשתמש בתחנה בשער הגיא כדי להקים את קו השילוח לאורך דרך בורמה, שהוביל מים מאזור קיבוץ חולדה. ברוך ג'מילי וחבריו שמרו על המבנה.

המבנה נמצא עד היום בבעלות חברת מקורות, שהביעה רצון לשחזר את המקום ולהפוך אותו לאתר היסטורי. מה שמונע את הפיכת המקום לאתר הנצחה פתוח לציבור הוא דווקא המיקום המרכזי שלו - על כביש מספר 1 העמוס, מתל אביב לירושלים. התוואי הנוכחי של הכביש מנצל כעת כל סנטימטר פנוי במעבר הצר של שער הגיא.

הקרבה של הכביש המהיר למקום מונעת גישה לבניין תחנת השאיבה, שיישאר סגור בינתיים. בעתיד, במסגרת התוכניות להוסיף נתיבים לכביש, אולי תימצא דרך להוסיף יציאה אל העמדה שאייש במלחמה ברוך ג'מילי. עד אז יוכלו הנוסעים בדרך לראות שוב את הכתובת על הקיר. *



הכתובת בתחנת השאיבה בשער הגיא. צוירה כנראה על ידי ברוך ג'מילי וחבריו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו