בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי ורטר | ביקור ההזדמנות האחרונה

אם ראש הממשלה לא ישוב מוושינגטון עם פריצת דרך במו"מ, היא כנראה כבר לא תקרה * כך איחדה ציפי לבני את שורות הליכוד * ועל אישורו של איזה חוק יהיה נתניהו מוכן "להתאבד"?

תגובות

אם נאומו של בנימין נתניהו בכנסת בתחילת השבוע היה ניסוי כלים, תרגיל יבש לקראת הדבר האמיתי - אתמול בחדר הסגלגל וביום שלישי הבא בגבעת הקפיטול בוושינגטון - אפשר לומר שהוא הוכתר בהצלחה מסחררת. ביבי עדיין אתנו. הקואליציה יציבה מתמיד. שום לבנה לא זזה ממקומה. פה ושם נשמעו רטינות מכיוונם של החשודים המיידיים, בני בגין, ציפי חוטובלי, דני דנון וכל הג'ז הזה. אבל אף אחד לא באמת לוקח את זה ברצינות. כל העולם במה, והם שחקנים בו. כל אחד נותן את הרפליקה שלו, כמצופה ממנו.

נאומו של אלוף הרפליקות, נתניהו, גרר אחריו שובל ארוך של פרשנויות, תהיות וניחושים: מה לעזאזל הוא רצה? למה הוא התכוון כשהוא אמר לא, ולמה הוא התכוון כשהוא אמר כן? האם המנגינה היא שקובעת, או המלים? האם דבריו מעל דוכן הנואמים הם שמשקפים את עמדתו, או מה שלחש באוזניה של חוטובלי אחר כך? האם כשנתניהו אמר "גושי היישובים" הוא התכוון למה שכל ילד מבין ויודע, או שכפי שהוא אמר שלשום לנציגי האגף הימני בסיעת הליכוד, "יש הגדרות שונות למלה 'גושים'".

כך הצליח אשף המלים לגרום לסמן השמאלי במפלגתו, השר דן מרידור, לומר שנאומו היה "אמירה אסטרטגית מן המעלה הראשונה", ולסמן הימני בקואליציה, שר החוץ אביגדור ליברמן, להעריך בדיון פנימי ששום דבר לא ייצא מכל הפסטיבל המדיני ו"אין מניעה שהקואליציה תשרוד עד 2013". מרידור שמע בנאום נתניהו את הביטוי "גושי היישובים", ועלץ לבו. ליברמן שמע שאין פרטנר, ונרגע. שניהם צודקים.

נתניהו המריא שלשום לוושינגטון לביקור של שישה ימים, שניתן לכנותו, בזהירות המתבקשת, "ביקור ההזדמנות האחרונה". אם לא בשבוע הבא, אימתי. ספטמבר הקודר ממש מעבר לפינה. ברק אובמה או-טו-טו נכנס לשנת בחירות. הפלסטינים ממוקדי מטרה במדינתם הממשמשת ובאה. בין לבין מגיע הקיץ, והחופשות, ואוגוסט הלוהט שבו לא קורה כלום. אם נתניהו לא יחזור מארצות הברית ביום רביעי הבא עם פריצת דרך מדינית באמתחתו, יש להניח שהיא כבר לא תקרה.

הנאום בכנסת היה היוני ביותר שנתניהו נשא מאז שנכנס לתפקידו ומאז ומעולם. המונח "גושי היישובים" והמושג "נוכחות צבאית בבקעת הירדן", מציירים מפה כללית של ישראל בגבולות 1967, בתיקונים. אבל, כמו תמיד אצל נתניהו, זה היה מאוחר מדי ומעט מדי. אם היה אומר את המלים הללו, יחד עם "מדינה פלסטינית", בביקורו הראשון אצל הנשיא אובמה במאי 2009, הרבה צרות היו נחסכות ממנו וממדינת ישראל.

אבל נתניהו אינו מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות. את נאום בר אילן הוא נשא באיחור של חודש. את המצור על עזה הוא הסיר אחרי המשט הטורקי. את נאומו השבוע בכנסת הוא נשא באיחור של שנתיים, לאחר שרכבת המדינה הפלסטינית עזבה את התחנה. וממילא, המקסימום שהוא יכול לתת לא מתקרב למינימום שדורשים הפלסטינים והקהילה הבינלאומית. בקונגרס הוא מתכוון להטיף נגד מדינה דו-לאומית - כלומר בעד שתי מדינות לשני עמים - אך גם זה לא יגרום לאיש להתעלף שם.

אחרי שמזיזים הצדה את הפירוטכניקה הימנית, את מבול נבואות הזעם ואת יתר המניירות של נתניהו, שמהן עולה ש"הם עומדים עלינו לכלותנו", מקבלים נתניהו שאינו רחוק כל כך מציפי לבני. נתניהו, שהתזה שלו היתה תמיד שיש להשאיר את ענייני הגבול למשא ומתן ואין למכור סחורה מראש, שירטט השבוע גבול. מובן שאחר כך אצו רצו יועציו והרגיעו, שבעצם זו היתה סקירה של מה שרוב הציבור תומך בו ולאו דווקא של עמדות נתניהו. את הספינים האלה הם לא יוכלו למכור, לא לאובמה ולא לקונגרסמנים.

חיבוק דוב

ביום רביעי בערב, יממה ומשהו לפני המראתו, הזמין אליו נתניהו את חברי סיעת הליכוד כדי להתבשם מתבונתם, מניסיונם ומהרקע העשיר שלהם במשא ומתן מדיני. בתום הדיון מסרה לשכת ראש הממשלה כי נתניהו "ישדרג" את נאומו בקונגרס בעקבות מה ששמע מהח"כים, משל היה מדובר בהחלפת טלפון סלולרי.

בשביל הליכודניקים היה לנתניהו זמן, ובשפע. אבל ישיבה מתוכננת, עם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שנועדה ליום שלישי, הוא ביטל ערב קודם בתואנה של "אילוצי לו"ז". הוצע לו להיפגש עם גוף מצומצם יותר של הוועדה, אך גם לכך הוא לא מצא זמן ביומן. אולי זו הסיבה שיו"ר הוועדה, ח"כ שאול מופז, איש קדימה, התנפל עליו במליאת הכנסת ביום שני וכינה אותו "ראש ממשלה חלש, הססן ופחדן". מופז אינו בורר מלים כשבנתניהו עסקינן. זה חלק מהפריימריס שלו לראשות המפלגה.

גם היו"ר, ציפי לבני, שנגדה יתמודד מופז בבוא היום, לא עשתה לנתניהו הנחות. היא דיברה אחרי ראש הממשלה בדיון המיוחד שנערך בכנסת לרגל יום הולדתו של חוזה המדינה הרצל. יש מי שחושבים, כולל בתוך סיעתה, שלבני פיספסה. שהיא היתה יכולה להרחיב את הבקיעים בסיעת הליכוד ובקואליציה, אם היתה מברכת בחום את נתניהו על התזוזה שמאלה ועל ההכרה בגושי היישובים שממנה משתמעת כוונה לפנות 140 אלף מתנחלים. חיבוק דוב, קוראים לזה. אולם מרגע שלבני בחרה לתקוף ולהשתלח, היא לא הותירה ברירה לחברי הליכוד, אלא להתייצב לצדו של המותקף.

"אני לא מתעסקת בטקטיקה", הגיבה לבני, יומיים אחר הדיון לטענה הזו, "ממילא אף אחד לא מאמין לו. הוא כביכול קרא לנו לאחדות, אבל על מה? על זה שאין פרטנר, שאין סיכוי להסדר, שרוצים לסלק אותנו לא לגבולות 1967 אלא ל-1948? על זה הוא רוצה שכולנו נצטופף יחד או על זה שהוא אמר משהו על גושי היישובים ואחר כך הלך ואמר לציפי חוטובלי את ההיפך? על זה אני צריכה לברך אותו?

"הוא לא מחפש לייצר הסדר אלא לייצר את המלים שיכלאו את כולם בכלוב של לא לעשות כלום. בכלל, נאומים זה לא העיקר והנאומים שלו עוד פחות חשובים. אז הוא ינאם בקונגרס, באנגלית שוטפת ובמבטא אמריקאי, וכולם ימחאו לו כפיים, אבל זה לא ימנע את הצונאמי. תקוות בר-אילן נכזבה, בענק, כי בין הנאום למעשים שנעשו אחר כך, לא היתה התאמה.

"אם הוא היה רוצה קואליציה חלופית, שהיתה נותנת לו גב להסדר, הוא היה מקבל אותה", אומרת לבני, "הוא שמע זאת ממני יותר מפעם אחת. לא רק שהוא לא רוצה, ולא רק שהוא החליט לשמר עצמו בשלטון - שזה לגיטימי - הוא גם קיבל החלטה אסטרטגית להיבחר מחדש על בסיס המחנה שלו, ה'בייס' הימני. לשם הוא מכוון. וזה אומר שאין סיכוי בעולם שיקרה משהו שיחלץ אותנו מהצרה הזאת".

הקשר הצרפתי

ועדת השרים לחקיקה התכנסה לישיבתה הקבועה בצהרי יום ראשון במשרד ראש הממשלה, בהרכב חסר: השרים דן מרידור ובני בגין מהליכוד השתתפו בישיבת השמינייה. בחוץ התחוללה דרמה בגבולות: מפגינים סורים ולבנונים צבאו על הגדרות במג'דל שמס ובמארון א-ראס. הפגנות התלקחו בעזה ובגדה המערבית. בתל אביב התרחש אירוע דריסה. יו"ר הוועדה, שר המשפטים יעקב נאמן, תיקתק את הצעות החוק השונות במהירות הבזק. למי היה ראש לדיונים עמוקים.

לקראת סוף הישיבה הוא העלה את הצעתה של ח"כ רונית תירוש מקדימה, לאסור על חקירת ראש ממשלה מכהן, בעבירות שאינן פשע. השר מיכאל איתן, אף הוא מהליכוד, היה במקרה בחוץ באותם רגעים. בהעדרם של מרידור, בגין ואיתן, מלאכתו של נאמן היתה קלה ודרכו היתה סלולה. ההצעה אושרה על ידי יתר השרים בתוך דקות ספורות. כמעט לא התקיים עליה דיון.

נאמן, השר ופרקליט הצמרת, תמך כמובן, אף שפקידי משרדו התנגדו נחרצות. תמיכתה הנלהבת של לשכת ראש הממשלה בחוק היתה אף היא בגדר סוד גלוי שנלחש מפה לאוזן: מפיהם של היועצים הנכונים, באוזניהם של השרים הנכונים, במסדרונות האפלוליים הנכונים. גורם פוליטי יודע דבר אומר כי נתניהו "מוכן להתאבד על החוק הזה".

כשאיתן חזר לחדר הוא הופתע לגלות שהמעשה נעשה. כשמרידור ובגין סיימו את ישיבתם אצל נתניהו, הופתעו גם הם, ואולי לא כל כך הופתעו, לשמוע שהחוק אושר. שלושת השרים (ה"פיינשמקרים" בלשונו של איווט ליברמן), לא ביזבזו זמן: הם מיהרו להגיש ערר למזכיר הממשלה. כרגע, החוק מוקפא עד שהממשלה תדון בו ותחליט אם לקבור אותו או לגלגלו למליאת הכנסת, בברכת הקואליציה.

עכשיו צריך לחזור שנתיים וחצי במנהרת הזמן, לימי מערכת הבחירות לכנסת. מי שהסתובב באותם ימים במצודת זאב, משכנו של יו"ר הליכוד, ראש האופוזיציה אז בנימין נתניהו, שמע אותו ואת מקורביו מעלים על נס את "החוק הצרפתי" כלשונם, כחוק אחד מני רבים שיש לקדם לאחר הבחירות.

זה היה מעין קוד. אנשיו של נתניהו לא התכוונו לחקיקה העוסקת בגבינות וביין. הם כיוונו לחוק בצרפת, האוסר לחקור נשיא מכהן על עבירות שנעשו טרם היבחרו או על עבירות לא חמורות. בזכות החוק הזה חמק הנשיא הצרפתי לשעבר, ז'אק שיראק, מחקירה פלילית על עבירות שביצע, לפי החשד, בהיותו ראש עיריית פאריס.

נתניהו חמד את החוק הזה. הוא עמד להחליף את אהוד אולמרט, שמרבית כהונתו עמדה בסימן חקירות רבות ומתישות. תיק אחר תיק, פרשה אחר פרשה, עלו מאוב וחזרו לרדוף את אולמרט מהימים שבטרם היבחרו לראש הממשלה. לשכת נתניהו רשמה לפניה שבצנרת הפרלמנטרית מונחת יוזמה של ח"כ תירוש, שנועדה לשחרר ראש ממשלה מהגורל שפקד את אולמרט.

בפברואר 2009 נתניהו נבחר. בסוף מארס הקים את ממשלתו. לימים ניסה, וכמעט הצליח, לפלג את קדימה ולהעביר אליו שבעה ח"כים מסיעת האופוזיציה הראשית. תירוש היתה אחת מהם.

חלפו הימים. חורף, קיץ, סתיו אביב. בסוף חודש מארס, ערב פגרת הכנסת, פירסם רביב דרוקר בערוץ 10, את תחקיר הנסיעות של בני הזוג נתניהו. מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, פתח בחקירה. היא מתנהלת במלוא המרץ גם היום. וראה זה פלא: הכנסת שבה מהפגרה השבוע, ואחד החוקים הראשונים שהגיעו לוועדת השרים לחקיקה הוא החוק הנ"ל של תירוש. לפתע בא יומו. הגיע זמנו להיגאל מתהום הנשייה, בדיוק לאחר שנפתחת חקירת מבקר נגד ראש הממשלה, שעלולה לגרור חקירת משטרה.

יעיר מי שיעיר, בצדק, כי החוק קובע שתחולתו תהיה רק מן הכנסת הבאה. על כך ראוי להעיר שתי הערות: בין הקריאה הראשונה לשנייה ולשלישית, יכולה לצוץ הסתייגות שתקבע כי החוק יחול כבר מן הכנסת הנוכחית. דברים כאלה קורים לפעמים. הערה שנייה: נתניהו מתכנן להיבחר שוב. החוק, גם במתכונתו המקורית, יהיה תקף לגביו אישית. אם לא בכהונה הזו, אז בבאה.

שאלתי את השר איתן אם הוא הרגיש שגנבו הצבעה מאחורי גבו. "לא ולא", אמר איתן. "זה אני שפישלתי. יצאתי החוצה לכמה דקות. ההצעה היתה אחת לפני האחרונה, הייתי בטוח שאספיק לחזור ואז מובן שהייתי מתנגד. אולי גם הייתי יכול לשכנע. אולי היה מתקיים דיון. אבל הם רצו מאוד מהר שם. עד שחזרתי החוק אושר".

שאלתי את המציעה, תירוש, מה פתאום עכשיו, פתאום היום. "כי דווקא עכשיו, כשאני באופוזיציה, אין חשד שיש לי כוונה לפעול לטובת ראש ממשלה מן המפלגה שלי", היא אמרה. "זה חוק שיחזק את המשילות בישראל. יש לי עוד כמה חוקים כאלה בקנה".

קיבלת מראש הבטחה שהקואליציה תתמוך בך? שלשכת ראש הממשלה תקדם את החוק?

"לא קיבלתי שום הבטחה", אמרה תירוש.

בכל זאת, את היית חלק מהחבורה שכמעט עזבה את קדימה. זה בוודאי הפך אותך לאדם רצוי בלשכת ראש הממשלה.

"נמאס לי מתיאוריות הקונספירציה האלה", כעסה תירוש. "אני ממש לא שם. לא כל דבר קשור לסבתא שלי או לדוד שלי. זה לא רק ציני, זה גם מביך".

ציני או לא, הסמליל (הלוגו) של הח"כית מקדימה באתר שלה הוא: "רונית תירוש נלחמת בשבילך". לפחות אזרח אחד, בנימין נתניהו, יכול לחתום על זה היום. *



לבני, ליברמן, מרידור ואיתן. רטינות פה ושם תצלומים: אמיל סלמן, תומר אפלבאום ומוטי מילרוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו