בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך הפך היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, לדמות מפתח בעיצוב הדמוקרטיה בישראל

איל ינון ידע שמחכה לו ג'וב מעניין, אבל אפילו הוא לא ציפה שיהיה לו תפקיד כה חשוב בגיבוש דמותה של ישראל. איך מאזנים בין החקיקה האידיאולוגית מימין לבין שמירה על הדמוקרטיה? היועץ המשפטי לכנסת משוכנע שהוא עומד במשימה בכבוד

תגובות

דיון בוועדת הפנים של הכנסת בתחילת ינואר היה מתוח. משרד הפנים הציג את הצעת החוק שגיבש, שעל פיה עובדים זרים שנישאו לישראלים ולא הסדירו את מעמדם החוקי - יגורשו לחו"ל לפרק זמן שעשוי להגיע עד לעשר שנים; רק לאחר מכן, יוכלו לנסות להסדיר מחדש את מעמדם. היועץ המשפטי לממשלה הסכים להצעת החוק, שרי הממשלה הבטיחו את תמיכתם.

אלא שהיועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, התייצב לדיון חדור רוח קרב, וטרף את הקלפים. הוא האשים את הממשלה בהתעלמות בוטה מפסיקות בג"ץ, ובניסיון להניח לפני הכנסת "מכשול חוקתי". החוק, שנוסח על ידי אחד מפטרוניו המשפטיים של ינון, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, נועד במקור למנוע מפלסטינים לגור בישראל בזכות נישואים פיקטיביים לישראלים. ואולם ינון האשים כי "על פי הנוסח המוצע, לא מדובר רק בפלסטינים, אלא גם במתנדבים בקיבוץ, בתיירים ובעובדים זרים" - בעוד בית המשפט קבע שלאדם יש זכות לקיים חיי משפחה, עם מי שבחר להיות בן זוגו. השריר שעשה ינון השיג את מטרתו: החוק ירד מסדר היום, וספק אם יקודם בכנסת הנוכחית.

ארבעה חודשים אחרי הדיון ההוא, ביקורתו של ינון לא שככה. "מאוד התפלאתי שהממשלה הרשתה לעצמה להביא הצעה כזאת לכנסת", הוא אומר השבוע. "זה לא פשוט לצאת נגד הממשלה, אבל אני חושב שהיה שם סוג של ליקוי מאורות".

למרות שינון מחזיק בתפקידו רק מעט יותר משנה, הוא משדר דעתנות, שליטה בהתרחשויות ושליחות בנוגע לחיזוק מעמדה של הכנסת. אולם למרות זאת, נדמה שדבר לא יכול היה להכין אותו לסערות הפוליטיות העזות שנשבו בכנסת בשנה האחרונה, והפכו אותו מפקיד שתפקידו לייעץ למחוקקים מאחורי הקלעים - לדמות מפתח בעיצוב דמותה העדכנית של הדמוקרטיה בישראל.

אחת המגמות הבולטות בכנסת הנוכחית היא ניסיונם של חברי כנסת מימין לגבש חקיקה לאומנית-אידיאולוגית, המושכת ביקורת רבה על כך שהיא מאתגרת את גבולות הדמוקרטיה, ולעתים גולשת מעבר להם. לא מעט הצעות חוק, ולצדן כמה מהלכים פרלמנטריים, נתפסים ככאלה המנסים להגביל עמדות פוליטיות המנוגדות לנראטיב הציוני בכלל, ולעמדות הימין בפרט. לא פעם טענו מבקרי החקיקה, כי נדמה שהכנסת הנוכחית פועלת להוצאת השמאל והערבים הישראלים מחוץ לגבולות הלגיטימיות: החל בחוקי נאמנות-אזרחות של ישראל ביתנו, דרך חוק ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים, היוזמה להקים ועדות חקירה נגד ארגוני שמאל ועד שלילת זכויותיה של ח"כית חנין זועבי.

בלב הסערות הללו מוצא את עצמו ינון בתפקיד המבוגר האחראי. הוא אמור לייעץ למחוקקים כיצד לנהוג על פי החוק; אם תוגש עתירה לבג"ץ, הוא שיצטרך להסביר לשופטים מדוע פעולותיהם של חברי הכנסת עומדות בחוק. כמי שתפקידו לאזן כל העת בין רצונם של חברי הכנסת לממש את המצע שלהם, לבין דרישות החוק, הוא מוצא את עצמו בעמדה רגישה המועדת לביקורת מכל כיוון. חברי הכנסת מתוסכלים מכך שינון מאלץ אותם לרכך את חוקיהם; אולם אלו הנפגעים מאותם חוקים רואים בו שותף לגיבושם.

בחודש שעבר פירסמה האגודה לזכויות האזרח דו"ח הקובע שהכנסת הנוכחית רשמה שיא של חקיקה אנטי-דמוקרטית, מפלה וגזענית המפרה את זכויות אדם (ראו רשימת חוקים בעמ' 28). אולם בראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו, ינון עומד איתן מאחורי החקיקה הנשלמת בכנסת. "אני דוחה בתוקף את הטענות כאילו הכנסת הנוכחית מתנכלת למיעוטים ורודפת רדיפה פוליטית את השמאל הישראלי", הוא אומר, ומוסיף כי לדעתו דווקא גורמים בשמאל יוצרים דימוי מסולף של אותם חוקים. "יכול להיות שהתיוג של החקיקה הזאת כגזענית, משרת גורמים מסוימים שמבקשים לאחד את המחנה המתנגד, ומנסים ליצור באזז תקשורתי ומחאה ציבורית מאוד מאוד גדולה. נכון וטוב שיהיה ויכוח ציבורי ער, אבל לטעון שמדובר בחקיקה גזענית, זה פוקוס לא נכון.

"אני באמת סבור שאף אחד מהחוקים אינו עונה להגדרה של חקיקה גזענית, ודאי לא בהגדרות המשפטיות הקלאסיות של חקיקה גזענית", מוסיף ינון, ומתכוון לכך שהחוקים אינם יוצרים אפליה אסורה ומכוונת של האוכלוסייה הערבית. לדבריו, "אם החוקים היו גזעניים, לא הייתי מהסס לרגע ומשתמש בסמכותי להמליץ לנשיאות הכנסת לא לאשר את הנחתם על שולחן הכנסת. אין לי ספק שגם היועץ המשפטי לממשלה לא היה מאפשר לממשלה לתמוך בחוקים האלה".

את המתרחש בכנסת מתאר ינון כשינוי בתפיסת הדמוקרטיה הישראלית, המשנה את תוכנה מבלי לחצות את גבולותיה: "יש בהחלט אמירה של הכנסת ה-18, אולי בשונה מקודמותיה, של שינוי נקודת האיזון בדמוקרטיה הישראלית, בין ערכים חשובים ובסיסיים כמו חופש הביטוי, חופש המחאה, חופש ההתאגדות פוליטית, חופש פעולה פוליטי; לבין ערכים כמו לאומיות, חוסן לאומי ביטחוני או כבוד לאומי. כנראה שלדעת רוב חברי הכנסת ה-18, גם על הערכים האלה צריך לתת את הדעת".

מותחי הביקורת נגד החקיקה, טוענים שהחוקים האלה פוגעים בדימוי של ישראל בעולם.

"הביקורת טוענת שהחוקים מסייעים למסע הדה-לגיטימציה שישראל סובלת ממנו בעולם בכלל ובאירופה בפרט, אבל ממקום מושבי ותפקידי אני יכול להעיד, שהקמפניה שמתנהלת נגד החוקים בטיעון שהם גזעניים, תורמת לא פחות לדה-לגיטימציה. אני מקבל פניות משגרירויות וארגונים בינלאומיים שמבקשים ממני להסביר מהי החקיקה הגזענית שעוברת בכנסת.

"אפשר לחלוק על התבונה שיש בחוקים האלה בעת שישראל נאבקת על מעמדה הבינלאומי, בתבונה שיש בהם כלפי אזרחי ישראל הערבים שתופסים אותם כאיום, אבל לא ניתן לומר שהם גזעניים מבחינה משפטית בהגדרות המקובלות של המונח גזענות. בכלל לא יהיה פשוט להוכיח בבג"ץ שמדובר בחקיקה גזענית. כאשר בית המשפט בוחן חוקים, הוא לא בוחן מגמות, רוח, או מניעים שמסתתרים מאחורי החקיקה, אלא את החקיקה עצמה. ואתה רואה שהחוקים האלה אינם גזעניים, וספק אם יש בהם פגיעות חוקתיות משמעותיות".

אתה לא חושש שהאקלים שיוצרת החקיקה הזאת יגרום לחלק מהציבור לאבד את אמונו בכנסת?

"כדי שאוכל לשמור על אפקטיביות בנושאים שעומדים לפתחי, אני צריך לשמור על הפרדה בין שיחות סלוניות של קיטורים לבין חוות דעת משפטיות. האקלים הזה, אם הוא קיים, הוא בדיון הציבורי וצריך להיות דאגתם של נבחרי הציבור. זה לא עניינו של היועץ המשפטי לכנסת. אפשר להניח שיש לי עמדות מגובשות בנושא, אבל אני עושה הפרדה מוחלטת בין היותי אזרח לבין התפקיד. זה אחד האתגרים שעומדים בפני יועצים משפטיים. אקלים, רוח, מגמות, לא נתונים לפתחי".

בין שני העולמות

חוק ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים, שאושר סופית במארס האחרון, הוא אחד מאותם חוקים מעוררי מחלוקת. לראשונה, הסדירה הכנסת בחוק את זכותם של היישובים לערוך סלקציה לאנשים המבקשים להתגורר בהם. על פי יוזמי החוק, הח"כים מקדימה שי חרמש וישראל חסון (שלהצעתם צורפה גם הצעה מקבילה של ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו), מטרתו היא "לאפשר ליישובים קהילתיים קטנים לשמר את המרקם החברתי-תרבותי שלהם".

לנוכח הביקורת הרבה על החוק, החליט יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, להתערב. הטיפול שלו בחוק הוא דוגמה לשיתוף הפעולה ההדוק - ויש שיאמרו, ההדוק מדי - בין היו"ר ליועץ המשפטי שלו. ישראל ביתנו, שבכמה הזדמנויות מצאה את ינון כמכשול לשאיפות החקיקה שלה, לא היססה לטעון שהיועץ כותב חוות דעת פוליטיות, במטרה לקרוץ לח"כים של השמאל ולסייע לפטרונו לסלול את הדרך לכס נשיא המדינה.

ההרמוניה בין ינון לריבלין אכן בולטת, בעיקר על רקע יחסי העבודה העכורים שהיו לריבלין עם היועצת הקודמת, נורית אלשטיין, שהגיעו עד לכדי נתק בין השניים. ינון החליף את אלשטיין באפריל 2010, לאחר כשלוש שנים בהן היה מזכיר הכנסת. בתפקידו הקודם הפך לאיש אמונם של היו"ר הקודמת דליה איציק, ושל ריבלין. כשנכנס לתפקידו החדש, התמעטו חילוקי הדעות בין לשכת היו"ר ללשכת היועץ באופן משמעותי.

ינון מדגיש כי יחסיו עם ריבלין מקצועיים בלבד, וכי אין לו יחסי חברות עמו והוא אינו חלק מהכוורת המקיפה את היו"ר. "היחסים שלי איתו, כמו גם עם קודמתו, הם טובים, מקצועיים וענייניים", הוא אומר. ינון אכן נתפס בכנסת כאיש ענייני ומסביר פנים. בעת שמונה לתפקידו נרשמה אחדות מפתיעה בין הח"כים, עד אשר יו"ר ועדת חוקה, דוד רותם הזהיר אותו: "כשאני שומע פה את כל דברי השבח עליך, זה לא עושה לי טוב. קח בחשבון שזו פעם אחרונה שאומרים עליך דברים טובים, כי אחרת פירוש הדבר שאינך ממלא את תפקידך כראוי. תפקידו של היועץ המשפטי הוא לא למצוא חן בעיני אף אחד".

מכיוון שליועץ המשפטי לכנסת אין סמכות לפסול חוקים או לשנות את נוסחם, עיקר תפקידו, כמו גם תפקידם של יועצי הוועדות, מבוסס על שכנוע. וינון מצטיין במציאת שביל הביניים המאזן בין העולמות. "בדי-אן-איי שלי אני בא מבית מפד"לי טיפוסי של פעם, עם הערכים והחינוך המשתמעים מכך. ברקע המקצועי שלי אני חניך של המערכת המשפטית, של השופט מישאל חשין שאצלו התמחיתי, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז, ואפילו עו"ד טליה ששון, שאיתה עבדתי בפרקליטות. אני חושב שהפנמתי את הנורמות והערכים משני העולמות, אני מתכתב טוב עם שניהם. אני חושב שזה מקל עלי, בעיקר בתפקיד הנוכחי".

חוק ועדות הקבלה הוא דוגמה ליכולת התיווך של ינון, וגם ליכולתו להתאים את עצמו לרצונותיו של ריבלין. בשל הביקורת על החוק, הודיע היו"ר שלא יאפשר להעלות את החוק להצבעה לפני שיוכנסו בו שינויים שימנעו אי-קבלת ערבים, עולים, משפחות חד-הוריות או זוגות חד-מיניים ליישובים. ינון תיווך בין ריבלין למציעי החוק, לגיבוש נוסח חדש, שהגביל את תחולת החוק ליישובים שגודלם עד 400 בתי-אב (לעומת 500 בהצעה המקורית), הנמצאים בנגב או בגליל (ולא בכל המדינה כפי שהגדיר החוק בתחילה) - במטרה לצמצם את הפגיעה בשוויוניות.

גם חוקתיותו של החוק המרוכך שנויה במחלוקת. עתירה נגדו הוגשה לבג"ץ, ואנשי רוח וחתני פרס ישראל המזוהים עם השמאל מתחו עליו ביקורת בנימוק שהוא מאפשר לדחות קבוצות מיעוט באוכלוסייה, תחת הסעיף הדורש "התאמה למרקם החברתי תרבותי של היישוב". ינון דוחה את הטענות בתוקף. "זו דוגמה קלאסית, לדעתי, לאחיזת עיניים של הציבור. אי אפשר להלל ולפאר את ההמצאה הישראלית שנקראת יישובים קהילתיים - בין אם זה קיבוצים, מושבים, או יישובים אחרים שבהגדרה טבועים בהם סינון וקבלה סלקטיבית - ומצד שני, כשבאים לעגן את המנגנונים שבלעדיהם לא ייכון יישוב קהילתי, להקים קול זעקה. אנחנו חיים במציאות שבה יש יישובים קהילתיים בישראל, שבמקרים רבים נחשבים ליצירה ישראלית מפוארת שראוי לעודד. אנחנו צריכים למצוא את המנגנונים המאוזנים, כך שנאפשר את קיומם ומצד שני לא ניקלע לניצול לרעה של המנגנון הזה כדי להפלות אנשים מטעמים לא ענייניים. החוק לא הוצע על ידי חברים בסיעות המתויגות כאנטי-ערביות, אלא על ידי איש ההתיישבות העובדת, שי חרמש, חבר קיבוץ כפר עזה ועמיתו לסיעה ח"כ ישראל חסון, שגם הוא לא נחשב לאחד מהכוחות שפועלים כל הזמן נגד ערביי ישראל".

ח"כ דוד רותם היה שותף להצעת החוק, והוא דווקא כן הבהיר שהחוק עשוי למנוע קבלה של ערבים ליישובים יהודיים. אם החוק מאפשר סלקציה כזו, אולי הוא לא מנוסח נכון?

"התבטאויותיו של רותם בתקשורת הן עניין לביקורת ציבורית. אני מתייחס לחוק ולסעיפיו. בגיבוי משמעותי ביותר של יו"ר הכנסת, הבאנו לכך שהמנגנונים הפנימיים בחוק הם כאלה שאינם הופכים אותו לגזעני, ואי אפשר לומר שיש סיכוי רב שבית המשפט יפסול אותו. לי אין ספק שאם ייעשה שימוש כזה בחוק (להדיר ערבים), בתי המשפט יפסלו את אותן החלטות כשהם יעגנו זאת בסעיפי החוק עצמו. יש סעיפים שאומרים באופן מפורש שלא ניתן לסרב לקבל מועמד ליישוב על רקע גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות פוליטית. על כל מילה בסעיף הזה היה מאבק. אבל על מה נתלים המבקרים? על סעיף שקובע כי ניתן לפסול קבלה של אדם בשל חוסר התאמה שלו למרקם החברתי-תרבותי. פה יצטרכו לאזן בין סעיף חוסר ההתאמה לסעיף המונע אפליה".

למרות הסייגים, אם קבוצה חילונית תיגש ליישוב קהילתי חרדי או אמהות חד-הוריות יבקשו להתקבל ליישוב שמרני, הם לא יצליחו להתקבל למרות החוק.

"החוק לא משנה את המציאות הקיימת. יש הרבה צביעות והתחסדות בשיח הקיים לגבי החוק. זה לא שהיום אדם יכול להתקבל לכל יישוב שהוא מעוניין בו, חרדי, חילוני, ערבי, או אחר. חלק מהחלטות בג"ץ שפוסלות החלטות ממשלה או מינהל מקרקעי ישראל הן מוצדקות, משום שהן נובעות מהיעדר חקיקה. החוק למעשה מקשה על המצב הקיים, כי יש בו את כל המנגנונים, האיזונים, ערכאות הערעורים. לכן החוק ייבחן ביישום. בית המשפט יוכל להיעזר במנגנונים הקבועים בחוק כדי לפסול החלטות אם יחשוב שהחוק לא מיושם כהלכה והנימוקים לאי-קבלתם של אנשים פסולים".

ובכל זאת נמתחה על החוק ביקורת רבה.

"אני חושב שבוויכוח ובעמדות שהשמיעו אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים שאני מאוד מכבד, היה נדמה לי שמי שכותב לא קרא בכלל את החוק המדובר, והיה מושפע מאיזו רוח, מערבוב של דברים. החוק מבטא מציאות קיימת בישראל. אף אחד מאותם מבקרים לא בא לפני חקיקת החוק ואמר שצריך לסגור את התנועה הקיבוצית כי היא גזענית במהותה ומקבלת באופן סלקטיבי אנשים. לא שמעתי על הרבה ערבים שגרים בקיבוצים, גם לא של השומר הצעיר".

אולם ביקורת על החוק נשמעה גם בתוך הלשכה של ינון. עו"ד סיגל קוגוט, היועצת המשפטית של ועדת החוקה שבה אושר החוק, טענה בוועדה באופן פומבי, שהחוק עלול להתברר כלא-חוקתי, משום שהוא יחול רק בנגב ובגליל, שם חי שיעור ניכר מערביי ישראל, שעלולים להיות מופלים לרעה. "לא אסתיר: מאוד התלבטנו בנושא הזה", אומר ינון. "עלתה אצלנו השאלה אם הצמצום, שנועד להפוך את החוק לחוקתי יותר, לא יעשה את ההפך שלא בכוונה. היועצת המשפטית של ועדת החוקה, שהיא בהחלט אוטוריטה משפטית שאני מכבד ומעריך, חשבה שעדיף להגדיר מהו יישוב קהילתי לא על פי האזור, אלא לפי המרחק מהמטרופולין הקרוב ביותר. מותר לנו להיות חלוקים. אני לא חושב שהצמצום לנגב ולגליל גורם לאי-חוקתיות. אבל אנחנו נראה, הוגשו עתירות לבג"ץ נגד החוק, שאגב, הוגשו עוד לפני שהחוק פורסם ברשומות. אני מניח שזה קרה כחלק מתחרות בין העותרים, על שם מי ייקרא פסק הדין".

האם יש הגדרה בחוק מהו "מרקם חיים" שעל פיו ניתן לפסול התאמה של אנשים?

"לא. אתה לא יכול להגדיר כל דבר בחוקים".

מילאתי חלל

למרות מעורבותו העמוקה בנושא חוק ועדות הקבלה, היתה זו סערה ציבורית אחרת שהעלתה את שמו של ינון לכותרות - הקמת ועדות החקירה הפרלמנטריות לבדיקת התנהלותם של כמה ארגוני שמאל וארגונים לזכויות אדם. ועדה אחת, בראשות פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו) אמורה היתה לדון בדה-לגיטימציה שארגונים ישראליים גורמים לצה"ל בעולם, תוך דגש על האופן שבו ממומנים אותם ארגונים; ועדה שנייה בראשות דני דנון (הליכוד) אמורה היתה לבדוק רכישת קרקעות בישראל על ידי גורמים זרים. בפברואר, בעת דיון בנושא בוועדת הכנסת, הפתיע ינון בחוות דעת שממנה השתמע כי יש לו ביקורת רבה על הקמת הוועדות.

"הוועדות המוצעות עוסקות לראשונה בנושאים אידיאולוגיים מובהקים, ומבקשות לטפל בגופים המזוהים רק עם צד אחד של המפה הפוליטית, המצוי כיום באופוזיציה", אמר ינון בדיון והוסיף, "הוועדות הללו... מבקשות לעסוק במה שמתפרש כהצרה והגבלה של זכויות יסוד במשטר הדמוקרטי, ובהן זכות היסוד לחופש הביטוי, חופש המחאה וחופש ההתאגדות הפוליטית - זכויות שהן בלב לבו של משטר דמוקרטי". ינון הבהיר כי הקמת הוועדות חוקית, אבל "מדובר בתקדים המעורר שאלות יסוד בדבר אופיין של ועדות חקירה פרלמנטריות, והיקפן של זכויות המצויות בליבת המשטר הדמוקרטי". הוא קרא לוועדה לשקול בזהירות את הנזק לעומת התועלת שבהקמת הוועדות.

הכנסת אמנם אישרה את הקמתן של הוועדות ואף מינתה את חבריהן, אולם הוועדות לא התחילו לפעול והנושא ירד בינתיים מסדר היום, לאחר שחברים בקואליציה החליטו שלא לתמוך במהלך. יש מי שרואה בחוות הדעת של ינון מניע מרכזי לשינוי בעמדתם. ישראל ביתנו, מצדה, תקפה את ינון באופן בוטה, כשבהודעה רשמית טענה המפלגה שחוות דעתו של ינון היא פוליטית, ומונעת מרצונו לשקף את עמדתו של ריבלין, כחלק מהמירוץ שלו לנשיאות.

"הצטערתי על ההודעה הרשמית שמכוונת אישית אלי וקושרת בין התפקוד שלי לבין שאיפותיו הכמוסות, או הלא-כמוסות, של יו"ר הכנסת. לא היה לזה מקום. היתה בזה חציית גבול", אומר עכשיו ינון. "צריך לכבד את בעלי התפקידים ואת עמדתם גם אם היא אינה מובנת. לא צריך לעבור לפסים אישיים. אבל יש בי מספיק חוסן נפשי ומוסדי לעמוד בזה לשני הכיוונים: זה לא ימנע ממני להביע את עמדתי בעתיד, ומצד שני אני לא שומר טינה לישראל ביתנו או למי מחברי הכנסת שלה". רק לפני ימים אחדים החליט ינון להגן בבג"ץ על חקיקה של ישראל ביתנו בנוגע להקלות לערוץ 9 הרוסי.

"מאוד הופתעתי מעוצמת התגובות החיוביות והשליליות לעמדה שהבעתי. כנראה מילאתי חלל בשיח הפנימי בכנסת, ואולי גם מחוצה לה. כשכתבתי את הדברים בבוקרו של הדיון, לא תיארתי לעצמי שהם יעוררו כאלה הדים. ראיתי אותם כדברים בסיסיים שחובה עלי לומר. לא תיאמתי את הדברים עם יו"ר הכנסת. יש פעמים שאני מרגיש שהיועץ המשפטי לכנסת צריך לומר את הדברים במלוא כובד משקלו. אני חושב שהצגתי עמדה משפטית נטו, מאוזנת לחלוטין".

לינון חשוב להבהיר שמה שנתפס על ידי חברי הכנסת של ישראל ביתנו כאמירה פוליטית, היא לדעתו אמירה משפטית לגיטימית. "יש פה בלבול בין תפיסה של הדמוקרטיה במובנה הצר, של כללי משחק של רוב ומיעוט, לבין תפיסה רחבה של דמוקרטיה מהותית, העוסקת בחופש ביטוי, בחופש ביקורת, בחופש מחאה ובחופש קניין. הרבה פעמים קל לקבל את דבריו של היועץ המשפטי כשהוא מדבר במישור הפרוצדורלי. אולם יועצים משפטיים הם גם שומרי הסף לתנאים המהותיים של הדמוקרטיה. הבלבול נובע מכך שהדברים המהותיים נושקים לנושאים שהם לא רק משפטיים. זה עניין אידיאולוגי, פילוסופי לפעמים. חופש ביטוי הוא לא המצאה משפטית. מי שיקרא את הדברים שלי בעיון, יראה כמה הם היו מאוזנים, לא מתלהמים. אמרתי שלחברי הכנסת יש סמכות להקים את הוועדות האלה, אבל טוב מאוד אם ייזהרו בשל התקדימיות שבדבר".

האוצר חוצה קו אדום

בכך לא תמו החיכוכים החריפים שראתה הכנסת, ושהגיעו לשולחנו של ינון. בחודש אוקטובר החליטה המליאה לשלול מח"כ חנין זועבי שלוש זכויות המוקנות לה מתוקף תפקידה, בעקבות השתתפותה במשט לרצועת עזה. על פי הצעתו של ח"כ מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי), שאומצה על ידי מליאת הכנסת, הוחלט לשלול את דרכונה הדיפלומטי, את זכותה לקבל מימון לסיוע משפטי ואת זכותה לצאת למדינות שאליהן נאסרה כניסה של אזרחים ישראלים. בהצעה תמכו 34 חברי כנסת ו-16 התנגדו.

להחלטה קדמו דיונים סוערים במליאה ובוועדת הכנסת. יו"ר הוועדה, יריב לוין, למשל, הטיח בזועבי, "אין לך מקום בכנסת ישראל, אין לך זכות להחזיק תעודת זהות ישראלית. את מביישת את אזרחי ישראל, את הכנסת, את הציבור הערבי ולפחות חלק מבני משפחתך". זועבי הגיבה כי "זהו תקדים מסוכן בכנסת כלפי האוכלוסייה הערבית ונבחריה. הכנסת ממילא מטילה מגבלות על פעילותנו הפרלמנטרית והציבורית באמצעות החקיקה הגזענית".

זועבי וגופים נוספים עתרו לבג"ץ נגד שלילת הזכויות. בתגובה לעתירה שוב הפגין ינון את יכולתו לאזן בין הלחצים השונים, כשהבהיר כי ההחלטה אינה פוגעת באופן ממשי בתפקודה של זועבי, ואפילו אינה מונעת ממנה להשתתף בעתיד במשטים דומים. ינון בדק וגילה, כי הדרכון הדיפלומטי רק "מקצר תורים" בשדות תעופה ואין לו משמעות זולת היוקרה שבהחזקתו; הזכות לצאת למקומות בחו"ל שאליהם נאסרה כניסת ישראלים איננה רלוונטית, כי היום ממילא אין צורך באישור הצבא ומערכת הביטחון לצאת לחו"ל; ואילו הזכות לסיוע משפטי ממילא מותנית באישור ועדה ציבורית, שיכולה למנוע אותה אם יתברר שחבר הכנסת עבר על החוק במפגיע.

"אמרתי שהזכויות שלוקחים ממנה הן לא זכויות רציניות" הסביר ינון. "אם היו לוקחים ממנה זכויות משמעותיות, היו אומרים, בצדק, שחברי הכנסת מגבילים את יכולתה של חברת כנסת לפעול. אין פה דרמה גדולה במישור המעשי, אלא במישור הסימבולי, ואני לא מזלזל בזה בכלל. כשלוקחים זכויות מחבר כנסת זה משהו שלא הייתי רוצה לראות אותו כמשהו מינורי".

ינון גאה בכך שבתחילה, נועד הדיון לגזול זכויות-יתר משישה ח"כים ערבים שיצאו לבקר את מועמר קדאפי בלוב, והסתיים בשלילת זכויותיה של זועבי בלבד. "פעלנו לכך שההחלטה של ועדת הכנסת ומליאת הכנסת תהיה הרבה יותר מאוזנת בין מתן חופש פעולה פוליטי רחב ככל האפשר לחברי כנסת, לבין השימוש בסמכות שנתונה".

אבל למרות שהפרשות הפוליטיות מושכות את מרב תשומת הלב, עיקר גאוותו של ינון תפסה פחות כותרות. זהו "הניצחון" של הכנסת על האוצר והממשלה, שהוביל לצמצומו המשמעותי של חוק ההסדרים. "נכון שזה כנראה לא מספיק סקסי כדי להגיע לתודעה ציבורית כמו ועדות החקירה, אבל באופן אמיתי, ענייני, מה שעשינו בחוק ההסדרים זו אבן דרך ביחסי הכנסת והממשלה. מנענו כך פגיעה משמעותית ביותר בזכויות האזרח ובהליכי חקיקה תקינים".

חוק ההסדרים, שנולד בתוכנית החירום הכלכלית של אמצע שנות ה-80, הפך למנגנון כמעט אנטי-דמוקרטי. באמצעות החוק משליטה הממשלה את רצונה על הכנסת, תוך שהיא עוקפת הליכי חקיקה רציניים, המחייבים דיון ציבורי ושיקול דעת חברתי. "הממשלה נוטה לישון לאורך השנה: היא אומרת שהכנסת קשה, יהיו התנגדויות, אז למה לי להזיע להעביר חוקים", אומר ינון. אולם כריכת החוק בהעברת התקציב, כבר מכניעה את חברי הכנסת הסוררים: אם התקציב לא עובר, הכנסת מתפזרת. האיום עובד, וחברי הכנסת ממהרים לאשר את סל החוקים שהוכנס לחוק ההסדרים, בלי להעמיק בו. הממשלה מעבירה כך רפורמות משמעותיות, הרחק מהדיון הציבורי.

גם השנה פנתה הממשלה לריבלין וביקשה להניח ספר עב כרס בן עשרות סעיפים, שנועד ללוות את התקציב הדו-שנתי. "השנה האוצר הגדיל לעשות, בגלל החשיבה שזאת אולי ההזדמנות האחרונה להעביר את כל הרפורמות של הממשלה הנוכחית", אומר ינון. על אף מערכת היחסים הידידותית והמקצועית עם אנשי האוצר, הוא לא חוסך מהם ביקורת: "אני חושב שבממשלה יש דומיננטיות יתר של האוצר בגלל המקצועיות שלהם, בגלל המסירות שלהם ובגלל הרצינות שלהם. זה לא תפקידי וענייני להתערב כאשר דומיננטיות היתר באה לידי ביטוי בניהול ענייני הממשלה בכלל, אבל ברגע שזה נוגע להליכי החקיקה ולתכנים של חקיקה שהממשלה מביאה לכנסת, פה כן יש לי תפקיד להיות גורם מאזן מול חוסר האיזון שקיים בממשלה בין האוצר ליתר המשרדים, בעיקר המשרדים החברתיים שהם מאוד חלשים ביחסי הכוחות הפנים-ממשלתיים".

בשלב מסוים הבינו ריבלין וינון שהמגעים עם האוצר לצמצום החוק מעלים חרס. "החלטנו בעצה אחת לא להניח את חוק ההסדרים על שולחן הכנסת, שזה דבר יוצא דופן וחריג בכלל לגבי חוקים שהממשלה מביאה לכנסת". במקביל, סירבו השניים לאפשר לשר האוצר למשוך חוקים מוועדות הכנסת כדי להכניס אותם לחוק ההסדרים. "החלטנו לאותת לאוצר ולממשלה שחוק ההסדרים הוא חציית קו אדום והוא בלתי קביל", אומר ינון. הלחץ עבד - עשרות סעיפים הוסרו מן החוק. חלקם נוסחו מחדש כחוקים שהונחו בנפרד על שולחן הכנסת. "הממשלה קרעה את החוברות שכבר הודפסו במדפיס הממשלתי ונאלצה להדפיס חוברות חדשות", סיפר ינון.

ינון מסכים שלא פעם קיים פער בין הדימוי שיוצרים חברי הכנסת והתקשורת לאירועים המתרחשים במשכן, לבין השפעתם האמיתית על המציאות. הוא גם מסכים שחברי הכנסת מנצלים לא פעם את התקנון ורותמים את העשייה בכנסת לטובת מטרות פוליטיות. למרות זאת, הוא מסרב לכנות את פעילות חברי הכנסת "קרקס". לדבריו, "התפקיד שלי הוא להתייחס ברצינות רבה גם לחברי הכנסת וגם לפעילות שלהם. בתפקידי אני לא מזלזל בשום פעולה של חבר כנסת, גם אם בתקשורת היא נתפסת ככזו שנועדה לתפוס כותרת. בתפקידי, אני לא רואה שום דבר כקרקס. אני לא יכול להגיד שחבר כנסת עושה משהו רק בשביל הכותרת, ומתייחס לכל ברצינות".*

איל ינון | תעודת זהות * בן 44 * חי בירושלים עם בת זוגו, אב לשניים מנישואים קודמים * היועץ המשפטי לכנסת מאז אפריל 2010 * עורך דין מאז 95'. התמחה אצל המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין * תפקידיו בעבר: פרקליט במחלקת הבג"צים בפרקליטות; סגן בכיר ליועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה; יועץ בכיר ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז; ב-2007 החליף את אריה האן כמזכיר הכנסת * בן למשפחה דתית. חזר בשאלה בעת שירותו הצבאי * אביו הוא מיכה ינון, לשעבר יו"ר רשות השידור וראש מינהל התרבות

חוקים במחלוקת מושב הכנסת האחרון לבדו, ראה שלל יוזמות חקיקה שעשויות לפגוע באופי הדמוקרטי של ישראל

עברו בקריאה שלישית

* חוק חובת גילוי למי שנתמך על ידי יישות מדינית זרה. זכה לכינוי "חוק הקרן החדשה לישראל". עבר בגרסה מרוככת, לפיה כל גוף או אדם שמקבלים תמיכה ממדינה זרה צריכים לדווח עליה מדי שלושה חודשים (חובה שקיימת ממילא), וכן לציין מדינות המממנות מסעות פרסום.

* חוק הנכבה (תיקון 39 לחוק יסודות התקציב). עבר בגרסה מרוככת, לפיה יישלל מימון ציבורי ממוסדות שיצוין בהם יום הנכבה, ייפגע "כבוד הדגל או סמל המדינה" או יבטאו עמדה ששוללת את קיום המדינה כ"יהודית ודמוקרטית".

* חוק ועדות הקבלה (תיקון פקודת האגודות השיתופיות). מאפשר ליישובים קהילתיים בנגב ובגליל, ובגודל של עד 400 בתי אב, לדחות מועמדים שאינם מתאימים ל"מרקם החברתי" של היישוב. החוק אוסר במפורש דחייה על רקע דת או מוצא.

* החוק לביטול אזרחות בגין מעשה טרור או ריגול. עבר בנוסח מרוכך, לפיו שלילת האזרחות תיעשה תחת פיקוח היועץ המשפטי לממשלה, ובהגבלה שאין להותיר אדם ללא מעמד.

עברו קריאה ראשונה

* חוק איסור הטלת חרם. לפי ההצעה, מי שקורא להטלת חרם עובר עוולה נזיקית ויוכל להיתבע על ידי הנפגע ולפצותו.

* תיקון חוק הכניסה לישראל - הקמת בית דין לזרים. יוקם במשרד המשפטים בית דין שידון בהסדרת מעמד בישראל. מבקרי החוק טוענים כי בית הדין יפגע בעקרון הפרדת הרשויות, בפומביות הדיון ובזכויות יסוד נוספות.

הונחו על שולחן הכנסת

* תיקון חוק איסור לשון הרע. ניתן יהיה להגיש תביעת דיבה, תביעה אזרחית ואף להעמיד לדין פלילי את מי שמדבר סרה במדינת ישראל או במוסדותיה.

* תיקון פקודת העיריות - הצהרת אמונים. ההצהרה של חברי מועצה מקומית תכלול את הגדרתה של המדינה "כיהודית ודמוקרטית"

* תיקון פקודת מס הכנסה. מארגון המקבל כספים מישות מדינית זרה, תישלל הזכות לפטור ממס. במקום זאת יוטל על התרומה מס של 45 אחוז.

* תיקון פקודת החברות. ניתן יהיה לפרק חברה שמסרבת לקנות או לספק שירותים לחלקים מישראל, בשל פגיעה באזרחי המדינה.

"בג"ץ הוא נכס אסטרטגי"

בניגוד ליועץ המשפטי לממשלה, שיכול לפסול חוקים לפני שהם עוברים מן הממשלה להצבעה בכנסת, ליועץ המשפטי לכנסת אין סמכות לפסול חוקים, גם אם אינם חוקתיים. תפקידו מתמצה בייעוץ לחברי הכנסת. "נכון, אין לי זכות וטו", אומר ינון. "אם ועדה מחליטה, למרות התנגדותי, לקבל הצעת חוק, ומליאת הכנסת מאשרת אותה, בהחלט ייתכן שחוק לא חוקי ייכנס לספר החוקים של ישראל".

אם כך, בניגוד לביקורת הנוקבת על התערבות בג"ץ, אולי טוב שיש גוף שמסוגל לפסול חוקים.

"זה נכון. אני חושב שהסמכות הזאת במקומה. צריך להפעיל אותה מאוד במשורה, בריסון מרבי. תפקידנו, הכוחות המקצועיים, הוא להביא את החקיקה הבעייתית לאיזון שיקשה על פסילת חוקים בבג"ץ". לטעמו של ינון, בג"ץ הוא "נכס אסטרטגי" למדינת ישראל.



איל ינון במשכן הכנסת


חנין זועבי תחת התקפה. נענשה בשלילת זכויות לא רציניות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו