בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | המדריך לקוטר

בישראל, מי שרוצה להשיג משהו צריך ליילל. השאלה אם הדבר יושג תלויה רק בעוצמת הרמקולים שמהם בוקעת היללה. מקרה קניוק כמשל

תגובות

באמצע הרעש של ימי הזיכרון לסוגיהם, הלגיטימיים והאלטרנטיביים, ימים מועדים לפורענות מבחינת ההרגשה האישית של כל אחד ואחד, ש"גם אני תרמתי למדינה. למה לא מזכירים אותי?" נשמעה פתאום מן הירכתיים צעקה, צעקונת, של איש אחד הדורש שיזכרו גם אותו.

שמו יורם קניוק, סופר נכבד, מצליח, אך זעקתו אינה כלל מתחום הספרות - או שמא, בעקיפין, כן. קניוק, שכתב בין השאר את הרומן "היהודי האחרון", טוען שאינו רוצה עוד להיות רשום כיהודי במרשם האוכלוסין, אלא כחסר דת. בכך הוא ממשיך את מאבקם הדון קישוטי של יונתן רטוש ותנועת ה"כנענים", או "העברים הצעירים" בשמם הרשמי, ושל הארגון למניעת כפייה דתית, שלחמו לשווא עד כה נגד הכפייה שכופה המדינה היהודית על אזרחיה להיות בעלי דת כלשהי.

לכאורה, צריך כל אדם חילוני בישראל להתייצב לימינו של קניוק ולתמוך בו. אך מי שראה את ההתכנסות הזעירה של תומכיו בשדרות רוטשילד, על רקע פסלו מכמיר הלב של מאיר דיזנגוף הרכוב על סוס הנראה כפרדה הנראית כחמור, לא היה יכול שלא להתמלא רחמים על הסופר הוותיק המכניס את עצמו למבוי שלא ייצא ממנו מנצח.

מה פשר מיעוט התמיכה הציבורית ברעיון נשגב ומובן מאליו כל כך? אחת התשובות לשאלה היא כלהלן: רובם הגדול של אזרחי ישראל החליטו להסמיך את מדינתם להגביל את חירותם הדתית, למען רעיון הנראה בעיניהם חשוב יותר - שישראל תישאר מדינה יהודית. אבל מכיוון שבהקרבה-מרצון של החירות יש משהו בלתי רציונלי או לא מתקבל על הדעת, חוזרת וצפה בכל הזדמנות השאלה איך ייתכן שעם שלם מסוגל שלא לנהוג על פי כללי ההיגיון הפשוט ואינו מוכן להסדיר אחת ולתמיד את הפרדת הדת מהמדינה, אלא חוזר ודוחה את הפתרון לעתיד לא ברור.

אבל יש גם תשובה אפשרית אחרת לאותה תמיהה, והיא: ששוב ושוב, מי שמקבלים עליהם להנהיג את המסע להפרדת הדת מהמדינה הם אנשים שסגולתם העיקרית היא היללה. ובמלים אחרות: קוטרים. ומה עושים קוטרים? מקטרים. ועל מה הם מקטרים? על כל דבר שמציק להם. ולמה מקטרים הקוטרים? מפני שלא שמים לב אל קיטוריהם.

הבה ניקח לדוגמה את וולטר, ההוגה הצרפתי אבי אבות הרעיון של הפרדת הדת מהמדינה. האם היה קוטר? לא. הוא לחם בכנסייה, הוגלה מארצו, וחזר ולחם, אבל לא יילל באוזני איש שחייבים לו דבר ולא נותנים לו. להיפך: הוא לא רצה שהמדינה תעניק לו זכויות, אלא שהוא יהיה מי שיעניק למדינה את הזכות להעניק משהו בכלל.

ומה דרכם של הוולטרים לעניים? הם רוצים טובות מהמדינה. והם מאמינים שאם ייללו מספיק, המדינה תתעייף מיללותיהם ותעניק להם את הפריבילגיה שהם רוצים בה. ובמקרה שלפנינו: למחוק את סעיף הדת של האזרח יורם קניוק מתעודת הזהות שלו.

באופן פרדוקסלי לגמרי, עשוי הדבר להצליח. במדינת הקוטרים, השאלה היא רק לאיזו עוצמה יכולים להגיע הרמקולים שדרכם בוקעת יללתך. ויש דוגמאות לא מעטות למערכות-יללה שהצליחו להתיש, או כמעט, את מוסדות המדינה. למשל: בפרשת גירוש ילדיהם של מהגרי העבודה. או בפרשת שחרור גלעד שליט. כל אחת מהפרשות האלה, ועוד רבות אחרות, סובלת מאותה נכות שסובלת ממנה פרשת קניוק: הן מבקשות מהמדינה לחוס ולרחם, כי ראו כמה אנחנו סובלים, ומייללים, וכמה קשה לנו, ואת, המדינה, ממילא לא מתנהלת כל כך בסדר, אז מה יקרה אם תנהגי גם אתנו לא לפי החוק היבש?

במדינת הקוטרים קורה שהמדינה, המותשת מן היללות של בעלי הדבר, נעתרת למייללים. למשל: עוצמים עין ולא מגרשים את ילדיהם של מהגרי העבודה. או אז חוגגים אזרחי מדינת הקוטרים שהצליחו כביכול במאבקם. מרוב שמחה, הם אינם שמים לב, או מעמידים פנים שאינם שמים לב, שמתחת לאפם מגרשת המדינה מהגרי עבודה אחרים, או שהמדינה אוטמת את האוזניים לבקשות של מי שאין ברשותם מערכת משומנת של יללות מתוקשרות.

על שום כל אלה, יש להניח שמאבקו הנוכחי של קניוק למחיקת סעיף הדת מתעודת הזהות שלו יישאר בגדר קוריוז. וגם אם פתאום תחליט המדינה להיעתר לו, עדיין יישאר בגדר קוריוז. מתי יבוא הסוף לכל זה? כשמדינת ישראל תעשה מעשה, ותשנה רטרואקטיבית את המשפט במגילת העצמאות המצהיר שישראל היא מדינה היהודים, או תנסח מגילה חדשה ובה תיאמר האמת: אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה קוטרית בארץ ישראל, היא מדינת קוטראל. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו