בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך זה שאשה אחת מעזה

רחל ארנפלד, חוקרת של מימון הטרור, הפסידה בתביעת דיבה שהגיש נגדה בנקאי סעודי. זה גרם לה להניע מהלכים חובקי עולם החותרים תחת הקלות הבלתי נסבלת של זכייה במשפטי דיבה בבריטניה ואף הביא לשינוי החוק בארה"ב

תגובות

ספק אם רחל ארנפלד, החוקרת את מקורות המימון של הטרור העולמי, התכוונה לשנות את החוק בארצות הברית. בתחילת הדרך היא רק רצתה להתגונן מפני תביעת דיבה שהוגשה נגדה בבריטניה, בגלל ספר שפירסמה בארה"ב. אבל היא התניעה מהלך של שינוי חקיקה בארה"ב ואולי גם בבריטניה.

התביעה הוגשה לפני כחמש שנים על ידי הבנקאי הסעודי, חאלד בן-מחפוז, בשל דברים שארנפלד כתבה בספר תחת הכותרת, "Funding Evil" וכותרת משנה: ,"The book the Saudis don't want you to read" שפורסם בשנת 2003. בן-מחפוז, שדורג במקום ה-210 ברשימת עשירי העולם של המגזין הכלכלי פורבס (הונו נאמד בשלושה מיליארדי דולר), היה ברשימה הארוכה של אנשי ממשל ואנשי עסקים סעודים, שקורבנות הפיגוע במגדלי התאומים תבעו אותם.

בין היתר טענה ארנפלד שהבנקאי בן-מחפוז הזרים כספים לארגוני טרור, בהם אל-קאעדה, בשנים שלפני הפיגוע במגדלי התאומים. טענות דומות הושמעו גם קודם לכן. בן-מחפוז איים בתביעות דיבה, דרש וקיבל התנצלויות מכמה כלי תקשורת. ארנפלד סירבה להתנצל או לחזור בה. בן-מחפוז פנה לבית המשפט בלונדון והגיש תביעת דיבה. למה מגיש מילארדר החי בסעודיה תביעה בבית משפט בריטי על ספר שפורסם בארה"ב? פרקליטו, עו"ד מייקל גורדק, הסביר לפני שנים אחדות בראיון, שבן-מחפוז החזיק בבית בבריטניה ושיש לו שם עסקים, ולכן גם מוניטין שעליהם הוא הגן.

ארנפלד סבורה שהיתה סיבה נוספת לבחירה בלונדון: חוקי הדיבה בבריטניה מקלים על התובע לעומת אלה של ארה"ב. שם חובת ההוכחה מוטלת על המפרסם ואין די בטענה שהדברים פורסמו בתום לב. בארה"ב, חובת ההוכחה שהפרסום שקרי ונכתב בכוונת זדון מוטלת על התובע. קל יותר לזכות בתביעות דיבה בבריטניה, ואנשים החשים נפגעים מעדיפים לתבוע את עלבונם בבית משפט בריטי, גם אם הם לא בני המקום. התופעה כונתה שם "תיירות דיבה".

התביעה נגד ארנפלד התבססה במידה רבה על הטענה שהספר פורסם בבריטניה באמצעות האינטרנט. ארנפלד טענה שהוא שווק לבריטים מארה"ב באמצעות האינטרנט, וכי רק 23 עותקים שלו נקנו בבריטניה. אך בן-מחפוז טען שתקציר הספר פורסם גם באתר אינטרנט שביקרו בו קוראים בריטים רבים. כך או כך, המשפט התנהל בשנת 2005 בהעדרה של ארנפלד, שהחליטה להחרים אותו. היא הפסידה וחויבה בהתנצלות ובתשלום של 250 אלף דולר.

בראיון שנתנה הודתה ארנפלד שהתקשתה להתגונן מפני התביעה בבריטניה. "בארה"ב די בכך שאני מצטטת את מדלן אולברייט (שרת החוץ בתקופת נשיאותו של ביל קלינטון)", אמרה. "בבריטניה הייתי צריכה להביא את אולברייט לבית המשפט, וגם אם היא תעיד, אין בזה די. היא תצטרך להביא את החומר המודיעיני הראשוני שהסתמכה עליו, וזה הרי לא יקרה".

תלות בנפט

ארנפלד פירסמה חמישה ספרים והקימה מכון להגנת הדמוקרטיה המתמחה, לדבריה, בחשיפת הגורמים המונעים הנהגת דמוקרטיה בעולם ואנשים שמממנים טרור. היא פועלת מדירתה במנהטן בניו יורק. לדבריה, מאז פיגועי ה-11 בספטמבר ,2001 היא יעצה לפנטגון, על בסיס לא קבוע, בענייני מימון טרור וטרור כלכלי. מדי פעם גם עבדה עם משרד החוץ האמריקאי. האם עבדה גם עם ישראלים? היא מסרבת להשיב על השאלה הזאת.

ארנפלד מדברת בפסקנות על תלות הממשל האמריקאי בסעודים. לשיטתה, הטרור המוסלמי שלח זרועות למוקדי כוח בארצות הברית ובעולם כולו, אך העולם המערבי מתעלם, מטעמים פוליטיים וכלכליים, ממקורות המימון לטרור האיסלאמי והערבי.

ארה"ב, היא מאשימה, לא עושה די כדי להיגמל מהתלות בנפט הסעודי. התוצאה היא שכסף רב זורם מארה"ב ומדינות המערב לסעודים, ואלה, יחד עם מדינות מוסלמיות אחרות, מממנים פעולות שתכליתן למוטט את המערב. מיד אחרי המשפט פתחה ארנפלד במתקפת נגד והגישה תביעה משפטית בניו יורק.

"אמריקה היא מדינה שמגינה על חופש הדיבור, וכאזרחית אמריקאית אני רוצה את חופש הדיבור שלי", אמרה אז בראיון ל"הארץ". היא ביקשה שבית המשפט יקבע שלא ניתן לאכוף את פסיקת בית המשפט הבריטי, כדי למנוע מפרקליטי בן-מחפוז לנסות להשתלט על נכסיה בארה"ב בעזרת הפסיקה. לאחר התכתשות משפטית שהגיעה עד לבית המשפט העליון של ניו יורק, נדחתה תביעתה, בטענה שבמצב החוקי הקיים הנושא חורג מסמכות בית המשפט.

בשלהי 2007 פנתה ארנפלד לבית המחוקקים של מדינת ניו יורק, כדי לשנות את החוק במדינה. ואכן, בתוך כמה חודשים - זמן קצר מאוד לחקיקה - התקבל חוק. לפיו, כל תושב ניו יורק, וגם מי שמפרסם בניו יורק, יהיו מוגנים מאכיפת פסק דין במשפט דיבה שניתן במדינה המעניקה פחות הגנה לחופש הדיבור מזו שמעניקה מדינת ניו יורק. החוק, שעבר במאי 2008, זכה לשם "חוק רייצ'ל".

ארנפלד לא הסתפקה בכך ופנתה לחברי קונגרס. "חשבתי שצריך להגן לא רק על המפרסמים בניו יורק, אלא על כל מי שמפרסם בארה"ב", היא אומרת. "גם רציתי שיהיה בחוק דבר שאין בחוק של מדינת ניו יורק. רציתי שמי שתובע אמריקאים יידע שהוא חשוף לתביעה נגדית של פיצויים. טענתי שהחוק הזה צריך להרתיע".

על פי החוק, שעבר בקונגרס ובסנאט בהצבעה פה אחד, ביולי 2010, לא ניתן לאכוף על מפרסם אמריקאי פסק דין במשפט דיבה ממדינה שההגנה בה על חופש הדיבור פחותה מזו שבארה"ב. ההצעה להכניס אלמנט של הרתעה לחוק - תשלום פיצויים - לא עברה, אך נכללה בו האפשרות לתבוע החזר הוצאות משפט. ארנפלד ציפתה שהנשיא, ברק אובמה, יערוך טקס חתימה על החוק שהיא נאבקה למענו ויזמין אותה, אבל לא היה טקס כזה. אפשר אולי להבין את אובמה. ארנפלד, הנחשבת לימנית, היא לא בדיוק כוס התה שלו.

"שמרו על זה בפרופיל נמוך", היא אומרת ביותר משמץ של מרירות, "אפילו לא פירסמו הודעה על החתימה של החוק. זה לא שגרתי. רבים לא יודעים בכלל שהחוק עבר. כנראה שהבית הלבן שמר על פרופיל נמוך בגלל ההשפעה הסעודית".

אבן הפינה

חאלד בן-מחפוז מת בשנת 2009, בגיל 60, לפני שהחוק האמריקאי חוקק. אבל אם יתקבל תיקון לחוק בבריטניה, הוא עשוי להתכנות חוק בן-מחפוז. בעקבות החקיקה בארה"ב יש התעוררות גם בבריטניה. זה זמן מה שמו"לים מתלוננים על חוקי הדיבה המחמירים, המצרים את צעדיהם. לטענתם, חברות ובעלי הון מאיימים בתביעת דיבה כדי למנוע פרסום נגדם בתקשורת ובספרות.

באחרונה הגישה הממשלה הצעת חוק שתגביל את "תיירות הדיבה" ותעניק הגנה רבה יותר לאמצעי התקשורת ולהוצאות הספרים בבריטניה. שר המשפטים הבריטי, קנת קלארק, הסביר את מהלך הממשלה בכך שהזכות לחופש הדיבור היא אבן פינה של חברה דמוקרטית. על פי התיקון המוצע, שההצבעה עליו תתקיים בחודש הבא, התובע יצטרך להוכיח שנפגע באופן משמעותי מהפרסום בבריטניה; תובעים מבחוץ יצטרכו לנמק את הפנייה לבית משפט בריטי. בינתיים, השופטים משתדלים לצמצם את תיירות הדיבה.

בחודש פברואר דחה שופט בריטי תביעה של מיליארדר אוקראיני, שהוגשה בלונדון נגד עיתון בארצו. ניו יורק טיימס פירסם באחרונה מאמר מערכת בשבח הצעת החוק המתגבשת בבריטניה. עם זאת נטען כי החוק הבריטי המוצע אינו מספק את ההגנה הטובה ביותר למפרסמים, כמו זה האמריקאי, שכן חובת ההוכחה מוטלת עדיין על הנתבע.

ארנפלד הניעה את המהלך לבדה. לשאלה מי עזר לה היא משיבה, "הקדוש ברוך הוא". אבל היה עורך דין שסייע לה במאבק, דניאל קורנשטיין. לדבריה, "הוא לא רק עזר מבחינה משפטית, הוא גם ידיד טוב. מבחינה פסיכולוגית קשה לנהל מאבק שכזה לבד. הוא עזר לי מאוד".

לדברי ארנפלד, הפרויקט כולו עלה לה 2.5 מיליון דולר. "אני עדיין חייבת כסף לדניאל קורנשטיין", היא אומרת. איך היא מימנה את המאבק? "הרוב בשכר שקיבלתי תמורת עבודה שעשיתי", היא אומרת. "היהדות העשירה של ניו יורק לא סייעה לי. ברגע ששמעו שיצאתי למאבק נגד מיליארדר סעודי, הם לא רצו להיות מעורבים. אולי לא רצו להסתבך, אולי כי זה היה רחוק, באנגליה, ויש גם לא מעט יהודים שעושים עסקים עם הסעודים ומדינות המפרץ".

ברשימת אלה שעזרו לה היא מונה את "ג'יימס וולסי, שהיה ראש הסי-איי-אי, ריצ'ארד פרל (שהיה מקורב לממשל בוש ואחד ממסבירי המלחמה בעיראק, ח"ה), עזר גם הוא, וגם מייקל מוקאסי, שהיה התובע הכללי של ארצות הברית". אבל, היא מסכמת, "בסך הכל זה היה מאבק מאוד בודד".

ארנפלד, תל אביבית במקור, היתה תלמידתו של השופט חיים כהן. היא בעלת תואר דוקטור בקרימינולוגיה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. מלגת לימודים לפוסט-דוקטורט הביאה אותה לארה"ב. תחילה עסקה בקשר בין סחר בסמים לפוליטיקה ואחר כך בדרך שבה שחיתות והלבנת כספים מאיימות על משטרים דמוקרטיים. למרות הישגיה, ארנפלד חוששת עדיין להיכנס לבריטניה, כנראה בצדק.

"הזמינו אותי להרצות בבריטניה, אבל החלטתי לא לנסוע", היא אומרת. "גם אם החוק שם ישתנה, פסק דין נגדי עדיין קיים. אם אכנס למדינה, יעצרו אותי וידרשו שאשלם את מה שנפסק לחובתי בהעדרי, וגם על ביזיון בית משפט. זה יעלה הרבה כסף ויגרום הרבה כאב ראש. במצב עניינים זה, אין סיבה וסיכוי שאסע לשם". *





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו