בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העליון פה אחד: עו"ד פרי גנב מלקוחותיו במרמה - ומאסרו לא יקוצר

ב-2007 הורשע ישראל פרי בקבלת דבר במרמה ובגניבה בידי מורשה ונידון ל-10 שנות מאסר ? בית המשפט העליון, שהורה לקיים דיון נוסף בהרשעתו בגניבה, קבע אתמול: "פרי והארגון סטו מההסדר המוסכם בינם ללקוחותיהם, ושילשלו את כספי הלקוחות לכיסם"

תגובות

>> שבעה שופטי בית המשפט העליון דחו אתמול פה אחד את בקשתו של ישראל פרי - שהורשע באוקטובר 2007 בפרשת הפנסיה הגרמנית בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של גניבה בידי מורשה, בתיווך ובעיסוק בביטוח בלא היתר, ובשיבוש הליכי משפט - לבטל את הרשעתו בעבירות גניבה.

פרי הורשע בגניבת כ-320 מיליון מארק גרמני - כ-2.5 מיליארד שקל במונחים של היום - מפרמיות ביטוח ששולמו מראש לחברות בשליטתו, ובקבלת שכר טרחה במרמה של כ-150 אלף מארק. שופטי העליון קבעו כי עונשו של פרי - 10 שנות מאסר בפועל - יישאר על כנו. פרי, שהחל לרצות את עונשו לפני כשנתיים, לא נכח בדיון.

תחילת הפרשה באמנה שחתמו ישראל ומערב גרמניה ב-1978 והקנתה לאזרחים ישראלים זכות לחבור לתוכנית פנסיה של המוסד לביטוח לאומי הגרמני. כדי להצטרף לתוכנית נדרש תשלום חד-פעמי לכיסוי פרמיות חודשיות, רטרואקטיבית, עבור 1956-1980. פרי השיג מימון מבנק גרמני להעמדת הלוואות ל-30 אלף הלקוחות שהצטרפו לתוכנית, ואלה התחייבו כי החברה של פרי היא זו שמייצגת אותם לצורך קבלת הפנסיה.

לפי הכרעת הדין של השופט זכריה כספי מ-2007, אף שפרי שלט בחברות שהלוו את הכספים ללקוחות, הוא יצר בפניהם מצג כאילו מדובר בחברות שאין לו כל אינטרס בהן. בנוסף, פרי והחברה שלו חייבו את הלקוחות בהסכם ביטוח חיים, להבטחת פירעון יתרת ההלוואות במקרה שהלקוח נפטר. תחילה נעשו ביטוחי החיים באמצעות החברות שמשון והסנה, ומאוחר יותר הקים פרי חברה בשם בריטניה באיי קיימן, שעסקה בביטוח הלקוחות. בהכרעת הדין נקבע כי פרי פעל בניגוד אינטרסים במגעיו עם הלקוחות, מאחר שהיה הבעלים של החברות המלוות ושל בריטניה.

המחוזי פסק כי פרי והארגון "לא רכשו ביטוח כפי שהובטח, אף שחייבו את הלקוחות וגבו מהם את הכספים שנועדו לצורך רכישת הביטוח הזה. הם חישבו את הסכומים שגבו מן הלקוחות לצורך רכישת פרמיות הביטוח מראש בשיטה בלתי מקובלת, כך שבמקרים מסוימים עלתה פרמיית הביטוח ששולמה, כביכול מראש, על מלוא גובה החוב שאותה היתה אמורה לכסות. הנאשמים שלחו ידם במרמה בחלק מכספי הלווים בזה שלקחו לחזקתם את הכספים שיועדו לרכישת ביטוח מראש מבלי לערוך ביטוח כזה".

עוד נקבע כי בריטניה "נועדה ליצור מעטפת ריקה, שכל תכליתה היתה, למעשה, להעשיר את הנאשם. סכומי הפרמיות שנגבו מן הלקוחות הם בגדר סכומי כסף שנגנבו מהם במרמה ובדרכי עורמה".

"הקורבנות הרוויחו מיליארדים בלי להשקיע"

לאחר הרשעתו עירער פרי לעליון. בפברואר 2009 דחו השופטים אדמונד לוי, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר את הערעור, אך החליטו לקצר את העונש שנגזר על פרי מ-12 ל-10 שנות מאסר בפועל, שכן לדעתם העונש היה חמור יתר על המידה.

בבקשה לקיום דיון נוסף שהגיש פרי כחודש לאחר מכן, באמצעות עוה"ד ישראל וולנרמן, צבי אגמון, פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' עומרי ידלין, טען פרי כי המקרה שלו יוצא דופן, שכן בדרך כלל בעבירות של גניבה הקורבן יוצא ניזוק, ואילו במקרה זה, לדבריו, "הקורבנות הרוויחו מיליארדי שקלים מההתקשרות, מבלי להשקיע אגורה אחת, וזאת מאחר שהעסקה נבנתה כך שכל הסיכון נפל על כתפי העותרים". לטענתם, הלקוחות שהתקשרו עמם זכו בזכויות פנסיוניות על פי התוכנית הגרמנית באותם סכומים שהובטחו להם במועד ההתקשרות, ואלמלא הצטרפותם מרבית הזכאים לפנסיה לא היו יכולים להצטרף כלל לתוכנית.

באופן חריג קיבל העליון באוקטובר 2009 את בקשתו של פרי, וקבע כי בנסיבות החריגות של המקרה יש מקום לקיום דיון נוסף בעניין הרשעתם של פרי והארגון בעבירת הגניבה. לדברי המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, "בהתחשב בממצאים החמורים שנקבעו על ידי בתי המשפט שנדרשו לפרשה, הרשעת העותרים בעבירת המרמה ובעבירות על דיני הביטוח אינה מעוררת לטעמי קושי, ובוודאי אינה מקימה עילה לדיון נוסף. עם זאת, סבורני כי בנסיבותיו החריגות של המקרה יש מקום לקיום דיון נוסף בעניין הרשעת העותרים בעבירת הגניבה".

הפרשה, לדעתו, מעלה כמה קשיים פרשניים, בין השאר בשאלה אם בנסיבות שבהן השיגו פרי והארגון את המטרה שלשמה הועברו הפרמיות - שכן לדבריו הרנטה שביקשו אכן הושגה - נעברה עבירה של גניבה.

המדינה התנגדה לדיון הנוסף וטענה כי פרי והארגון פעלו בניגוד להרשאה המפורשת שנתנו להם לקוחותיהם, שלפיה פרמיות הביטוח להחזר ההלוואה ישולמו לחברת ביטוח חיצונית הפועלת לפי קריטריונים מקובלים, והותירו את פרמיות הביטוח בידיהם. בכך, טענה המדינה, גרפו מאות מיליוני מארקים גרמניים על חשבון הלקוחות.

לפי המדינה, פרי ערך את חישובי פרמיות הביטוח באמצעות מקדמים שרירותיים שנקבעו על ידו ועל ידי אקטואר מטעמו. המדינה, באמצעות עוה"ד מיכל עוזר-רוזן ויונתן קרמר, הבהירה לגבי השאלה המשפטית שהעלה השופט ריבלין כי משעה שפרי פעל בניגוד להרשאה שניתנה לו וגרף לכיסו רווחים שלא כדין על חשבון הלקוחות, לא ניתן לומר שמטרת ההסכם הושגה.

"נטלו מרכוש הלקוחות בדרך עקלקלה ונפתלת"

השופטים אילה פרוקצ'יה (שפרשה בינתיים), אשר גרוניס, מרים נאור, סלים ג'ובראן, אסתר חיות, יורם דנציגר ויצחק עמית קיבלו את עמדת המדינה. "על יסוד התשתית העובדתית הקיימת ניתן לקבוע כי פרי והארגון השתלטו על רכוש לקוחותיהם באמצעות התנהגות תרמיתית, תוך ניצול יחסי אמון שנרקמו בין הצדדים. הם סטו מההסדר המוסכם בינם לבין לקוחותיהם ושילשלו את כספי הלקוחות לכיסם מתוך כוונה לשלול אותם לצמיתות. בדרך עקלקלה ונפתלת הם נטלו מרכוש הלקוחות, ובכך גרמו להפחתה בסכום הרנטה שהגיעה לידי הזכאים. מעשיהם מקיימים את תנאי העבירה של גניבה בשליחת יד, וכן את יסודות העבירה של גניבה בידי מורשה", קבעה השופטת בדימוס פרוקצ'יה, שכתבה את פסק הדין. "במעשיהם פגעו העותרים בערכים חברתיים חשובים שעליהם מבקשות הנורמות הפליליות להגן", הוסיפה פרוקצ'יה.

לדעת שופטי העליון, "העותרים קיבלו לידיהם כספים של הלקוחות כדי שיפעלו בהם לביצוע ביטוח חיים על פי תנאי ההתקשרות בין הצדדים. תנאים אלה חייבו עשיית הביטוח בחברה חיצונית ובדמי פרמיות מיטיבים, שאינם סוטים מתנאי השוק. הכספים היו בפיקדון בידי העותרים למטרה זו, אך הם הפרו את תנאי ההתקשרות, לקחו את הכספים לעצמם במקום לערוך את הביטוחים בחברה חיצונית, ואף העריכו את הסכומים בגין הביטוח בהיקפים שחרגו מהסכומים שנדרשו בעבור ביטוח הסיכון שאותו נדרש לבטח".

באשר לעבירת גניבה בשליחת יד, קבעו השופטים כי "הכספים ניתנו בידי העותרים בליווי תנאים והוראות, שעיקרם הוא כי יש להשיג ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית ובתנאי ביטוח מיטיבים על פי תנאי השוק, שיענו לאינטרס הרכושי של הלקוחות. באמצעות שימוש בחברת בריטניה שבבעלות פרי, נטלו העותרים את כלל כספי הפרמיות לכיסם, ונהגו בהם מנהג בעלים תוך הפרת התחייבויותיהם כלפי הלקוחות. הם ביצעו בכך מעשי שליחת יד בכספים. מעשי העותרים נעשו במודע ובכוונה, והם נעשו במרמה".

לדברי פרוקצ'יה, "'מקור הרע' שביסוד עבירת הגניבה שעברו העותרים הוא במעשי התרמית שעשו, ושעמדו ביסוד ההתקשרות בינם לבין לקוחותיהם. מעשי המרמה של העותרים סביב ההתקשרות הטביעו ליקוי יסודי בהסכמת הלקוחות למסור לידי העותרים את הכספים שנועדו לרכישת פוליסות ביטוח. השתלטות העותרים על כספי הלקוחות ושליחת ידם בכספים פגעה באינטרס הרכושי של הלקוחות, שהוא העומד בליבת עבירת הגניבה על נגזרותיה".

השופטים דחו את טענת פרי והארגון שלפיה מתן הפטור על ידם לעיזבונות הלקוחות שנפטרו מתשלום יתרת ההלוואה שקיבלו מהארגון שולל את עבירת הגניבה בידי מורשה. "פטור זה אמנם ניתן ללקוחות בידי העותרים, אך הוא היה אמור 'להירכש' על ידם תמורת פרמיות ביטוח הוגנות וסבירות, במסגרת חברת ביטוח חיצונית שלעותרים אין אינטרס בה. במקום זאת, הפטור 'נקנה' באמצעות סכומי כסף חריגים שנוכו מהרנטות של הלקוחות וששולשלו לכיסם של העותרים. האינטרס הרכושי של הלקוחות נפגע פגיעה קשה בכך שסכומי כסף שלהם היו זכאים מכספי הרנטות נשללו מהם שלא כדין; אותו חלק מפרמיות הביטוח החורג מהשיעור המקובל בשוק לביטוח הסיכון שאותו נדרש לבטח - מות הלקוח בטרם נפרעה ההלוואה במלואה - הוא המהווה נשוא הגניבה בשליחת יד, ולגביו מתקיימים גם יסודות עבירת הגניבה בידי מורשה", נקבע.

לאור כל האמור קבעו שופטי העליון כי יש להותיר בעינה את ההרשעה בעבירה של גניבה בידי מורשה ביחס לפרמיות הביטוח. "משלא נמצא מקום לשנות מהכרעת הדין, ממילא לא קמה עילה להתערב בעונש", צוין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו