בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות למוסף "הארץ"

תגובות

ספק סביר

שוב מואשמת התקשורת, החוזרת מדי פעם מחדש למותה הטרגי של הנערה תאיר ראדה בקצרין ("נופים חרוכים", מוסף "הארץ" 13.5). יש סתירה לוגית בטענה זו, שהרי אילו מעצרו/מאסרו והכרעת דינו של רומן זדורוב לא היו מעוררים ספקות, לא היתה לתקשורת שום סיבה לעסוק בפרשה זו. התקשורת אולי לא תמיד אובייקטיבית, אך לעולם לא תעסוק בנושא שאין לציבור כל עניין בו.

עקבתי אחר פרשה זו מתחילתה, לא רק בהיותי משפטן (בגמלאות), אלא גם בקנה מידה של אדם סביר, וגם בי התעוררו ספקות רבים. לא אתייחס לכולם. אסתפק בציון כמה עובדות: זמן קצר לפני הרצח נמלט ממשמורת המשטרה האנס בני סלע. החיפושים אחריו נמשכו זמן רב. המשטרה נעשתה ללעג ולקלס בעיני הציבור. בזמן הזה נרצחה הנערה בקצרין. לאחר כמה ימים נעצר חשוד, רומן זדורוב. משטרת ישראל לא הסתפקה בהודעה לתקשורת, אלא כינסה מיד מסיבת עיתונאים מצולמת ומשודרת בהשתתפות מספר רב של קציני משטרה מכל הדרגות, ישובים מעבר לשולחן מוארך, קורנים מאושר. הרוצח בידינו, הכריזו זה אחרי זה בגאווה.

או-אז התעוררו בי ספקות שגברו והלכו והם קיימים עד עצם היום הזה.

עו"ד זלמן שרר

קרית טבעון

מקור מודיעיני

קראתי בעניין רב את כתבתה של רונה סלע "סיפור המרגלים" (מוסף "הארץ" 13.5). כמי ששירת כאחראי על דרום הארץ בש"י הערבי של ההגנה בתקופת המנדט, אני מבקש להאיר זווית נוספת בתיאור הכנתם של "סקירות הכפרים".

בנוסף למודיעים ערבים, הסתייענו בוותיקי המושבות. כך, למשל, נועדתי רבות עם יגאל סברדלוב ז"ל, שנולד בגדרה וחי בה עד מותו. הוא היה מקור למידע בלתי נדלה על האוכלוסייה הערבית באזור. על סמך היכרותו הכינותי סקירות מפורטות של הכפרים בשיט וקטרה, אשר אם לא הושמדו, ודאי קיימים עדיין בארכיון ההגנה.

הכרתי את השטח נוצלה בחודשים הראשונים של מלחמת השחרור על ידי צירופי למטה גדוד 53 של גבעתי, שהיה אחראי לאזור הדרום ואחר כך צורפתי גם למחלקת המודיעין של מטה מבצע "נחשון" שנועד לפרוץ את המצור על ירושלים.

גליל אלישיב

כפר סבא

זיכרון סלקטיבי

הדבר הבולט ביותר בראיון עם אהוד ברק (מוסף "הארץ" 6.5) והמפתח להבנת כישלונותיו של האיש שטבע את המושג "מבחן התוצאה", הוא חוסר יכולתו לביקורת והפנמה עצמית. לאורך הראיון מצטיירת דמות המרכיבה את המציאות בסדר ובהקשר הנוחים לה. מצד אחד ניכר בברק הבוז לפוליטיקאים המצויים ומצד שני הוא מתגאה בהישרדותו לאורך השנים ("אני פוליטיקאי כל כך כושל שכל יריבי נעלמו"). לא פלא, שאם זו המטרה שבחר הרי שכל תרגיל להישארותו בשלטון לגיטימי בעיניו.

הזיכרון הסלקטיבי שלו עובד שעות נוספות גם בהקשרים מדיניים. כך למשל כשהוא מתייחס לאולמרט ("ברגע האחרון... ניסה להחתים את אבו-מאזן על איזו מפה... ככה לא עושים עסקים בין מדינות") הוא שוכח את התנהלותו שלו בהסכם טאבה לאחר שנקבעו בחירות. כך גם בהקשר אישי, כאשר הוא משווה את עצמו למנהיגי ישראל (הנהנים כולם מטיסות במטוסים פרטיים וקוניאק טוב לדבריו) ושוכח ברשימה את מנחם בגין, עמרם מצנע ויצחק שמיר, שבהם הוא נתלה בהקשר אחר שבו ההשוואה נוחה לו.

הרושם המתקבל הוא שהשיח הציבורי כלפיו אינו חודר את קליפת הלוגיקה שעטה על עצמו. הוא נשאר לדבריו עם "שקט פנימי" וכיבוד "חולשות האנוש"; ספון במגדלו בלילה, מתמוגג מיכולותיו ליהנות מהרצאות על מכניקת הקוונטים ומכתבי גתה. ואולי כדאי לברק, בהמשך לסיפורו של פאוסט שאותו הוא מזכיר בראיון, לעיין גם בכתבי אוסקר וויילד המספר על דוריאן גריי, הצעיר היהיר וחסר הרגשות, שהראי (העצמי?) שלו ממשיך להציג לו את דמותו הצעירה ויפת התואר, ששום טעות ובעיות אופי אינם נותנים בה את אותותיהם, בעוד תמונתו (הציבורית?) מזדקנת והולכת וכל קמטי הכישלונות, האטימות והיהירות נחתמים בה לעד.

פרופ' עירד בן-גל

הרצליה

כלי ניגוח

מרשימתו של סייד קשוע "זה לא מצחיק" (מוסף "הארץ" 6.5) התברר שהשואה אינסטרומנטלית. הגזענות שהובילה לשואה שימושית ככלי הסברה פוליטי. הכותב יוצר שוויון, שאמנם לא נאמר בפירוש אבל נשמע היטב לקוראים קבועים של טורו השנון והמתוחכם, בין השואה לבין האפליה נגד ערבים במדינת ישראל. ואני שואלת אם אי אפשר לחלץ משואת העם היהודי משהו נוסף? אולי אפילו כזה שנותן לגיטימציה לקדרות מסוימת?

בלי קשר לשואה, אני מתנגדת וכועסת על אפליה נגד ערבים במדינה. בלי קשר אני אומרת, כי מתברר שכאשר משתמשים בשואה ככלי ניגוח פוליטי, אפשר להגיע רחוק מאוד מהמקור של רצח עם, הנורא בהיסטוריית האדם.

זיוה שרפ

רעננה

נמוך ורע

הזדעזעתי לראות שמיקמתם את הסדרה "ספרטקוס: אלוהי הזירה" במשבצת "נמוך וטוב" של "ועדת המדרוג" (מוסף "הארץ" 13.5). הסדרה הזאת מכילה כמות בלתי נסבלת של אלימות קשה מאוד כלפי בני אדם וכל זאת במסווה של סדרה היסטורית ולכן היא ראויה, אם בכלל, להיכנס למשבצת של "נמוך ורע". אציין שאין לי כל בעיה עם סצנות המין הבוטות באותה סדרה.

נחום קדם

בית חשמונאי

שגרה הוליוודית

התפלאתי לקרוא את התגובה התמוהה על הריונה של ג'נוארי גונס, המוכרת לנו כבטי דרייפר מ"מד מן", ב"ועדת המדרוג" (מוסף "הארץ" 6.5). בקטע נכתב: "בצעד בלתי שגרתי בהוליווד הודיעה השבוע כוכבת 'מד מן' על החלטתה לשמור על ההריון, סירבה לשתף את הציבור בזהות האב ואף הכריזה מראש על כוונתה לגדל אותו לבד... מדובר בהימור ענק. כמעט הרואי".

צריך כנראה להזכיר כי רבות הנשים שילדו, יולדות ויילדו ויישארו בפסגת ההצלחה. מפליא, אה? בנוסף, האם הריון וגידול ילד כאם חד-הורית נחשב בהוליווד צעד בלתי שגרתי? האם הכוונה לאותו מקום, הוליווד, שבו כל שנה נתפסים גברים ונשים מפורסמים על שימוש בסמים, שכרות, אלימות, בגידות, הפרעות אכילה וכו'? בעולם כזה, איזה צעד בדיוק נחשב שגרתי?

אולי זו אני שפיספסתי משהו בתגובה, והריון וחד-הוריות אכן נחשבים כיום מעשים הרואיים, אולם הדבר היחיד שנראה לי הרואי פה זו התגובה של "ועדת המדרוג" על ההריון, שמתאימה למדינה דתית ושמרנית כגון איראן. אבל אולי התבלבלתי לרגע, זו בעצם ישראל בשנתה ה-64.

נועה ילינק

תל אביב

* בתצלום האוויר מ-1947 שפורסם בכתבה "סיפור המרגלים" (מוסף "הארץ" 13.5) נראה מחנה הצבא הבריטי סרפנד (צריפין), ולא כפי שנכתב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו