בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקראת גמר ליגת האלופות: רבותיי, ההיסטוריה רק התחילה

ה"דרים טים" של קרויף נתנה לברסה טעימה ראשונה, גם הגשמת ייעודו של באזבי לא סגרה למען יונייטד את המעגל שנפתח במינכן 58'. עבור הקבוצות האלו מסמל גביע האלופות עבר, הווה ועתיד. כעת חוזרות שתיהן אל המקום בו הכל החל, ועבור אחת מהן גם יימשך בגדול

תגובות

ז'וזה מוריניו אולי נעשה פסול לעדות בכל הנוגע לברצלונה, אך כמי שעבד במועדון הוא יודע כמה דברים על המתרחש בו.

בשנה שעברה, כמאמן אינטר, נאבק מוריניו עם ברסה על מקום בגמר ליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו, ונזכר באווירה שהיתה בקבוצה לקראת ההופעה בגמר גביע המלך ב-1997, גם אז באיצטדיון של ריאל מדריד. "עבור ברצלונה, זו אובססיה", טען מי ששימש מתורגמן באותה עת, "בגמר נגד בטיס הבנתי את חשיבות המשחק. זה היה כאילו ברצלונה זכתה בגביע העולם. להשמיע את המנון הקבוצה בברנבאו היה דבר גדול עבור המועדון והקטלאנים. לכן אני אומר שהגמר בברנבאו כעת הוא אובססיה".

גם מנצ'סטר יונייטד ואלכס פרגוסון יודעים משהו על אובססיה. במקרה שלהם, היא קשורה בכל מי שמקדים אותם. "לדעתי הוא מוטרד מכך שזכה בגביע אירופה רק פעמיים", אומר דניס ארווין, מגן יונייטד בעבר, "יש לו דרייב כזה, שאני יודע שהוא רוצה יותר. היתה אובססיה עד לזכייה ב-1999, כי עד אז זכינו באליפויות מבלי לעשות הרבה באירופה. אני לא יודע אם זכייה נוספת תשביע את תיאבונו".

קרויף, בתחילת שנות ה-90'

דברי מוריניו וארווין נאמרו מנקודת מבט אישית, אך מספקים הצצה לנבכי הקבוצות. פרגוסון עצמו מודה כי הוא "מקנא ברקורד הנהדר של מועדונים אחרים באירופה". בקאמפ נואו נדמה כי כל דבר נמדד תוך הצצה והשוואה לקורה במדריד, גם כחלק מהמשמעויות הפוליטיות הפנים ספרדיות. ליונייטד ולברסה שלושה גביעי אירופה כל אחת - רחוק מאוד מהתשעה של ריאל.

אלא שבכל הנוגע לוומבלי, הרגשות בשני המועדונים חזקים מכדי שיפזלו לצדדים. התחדשות, הגשמה, לא משנה איך תקראו לכך - ברסה ויונייטד חוו את זה באיצטדיון הלונדוני, בו זכו בגביע אירופה הראשון בתולדותיהן. זה ששינה הכל.

אתה התחלת

כשיוהאן קרויף חזר לברצלונה ב-1988 כמאמן, שלטה ריאל בכדורגל הספרדי. הקבוצה שבנה ההולנדי שמה לזה סוף וזכתה בארבע אליפויות רצופות (1991-1994). את החשוב מכל קטפה מחוץ לגבולות ספרד, ב-92'. אחרי שני הפסדים בגמר - 2-3 לבנפיקה ב-1961, ו-0-2 בפנדלים לסטיאווה ב-1986 - סוף סוף זכתה ברסה בגביע אירופה ראשון, כשניצחה את סמפדוריה 1-0. סגן הנשיא, ז'ואן גספארט, קפץ לנהר התמזה כפי שהבטיח. "קבוצת החלומות שינתה רדיקלית את ההיסטוריה של המועדון, ולכן היא כל כך חשובה", אומר מיכאל לאודרופ, מכוכבי הזכייה ההיא.

יותר מכל, נדמה כי ברסה עסוקה בניסיונות שחזור ובהשוואות - השושלת של פפ גווארדיולה מול זו האגדית של קרויף, המודל מולו נמדדת כל קבוצה בברסה. "אי אפשר להשתוות אליהם בזכות תארים", קובע גווארדיולה, משחקני ה"דרים טים", "הם החלוצים, אלה שסיימו שנים כה רבות ללא זכייה. ואן חאל, רייקארד ואני המשכנו, אבל דבר לא היה קיים בלעדיהם".

ניצחונות, אגב, לא מספיקים. "אנחנו רוצים להראות לעולם כיצד אנו משחקים", אמר גווארדיולה לקראת הגמר. קרויף, איך לא, מסכים. "בין אם ננצח או לא, ההגעה לשני גמרים ולחצי גמר בתוך שלוש שנים תומכת בפילוסופיית הכדורגל של ברסה", כתב בטור ב"אל פריודיקו דה קטלוניה", "העניין אינו להחליט מי טובה מהאחרת, אלא להיות גאים בעידן ארוך של הצלחה הנובעת מאותו רעיון".

תמיד ברקע

רעיון מסוג אחר עלה במוחו של מאט באזבי, המנג'ר האגדי של יונייטד, כשחזר מצפייה במשחק של ריאל ב-1956. "בחורים", אמר לשחקניו, "ביבשת משחקים משחק אחר. אנחנו חייבים להיות מעורבים בכך". צ'לסי נכנעה לרצון ההתאחדות האנגלית וסרבה להופיע בגביע אירופה בשנתו הראשונה, אך באזבי שכנע את ראשי יונייטד ללכת נגד הזרם ולהופיע במפעל ב-1956/57. הוא זיהה את הפוטנציאל עליו מדבר כעת פרגוסון כשהוא קורא לליגת האלופות "התחרות הטובה בעולם".

אבל לא ראיית הנולד של באזבי נמצאת בנפשו של המועדון כשמדובר בגביע אירופה, אלא אירועי מינכן 58'. שמונה שחקנים נהרגו באסון המטוס, שאירע בחזרה מבלגרד אחרי העלייה לחצי הגמר. אחרים סיימו בכך את הקריירה. בראיון ב-1973 סיפר באזבי כי כאשר שכב בבית החולים, בין חיים למוות, הוא לא רצה לחיות. כשהתעשת, ידע מה ייעודו.

באזבי, עם הגביע מ-68'

נדרשו לו עשר שנים נוספות, אך הוא עשה זאת. כשנשמעה שריקת הסיום בוומבלי ב-1968, ויונייטד הביסה את בנפיקה 4-1 כדי לזכות בגביע אירופה ראשון, מיהרו רוב השחקנים לחבק את המנג'ר. "זו היתה הפסגה, הדבר למענו נלחמת", אמר באזבי, "תהילה למען כולם - השחקנים שאיבדנו בהתרסקות, השחקנים ששרדו, המנהלים, היו"ר. זו היתה המטרה מלכתחילה".

"כולנו היינו מאוהבים בגביע אירופה מאז 56', כשראינו את ריאל מנצחת את ריימס בגמר הראשון במסכי שחור-לבן", מספר בובי צ'רלטון. פרגוסון היה ביציעי המפדן פארק כשריאל הביסה את פרנקפורט 7-3 בגמר של 60'. כיום, האחד כדירקטור והאחר כמנג'ר, מובילים את יונייטד במפעל. באזבי והתינוקות שלו תמיד ברקע. ב-99' זכתה יונייטד בגביע ביום הולדתו ה-90 של המנג'ר המנוח. בזכייה ב-2008 ציינה 50 לאסון מינכן.

לפני קרוב לעשור, כשנהרס וומבלי הישן, שלחה ברצלונה את אוצר המוזיאון שלה לרכוש מגוון פריטים מהאיצטדיון, כמו קורות ואחת מ-39 המדרגות בדרך לתא המלכותי. בעיר קיימת מסעדה בשם וומבלי. זה חלק מהמורשת, ואותה יש לשמר ולחזק. אחרי זכייתה של ברסה בגביע השני ב-2006, אמר פראן סוריאנו, סגן הנשיא דאז: "זה חשוב בגלל שגביע אירופה אחד לא הולם את הגודל וההיסטוריה של הקבוצה, ובגלל שכעת אנו יכולים להתפתח ולנסות להיות דומיננטים".

על הדומיננטיות הזו מדבר פרגוסון כשהוא מציין קבוצות כמו ריאל, מילאן (7 זכיות) וליוורפול (5). "הציפיות בזירה האירופית תמיד גבוהות ואנו מנסים להשתוות לקבוצות האלו", אמר לאחרונה, "היתה לי אובססיה למפעל זמן רב. לעתים חשבתי שלעולם לא נעשה את זה. כשזכינו ב-99' זו היתה ההרגשה הטובה אי פעם והיא הורידה קצת את הקוף מגבי".

לאורך כל העונה טען גווארדיולה כי הליגה היא המפעל החשוב ביותר. "זו התחרות שמראה ממה אתה עשוי", טען המאמן, זה שב-92' הניף את הגביע אחרי הנחיתה וקרא: "אזרחי קטלוניה, הנה זה!". אולי הידיעה שהאליפות יכולה ללכת רק לברסה או לריאל (ומוריניו) גרמה לכך. כעת זה לא משנה. המסר שלו ברור, ומבוסס על חוויות אישיות: "ב-92' חשבנו שלעולם לא נחזור לגמר. אני מקווה שהשחקנים יחושו כך. איננו יכולים לבזבז את ההזדמנות הזאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו