בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקראת גמר ליגת האלופות: ברצלונה - אלופה וחבולה

מסדרת המשחקים נגד ריאל מדריד יצאה ברצלונה כמנצחת. אולם היא איבדה שם משהו חשוב יותר מגביע המלך - את כח ההרתעה

תגובות

ברצלונה מגיעה לגמר כשהיא מעוטרת הן בצלחת אליפות והן בצלקות שהותירו בה ארבעת משחקי הקלאסיקו הדחוסים בחודש שעבר. אלופה חבולה, שרוקדת בצליעה.

לכאורה, יצאה ברסה מהסדרה נגד ריאל מדריד כשידה על העליונה: היא הבטיחה את האליפות, זכתה בכרטיס לגמר האלופות ושמטה רק את גביע המלך פחות-הערך. עם זאת, נדמה שהיא איבדה במשחקים האלה משהו חשוב יותר מאשר לחיצת יד מיוזעת עם דון חואן קרלוס וקנקן מתכת נוסף בארון הגביעים - את כוח ההרתעה. מדריד הקיזה אותו ממנה משחק אחר משחק, תיקול אחר תיקול, עבירה אחר עבירה, באותה עקשנות בה חוצב החול בסלע גדול ולמען אותה מטרה יחידה: הרס. ריאל כתשה וריככה, כמעט מבלי שנהנתה מעבודתה הקשה, וכעת מנצ'סטר יונייטד יכולה להנחית את המהלומה האחרונה ולהכריע סופית את ברסה בדרך אל לחיצת היד המיוזעת הפרטית שלה עם מיסייה מישל פלאטיני.

איבדו את כח ההרתעה? שחקני ברצלונה חוגגים (תצלום: רויטרס)

כוח ההרתעה של ברסה נפגע לא רק משום שבמהלך המשחקים נחשפו נקודות תורפה מסוימות (קושי לפתח את הטיקי-טאקה מול מרכז שדה מעובה ושרירי, חולשה של אגף שמאל ההגנתי, שאילץ אותה למתוח שמיכה קצרה מדי בחלק האחורי, הירידה בכושר ההבקעה של דויד וייה, בין השאר), אלא בעיקר משום שכישלונה היחסי חשף עניין סמוי מעין ועמוק הרבה יותר: התגובה של יריביה להצלחה שלה.

השונאים הרבים שקמו לברסה בשנים האחרונות דווקא בגלל אותה דומיננטיות כמעט מוחלטת (ולא מעט גם בגלל מסעות היח"צ האינטר-קונטיננטליים וחסרי הפרופורציה שליוו אותה כמו צל), קפצו בשמחה רבה על התגלית המרעישה. ברסה מדממת. ברסה מאכזבת. ברסה מפסידה. ברסה אנושית. מסי עושה מה שהוא רוצה? אולי רק במשחק וחצי מתוך ארבעה. פויול משחק כמגן שמאלי? בשלב מסוים אפילו הוא יתבלבל. קייטה עולה במקום אינייסטה? הזרימה במרכז השדה תיפגע. בוסקטס מבזבז אנרגיה על הצגות לשופטים? בסופו של דבר יימאס להם ממנו. אין חלוץ של ממש על הספסל? מתישהו הם יצטערו על כך. אין ספק שהטינה המתגברת והשמחה המזדמנת לאיד הן המס העקיף שטומנת בחובה ההצלחה. הביקורת - המוצדקת, המוצדקת-בחלקה והלא מוצדקת בכלל - שמוטחת בברסה (שחצנים, מתחזים, זחוחים, גזענים) מובנת כמו החשק שאוחז באנשים מסוימים לשרוט במטבע את הכנף המבריקה של מכונית פאר חדשה שחונה ברחוב וחוסמת את הטרנטה שלהם. האם זו קנאה, או שאולי דווקא עשיית צדק? כך או כך, גם זה מעיד על אנושיות.

התסכול גדול משום שברסה של גווארדיולה לא משחקת כדורגל מיסטי, כמו שטועים רבים לקבוע, אלא כדורגל ברור, חשוף וגלוי. פשוט, לכאורה, אבל כמעט בלתי ניתן לחיקוי. ניתן להשוותה לקוסם שעולה על הבמה בלי שרוולים עמוקים, בלי מגבעת ובלי תחתית כפולה. אין לה הפתעות, אין לה אס בשרוול וארנב במגבעת (כי הרי אין לה שרוול ואין לה מגבעת). מה שראיתם ממנה עד כה זה מה שתקבלו גם בשבת, לטוב ולרע - בעיקר לטוב. אם תרצו, ברסה היא קבוצה בלי פוטנציאל, משום שהיא ממצה אותו עד תום.

לעתים נדמה היה שתוכל להשתפר רק אם במקום להחזיק בכדור 70%-75% מזמן המשחק, היא תעשה זאת 90 דקות שלמות. כלומר, אם תשחק לבד עם עצמה. ואכן, עד לסדרת המשחקים נגד מדריד, היתה הדעה הרווחת שברסה תלויה רק בעצמה, שאין גבול לדומיננטיות שלה, מול כל קבוצה, בכל משחק, בכל מצב. אחרי המשחקים, הדעה הזאת השתנתה מאוד. גם בברסה מבינים את השינוי. במסיבת העיתונאים האחרונה בחר גווארדיולה לא לציין את היכולת האישית של שחקניו כמפתח החשוב לזכייה בגביע, אלא דווקא את תשוקתם. הוא יודע טוב מכולם שהדם שהוקז בספרד אמנם מושך אליו את הטורפים מאנגליה, אבל גם יכול לגרום לכך שהמכונה המושלמת שלו תשחק הפעם כמו חיה פצועה. כמו קבוצה חבולה שיש לה הרבה מה להוכיח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו