בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניפגש בספטמבר, או באינתיפאדה השלישית

העימות בין נתניהו לאובמה לא הוכרע השבוע, אלא נדחה עד המהלך הפלסטיני באו"ם או האינתיפאדה השלישית. ועד שיגיע רגע ההחלטות, רוצה ראש הממשלה לצבור תמיכה מקסימלית בממשלה, בציבור ובוושינגטון

תגובות

נתחיל מהסוף. דו-קרב הנאומים בין הנשיא ברק אובמה וראש הממשלה בנימין נתניהו הסתיים בתיקו. כל אחד משני היריבים דבק בעמדות שהביא מהבית ולא התקפל. והכי חשוב, בשטח לא קרה כלום. תהליך השלום לא התחדש, והישראלים והפלסטינים ממשיכים בדהירתם חסרת המעצורים לעבר האינתיפאדה השלישית.

אובמה ונתניהו הפליאו בדיבור, ומוצא מהמשבר לא מצאו. הפלסטינים ימשיכו בחתירתם לקבל את הכרת האו"ם במדינתם העצמאית, בבוא ספטמבר. האמריקאים ימשיכו בניסיונם לרכך ולדלל את נוסח ההחלטה, כך שלא תהיה מחייבת. נתניהו ימשיך בינתיים בהכנת הציבור הישראלי לעימות. "זה היה נאום של מלחמה, לא של שלום", סיכם דיפלומט ישראלי את הופעתו סוחטת התשואות של ראש הממשלה בקונגרס.

אובמה ונתניהו מסכימים שישראל ניצבת בפני סכנה לקיומה כמדינה יהודית דמוקרטית. אבל הערכות המצב שלהם הפוכות וכמוהן הפתרונות שהם מציעים. אובמה מאמין שישראל תתקשה לשרוד אם תמשיך בכיבוש השטחים, הרחבת ההתנחלויות ודיכוי הפלסטינים. אם תתבצר בעמדתה, היא תיתקל ברוב פלסטיני בין הירדן לים התיכון, באמצעי לחימה שיפצחו את חומות המגן שלה ובשנאתם התהומית של ההמונים בעולם הערבי, והשילוב המאיים הזה יכריע אותה. אלה דברים קשים, שאובמה חזר עליהם בשני נאומיו, במחלקת המדינה ביום חמישי שעבר ובוועידת אייפא"ק ביום ראשון השבוע. שום נשיא אמריקאי לפניו לא ביטא דאגה חריפה יותר, עמוקה יותר, לעתידה של מדינת היהודים. צאו מהשטחים וזכו בחיים, אומר אובמה.

נתניהו חושב שאלה שטויות, שאובמה פשוט לא מבין את המציאות במזרח התיכון ושוגה באשליות. ראש הממשלה משוכנע שישראל תיחרב אם תצא מהשטחים. הוא מאמין שתפקידו לעמוד מול הלחץ הבינלאומי, ולסכל את המזימה לסלק את צה"ל והמתנחלים מהגדה המערבית ולהחליפם במדינה פלסטינית. נתניהו מבין שאי אפשר למכור היום בעולם את המסר הזה, ולכן הוא מציע פשרות וירטואליות ומדבר על ויתורים כואבים שלעולם אינם מתגשמים.

זו לא רק אשמתו: ההנהגה הפלסטינית דחתה הצעות מפורטות ונדיבות יותר של קודמיו אהוד ברק ואהוד אולמרט, ומסרבת

אפילו לדבר עם נתניהו. אז במקום להתאמץ ולפתות את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בהצעה נדיבה יותר, נתניהו מעדיף לשכנע את חברי הקונגרס, וזה כמובן הרבה יותר קל. לא צריך אפילו לפתוח מפות. רק לדבר באנגלית משובחת ולהפגין יכולת רטורית מופלאה.

המהפכות במדינות ערב רק החריפו את המחלוקת בין נתניהו לאובמה, שהתרחבה מהשטחים לכל האזור. אובמה מתבונן במתרחש ולבו הומה. המפגינים בכיכר א-תחריר, בתימן ובסוריה מזכירים לו את מאבק השחורים לשוויון זכויות באמריקה של שנות החמישים והשישים. הוא משוכנע שההיסטוריה לצדם, ושההמונים במזרח התיכון ירסקו את הרודנויות ויזכו בכוח פוליטי וזכויות אזרח. אמריקה תיתן להם דוגמה, ותשמש להם כמגדלור של חירות ודמוקרטיה. איזה יופי.

באוזניים ישראליות, החזון הזה נשמע כמו הזיית סמים פרועה של היפי שנתקע בשנות השישים וממאן להתעורר. לא רק נתניהו, אלא כל השרים, הפקידים, המומחים ואנשי המודיעין הישראלים שעברו בחודשים האחרונים בוושינגטון הזהירו את בני שיחם האמריקאים, שמאחורי המפגינים בכיכר מתחבאים האחים המוסלמים ואיראן.

ישראל מוקפת בזרועות החנק של התמנון האיסלאמי, שסוגרות עליה מכל עבר. טורקיה כבר אבודה. עוד רגע ומצרים, סוריה וירדן ייהפכו בעקבותיה לתואמות-איראן. נתניהו מאמין שמול איום כזה אין תחליף להתבצרות, וכל ויתור על מילימטר ימוטט את החומה כולה. צריך לסגור מדפים ולחכות שהגל העכור יעבור.

תחרות הדיבייטינג שהתנהלה השבוע בוושינגטון לא קירבה בין עמדות נתניהו ואובמה. איש מהם לא שיכנע את יריבו שהוא טועה. הוויכוח הפומבי ביניהם רק הבליט את הקרע העמוק בין לשכת ראש הממשלה בירושלים ולבית הלבן. אפילו נתניהו הודה שהתיאום המדיני עם ארצות הברית טעון שיפור, ושלא כדרכם של ראשי ממשלה ישראלים, לא ניסה לטעון שהיחסים מצוינים והתקשורת סתם מייצרת מריבה שאינה קיימת במציאות.

הבעיה היא שקשה להדק את התיאום בין מנהיגים שהאינטרסים הפוליטיים שלהם מתנגשים. גם נתניהו וגם אובמה מתכוננים לבחירות. נאום הקונגרס של נתניהו סימן את תחילת הקמפיין שלו לקדנציה שלישית. כל קמפיין מתחיל בחזרה הביתה, לבסיס האלקטורלי. רק בהמשך, קצת לפני פתיחת הקלפיות, שוברים למרכז כדי להביא את קולות המתלבטים.

נתניהו נלחם עכשיו עם אביגדור ליברמן על הנהגת הימין. לפני כמה חודשים נראה שנתניהו קורס תחת ההשפלות התכופות שספג משר החוץ שלו. הוא עסק בשטויות והתקשורת עסקה בנסיעות התענוגות שלו עם שרה לחו"ל. המסע רב הציפיות לגבעת הקפיטול והמריבה הפומבית עם אובמה החזירו אותו להנהגה.

גם אובמה נזקק למריבה עם נתניהו, יותר משיקולי חוץ מאשר משיקולי פנים. אחרי כישלונו בהקפאת ההתנחלויות, הוא רצה להראות לידידיו האירופים שאינו פוחד מהלובי היהודי ומנתניהו. לכן חיפש מסר שיתפרש כלחץ מתון על ישראל.

הנחת העבודה בממשל האמריקאי היתה ועודנה שאין עכשיו סיכוי לחידוש המו"מ הישראלי-פלסטיני. בטח שלא לפני עצרת האו"ם וההצבעה הגורלית בספטמבר, וספק גם אם אחריה. כדי שהתהליך המדיני יתחדש נחוץ שינוי פוליטי: קריסת הקואליציה הימנית בישראל, או קריסת הסכם הפיוס בין פתח וחמאס בצד הפלסטיני. עד שזה יקרה, אין טעם להתאמץ. זו הסיבה שאובמה לא מינה מחליף לשליח הפורש ג'ורג' מיטשל, ולא הכריז על שום צעד מעשי להחייאת התהליך שגווע.

67' פלוס

המסר היחיד של נתניהו, שעורר איוושה של תקווה אצל האמריקאים, הושמע בשיחתו עם סגן הנשיא ג'ו ביידן. הייתי יכול לעשות צעדים לא פופולריים, אבל אז הייתי מאבד את הקואליציה שלי, הסביר נתניהו לביידן. האם רמז על הליכה יזומה לבחירות, או על החלפת ליברמן בציפי לבני כדי לאפשר מהלך מדיני? או שרק ביקש לתרץ את סירובו לזוז? האמריקאים מכבדים את עוצמתו הפוליטית של ראש הממשלה ולא מהמרים על קדימה כתחליף. לבני, שביקרה השבוע בוושינגטון, זכתה לפגישה עם סגן שרת החוץ ג'ים סטיינברג, מקבילו של דני איילון הישראלי. ככה לא מטפחים אלטרנטיווה.

במקום להתערב בפוליטיקה הישראלית, אובמה בחר להציג מתווה חדש למו"מ: הקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים, ודחיית הדיון על ירושלים והפליטים. זו היתה הכותרת של נאומו במחלקת המדינה, ביום חמישי שעבר. נתניהו שמע והגיב בהתקפה. הוא פירסם הודעה בוטה, שביטאה את סלידתו מהמסר.

האמריקאים הופתעו. הם לא ציפו שנתניהו יגיב בשירה וריקודים, אבל התרשמו משליחיו לוושינגטון - הנשיא שמעון פרס ועו"ד יצחק מלכו - שנוסחת "67' פלוס חילופים" תעבור אותו. שנתניהו יברך באיפוק על דברי הנשיא, ובחדר הסגור אפילו יסכים לנוסחה של אובמה. אבל נתניהו המשיך בהתקפה גם בחדר הסגלגל, בהרצאה שעשה לאובמה על הסבל היהודי לעיני המצלמות.

מתוגבר בראשי הארגונים היהודיים, נתניהו החל במגעים לריכוך המסר הנשיאותי. מלכו הוזז הצידה, והיועץ המדיני רון דרמר ניהל את המגעים עם הבית הלבן. אובמה הסכים "להבהיר" את עמדתו על קווי 1967 ולהחריף את הטון מול החמאס, אבל סירב להכריז שהפליטים הפלסטינים לא יוכלו לשוב לישראל. קיבלתם תמיכה נשיאותית נלהבת במדינה יהודית, ובזה תסתפקו, אמרו הפקידים האמריקאים לאנשי נתניהו. אם ניתן לכם משהו בפליטים, נצטרך לתת לפלסטינים תמורה בירושלים.

ההבנה החדשה עמדה ביסוד נאומו של אובמה באיפא"ק, ואיפשרה לנתניהו לטעון שעמידתו הנוקשה ריככה את הנשיא. ראש הממשלה לא מתחרט על תגובתו התקיפה, המיידית, לנאום הראשון של אובמה. להיפך, נתניהו סומך על ניסיונו וסבור שהוא יודע מה להגיד ומתי. הוא הגיב בשבחים מאופקים לנאום אובמה השני, ונענה בתגובה דומה של הבית הלבן לנאומו בקונגרס.

עד אירופה

היעד המדיני של נתניהו בוושינגטון היה כפול: קודם כל, למנוע לחצים לנהל מו"מ עם ממשלת האחדות הפלסטינית, ובזה הצליח. זה לא היה קשה במיוחד: שבחיו הפומביים של ראש ממשלת עזה, איסמעיל הנייה, לאוסמה בן לאדן הבטיחו ששום גורם רציני באמריקה לא יתמוך עכשיו בהידברות עם החמאס. שנית, נתניהו רצה להציג עמדות מקסימום לקראת המיקוח על החלטת האו"ם בספטמבר. לכן הציג ערימת לאווים ועטף אותם בהבטחה שישראל תהיה הראשונה שתכיר בפלסטין, אם עבאס ינטוש את השותפות עם החמאס ויכיר בישראל כמדינה היהודית. עבאס לא ייכנע מחר בבוקר לתכתיב הזה, אבל נתניהו מאותת כאן שיש על מה לדבר. ארבעה חודשים הם נצח בדיפלומטיה.

נתניהו יצא מותש מהנאום בקונגרס. המתח והמאמץ של הופעת חייו ניכרו בו כשנפגש עם הכתבים הישראלים, כשלוש שעות אחרי שירד מבמת הנואמים בבית הנבחרים. בראייתו, המאמץ היה שווה ולתוצאה יש משמעות היסטורית. השחיקה בעמדה הבינלאומית נעצרה. מחיאות הכפיים של הסנאטורים וחברי הקונגרס הידהדו בבית הלבן, ועד לאירופה הגיעו. לשיטתו, נציגי רוב העם האמריקאי העניקו את אישורם לעמדות שהציג, לדרישתו שהפלסטינים יכירו ב"מדינת העם היהודי" ולסירובו לסגת אל קווי 1967.

העימות בין נתניהו לאובמה לא הוכרע השבוע. הוא רק נדחה בכמה חודשים, עד שהמהלך הפלסטיני באו"ם, או האינתיפאדה השלישית, או שניהם יקבעו עובדות מדיניות חדשות. רק אז יבוא, אולי, רגע ההחלטות. נתניהו רוצה להגיע אליו כשהציבור הישראלי, הקואליציה והמערכת הפוליטית האמריקאית לצדו - למקרה שיצטרך גם לעשות, ולא רק לנאום. *



נתניהו מול חברי הקונגרס, השבוע


ותודה לחברי הקונגרס שהביאוני עד הלום. נתניהו ונאומו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו